כל המידע על ההליכים שניהלה האגודה בעניין צו איסור הפרסום בפרשת העצור X

cc-by: vectorportal.comcc-by: vectorportal.com

בית המשפט העליון התיר לפרסם את המידע על ההליכים שניהלה האגודה לפני שנתיים בדרישה לצמצם את צו איסור הפרסום בפרשה

 

בית המשפט העליון ובית המשפט המחוזי מרכז נענו לבקשות האגודה לזכויות האזרח והתירו לפרסם באופן מלא את כל הפרטים על ההליכים, שניהלה האגודה בסוף 2010 ובתחילת 2011 נגד צו איסור הפרסום הגורף בפרשת העצור X.

לדברי היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח, עו"ד דן יקיר, "גם במקרים, בהם יש הצדקה לצו איסור פרסום ולניהול משפט בדלתיים סגורות, אין להשלים עם מעצר חשאי ומשפט סתר במדינה דמוקרטית. אסור שבתי משפט ישמשו חותמת גומי לבקשות של רשויות הביטחון. עליהם להפעיל שיקול דעת עצמאי, להגן על זכות הציבור לדעת ולאפשר ביקורת ציבורית מינימלית על  ההליכים. רשויות השלטון בכלל וזרועות הביטחון בפרט נוטות להסתיר כישלונות ומחדלים, ועל בתי המשפט להבטיח שלא ייעשה שימוש לרעה בטענות של פגיעה בביטחון המדינה. לצערנו לא כך נהגו בתי המשפט במקרה זה."

להלן השתלשלות המעורבות של האגודה לזכויות האזרח בפרשה.

 

ביום 13.6.10 התפרסמה באתר YNET ידיעה על האסיר X, שמוחזק בתא בבית הסוהר איילון בבידוד מלא. זמן קצר לאחר מכן הוסרה הידיעה מהאתר. בעקבות הידיעה פנה עו"ד דן יקיר, היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח, ליועץ המשפטי לממשלה ביום 16.6.10 והביע את דאגת האגודה מהפרסום, לפיו עציר מוחזק בניתוק מן העולם החיצון, כשיש חשש לפגיעה בזכויותיו הבסיסיות. עוד צויין, כי מעצרי סתר ומשפטים חשאיים סותרים את התפיסה הבסיסית במדינה דמוקרטית ופוגעים בזכות הציבור לדעת. הפנייה נעשתה כחצי שנה לפני מותו של העציר.

בתשובתו מיום 13.7.10 ציין עו"ד רז נזרי, עוזר בכיר ליועמ"ש (כיום המשנה ליועמ"ש), כי על הפרשה הוטל צו איסור פרסום בהחלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 4.3.10. מהמכתב עלה, כי הצו לא הועבר כלל לכלי התקשורת אלא כעבור חודשיים וחצי, ביום בו פורסמה הידיעה באינטרנט, וכי למעלה מחודש לאחר מכן ניתנה החלטה מבהירה, לפיה הצו חל אף על תנאי הכליאה ובכלל זה על פרטים לגבי התא בו כלוא העציר. במכתב התשובה הובהר, כי היועמ"ש והגורמים הרלבנטיים משגיחים, שזכויות הפרט נשמרות במקרה זה בכפוף להוראות הדין.

צו איסור הפרסום היה רחב במיוחד: הוא כלל איסור פרסום על עצם הוצאת צו איסור הפרסום, והוא אף אסר לפרסם ידיעות על הפרשה בהסתמך על מקורות זרים.

ביום 15 בדצמבר 2010 נמצא העצור X מת בתאו. מספר ימים לאחר מכן הגיע מידע על כך לאגודה, מה שהגביר את הדאגה באשר לנסיבות מעצרו ולתנאי כליאתו. לפיכך הגישה האגודה בתוך ימים ספורים (22.12.10) בקשה לבית המשפט המחוזי מרכז להסיר או לצמצם את צו איסור הפרסום. בבקשה טען עו"ד דן יקיר, כי המחיר החוקתי והפגיעה בזכות הציבור לדעת הכרוכים בביצוע מעצרים, שהציבור כלל אינו יודע על עצם קיומם, הם קשים במיוחד. עקרון המידתיות מחייב, כי ככל שקיים הכרח למנוע פרסומם של פרטים ספציפיים בקשר למעצרו של אדם, הדבר ייעשה ללא איפול מוחלט.

עוד נטען, שמחקרים רפואיים הוכיחו, כי החזקתו של אדם בבידוד – ואפילו לתקופה לא ממושכת – עלולה לגרום לנזקים נפשיים בלתי הפיכים. כל התאבדות של מי שמוחזק במשמורת שב"ס ובמיוחד לאור נסיבות המקרה שלפנינו, בו הוחזק העצור בבידוד מלא, מחייבת בדיקה וחקירה כדי לבחון אם סגל בית הסוהר נהג ברשלנות או אפילו אם עולה חשד לפלילים. קיים אינטרס ציבורי חשוב וכבד משקל, שהציבור יוכל לעקוב אחר הבדיקה שתיעשה, ושמנגנוני ביקורת – כגון ועדת הפנים של הכנסת וכלי התקשורת – יוכלו לבדוק את שהתרחש. בין השאר חשוב לאפשר בהקשר זה קיום דיון ציבורי רציני סביב השלכות הסודיות הגורפת במקרה כגון זה על זכויות העצור ובריאותו הנפשית.

כעבור שלושה ימים הוגשה תשובה מטעם פרקליטות מחוז מרכז, בה סירבה הפרקליטות לאשר עובדה כלשהי, לרבות מותו של העצור, וטענה כי אין להתיר פרסום מידע כלשהו בפרשה. בתגובה מטעם האגודה פורטו הפרסומים שהופיעו באינטרנט על מותו של העצור.

הדיון בפני נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז נקבע לתחילת ינואר 2011, וזמן קצר לפני הדיון הוגשה בקשה נוספת להסרת איסור הפרסום מטעם עיתון הארץ ויוסי מלמן ומטעם ידיעות אחרונות ויורם ירקוני.

הדיון התקיים ביום 3.1.11 בבית המשפט המחוזי מרכז שבפתח תקווה. הוא נקבע לשעה 16:00 לאחר שכל שאר הדיונים הסתיימו. בדיון נשמעו טענות הצדדים – עוה"ד דן יקיר ולילה מרגלית מהאגודה לזכויות האזרח, עו"ד טל ליבליך ממשרד ליבליך-מוזר מטעם כלי התקשורת והעיתונאים ועו"ד אורלי בן-ארי מפרקליטות מחוז מרכז. כן נשמעו במעמד צד אחד נציגי זרועות הביטחון, שמסרו מידע על הפרשה.

בהחלטה מיום 9.1.11 דחתה הנשיאה גרסטל את שתי הבקשות. נקבע כי לבית המשפט יש סמכות לאסור לפרסום לא רק עובדות הנוגעות להליך המשפטי, אלא גם עובדות הנוגעות לתנאי מעצרו של הנאשם ולמקום כליאתו. עוד קבעה השופטת, כי "אין לי כל ספק שעסקינן בפרשה רגישה שאזכור כל פרט אודותיה, אודות עצם קיומה, אודות הנאשם, תנאי כליאתו ועצם מעצרו – עלול לפגוע פגיעה קשה ביותר בביטחון המדינה ואנשיה."  עוד נאמר, שלעיתים מותו של הנאשם יכול להביא לשינוי בנסיבות, אלא שאין זה המקרה.

כעבור כעשרה ימים (ביום 20.1.11) הגישה האגודה לזכויות האזרח ערעור לבית המשפט העליון. בערעור נטען, כי השארת הצו על כנו בנסיבות אלו עלולה לעורר את החשש, שמא תכליתו למנוע דיון ציבורי חופשי בישראל אודות מעצרו של הנאשם, ולאפשר לרשויות לחקרו ללא מבטם הבוחן של התקשורת והציבור הרחב. בית המשפט המחוזי לא נתן נימוק כלשהו במה פרסום לגבי עצם מעצרו של הנאשם (ללא פירוט בדבר זהותו והעבירות בהן הוא חשוד) והתאבדותו ופרטים על חקירת נסיבות מותו עלולים לגרום לפגיעה כלשהי בביטחון המדינה.

הדיון בערעור נקבע לתחילת אפריל 2011 ובעקבות בקשה של האגודה הוקדם לסוף פברואר. בדיון ביום 23.2.11 נשמעו בהרחבה טיעוני הצדדים – עוה"ד דן יקיר ולילה מרגלית מהאגודה לזכויות האזרח ועו"ד שי ניצן, המשנה לפרקליט המדינה (כיום המשנה ליועמ"ש), ואורלי בן-ארי מפרקליטות מחוז מרכז. הנשיאה ביניש והשופטות נאור וארבל שמעו במשך כשעה וחצי במעמד צד אחד דיווח מקיף על הפרשה מנציגי זרועות הביטחון. כשנתבקשו עורכי הדין של האגודה לחזור לאולם חשפה בפניהם הנשיאה ביניש, כי מתקיים הליך חקירת סיבות מוות בפני שופט וכי עורך דין מטעם המשפחה נוטל חלק בהליך. לאור המידע הביטחוני שנמסר לשופטות הן המליצו לאגודה למחוק את הערעור. עורכי הדין של האגודה ביקשו שהות לשקול את ההצעה.

כעבור כשלושה שבועות הגישה האגודה לזכויות האזרח (ביום 13.3.11) הודעה לבית המשפט העליון, בה נאמר, כי האגודה מברכת, כמובן, על קיומו של הליך חקירת סיבות מוות לבחינת נסיבות מותו של הנאשם המנוח בתא כלאו. כיוון שאף הליך זה מתקיים הרחק מאור השמש המחטא, מעורבות בו רשויות הביטחון החזקות במדינה, וכבר היו דברים מעולם – לא נחה דעתה של האגודה. יחד עם זאת לאור הערות בית המשפט בדיון הסכימה האגודה למחוק את הערעור תוך שהיא מבקשת מבית המשפט העליון להכריע במספר סוגיות משפטיות עקרוניות שהתעוררו בדיון. האגודה הדגישה, כי בניגוד להחלטתו של הצנזור הצבאי לפסול פרסומה של ידיעה בתקשורת – שהיא החלטה תלוית זמן ונסיבות – צו שיפוטי אינו מוגבל בזמן ולא יבוטל או יצומצם בלא שצד מעוניין יפנה בבקשה מתאימה לבית המשפט. מכאן החשיבות שבית המשפט העליון יתווה גבולות לסמכותו ולשיקול דעתו של בית המשפט בעניין זה בהחלטה שתותר לפרסום.

בהחלטה קצרה מיום 15.3.11 הורה בית המשפט העליון על מחיקת הערעור תוך שהוא קובע, שמקרה זה איננו המסגרת המתאימה למתן פסק דין מנחה באשר לצווי איסור פרסום.

ביום 12.2.13 שודרה כתבת תחקיר מקיפה בערוץ הטלוויזיה של רשות השידור האוסטרלי. ידיעות שהתפרסמו על כך באתרי חדשות ישראלים הוסרו כעבור זמן קצר. למחרת בבוקר (ביום 13.2.13) קיבל בית המשפט המחוזי מרכז את בקשת הפרקליטות והתיר לפרסם ידיעות על הפרשה בהסתמך על מקורות זרים. בעקבות זאת שוב פנתה האגודה לזכויות האזרח לשי ניצן, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, וביקשה לפרסם פרטים על נסיבות מעצרו ומותו של העצור. בשעות הערב המאוחרות נענה בית המשפט המחוזי מרכז לבקשה נוספת של הפרקליטות, והתיר לפרסם פרטים על חקירת סיבות המוות ועל קביעת השופטת מלפני כחודש וחצי שמדובר בהתאבדות. עוד הותר לפרסום המידע הבא: "ערעור שהוגש לבית המשפט העליון נגד צו זה, על ידי האגודה לזכויות האזרח, נמחק על ידי האגודה, על פי המלצת בית המשפט העליון."

בעקבות פרסום זה פנתה האגודה ביום 14.2.13 הן לבית המשפט העליון והן לבית המשפט המחוזי מרכז וביקשה להתיר לפרסום את ההליכים שניהלה בערכאות אלו לביטול או לצמצום צו איסור הפרסום. ביום 18.2.13 הודיעה הפרקליטות לבית המשפט העליון ולבית המשפט המחוזי כי היא מסכימה לבקשות. נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז אישרה את ההסכמה בו ביום, ובית המשפט העליון נתן החלטה דומה ביום 19.2.13.

  • LinkedIn
  • Twitter
  • Facebook
  • Print
  • email

תגיות:,

קטגוריות: הזכות להליך הוגן,זכויות אזרחיות,זכויות אסירים,חופש הביטוי,חופש המידע

סגור לתגובות.