שוויון בין המינים

מתוך: "זכויות האדם בישראל – תמונת מצב", 1996


הזכות לשוויון בין המינים בדין הישראלי

חוקי היסוד בישראל אינם מבטיחים באופן מפורש את הזכות לשוויון בין המינים ואינם אוסרים על הפליה בין גברים לנשים. בית המשפט העליון טרם הכריע באופן סופי אם המונח "כבוד האדם", המופיע בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, כולל את הזכות לשוויון על בסיס זה. על כן, כדי לבחון עד כמה מוגנת הזכות לשוויון בין המינים בדין בישראל, עלינו לפנות לחקיקת הכנסת ולנורמות שקבעו בתי המשפט בפסיקתם.

שלוש שנים לאחר קום המדינה חוקקה הכנסת את חוק שיווי זכויות האשה, התשי"א – 1951, הקובע: "דין אחד יהיה לאשה ולאיש לכל פעולה משפטית, וכל הוראת חוק המפלה את האשה, באשר היא אשה, אין נוהגים לפיה". חוק זה השווה את מעמדם הנורמטיווי של גברים ונשים בישראל והוא מהווה מקור מחייב לעיקרון השוויון במעמדם המשפטי של נשים וגברים. ואולם, חוק זה, שהוא חוק רגיל (כלומר, לא משורין), סובל מכמה וכמה חולשות:

ראשית, כחוק רגיל, כל חוק שהתקבל אחריו (מאז 1951 ועד היום) גובר עליו. שנית, הוא חל על רשויות ציבוריות בלבד ולא על גורמים פרטיים. ושלישית, החוק אינו חל על תחום הנישואין והגירושין, שהוא תחום מרכזי וחשוב בהקשר של שוויון בין המינים (ראו להלן).


האיסור להפלות בין נשים לגברים חל על כל רשות ציבורית, הן ארצית והן מקומית, בהיותה נחשבת כ"נאמן" הפועל לטובת כלל הציבור.

למרות היעדרו של עיקרון חוקתי פורמלי, המבטיח שוויון בין המינים, הרי שחובת הרשות הציבורית שלא להפלות בין איש לאישה הוכרה כעיקרון יסוד על ידי בית המשפט העליון בפסקי דין רבים. כך למשל, מכוח עיקרון שיפוטי זה נקבעה זכותן של נשים להיות חברות בגוף הבוחר את רב העיר תל-אביב. השוויון אף הוכר כעיקרון חשוב בדיני עבודה. מכוחו נפסלה הוראה בהסכם קיבוצי שחייבה נשים לפרוש מעבודה בגיל נמוך מזה של גברים.

תחום הנישואין והגירושין יידון בהרחבה בפרק העוסק במעמד אישי. בפרק זה נציין בקצרה, כי בישראל יכולים זוגות – בני כל הדתות – להינשא בנישואין דתיים בלבד, וגירושין גם הם גירושין דתיים בלבד. שליטת בתי הדין הדתיים בכל נושא הנישואין והגירושין פועל, ככלל, לרעתן של נשים בתחומים שונים (אם כי גם גברים נפגעים ממצב זה לא פעם). קשה במיוחד מצבן של הנשים המוסלמיות בישראל ומצבן של נשים יהודיות עגונות ומסורבות גט. אלו תלויות בנכונותו של בן זוגן לתת להן גט, ואינן יכולות להשתחרר מנישואין שכשלו אם הגבר מסרב לתת להן גט, בעוד שגבר יכול, גם אם הוא מסורב גט, להמשיך לחיות את חייו ולהוליד ילדים עם אשה אחרת (ואלה לא ייחשבו ממזרים)1


אלימות כלפי נשים

אלימות כלפי נשים, ובמיוחד אלימות מינית, היא ביטוי למעמדה הנחות של האשה בחברה. בשנים האחרונות מתגברת בישראל ההכרה בתופעת האלימות נגד נשים. בסקר שנערך בהזמנת ארגון נעמ"ת בספטמבר 1995, נשאלו המרואיינים מהם שלושת הנושאים העיקריים הקשורים למעמד האשה בהם יש לטפל. כ- 85% מהגברים וכ- 88%מהנשים השיבו כי האלימות נגד נשים היא הנושא החשוב ביותר.2 לפי דו"ח של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, התלוננו, בכל אחת מהשנים 1994-1992, למעלה מ-2,000 נשים על תקיפה מינית3. מכך ניתן ללמוד על היקף התופעה.

השינוי בהתייחסות לנושא האונס משתקף גם ביחסן של הרשויות. בשנת 1993 ניתן על ידי בית המשפט העליון פסק-הדין בפרשת "האונס בקיבוץ שומרת", בו הורשעו חמישה צעירים באונס צעירה בת הקיבוץ. פסק-דין זה מהווה תקדים חשוב ביותר בהתייחסו אל מעשה האונס דרך נקודת המבט של האשה הנאנסת4.

משטרת ישראל, שתפקידה לחקור תלונות על אונס, הוציאה הנחיות לשוטרים לטיפול במתלוננת על אונס, בין היתר חקירת קורבנות תקיפה מינית על-ידי חוקרות-נשים5.

הכנסת חוקקה בחודש מארס 1995 חוק חשוב נוסף, המכיר בייחוד שבעבירה זו ובמעמדה של קורבן העבירה 6. התיקון לחוק מסמיך את בית המשפט להורות, כי עדותה של מתלוננת בעבירת מין תינתן שלא בנוכחות הנאשם, אם בית המשפט סבור, כי מסירת העדות בפני הנאשם עלולה לפגוע במתלוננת או לפגוע בעדות. החלטה כזו מחייבת היערכות לוגיסטית-טכנית שתאפשר לנאשם לצפות בעדות, לשמור על קשר עם סניגורו ולהציג לעדה שאלות במהלכה. ההסדר החדש ייושם, ככל הנראה, מתחילת 19977.

חידוש נוסף הקיים בחוק זה הוא סמכות בית המשפט לבקש תסקיר מקצועי על מצב המתלוננת לפני שהוא גוזר את דינו של נאשם שהורשע בעבירת מין. בחוק זה, לראשונה בישראל, מובא בחשבון מצבו של קורבן העבירה, כשיקול בקביעת העונש שיוטל על העבריין. כמו כן קובע החוק כי בעבירות מין חמורות ידון הרכב של שלושה שופטים (סעיף זה של החוק כבר החל להיות מיושם במהלך 1995).


ענישה פלילית של אנסים

בשנים האחרונות אנו עדים לשיפור בתגובת המערכת המשפטית ומערכת אכיפת החוק לתופעת האלימות המינית נגד נשים, הן בהגדרת עבירת האונס והן בהתחשבות במצב הקורבן במהלך עדותה במשפט.
יחד עם זאת, ככלל, רמת הענישה איננה מבטאת עדיין את החומרה שעל החברה לייחס לעבירות אלו, ומשקפת יחס סלחני כלפי עברייני מין.

עד לאחרונה נהגו בתי המשפט, ככלל, בסלחנות כלפי אנשים שהורשעו בעבירות תקיפה מינית נגד נשים, והטילו עליהם רק לעתים נדירות את העונש המרבי הנקוב בחוק (16 שנות מאסר על אונס ו-20 שנות מאסר על אונס בנסיבות מחמירות). בשנה האחרונה אנו עדים לתחילתה של מגמה להחמיר בעונשם. ראוי לציון, מבחינה זו, גזר-דין מאוגוסט 1995 שבו הטיל הרכב של בית-המשפט העליון, בראשות השופט גבריאל בך, עונש של עשרים שנות מאסר בפועל על אב שאנס את בתו.

ההרשעה במקרי אונס מייצגת רק אחוז מזערי מכלל מקרי האונס המתרחשים במדינת ישראל, שכן נשים רבות נרתעות מהגשת תלונה, וגם באותם מקרים בהם הוגשה תלונה קשה להוכיח בבית-משפט, מעל לכל ספק, שאכן התקיים אונס. בדיקת העונשים שהוטלו על אנסים שהורשעו בשנת 1992 מעלה כי בעוד שתקופות הענישה המרביות הנקובות בחוק הן 16 שנה על אונס ו-20 שנה על אונס בנסיבות מחמירות, כ-60% מהמורשעים נידונו לתקופת מאסר בפועל של עד שנתיים ורק 17% נידונו למאסר של יותר משלוש שנים8.

קולת העונשים, המוטלים על עברייני מין, והיחס הסלחני לעברייני מין, תוך הפיכת הקורבן לאשם/ה, עוררו ביקורת ציבורית חריפה. במהלך 1995 הובילו ארגוני הנשים מאבק ציבורי בדרישה לקבוע בחוק עונשי מינימום על עבירות מין. שר המשפטים, דוד ליבאי, שהתנגד בעבר לקביעת עונשי מינימום, אמר בפומבי כי שינה את עמדתו ואינו מתנגד לכך עוד.


אלימות במשפחה

אלימות במשפחה היא תופעה שההתמודדות המערכתית עימה היא חדשה יחסית. ההערכה הרווחת כיום בקרב גורמים העוסקים בנושא, היא כי אחת מכל עשר נשים נשואות בישראל היא אשה מוכה, וכי תופעת האלימות במשפחה חוצה את האוכלוסייה כולה, ללא הבדל סוציו-אקונומי, תרבותי או אחר. רמת הדיווח על אלימות במשפחה היא נמוכה: לפי הערכות, רק אחת משש נשים שנפגעו מאלימות מתלוננת על כך במשטרה. כשליש מהתלונות נוגעות לילדות בנות 17-129.


החוק למניעת אלימות במשפחה

אלימות כלפי נשים בכלל, ובתוך המשפחה בפרט, היא בלתי חוקית ואסורה בחוק הפלילי. בניסיון להתמודד עם הסיכון הכרוך באלימות במשפחה, נחקק בשנת 1991 החוק למניעת אלימות במשפחה, המאפשר לקורבן אלימות לפנות לבית משפט ולקבל צו הגנה, שבמסגרתו ניתן, בין היתר, לאסור את כניסתו של התוקף לבית בו מתגורר הקורבן. חוק זה מספק פתרון כאשר הקורבן – או בן משפחה – היא הפונה. עדיין אין נתונים מדויקים בדבר היקף השימוש בחוק, אך ברור לכל העוסקים בתחום, כי החוק מהווה פתרון חלקי בלבד, וכי שימוש לא נכון בו עלול להביא לתוצאות הרות אסון. החברה חייבת לספק מספר פתרונות שונים לסוגי המקרים השונים, כשצווי הגנה אינם מייתרים את המקלטים, המקלטים אינם מייתרים את דירות המעבר ועוד.


נהלי משטרת ישראל

בשנים האחרונות החמירה משטרת ישראל את יחסה לעבירות אלימות במשפחה וקבעה נהלים מיוחדים לטיפול בבעיה, המבוססים על המלצות ועדה בראשות המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, יהודית קרפ, משנת 198910. הנהלים כוללים: תיאום ושיתוף פעולה בין המשטרה לגורמי רווחה; תהליך קבלת החלטות נחוש, מהיר ונחרץ שיבטא גינוי למעשה האלימות; הכשרת שוטרי הסיור והחקירות לטיפול בתלונות על אלימות במשפחה; וכן הזנת נתונים למחשב, בקידוד שיאפשר מעקב, בקרה וניתוח סטטיסטי של התלונות11.


הקצאת משאבים

המשאבים המוקדשים לטיפול בתופעת האלימות במשפחה הם מועטים. הקצבות משרד העבודה והרווחה לכל תחום הטיפול באלימות נגד נשים בשנת התקציב 1996, מסתכמות בפחות מ-7 מיליון ש"ח12. בישראל יש כיום רק תשעה מקלטים לנשים מוכות13, וניתן לקלוט בהם עד 120 נשים ו-300 ילדים. משרד העבודה והרווחה מסייע בהקמת המקלטים אך משתתף רק חלקית במימון הפעלתם השוטפת.


נשים שנרצחו בידי בני-זוגן או קרובי משפחה אחרים

1992 – 22
1993 – 21
1994 – 20
1995 – 15

שתי פרשות עוררו בשנים האחרונות תשומת לב מיוחדת לנושא האלימות במשפחה ולמצבן של נשים הנתונות להתעללות מתמשכת14. פסקי הדין בענייניהם של כרמלה בוחבוט ושוקי בסו מבטאים, כך נראה, מגמה חדשה במערכת המשפטית להכיר במורכבות של נושא האלימות במשפחה. פרשות אלו אף הביאו לתיקון חוק העונשין15, שהתקבל בכנסת בחודש אוגוסט 1995 וקובע, בין היתר, סמכות לבית-משפט לא להטיל את העונש המרבי הקבוע בחוק על נאשם בהריגה ש"היה נתון במצב של מצוקה נפשית קשה, עקב התעללות חמורה ומתמשכת בו או בבן משפחתו, בידי מי שהנאשם גרם למותו".


תעסוקה

אחד התחומים שבהם קיימת הפליה בוטה כלפי נשים הוא תחום התעסוקה. מעסיקים רבים, הן במגזר הציבורי והן במגזר הפרטי, לא הפנימו את איסור ההפליה, ופועלים על-פי דעות קדומות באשר לתעסוקת נשים, מספר הנשים בדרגות ובתפקידים הבכירים הוא נמוך ביותר ואילו הפערים בשכר בין נשים וגברים הם גבוהים.

חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 אוסר להפלות עובד (או מועמד לעבודה) בקבלה, קידום, תנאי עבודה ופיטורים מסיבות שונות, ביניהן: מין, מצב משפחתי, הורות ונטייה מינית. בחודש יוני 1995 התקבל תיקון לחוק16, המרחיב את האיסורים על הפליה בתעסוקה (בין היתר – איסור על הפליה בהטבות ובתשלומים, הניתנים לעובד בקשר לפרישה, והרחבת הזכויות הנוגעות להורות) ואת האפשרויות העומדות בפני עובדת המבקשת לתבוע מעביד שהיפלה אותה (בין היתר – הארכת תקופת ההתיישנות מ-6 ל-12 חודשים, קביעת נטל ההוכחה על המעביד בתביעות על הטרדה מינית שהעובדת לא נענתה לה, וסמכות לקיום דיון בדלתיים סגורות בתביעה הקשורה להטרדה מינית).

לעובדת ההרה והיולדת זכויות והגנות שונות: קיים איסור לפטר אשה בהריון ואשה בחופשת לידה ללא קבלת היתר משר העבודה והרווחה; עובדת בשמירה הריון זכאית לגימלת שמירת הריון מהמוסד לביטוח לאומי17. עובדת זכאית ל-12 שבועות חופשת לידה בתשלום, וחופשה ללא תשלום ניתנת לאב או לאם על פי בחירתם. לאחרונה הוכרה בחוק זכותו של אב לחופשת לידה במקרה של אימוץ ילד.

בשנת 1987 קיבלה הכנסת חוק, האוסר לכפות על נשים פרישה בגיל מוקדם מזה של גברים, ונקבעה בו הוראה, כי באותם מקומות עבודה בהם קיים גיל פרישה שונה לעובד ולעובדת, תינתן לאשה האפשרות לבחור אם ברצונה לפרוש בגיל מוקדם (בדרך כלל 60) או באותו גיל שגברים פורשים (בדרך כלל 65).

החוק, אם כן, הוא חוק מתקדם ביותר. אולם, בדיקת המצב בשטח מגלה שעדיין מעסיקים רבים, הן במגזר הציבורי והן במגזר הפרטי, לא הפנימו את איסור ההפליה ופועלים על-פי דעות קדומות באשר לתעסוקת נשים, וסטיגמות לגבי מקצועות "נשיים" ומקצועות "גבריים". אחד הביטויים הבולטים לכך הוא מודעות "דרושים", המתפרסמות בעיתונים, ומנוסחות – בניגוד לחוק – בלשון זכר או נקבה, לפי המשרה.

מספר הנשים בדרגות ובתפקידים הבכירים, הן בסקטור הפרטי והן בציבורי, הוא נמוך ביותר, בעוד שבדרגות הנמוכות ובתפקידים ששכרם נמוך, מיוצגות נשים הרבה מעבר לחלקן באוכלוסייה. כך למשל, מבדיקה שערכה נציבות שירות המדינה לגבי מצבן של נשים בשירות המדינה, מתברר כי ככל שעולה דרגת המשרה יורד אחוז הנשים המועסקות בה. המצב הזה בולט במיוחד לגבי הדירוגים הכלליים (מח"ר ומינהלי), שבהם הנשים בדרגה השביעית מחזיקות בכמחצית המשרות, בדרגה השלישית הנשים מהוות פחות מ-12% ובדרגה הראשונה 0% בדירוג המינהלי ו-3.5% בדירוג המח"ר.18


נשים במשטרת ישראל19

class="articletext">

אחוז
נשים

אחוז
גברים

תפקיד

0 100 מפקדי תחנות
8.5 91.5 סיור
31.4 68.6 חקירות
89.4 10.6 פקיד כללי

הפערים בשכר בין נשים לגברים הם גבוהים. מעבידים נוהגים להעניק תוספות שכר, כגון שעות נוספות, אחזקת רכב, כוננויות, השתלמויות ועוד, באופן לא-שוויוני. תוספות השכר יוצרות פערים גדולים בשכר בין עובדים לעובדות באותה דרגה, פערים המגיעים ל-30% בממוצע במשרדי הממשלה, ל-40% בסוכנות היהודית, ל-50% ברשויות המקומיות ול-100% במגזר העסקי והפרטי20. בחודש מארס 1996 קבלה הכנסת חוק, שנועד לתקן מציאות זו ולהבטיח שוויון בין עובדים ועובדות המועסקים בעבודה שווה בעיקרה, או שוות-ערך, לעניין שכר ותוספות שכר.

במטרה להגדיל את חלקן של נשים בדרגות הגבוהות בשירות המדינה קיבלה הכנסת ביולי 1995 תיקון לחוק שירות המדינה, המחייב את נציב שירות המדינה לפעול על מנת להגיע ל"ייצוג הולם" בין נשים לגברים בשירות המדינה. לצורך השגת מטרה זו יהיה מותר, לפי החוק, להעדיף נשים במכרזים לתפקידים, שבהם לא קיים ייצוג הולם לשני בני המינים, אם כישוריהם של שני המועמדים דומים.


אכיפת הזכות לשוויון בתעסוקה

כיום, הדרך היחידה לאכיפת הזכות לשוויון בתעסוקה היא תביעות אישיות של עובדים/ות. ואכן, במהלך השנים מאז קבלת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה הוגשו מכוחו תביעות מעטות בלבד, והוא לא היווה מנוף לשינוי משמעותי בתחום זה.21

יש, אומנם, יחידה של משרד העבודה הממונה על אכיפת חוקי עבודה, וביניהם האיסור על הפליה בתעסוקה, אולם יחידה זו מוסמכת לאכוף את הפן הפלילי של החוק ואין היא מייצגת עובדות בתביעה אזרחית על-פיו.

אין בישראל מנגנון אכיפה ציבורי המאפשר להגיש תביעה בשם האשה – כדוגמת מנגנון הקיים בארצות-הברית או בקנדה. זו אחת מחולשותיו העיקריות של החוק בתחום זה. בשל טיבה של הפליה נגד עובדים ובשל מעמדן החלש של עובדות לעומת מעבידיהן, מתקשות עובדות לממש את הזכויות שמעניק להן החוק. מנגנון של אכיפה באמצעות תביעות אישיות לשם מיגור הפליה הוא מוגבל מטבעו, ואין די בו כדי להרתיע מעבידים מעבירה על החוק.

אשה נשואה, העובדת במשק ביתה, אינה נחשבת במעמד של "עובדת" מכל בחינה שהיא. חוקי הביטוח הלאומי פוטרים אשה נשואה "עקרת בית" מתשלומי ביטוח לאומי, וכנגד – היא אינה זכאית לחלק ניכר מן הביטוחים להם זכאים עובדים אחרים. זו גישה בעייתית, המתייחסת לשירות, אותו נותנת עקרת הבית הנשואה, כאל חלק מחובותיה ותפקידיה הטבעיים של האשה במסגרת התא המשפחתי, ואינה מכירה בעבודה זו כבעלת ערך כלכלי כלשהו. מצב זה השתנה במקצת לאחר שבפברואר 1996 התקבל בכנסת תיקון לחוק הביטוח הלאומי, לפיה ייכללו עקרות הבית בין המבוטחים ויהיו זכאיות לקיצבת זיקנה.22


למרות קיומה של חקיקה עניפה המגינה על נשים מפני הפליה בעבודה קשה לנשים לממש את זכותן לשוויון, בין היתר בשל היעדר מנגנון אכיפה ציבורי שיסייע בידן לתבוע מעבידים מפלים ולהרתיע מעבידים מפני עבירה על החוק. יש להקים מנגנון כזה, כמקובל ברוב ארצות המערב.


נשים בחיים הציבוריים

נשים אינן מיוצגות באופן הולם וכראוי לחלקן באוכלוסייה בחיים הציבוריים והפוליטיים בישראל. מבין 120 חברי כנסת, כיהנו 12 נשים בכנסת ה-13 ובכנסת ה- 14 ירד מספרן ל- 9. מאז קום המדינה שימשו ארבע נשים בלבד בתפקיד של שר בכל ממשלות ישראל. ייצוג נמוך ביותר של נשים קיים ברשויות המקומיות: מבין 158 ראשי רשויות בישראל עומדת רק אישה אחת בראש מועצה מקומית.

במגמה להביא לתיקון הייצוג הנמוך של נשים בגופים ציבוריים-כלכליים, ננקטו בשנים האחרונות מספר פעולות בכיוון של "העדפה מתקנת" לנשים, כגון שיריון מקומות לנשים בכמה מהמפלגות. אמצעי זה הופעל בהצלחה רבה במדינות סקנדינוויה, ואכן הביא להגברה משמעותית של השתתפות הנשים בחיים הציבוריים וייצוגן בתפקידים בכירים.

בשנת 1993 נחקק חוק המחייב מתן ייצוג הולם לנשים במועצות המנהלים (דירקטוריונים) של חברות ממשלתיות ותאגידים ציבוריים. מנתונים, המתייחסים לתקופה שקדמה לחוק, עולה כי מבין 470 דירקטורים מטעם הציבור בחברות ממשלתיות בישראל רק 9 (שני אחוז) היו נשים.

החוק, שמטרתו להביא לשינוי מציאות זו, קבע כי על הגורמים הממנים דירקטורים מוטלת החובה ליתן ייצוג הולם לבני שני המינים בהרכב דירקטוריון של חברה ממשלתית. בית המשפט העליון נדרש בשנת 1994 לסוגייה זו בעקבות עתירה של שדולת הנשים נגד אי-מינוי נשים לדירקטוריונים של רשות הנמלים ושל חברת בתי הזיקוק לנפט. בפסק דין עקרוני, שדן לעומק בסוגיית ההעדפה המתקנת, נתן בית המשפט פירוש מרחיב לעקרון השיוויון בין המינים, וקבע, כי "העדפה מתקנת" היא אמצעי ראוי למימוש השיוויון ואינה עומדת בסתירה לעיקרון זה. בית המשפט פסל מינוי של שני גברים לדירקטוריונים של חברות אלו, והורה לשרים הנוגעים בדבר למצוא נשים מתאימות לתפקיד23. בעקבות פסיקת בג"צ חלה עלייה משמעותית במינוי נשים לדירקטוריונים.


דירקטורים בחברות ממשלתיות

נשים (אחוז)

נשים (מספר)

גברים

סך הכל

 

 

7.4% 59 741 800 אוגוסט 3991
23.9% 178 567 745 ינואר 6991

על חשיבות ייצוגן של נשים בדירקטוריונים לקידום מעמד הנשים בכלל, ניתן ללמוד מהמקרה הבא: באוקטובר 1995 קיבל דירקטוריון חברת החשמל (המעסיקה כ- 13,000 עובדים) החלטה לתקן את חלקן של הנשים וקידומן בתפקידי ניהול בקרב עובדי חברת החשמל. לשם כך תועדפנה נשים בבחירת מועמדים, כאשר כישורי המתחרים יהיו שווים. ההחלטה באה בעקבות יוזמתה של חברת הדירקטוריון (דאז) עדה רבון.


על מנת להתמודד עם תת-ייצוג בולט של נשים בחיים הציבוריים והכלכליים ננקטו בשנים האחרונות פעולות של העדפה מתקנת שמטרתן להביא ל"ייצוג הולם" לנשים וגברים בחברות ממשלתיות ובשירות הציבורי.


נשים בצבא

נשים בישראל משרתות בצה"ל על-פי חוק. משך השירות של נשים עומד היום על 21 חודשים (לעומת 36 חודשים לגברים). נשים פטורות משירות צבאי אם הן נשואות או שהן אמהות לילד. כמו כן נתונה לנשים (אך לא לגברים) האפשרות לקבל פטור משירות צבאי מטעמים של הכרה דתית וכן מטעמי מצפון. נשים משרתות במילואים בדרך כלל עד גיל 24 (או עד מועד נישואיהן, אם זה חל קודם), לעומת גברים המשרתים במילואים, ככלל, עד שנות ה- 40 לחייהם, ולעתים אף מעבר לכך.

אין ספק כי למקומו של הצבא בחיי העם, ולתפקידי הנשים בצה"ל, יש השפעה מרחיקה לכת על מעמד הנשים בישראל בהיבטים שונים: ראשית – העובדה שנשים אינן משרתות בתפקידי פיקוד בכירים בצבא מונעת מהן, בעקיפין וישירות, הזדמנויות תעסוקה וקידום בחיים האזרחיים (לדוגמא, בימים אלה עומדת למבחן בבית הדין לעבודה מדיניותה של חברת אל-על, המקבלת לשירותה רק טייסים יוצאי חיל האויר הישראלי. משמעות הדבר שנמנע מאשה טייסת, בעלת כישורים מקצועיים מתאימים, להתקבל לעבודה בחברה). שנית – העובדה שגברים נדרשים לשמש בתפקידי לחימה בצבא בעוד שנשים פטורות משירות כזה משליכה על ההתייחסות החברתית אל גברים – כמי שנדרשים להגן על הנשים – הזקוקות להגנה. עובדה זו משמשת לא פעם גם כתירוץ לחסימת דרכן של נשים לתפקידים ומקומות עבודה שונים, כאשר כוללים בין דרישות התפקיד שהמועמד יהיה "יוצא יחידה קרבית", גם כשאין בין הכישורים הקרביים לאופי התפקיד ולא כלום.

צה"ל נוהג, כמדיניות, לא לשלב נשים במקצועות לחימה (או "תפקידים קרביים" כפי שנהוג לכנותם). כתוצאה מכך נפגע קידומן של נשים בצבא. שינוי משמעותי במצב זה עשוי לחול בעקבות פסיקת בג"צ מחודש נובמבר 1995, בעתירתה של אליס מילר, שביקשה לזמנה למבדקי קורס טיס24. בעקבות פסק-הדין אכן זומנו למבדקים גם נשים. 10 מהן החלו בגיבוש ו- 7 מהן התקבלו לקורס.

יש לציין כי בשנים האחרונות נפתחו בפני נשים מקצועות צבאיים רבים שהיו בעבר סגורים בפניהן. חיילות משולבות כיום במערך המיחשוב של צה"ל, בהפעלת מערכות לחימה מתוחכמות ובתפקידי הדרכה בחילות השדה.

בשנים 1993-1995 נפתחו בפני חילות המקצועות הצבאיים הבאים25: מדריכות לשעת חירום, מדריכת נ"ט, עובדת אחסנה יבשה (בציוד), חשמלאית נגמ"ש, נהגת חילוץ, נהגת רכב כיבוי אש תעבורתי, מכונאית נגמ"ש, טכנאית מערכת בקרה, מכונאית רכב כבד, מנופאית, מחלצת מטוסים, נהגת ברדלס (נגמ"ש), מכשירנית נגמ"ש, טכנאית אלקטרוניקה ציוד מכני, טכנאית חשמל ציוד מכני, מש"קית כיבוי תעופתי. כמו כן נפתחו בפני חיילות ארבעה תפקידים נוספים בחיל המודיעין. בשנת 1996 (בעקבות פסיקת בג"צ אליס מילר) נפתח בפני נשים המקצוע: פרח טיס.

בשנים האחרונות מסתמנת מגמה לשלב נשים בתפקידים בכירים ובקורסים צבאיים מתקדמים. דובר צה"ל מסר לנו כי נשים רבות קודמו בזמן האחרון לתפקידים בהם לא שירתו קודם נשים, בדרגות סא"ל ואל"מ. חרף מגמה זו יש להזכיר כי עד היום לא הגיעה אישה לדרגת אלוף בצה"ל. כיום משרתות בצה"ל 5 נשים בדרגת תא"ל, נשים ספורות עומדות בראש יחידות צבאיות, ביניהן: מפקדת יחידת המחשב של צה"ל, נשיאת אחד מבתי-הדין הצבאיים, מפקדת בסיס ההדרכה לנשים, ראש מחלקת נפגעים וקצינת פניות הציבור. מעולם לא מונתה אישה לתפקיד כגון דובר צה"ל,26 פרקליט צבאי ראשי, קצין שלישות ראשי, קב"ן ראשי וכדומה – כולם תפקידים לאו דווקא "קרביים".


למרות שצה"ל פתח בשנים האחרונות תפקידים רבים בצבא בפני נשים – היעדר השיוויון בין גברים לנשים משליך לרעה על מעמדן החברתי והציבורי של נשים בישראל.


חקיקה לקידום השוויון בין המינים

עבודת חקיקה אינטנסיווית במיוחד לקידום השוויון בין המינים ולפתרון בעיות ייחודיות לנשים נעשתה בכנסת במהלך שנת 1995. ראוי לציין במיוחד את עבודתה של ועדת הכנסת לקידום מעמד האישה שפעלה במהלך הכנסת ה- 13 להעלאת נושאים הקשורים במעמד האישה על סדר היום הציבורי ולפתרון בעיות בתחומים רבים. בתקופה זו התקבלו החוקים הבאים:

  • חוק יחסי ממון בין בני זוג ( תיקון מס` 2) ,התשנ"ה-1995. מקל על הליך אימות הסכם ממון.
  • חוק פיצויי פיטורים (תיקון מס` 6), התשנ"ה-1995. מרחיב זכאות אב לתינוק לפיצויי פיטורים.
  • חוק המקרקעין (תיקון מס` 17), התשנ"ה-1995. מתנה מכירת דירת מגורים בקיום הסדר מגורים אחר.
  • חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס` 98), התשנ"ה-1995. מעניק דמי לידה לזוג המאמץ ילד.
  • -חוק לתיקון סדרי הדין (חקירת עדים) (תיקון מס` 2), התשנ"ה1995. מאפשר מתן עדות קורבן עבירת מין שלא בנוכחות הנאשם.
  • חוק בתי דין רבניים (פסקי דין של גירושין) (הוראת שעה), התשנ"ה-1995. מאפשר הטלת סנקציות נגד סרבני גט.
  • חוק בתי משפט לענייני משפחה התשנ"ה-1995. מקים מערכת בתי משפט למשפחה.
  • חוק שרות המדינה (מינויים) (תיקון מס` 7) (ייצוג הולם) התשנ"ה-1995. מחייב ייצוג הולם לנשים בשירות המדינה.
  • חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס` 3), התשנ"ה-1995.
  • חוק העונשין (תיקון מס` 41) (אחריות מופחתת), התשנ"ה-1995. מכיר בהתעללות מצד בן משפחה כעילה להטלת אחריות מופחתת בעונשין.
  • חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס` 104), התשנ"ה-1995. מעלה את גובה הגימלה לשמירת הריון.
  • LinkedIn
  • Twitter
  • Facebook
  • Print
  • email

תגיות:

קטגוריות: הזכות לשוויון,ייצוג הולם,נשים

סגור לתגובות.