עובדי קבלן (חברות כוח אדם וקבלני שירותים) בישראל

פניה שהתקבלה דרך אתר האינטרנט של האגודה לזכויות האזרח: אני עובד כמאבטח. אני לא מקבל חופשות, ימי מחלה, הבראה, נסיעות, על ימי הקורס שעברנו לא קבלנו תמורה כספית, כל חצי שנה עושים רענון ללא תמורה, מחתימים אותנו על מסמך פיטורים וממשיכים למחרת לעבוד, מקבלים לפי מינימום. בקשה מאגודה: להסביר מה הזכויות ואיך עיריית קרית גת מסכימה לעוול ולשתף פעולה עם חברה.

בשנים האחרונות התרחב מאוד היקף ההעסקה של עובדים באמצעות קבלני משנה בישראל והגיע למימדים רחבים ביותר, בהשוואה לרווח במדינות המערב. על פי נתוני דו"ח שפרסם משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה, בשנת 2002 הועסקו באמצעות קבלני כוח אדם 83,000 עובדים, שהיוו 4.3% מכלל השכירים במשק. רק לשם השוואה - בבריטניה, ארה"ב, ספרד, גרמניה, אוסטריה ואיטליה מועסקים בדרך זו פחות מ-1% מכלל העובדים במשק. יש להדגיש כי שיעור זה אינו כולל את המועסקים באמצעות קבלני שירותים, שלגביהם אין נתונים רשמיים. על פי הערכות לא רשמיות, השיעור הכולל של עובדים, המועסקים באמצעות קבלני כוח אדם וקבלני שירותים¹ (להלן: "עובדי קבלן" או "מועסקים באמצעות חברות קבלן"), מגיע לכדי 10% מכלל השכירים.²

הרקע להעסקת עובדי הקבלן הוא הלחצים להתייעלות ולהוזלת עלות העבודה. במגזר העסקי התעוררו לחצים אלה בעיקר עקב המעבר לכלכלה גלובלית ותחרותית יותר. במגזר הציבורי התעוררו לחצים אלה עקב הדרישה להקטנת מספר העובדים בשירות הציבורי. מבנה השכר בישראל מעודד שימוש בעובדי קבלן, היות ובמרבית הסכמי העבודה, רכיבי שכר כמו ותק ותוספות אחרות אינם כלולים בשכר היסוד. לכן השימוש בעובדי קבלן יכול להוזיל את עלויות המעסיקים. נתונים שונים, גם אם לא מלאים, מצביעים על כך, שהתופעה של העסקת עובדים באמצעות חברות קבלן רק הולכת ומתרחבת. דרך העסקה זו, שהיתה מקובלת בעבר רק לגבי עובדים זמניים, הפכה כיום לדרך נפוצה גם כאשר מדובר בהעסקה לאורך שנים.

העבודה באמצעות קבלנים נפוצה בעיקר בקרב שכבות חלשות בשוק העבודה. על פי דו"ח משרד התמ"ת, עובדים, המועסקים באמצעות קבלני כוח אדם, מאופיינים בשיעורים גבוהים יותר של נשים (65%), של מצטרפים חדשים לשוק העבודה - עובדים צעירים או עולים חדשים (35%), ושל בעלי השכלה ממוצעת של 12 שנות לימוד. עובדי הקבלן מועסקים בעיקר בתחומים: שמירה ואבטחה, ניקיון, הסעדה, מענה לפניות טלפוניות, פקידות וקלדנות.

שכרם של עובדי הקבלן נמוך משכרם של שכירים אחרים בעלי מאפיינים דומים. בסקירה שפרסם משרד התמ"ת במארס 2005 נמצא, כי 25% מעובדי חברות כוח האדם השתכרו ברמת שכר המינימום במשק או אף מעט פחות מכך, לעומת 10% בקרב שכירים "רגילים". פערי השכר בין שני סוגי העובדים קיימים גם כשמשווים בין בעלי תפקידים או מקצועות זהים. נוסף על כך, עובדי הקבלן אינם נהנים בדרך כלל מתשלום עבור תנאי עבודה נלווים, וזכויותיהם מופרות בהיקפים דרמטיים כדבר שבשגרה, בניגוד לחוק. בין ההפרות הנפוצות:

·        אי מתן תשלום, או מתן תשלום חלקי בלבד, עבור עבודה בשעות נוספות ובימי שבת וחג;

·        הלנת שכר;

·        אי תשלום, או מתן תשלום חלקי בלבד, עבור השתתפות בקורס הכשרה;

·        חיוב העובד לעבור "זמן חפיפה" לפני תחילת המשמרת שלו ואחריה - זמן עבודה נוסף, שתמורתו לא משולם לו שכר;

·         אי תשלום מלא של דמי נסיעות;

·        אי תשלום, או תשלום חלקי, של דמי חופשה, דמי חגים ודמי הבראה;

·        ניכוי סכומים שונים מהשכר שלא כדין, כגון: תשלום עבור מדים; "קנסות" שונים, כגון על איחורים פעוטים למקום העבודה או על הופעה מרושלת מעט; ניכוי עבור "זמן הפסקה" במהלך המשמרת, למרות שבפועל נדרש העובד להישאר בזמן ההפסקה במקום העבודה ולהיות זמין למעביד;

·        אי מתן תלושי שכר, או מתן תלושי שכר לא מפורטים ולא ברורים;

·        ברוב המקרים, עובדי חברות כוח האדם והשירותים אינם נהנים מביטוח פנסיוני. כך, למשל, רק 4% מעובדי חברות כוח האדם מבוטחים בביטוח פנסיוני, לעומת 60% מכלל השכירים במשק.

·        עובדי קבלן אינם נהנים מיציבות תעסוקתית, אינם צוברים ותק בעבודה, ועלולים להיות מפוטרים מהיום למחר, בלא פיצויי פיטורין.

המדינה היא המעסיק הגדול ביותר של עובדי קבלן במשק. 45% מעובדי כוח האדם מועסקים במגזר הציבורי. הפרת זכויותיהם נפוצה מאוד גם במשרדי הממשלה. כך, למשל, דו"ח של הקליניקה לרווחה תעסוקתית בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, שפורסם בפברואר 2006, מתאר תמונה של הפרה נרחבת של זכויות עובדי ניקיון, המועסקים באמצעות קבלן במשרדי ממשלה ורשויות ציבוריות בירושלים. דוגמה נוספת היא תביעה שהגישה האגודה לזכויות האזרח בפברואר 2006 נגד משרד מבקר המדינה וחברת הקבלן "סער", ובה מתוארת הפרת זכויותיו של מאבטח, שהועסק ע"י חברת הקבלן במשרד מבקר המדינה.

זכויותיהם של עובדי הקבלן מופרות בידי הקבלנים מחד גיסא, ומאידך גיסא, הם מתקשים למצוא מענה לפגיעות אלה אצל מזמיני השירות, או המשתמשים - כלומר, אצל מי שמעסיק אותם בפועל, המתנער מאחריותו וטוען שאין הם עובדיו שלו, אלא של חברת הקבלן. כך נופלים עובדים אלה "בין הכסאות". הצעת חוק, שנועדה לחייב גם את מזמיני השירות באחריות לתנאי ההעסקה של העובדים, יוזמה של פורום הארגונים לאכיפת זכויות עובדים (שהאגודה לזכויות האזרח חברה פעילה בו), הוגשה לכנסת בידי ח"כ יגאל יאסינוב משינוי. על הצעת החוק חתמו 31 חברי כנסת, ומשרד התמ"ת תמך בה אף הוא, אולם היא נדחתה בכנסת בנובמבר 2005, בלחץ הממשלה, עקב התנגדות פקידי האוצר.

פן אחר של הבעיה הוא העדר אכיפה של חוק שכר המינימום ושל חוקי המגן האחרים על ידי הרשויות. באגף האכיפה של משרד התמ"ת, שבאחריותו לאכוף חוקים אלה ובסמכותו להטיל קנסות מינהליים, או להגיש כתבי אישום נגד מעסיקים המפרים אותם, מועסקים 18 פקחים, האחראים על האכיפה בכל הארץ. איש מהפקחים אינו דובר את השפה הרוסית, זאת למרות העובדה שרבים מהמועסקים בידי חברות הקבלן הם דוברי רוסית.

הממצאים מדגישים כי התעסוקה באמצעות חברות קבלן מתקיימת לא בשל בחירת העובדים, אלא בשל רצונם של מעסיקים להעסיק עובדים במסגרות האלה, וכן בשל העדר הזדמנויות אחרות בשוק העבודה עבור קבוצות עובדים אלה. מצב זה גם מרתיע את העובדים מלעמוד על זכויותיהם, שמא יאבדו את מקום העבודה ולא ימצאו מקום עבודה אחר במקומו.

בהתחשב בכך, שהממשלה היא המעסיק הגדול ביותר של עובדים באמצעות קבלני משנה, ברור כי מאמציה להנצחת ההעסקה בדרך זו ולהסרת האחריות מעצמה לתנאי העסקתם של העובדים נובעים מרצונם של מקבלי ההחלטות לחסוך בעלויות, גם על חשבון אחריותה של הממשלה לגורלם של עובדים אלה ולזכותם להתקיים בכבוד מבלי להתדרדר אל עבר קו העוני ואף למטה ממנו.

_______________________________________________

1. עקרונית, ההבחנה בין שני סוגי הקבלנים היא, שקבלן כוח אדם אמור לספק עובדים, בעוד שקבלן שירותים אמור לספק מוצר מוגמר (מבלי שלמזמין יש פיקוח שוטף על אופן אספקתו). להבחנה בין קבלן שירותים לקבלן כוח אדם יש השלכות חשובות מבחינת המחקר והפסיקה, בין היתר לנוכח העובדה שחוק קבלני כוח אדם אינו חל על קבלני שירותים, אולם בפועל היא אינה פשוטה. ככל שמדובר בקבלני שירותים המספקים שירותים שהמרכיב העיקרי בהם הוא כוח אדם (כגון ניקיון ושמירה), ישנו קושי אמיתי בהצדקת הבחנה זו. העובדה שפעולתם של קבלני השירותים אינה מוסדרת בחוק הובילה לכך, שכיום ההפרות של זכויות עובדים הנעשות בחברות של קבלני שירותים, הן ככלל רחבות יותר מההפרות הנעשות בחברות כוח אדם. במסמך זה נתייחס במשותף לקבלני כוח האדם ולקבלני השירותים כאל "חברות קבלן".

2. ע"פ הדו"ח "עובדים שקופים בשירות המדינה", הקליניקה לרווחה תעסוקתית, האוניברסיטה העברית, פברואר 2006 (הערת שוליים 5 בעמ' 5).