זכויות ילדים

מתוך: המדריך לאזרח – פרויקט משותף של האגודה לזכויות האזרח ושל עמותת סיכוי.
עדכון אחרון: אוקטובר 2004.

המידע במדריך זה הוא תמציתי ואינו תחליף לייעוץ משפטי ולהוראות החוק.


ההגדרה החוקית של "ילדים" מתייחסת בדרך כלל לקטינים מתחת לגיל 18.

ככלל, זכויות היסוד של האדם בישראל, המפורטות במדריך זה, הן גם זכויות היסוד של הילד (על המגבלות – ראו להלן), אך לילדים יש גם זכויות אחרות שמגנות עליהם במיוחד. בכל החלטה הנוגעת לילדים, טובתם חייבת להיות השיקול המרכזי. במקרים מסוימים מוטלת חובה על הגורם המוסמך לשמוע את עמדת הילד ורצונו לפני קבלת החלטה הנוגעת לו.

זכויות כלליות


הזכות לגדול ולהתפתח בתנאים טובים

לילדים יש זכות לגדול ולהתפתח בתנאים של ביטחון, חירות וכבוד, ובסביבה אוהבת ומבינה. זכות זו נוגעת לכל ההיבטים של ההתפתחות: הגופנית, הנפשית, החברתית, החינוכית והתרבותית.

כיוון שילדים אינם עצמאיים, המבוגרים צריכים להגן על זכויות אלו ולעזור לילדים לממש אותן. בראש וראשונה אחראים לכך ההורים, אבל גם החברה כולה והמדינה על כל מוסדותיה.


האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד

מדינת ישראל הצטרפה לאמנה בדבר זכויות הילד משנת 1989 ביחד עם כמעט כל מדינות העולם. 192 מדינות חתומות על האמנה. האמנה מונה את זכויות הילד, ועיקרה היא זכויות היסוד של האדם בהתאמה לגילו ולמידת בגרותו, לרבות הזכות להביע דעתו בכל הליך ובכל עניין הנוגעים לו. כמו כן האמנה קובעת זכויות מיוחדות הנתונות לילדים לצורך הגנה עליהם. ממשלת ישראל אשררה את האמנה, ולפיכך מחויבת לקיימה ולהגיש לאו"ם דוחות על יישומה. עם זאת, מדינת ישראל טרם אימצה את האמנה בחוק.


זכותם של ילדים להגנה

ילדים זכאים להגנה מיוחדת מפני כל פגיעה – גופנית, נפשית או מינית.

איסור פגיעה בילדים

אסור לאיש לפגוע בילדים. לאף אחד אין רשות לנקוט נגדם אלימות – להכות, להשפיל, למנוע זכויות יסוד או לפגוע בכל צורה שהיא בגופם, בנפשם ובכבודם. שום סיבה לא מצדיקה פגיעה בילדים.

הזכות להגנה תקפה גם בתוך המשפחה. ילד אינו רכוש של הורים ואין להם זכות לפגוע בו, גם לא "מסיבות חינוכיות". להפך, אם התוקף הוא אדם שיש לו סמכות על הילד, למשל הורה או מורה, העברה נחשבת חמורה במיוחד, שכן אלה הם אנשים האמורים להגן על הילדים מפגיעה.

חובת הדיווח על התעללות בקטינים

כל היודע על מקרה של התעללות גופנית או נפשית או על הזנחה של ילדים בידי האחראי עליהם, חייב לדווח על כך למשטרה או לפקיד סעד. אי דיווח הוא עברה פלילית שהעובר אותה צפוי לעונש והעונש עליה הוא של שלושה חודשי מאסר. על אנשי מקצוע (מורים, עובדי שירותי הרווחה, מטפלים, רופאים וכיו"ב) שנודע להם על התעללות בילדים מוטלת חובת דיווח מוגברת, והעונש על הפרתה מגיע לששה חודשי מאסר.

הטיפול בתלונות

פקידי הסעד נמצאים במחלקה לשירותים חברתיים של המועצה המקומית או של העירייה, ויש כוננות של 24 שעות ביממה לקבל תלונות על התעללות בילדים (ובחסרי ישע אחרים). אפשר גם לפנות לפקידי סעד המחוזיים היושבים במשרדים של משרד הרווחה בכל מחוז. פקידי הסעד הם גורם מקצועי שיכול להחליט כיצד לטפל במקרה, ובאישור ועדה מיוחדת, הם יכולים לטפל בעניין מבלי להגיש למשטרה תלונה היכולה להביא לחקירה פלילית.

בכל מקרה של תקיפה מינית, אפשר לקבל סיוע מידי וייעוץ מן המרכזים המיועדים לכך (ראו מפתח כתובות בסוף המדריך). תלונה על תקיפה מינית יש להגיש בכל תחנת משטרה או להזעיק את המשטרה למקום התקיפה.

מי שבוצעו בהם עברות מין בהיותם ילדים, בידי בן משפחה או בידי אחראי עליהם, יכולים להתלונן נגד מי שפגע בהם עד עשר שנים מיום שמלאו להם 18 שנים.

צו הגנה

אם הורה או בן משפחה אחר נהג באלימות כלפי ילדים או ביצע בהם עברת מין, או שסביר להניח שהוא עומד לפגוע בילדים, אפשר לקבל "צו הגנה" מבית משפט לענייני משפחה. מכוח "צווי ההגנה", בית המשפט יכול להרחיק את בן המשפחה האלים מדירת המגורים של הילד לתקופה של עד חצי שנה (ובמקרים מיוחדים עד שנה), לחייב אותו לקבל טיפול פסיכולוגי, ולנקוט באמצעי הגנה אחרים.

לעניין צווי הגנה ראו גם בפרק: "זכויות נשים".


צו מניעת הטרדה מאיימת

לבית המשפט נתונה סמכות להורות להורה להפסיק התנהגות מטרידה או מאיימת כלפי ילדו (בעיקר אם יש חשש ממשי כי ההורה מסכן את ילדו או שכבר ביצע עבירות אלימות ועבירות מין) ולנקוט אמצעי הגנה אחרים. תוקף הצו הוא עד שישה חודשים ואפשר להאריכו עד שנה ובמקרים מיוחדים עד שנתיים. ניתן לעצור מי שהפר צו מניעת הטרדה מאיימת.

הגבלות על חירותם של ילדים

קיימות הגבלות על חירותם של ילדים. הגבלות אלו נובעות בראש ובראשונה מכך שילדים עדיין אינם בעלי שיקול דעת. לכן הם אינם זכאים לבחור ולהיבחר למוסדות ציבור ועוד. בתחומים מסוימים נדרשים ההורים לממש את זכויותיהם של הילדים למענם. ילדים לא עוסקים לבד ברכוש, גם אם הוא שייך להם חוקית. דוגמה אחרת: הסכמה לטיפול רפואי בילדים נותן הורה ולא הילדים עצמם.

זכותם של ילדים למשפחה


אחריות ההורים על ילדיהם

זכותם של ילדים לגדול בבית הוריהם. חובה על ההורים לספק את כל צורכיהם: אהבה, הגנה, מחיה וחינוך, והם חייבים לנהוג תמיד לטובת ילדיהם כפי שהורים מסורים היו נוהגים. חובה על הילדים לכבד את הוריהם ולציית להורים בעניינים הנתונים לאחריותם.
הורים אחראים על מעשי ילדיהם, וגם על תוצאות המעשים הללו כלפי הזולת. למשל, אפשר לתבוע הורים בגין נזקים שגרמו ילדיהם לרכוש.

ילדים שהוריהם חיים בנפרד

פירוד בין הורים אינו מפסיק את הקשר בין הילדים להורים, ואינו מבטל את זכות הילדים לקבל משני הוריהם את מה שהם זקוקים לו. בהסכם הגירושין ייקבע (לפי הסכמה או לפי החלטת בית משפט) אם הילדים יישארו במשמורת משותפת של שני ההורים או יחיו עם אחד מההורים.

הורים שהילדים אינם במשמורתם חייבים להשתתף בדמי מחייתם ובחינוכם באמצעות תשלום מזונות. ילדים זכאים לתבוע מזונות מן ההורה. את תביעת המזונות צריך להגיש ההורה המחזיק בילדים, והוא שמקבל את התשלומים עבורם. אם אין אפשרות לגבות דמי מזונות מן ההורה החייב, ישלם אותם המוסד לביטוח לאומי.

להרחבה לגבי אחזקת ילדים ראו בפרק: "נישואין, גירושין וזכויות בני זוג".


הורים לא ראויים

ילדים שהוריהם מזניחים אותם, או אינם מסוגלים לטפל בהם, או מתעללים בהם התעללות גופנית או נפשית נחשבים "ילדים בסיכון" והם זכאים להגנה מיוחדת של המדינה.

במצבי סיכון מותר לפקידי סעד להתערב כדי להגן על הילד, ובמקרים קיצוניים יכול בית המשפט לנוער להחליט כי הילדים יוצאו מבית הוריהם שלא בהסכמתם. בית המשפט יכול להחליט למסור את הילדים לטיפול במשפחה אומנת או במוסד. במקרים אלה, הקשר בין הילד לבין הוריו אינו מנותק, וההורים נשארים האחראים לילד, על אף שבית המשפט הגביל זמנית את אחריותם. לפני שבית המשפט נותן החלטה בעניין זה, זכאים הילדים וההורים להשמיע את טענותיהם.

פעוטות בסיכון

פעוט בסיכון הוא ילד שטרם מלאו לו שלוש, שנמצא במצב שיש בו חשש ממשי להתפתחותו התקינה ואשר ועדה מקצועית קבעה לגביו כי הוא נמצא במצב סיכון ועקב כך הוא צריך לשהות במעון יום, כדי למנוע את הוצאתו מביתו.

מצב סיכון יכול להיות אחד מאלה:

  • לפי דעתו של עובד סוציאלי ועל סמך חוות דעת רפואית הפעוט מוכה או שצרכיו ההתפתחותיים אינם נענים עקב הזנחה מתמשכת;
  • אחד מהורי הפעוט אינו מתפקד כראוי מחמת אלימות במשפחה, הפרעה נפשית, מחלת נפש, אלכוהוליזם, התמכרות לסמים, פיגור, נכות קשה, זנות, עבריינות או מחלה כרונית של אחד מבני המשפחה;
  • הפעוט מעוכב התפתחות, על סמך אישור רופא ילדים בעל ניסיון בתחום התפתחות הילד או פסיכולוג התפתחותי, וקיימות נסיבות משפחתיות שבשלהן יש חשש ממשי להתפתחותו התקינה של הפעוט.

פעוט שנקבע לגביו כי הוא מצוי בסיכון, זכאי לשהות במעון יום הסמוך למקום מגוריו. על המדינה (באמצעות משרד הרווחה, הרשות המקומית ומפעיל המעון) לסייע במימון הוצאות השהות במעון.

הזכאות למעון לפעוטות בסיכון נכנסה לתוקפה במאי 2003, והיא תוחל בהדרגה ברחבי הארץ. על פי החוק, עד מאי 2008 על המדינה לדאוג למעון לכל פעוט בסיכון.

ילדים ללא הורים

בית המשפט ימנה אפוטרופוס (אחראי) לילדים שהוריהם נפטרו, או אינם מתפקדים. על האפוטרופוס מוטלת החובה להגן על הילדים שבחסותו ולספק את כל צורכיהם. לעתים מדובר באפוטרופוס מוסדי (למשל, פנימיה או מעון טיפולי), ולעתים מדובר בקרוב משפחה או במשפחה המתפקדת כ"משפחה אומנת".


משפחה אומנת

"משפחה אומנת" היא משפחה שהסכימה לקבל מפקיד הסעד את האחריות לטיפול בילד, על פי החלטה של ועדה מיוחדת לעניין משפחות אומנה. דרושה הסכמתם של ההורים או צו של בית משפט לנוער. משפחת האומנה עשויה להיות של קרובי משפחה (כגון דודים). הקשר בין הילד לבין משפחת האומנה אינו מחליף את הקשר עם הוריו ואין ניתוק בין הילד להוריו. ברוב המקרים נמשכת האפוטרופסות של ההורים על ילדם. רק כאשר הדבר נחוץ לשם שמירה על טובתו של הילד, ממנים את ההורים האומנים כאפוטרופוסים במקום ההורים הביולוגיים או בנוסף עליהם.


אימוץ

העברה של ילדים להורים מאמצים מחייבת הסכמה של בית המשפט. בית המשפט יסכים לכך במקרים שבהם ההורים הביולוגיים:

  • מבקשים למסור אותם לאימוץ;
  • הפקירו אותם;
  • לא היו אתם בקשר במשך חצי שנה ויותר;
  • לא מילאו חובותיהם כלפיהם.

האימוץ מעביר להורים המאמצים את כל הזכויות והחובות של הורים.

האימוץ מפסיק את הקשר בין ילדים לבין הוריהם הביולוגיים ושאר קרוביהם, אלא אם בית המשפט פסק אחרת. עם זאת, ילדים מאומצים, שמלאו להם 18 שנה ומעונינים בכך רשאים לדעת מי הוריהם הביולוגיים. אפשר לממש את הזכות הזו בעזרת פקידי הסעד של משרד הרווחה, ואם פקיד הסעד מסרב, ניתן לפנות לבית משפט. הזכות היא של הילד המאומץ ולא של אף אדם אחר, לרבות ההורה הביולוגי.

זכותם של ילדים לקבל חינוך, לשחק ולהשתתף בחיי תרבות

כל הילדים בישראל זכאים וחייבים ללמוד במסגרת חינוך חובה מגן חובה ועד סוף כיתה י`. בנוסף, כל הילדים בישראל זכאים לקבל חינוך חינם מגן חובה ועד סוף כיתה י"ב. לילדים בעלי צרכים מיוחדים יש זכות לקבל חינוך מיוחד במסגרת רגילה, או במסגרת לחינוך מיוחד, לפי צורכיהם. גם לילדים החולים במחלה ממושכת, אשר נעדרים תקופה ארוכה מלימודיהם, נתונה זכות לחינוך חינם בבית החולים או בביתם.

עוד על הזכות לחינוך ראו בפרק: "הזכות לחינוך".

לילדים יש זכות לשחק, ליהנות מפנאי ולהשתתף בפעילויות של אמנות ותרבות.

זכויות בריאות

חובתם של ההורים לדאוג לבריאות ילדיהם. המדינה מספקת לילדים את כל שירותי הבריאות הכלולים ב"סל הבריאות".

ביטוח בריאות

ילדים תושבי ישראל זכאים מיום לידתם לכל שירותי הבריאות, לרבות כל מה שקשור להתפתחות התינוק והילד. בדיקות שגרה, חיסונים ומעקב ניתנים מטעם משרד הבריאות בתחנות "טיפות חלב" ובבתי הספר. שאר השירותים הרפואיים ניתנים בקופות החולים.

ילדים ובני נוער בעלי צרכים מיוחדים (בעלי לקויי שמיעה, לקויי ראייה,בעלי מגבלות תנועה וכדומה) זכאים לסיוע במימון עזרים רפואיים מסוימים מתוקף חוק ביטוח בריאות ממלכתי. כדי לקבל את המימון לעזרים יש לפנות ללשכת הבריאות המחוזית של משרד הבריאות.

ילדים שהוריהם אינם תושבי המדינה (כגון ילדים של עובדים זרים) אינם מבוטחים בביטוח בריאות ממלכתי. הם זכאים לטיפול רפואי במצב חירום ולשירותי "טיפת חלב" (בדיקות התפתחות וחיסונים) בלבד. הוריהם של ילדים אלה יכולים לבטח אותם ב"קופת חולים מאוחדת" בתנאים הדומים לאלה החלים במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, ובתמורה לזכות בסל הבריאות הקבוע בחוק.

ילדים נרשמים אוטומטית בקופת החולים של ההורה שמקבל בעבורם קצבת ילדים מהמוסד לביטוח לאומי (לרוב, האם), אלא אם כן הודיעו ההורים על בחירת קופת החולים של ההורה השני.

הסכמה לטיפול רפואי

את ההסכמה לטיפול רפואי בילדים נותנים ההורים. אין לבצע כל טיפול רפואי, לרבות מתן חיסונים, בילדים ובתינוקות ללא הסכמה מפורשת של הוריהם. את ההסכמה יתנו ההורים לאחר שנמסר להם מידע על הטיפול, על מטרתו, על סיכונים הכרוכים בו ועל תופעות לוואי אפשריות.

יחד עם זאת, יש כמה מצבים שבהם בני נוער זכאים להסכים לטיפול רפואי, באישורם של גורמים מקצועיים, וללא מעורבות הוריהם: בדיקת איידס, הפלה ואשפוז פסיכיאטרי לבני-נוער שמלאו להם 15 שנים.

טיפול נפשי לילדים

קטין יכול להתאשפז בבית חולים לחולי נפש אם הוא והאחראי עליו (על פי רוב הורה) הסכימו לאשפוז. אם ההורים מעונינים באשפוז והילד מתחת לגיל 15 ומתנגד לאשפוז – תדון ועדה מיוחדת בעניינו של הילד, ורק באישורה ניתן יהיה לאשפזו. אם הילד מעל גיל 15 ומתנגד לאשפוז – הוא זכאי שענינו ידון בפני בית המשפט.

בני חמש עשרה ומעלה רשאים לבקש מבית המשפט להורות על הפנייתם לאבחון נפשי גם אם האחראי עליהם מתנגד לכך, אם ברור כי הם מבינים את מהות הבדיקה והשלכותיה ומעונינים להיבדק ולקבל טיפול.

בית המשפט רשאי לחייב ילד לעבור אבחון של מצבו הנפשי אם יש ראיות לאפשרות שהילד זקוק לטיפול נפשי. לאחר האבחון והצגת ראיות מתאימות רשאי בית המשפט לחייב את הילד לעבור טיפול נפשי למשך תקופה של שלושה חודשים אשר אפשר להאריכה לעוד תקופות של שלושה חודשים לכל היותר, כל אחת.

בית המשפט רשאי להורות על אשפוז לצורך אבחון נפשי אם קיימת חוות דעת של מומחה, כי קיימת אפשרות ממשית שהילד חולה במחלת נפש או סובל מהפרעה נפשית קשה ובלא אשפוז עלול הילד לגרום לעצמו או לאחרים סיכון פיזי או שהתפתחות הילד תיפגע. האשפוז יהיה לתקופה של שבועיים לכל היותר.

בית המשפט רשאי להורות על אשפוז הילד בבית חולים לצורך טיפול אם אובחנה אצלו מחלה נפשית או שהוא סובל מהפרעה נפשית קשה ומתקיימות הנסיבות המצדיקות אשפוז כפוי. אורך האשפוז יהיה לתקופה של שלושים יום ואפשר להאריך את התקופה בהתקיים חוות דעת מקצועיות המצדיקות את המשך האשפוז לתקופות של שלושה חודשים לכל היותר, כל אחת.

זכותם של ילדים לביטחון סוציאלי

ילדים, כמו כל אזרחי המדינה, זכאים ליהנות מביטחון סוציאלי. זה כולל זכויות לטיפול רפואי, לקצבאות ביטוח לאומי, לשירותי רווחה, ובמקרה שהם עובדים, להגנה מקצועית.

האחריות הישירה למימוש זכויותיהם הסוציאליות של ילדים מוטלת על ההורים.

ילדים שהוריהם אינם תושבי המדינה (כגון ילדים של עובדים זרים) זכאים לשירותי רווחה מוגבלים, במצבים קיצוניים בלבד, כגון הזנחה קשה. עם זאת, עובד זר שנמצא בישראל למעלה משישה חודשים ומחזיק באשרת עבודה, זכאי לקצבת ילדים מלאה עבור ילדיו שטרם מלאו להם שמונה עשרה.

מענק לידה וקצבת ילדים

המדינה נותנת באמצעות המוסד לביטוח לאומי מענק לאם בעבור כל תינוק שנולד (מענק לידה) וכן מקציבה סכום חודשי להורים בעבור כל ילד (קצבת ילדים). הזכויות הללו ניתנות ישירות להורים, ועליהם לדאוג שהילדים ייהנו מהן.

גמלת שארים

ילדים שאחד מהוריהם נפטר, זכאים לקבל קצבה מהמוסד לביטוח לאומי – גמלת שארים. כמו כן זכאים ילדים, שאחד מהוריהם נפטר, לקבל מהמוסד לביטוח לאומי מענק פטירה, דמי מחיה ומענק בר מצווה. האחריות למימוש זכויותיהם היא על ההורה החי, או על האפוטרופוס.

הבטחת הכנסה

ילדים יתומים וילדים שהוריהם נטשו אותם בישראל או שאחד מהוריהם נפטר והשני נטש אותם או נעדר, זכאים לקבל גמלת הבטחת הכנסה מן המוסד לביטוח לאומי.

עבודת ילדים

ילדים אינם אמורים לעבוד למחייתם. לפחות עד כיתה י` הם חייבים ללמוד, וזכותם לקבל את מחייתם ממשפחתם. החוק מרשה להעסיק ילדים רק במגבלות הבאות:

  • הם מעל גיל 15 וסיימו כיתה י`, או שהם מעל גיל 14 ומדובר בתקופת חופשה מהלימודים;
  • הם עברו בדיקה רפואית יסודית, ורופא אישר את כשירותם לעבודה;
  • העבודה היא כזו שמותרת לילדים (לדוגמה, עבודות אסורות לילדים הן עבודות במחצבה, במכרה, בחדר קירור או בבית חולים לחולי נפש);
  • לא מדובר בעבודת לילה (מלבד מגן דוד אדום ובתי אריזה לפרי הדר);
  • העבודה לא תימשך יותר משמונה שעות ביום, ויותר מארבעים שעות בשבוע.

מעסיקים חייבים לשלם שכר מינימום לילדים (בני 14-18) וכן חייבים לשלם הוצאות נסיעה. שכר המינימום לבני נוער נע בין 70 אחוז ל-83 אחוז משכר המינימום למבוגרים, לפי קבוצות גיל.

אפשר להעסיק ילדים מתחת לגיל 15 בהופעות אומנותיות ובדוגמנות רק בהיתר מיוחד משר התעשיה, המסחר והתעסוקה, ובהתקיים שורה של הגבלות לגבי תוכן ההופעה, תנאי ההעסקה ושעות העבודה. כן נדרשים אישורים מן הילד עצמו, מן ההורים, ממנהל בית הספר ומרופא.

זכויות של ילדים בענייני משפט

ילדים זכאים ליחס מיוחד של מערכת המשפט. הם זכאים ליחס בהליכים אזרחיים (כגון, הליכי גירושין של הוריהם) ובהליכים ציבוריים (כגון, הליכי נזקקות או הליכים פליליים). ילדים שעניינם נדון בבית המשפט, וקיים חשש כי אין מי שמייצג את האינטרסים שלהם באופן מלא (לדוגמה, ילדים שהוריהם מצויים בהליכי גירושין, ואינם מסוגלים לייצג את ענינו של הילד), זכאים לייצוג נפרד בבית המשפט. ילדים מעל גיל 15 יכולים למנות לעצמם עורך-דין שייצג אותם. ילדים צעירים יותר זכאים שימונה עבורם אפוטרופוס לדין שייצג את טובתם ואת האינטרסים שלהם.

ילדים שנפגעו או שהיו עדים לעברה

ילדים שנפגעו כתוצאה מעברה, או היו עדים לעברה, יקבלו טיפול מקצועי מיוחד. ילדים מתחת לגיל 14, שהיו קורבנות או עדים לעברה מינית, או להתעללות או תקיפה של הורה, לא ייחקרו במשטרה. בעניינים אלה רק "חוקר-ילדים", בעל הכשרה מיוחדת, יחקור את הילדים, ורק באישורו של חוקר-הילדים יוכלו הילדים להעיד בבית-המשפט.

חקירה ומעצר של ילדים החשודים בביצוע עברה

אם חושדים בילדים שביצעו עברה אפשר לחקור ולעצור אותם רק במגבלות הבאות:

  • עד גיל 12: אין לילדים אחריות פלילית. אסור לעצור אותם או לחייב אותם להיחקר;
  • מגיל 12 עד גיל 14: אפשר לעצור אותם עד 12 שעות. הארכת מעצר מחייבת הבאתם בפני שופט;
  • מגיל 14 עד גיל 18: מותר לעצור אותם עד 24 שעות. הארכת מעצר דורשת הבאתם בפני שופט.

בכל מקרה, אסור להחזיק ילדים עד גיל 18 במעצר עם מבוגרים, וחקירתם נעשית בידי חוקרי נוער משטרתיים.

ילדים שמוחזקים במעצר – חובה להודיע על כך להוריהם באופן מידי, אלא אם יש חשש לפגיעה בשלומם, ואז מודיעים על כך לקצין מבחן לנוער בלבד.

ילדים בחקירה, שהמשטרה שוקלת להעמידם לדין – חובה להודיע עליהם לקצין מבחן לנוער.

העמדת ילדים לדין פלילי

אין להעמיד לדין ילד שטרם מלאו לו 13 שנים, אלא לאחר התייעצות עם קצין מבחן לנוער.

אין להגיש כתב אישום נגד ילד מתחת לגיל 17 אם עברה שנה מיום ביצוע העברה, אלא אם ניתן לכך אישור מאת היועץ המשפטי לממשלה.

זכויות במשפט

אסור לשפוט ילדים שלא מלאו להם 12 שנים, כי אי אפשר להטיל עליהם אחריות פלילית. אפשר לשפוט ילדים מגיל 12 עד גיל 18 במגבלות הבאות:

  • משפטם ייערך בפני שופט נוער ולא בבית משפט רגיל;
  • המשפט ייערך בדלתיים סגורות. רק ההורים רשאים להיות נוכחים (או בני אדם אחרים, כגון קרובי משפחה או מורה, שבית המשפט אישר להם באופן מיוחד להיות נוכחים). במקרים מיוחדים בית המשפט רשאי לאסור על ילד להיות נוכח בשלב משלבי הדיון;
  • אסור לפרסם בכלי התקשורת, או באמצעים אחרים, כל פרט שיכול לזהות את הילדים, ואסור לפרסם כל דבר בקשר לדיון המשפטי עצמו. גם כאשר הילדים אינם נאשמים, אלא מעורבים כעדים או כמתלוננים בעברות מין, אסור לפרסם את שמם, את תמונתם או פרטים מזהים;
  • הורים לא יעידו נגד ילדיהם, פרט לעברות אלימות ועברות בתוך המשפחה.


ייצוג במשפט פלילי

קטין שנעצר והוא חשוד בעברה וכן קטין שהוגש נגדו כתב אישום זכאים לייצוג על ידי סניגור ציבורי מטעם הסניגוריה הציבורית.

בית המשפט רשאי למנות מיוזמתו סניגור לקטין כאשר טובת הקטין דורשת זאת. בית המשפט יפנה את הקטין ללשכת הסניגוריה הציבורית, כדי שיומנה לו סניגור.

כאשר אין לקטין סניגור, על בית המשפט לעזור לו לחקור את העדים.

חשוד או נאשם מתחת לגיל 16, שהובא בפני בית משפט שאינו בית משפט לנוער – בית משפט חייב למנות לו סניגור.

ענישה ודרכי טיפול

בית משפט לנוער שקבע כי קטין ביצע את העברה המיוחסת לו, רשאי להחליט:

  • להרשיע את הקטין ולגזור את עונשו;
  • לא להרשיע את הקטין, ולצוות על אחד או יותר מן האמצעים ודרכי הטיפול שבחוק;
  • לפטור את הקטין בלי לצוות על דבר.

החלטת בית המשפט תתקבל רק לאחר שיקבל תסקיר מקצין מבחן לנוער (שהוא עובד סוציאלי). התסקיר יכלול פרטים על הילדים ועל משפחתם, וכן המלצות לטיפול.

אפשר לחייב ילדים מגיל 12 עד גיל 14 לקבל טיפול, אך אסור לגזור עליהם עונש מאסר.

על ילדים מגיל 14 עד גיל 18 אפשר לגזור גם מאסר, אבל מאסר נחשב כאמצעי האחרון. ענישה של ילדים מיועדת בעיקר למטרות חינוכיות. יש עדיפות לפיקוח קצין מבחן לנוער, או להחזקה במעון נעול לבני נוער. אין להחזיק ילדים במאסר יחד עם מבוגרים.

האמצעים ודרכי הטיפול שבית המשפט מוסמך להורות עליהם הם:

  • מסירת הקטין לטיפולו והשגחתו של אדם הראוי לכך שאינו הורה הקטין, לתקופה שיקבע בית המשפט, והגבלת זכויותיהם של הורי הקטין כאפוטרופסיו במשך התקופה האמורה;
  • העמדת הקטין בפיקוח קצין מבחן;
  • קבלת התחייבות, בערובה או בלי ערובה, מאת הקטין או הורהו בדבר התנהגותו של הקטין בעתיד;
  • התייצבות הקטין במעון יומי במשך תקופה שיקבע בית המשפט;
  • החזקת הקטין במעון או במעון נעול לתקופה שיקבע בית המשפט;
  • מתן כל הוראה אחרת בדבר התנהגותו של הקטין אם הדבר דרוש, לדעת בית המשפט, לטיפול בו;
  • חיוב הקטין או הורהו בתשלום קנס או הוצאות המשפט;
  • חיוב הקטין או הורהו בתשלום פיצוי לאדם שניזוק באותה עבירה.


עדות

ילדים יכולים להופיע ולהעיד במשפט. ילדים לא יעידו לחובת הוריהם במשפט פלילי, אלא אם מדובר בעברות של אלימות או בעברות נגד הילדים עצמם או נגד בני משפחה אחרים.

ילדים מתחת לגיל 12 לא יעידו אודות עברות רצח, נסיון לרצח והריגה (שלא בקשר לתאונת דרכים, למעשה טרור או לפגיעת איבה), אלא באישור חוקר ילדים.

ילדים מתחת לגיל 14 לא יעידו אודות עברות מין, זנות ותועבה, וכן אודות עברות הורה או אחראי על קטין, שנעברו בגופם, בנוכחותם או שהם חשודים בעשייתם, אלא באישור חוקר ילדים.

האיסור לחקור ילדים ללא אישור חוקר ילדים בהקשר לעברות אלה חל גם על כל עברה נלווית שנעברה במהלך ביצוע אחת מן העברות, אם הילד נחקר על העברה העיקרית.

דעת ילדים בדיונים משפטיים

ילדים המסוגלים לגבש דעה משלהם – יש לשמוע אותם בכל דיון הנוגע אליהם, ולתת משקל ראוי לדעותיהם, בהתאם לגילם ולמידת בגרותם.

  • החזקת הילד – כאשר על בית המשפט לקבוע למי מההורים תינתן החזקת הילדים, ישמע בית המשפט את דעתם של הילדים בהתאם למידת בגרותם. מגיל עשר או אחת עשרה יישמעו הילדים תמיד, ורק לעתים נדירות יימסרו להורה בניגוד לרצונם.
  • אימוץ – מגיל תשע יינתן צו אימוץ רק אם בית המשפט השתכנע שהילדים מעונינים באימוץ של ההורים המאמצים.
  • שינוי דת – שינוי דתם של ילדים מחייב את הסכמתם ורצונם העצמאי בכך, אם הם בני עשר או יותר. שינוי דת של קטינים מחייב הסכמה של שני ההורים, כשלפחות אחד מהם צריך להשתייך לדת החדשה של הקטינים.
  • LinkedIn
  • Twitter
  • Facebook
  • Print
  • email

תגיות:

קטגוריות: אנשים עם מוגבלות,הזכות לשוויון,זכויות ילדים

סגור לתגובות.