ברוכים הבאים לסדנא

אם אתם מאמינים בחינוך ערכי ולא רק הישגי, שחינוך הינו מרכזי בשינוי חברתי ושכל אשת ואיש חינוך יכול/ה להשתתף בבנייה של חברה סובלנית, דמוקרטית ונקייה מגזענות, הגעתם למקום הנכון. הצטרפו לקהילת א/נשי חינוך המחנכים צעירים להפוך לאזרחים בוגרים עם תודעה דמוקרטית. האתר נועד לסייע לכם- א/נשי חינוך שחושבים אחרת

יום הילד הבינלאומי

פורסם בתאריך 15 בנובמבר 2017

אילוסטרציהבכל שנה לקראת יום זכויות הילד הבינלאומי אנו ממליצות לא/נשי חינוך בבתי הספר לקיים בפעילויות מרוכזת  סביב האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד. פעמים רבות מורות/ים מעלים חשש רב לקראת העיסוק בזכויות ילדים, היות וזה מעמיד אותם/ן בפני אתגרים אשר לא תמיד יש להם מענה בזמן אמת. תחושות התסכול של אנשי החינוך מבטאות מצוקה אמיתתי. ריבוי בעיות המשמעת, האלימות המילולית והפיזית אשר נוכחות כמעט בכל המסגרות מציבים בפני ציבור המורים/ות קשיים מורכבים, הן בהיבט האקדמי והן בסוגיות הערכיות.

מדיווחים שמגיעים אלינו, תלמידים/ות רבים עושים שימוש מוטעה בשיח הזכויות, ולכן קשה למורים/ות לעסוק בשיח זה כאשר לא מתקיים במקביל דיון על חובות התלמיד. בסדנאות שאנו מעבירות לצוותי חינוך אנו שומעות לא פעם שאלות כמו, ומה עם זכויות המורה? אנו מודעות לכך שלמידה ושיח על זכויות הילד בפרט וזכויות האדם באופן כללי לא יכולות להתקיים בצורה מיטבית ללא אקלים בית ספרי המאפשר למידה ותרגול לאורך כל השנה בכל מרחבי הלמידה. קשה מאוד ובהחלט יכול להיות מסתכל להתמודד עם סוגיות אלה רק במסגרת המצומצמת של ימים בינלאומיים.

למרות כל אלו אנו סבורות שיישום ותרגול של זכויות באקלים הבית ספרי הוא תהליך חיוני ואף הכרחי! השאלה שצריכה לעמוד לנגד עינינו צריכה להיות כיצד לקיים אקלים בית ספרי המכבד זכויות? ולשאלה זו יש מגוון של מענים וכלים המסייעים בלמידה, יישום והטמעה. לשם כך נדרשים מספר עקרונות מנחים:

  • זכויות אדם בכלל וזכויות ילדים בפרט אינן מותנות בחובות
  • זכויות ילדים אינן מבטלות את סמכות המורים/ות בהצבת גבולות ברורים
  • זכויות ילדים לא אמורות לטשטש את הגבולות בקרב ילדים
  • יישום מאוזן של זכויות מאפשר לקדם הבנה והפנמה של ערכים דמוקרטיים בקרב ילדים
  • יישום ותרגול מאוזן של זכויות מקדם למידה ומפחית אלימות מילולית ופיזית
  • באקלים של בית ספר או כיתה מקדמת זכויות יש מקום מרכזי ומשמעותי למורה כמי שמלווים את התלמיד ומסייעים בהתפתחותו
  • לכל מורה יש את היכולת לשנות במסגרת הכיתה, ולכל התלמידים יש את היכולת להשתנות בתנאי שמאפשרים להם
  • הכיתה ובית הספר הם המיקרוקוסמוס של החברה, ולכן כל מה שקורה בכיתה קורה גם במציאות החברתית. מכאן שכל מה שמשתנה בכיתה יכול להשפיע על איך שהחברה שלנו תיראה

אנו מזמינות אתכם/ן לציין את היום הבינלאומי לזכויות הילד שיחול ב-20 לנובמבר. מצורפות כאן המלצות לפעילות: מערך שיעור לגילאי יסודי, מערך שיעור לחטיבה עליונה ותיכון – רקע למורה, מצגת.

אנו מעודדות אתכם להמשיך את העיסוק בזכויות אדם, דמוקרטיה וחינוך נגד גזענות לאורך כל השנה. באתר שלנו מתפרסמים באופן שוטף מגוון של חומרים חינוכיים שאתם/ן יכלים לעשות בהם שימוש.

צוות חינוך

פגיעה מינית, לאומית ודתית

פורסם בתאריך 7 בנובמבר 2017

בשבוע שעבר התרחשה באוניברסיטת בר אילן תקרית קשה. מרצה במחלקה למזרח תיכון דרש מסטודנטית מוסלמית להסיר את החיג׳אב מראשה, ומשסירבה, סולקה מהשיעור. לאחר מכן, פרסמו נשיא האוניברסיטה, פרופ׳ אריה צבן, ורקטור האוניברסיטה, פרופ׳ מרים פאוסט, מכתב לכלל הסגל והסטודנטים במוסד, בו ביקשו להעביר מסר ברור על חומרת המקרה ואי התאמתו לערכי אוניברסיטת בר אילן. אומנם תגובת האוניברסיטה כלפי המרצה וכלפי קהילת המוסד הייתה זריזה, חסרו ממנה כמה אלמנטים, שהיעדרם צורם, בייחוד לאור העובדה שהמרצה לא הושעה מתפקידו, אלא רק נדרש להתנצל.

הפעולה שביצע המרצה היא פוגענית ומדכאת ברובד הדתי, הלאומי, הגזעני והמגדרי, ובכל אלו אפשר לציין הן את הרמה האישית והן את הקולקטיבית. העמידה על השוני בין הרבדים האלה מחד, ועל ההצטלבות ביניהם היוצרת פגיעה כפולה ומכופלת מאידך, היא חשובה כדי להבין את המשמעויות הנרחבות של המעשה, ואת הפספוס של מסרי האוניברסיטה הבלתי מספקים.

במישור הראשון והחשוב ביותר, לדרישה להסרת חיג׳אב יש ממד מגדרי עמוק. מרצה גבר משפיל סטודנטית אישה. ברובד הלאומי, הוא רוב יהודי (במדינה, באוניברסיטה) ואילו היא מיעוט פלסטיני. ברובד המקצועי, הוא בעל השררה בסיטואציה, והיא ניצבת מול כיתה שלמה של תלמידים בעודה חווה פגיעה בזהותה, בכבודה ובדתה. מה גם שהתייחסותו ללבושה של הסטודנטית ודרישתו לפשוט מעליה את החיג׳אב מנוגדות לחוק.

לעטות כיסוי ראש מהווה הן ביהדות והן באיסלאם, ככסות ערווה – פשוטה כמשמעה, ועבור אותה סטודנטית כיסוי הראש הוא ככיסוי גוף. דרישת המרצה להורדת הכיסוי כמוה כדרישה להורדת הבגד, כהפשטה. האם הייתם יכולים לשער בנפשכם מצב בו מרצה דורש מתלמידה להוריד חולצה באמצע שיעור? כך שאפשר להסתכל על זה גם כהטרדה מינית, תוך ניצול יחסי מרות. עצם העובדה שמדובר בבגד דתי-מסורתי אינה מפחיתה מהיבט ההטרדה המינית שיצרה הסיטואציה

נשים עם חיג׳אב חוות אפליה כפולה בישראל, או הדרה רב-מימדית. הזהות המגדרית מצטלבת עם זהויות אתניות, לאומיות או תרבותיות נוספות ומגדילה פי כמה את עוצמת האפליה. זהותן הלאומית והדתית של אלה העוטות חיג׳אב מוחצנת יותר, והדבר פוגע בסיכוייהן להתקבל לעבודה, או לכל מקום אחר הדורש ראיון פנים אל פנים. מקרים כמו זה שהתרחש אוניברסיטת בר אילן מעידים על היקף התופעה והזירות הנרחבות בהן היא מתרחשת. פגיעה בזכותה של סטודנטית ללמוד במרחבים מכבדים ושוויוניים היא פגיעה בזכותה לעבוד ולהתפרנס

מישור נוסף, ויותר ברור מאליו, במעשהו של המרצה הוא הפגיעה בחופש הדת. באמצעות הדרישה מאישה דתית להסיר את כיסוי הראש שלה, בניגוד לדתה ואמונתה, נעשית פגיעה ברורה בזכותה לחופש דת. משול הדבר לדרישה מיהודי להסיר כיפה, או מיהודייה להסיר פאה או כיסוי ראש. במכתב של הנהלת האוניברסיטה התייחסו לסטודנטית כמי שמגיעה ״מהמגזר הערבי״, ללא שום התייחסות לעובדה שהיא מוסלמית. האוניברסיטה לא הביעה כל אבחנה בין זהותה הדתית של הסטודנטית, לבין זו הלאומית. כיסוי הראש היה שם בגלל היותה מוסלמית, ולא ערבייה. דבר אשר כשלעצמו מצביע על בורות הכותבים במקרה הטוב, או על גזענותם במקרה הפחות טוב. אבל זו רדידות השיח כמעט בכל מקום בישראל לגבי מגוון הזהויות הקיימות בחברה הפלסטינית בישראל.

ולהוסיף חטא על פשע, הנהלת האוניברסיטה נמנעה במכתבה מלהתייחס ישירות לקונטקסט הגזעני והלאומני. כאשר מרצה יהודי-ישראלי מוציא סטודנטית מוסלמית-פלסטינית מהכיתה, הדבר מהדהד מטענים פוליטיים כבדים של גירוש והדרה. הדהוד זה הוא פרי האווירה הפוליטית-לאומנית הכללית בישראל, המעודדת צעדים מעין אלה, שלא זוכים כמעט להתנגדות מקרב הציבור ומוסדות ציבוריים משמעותיים. קולות בהנהגה הישראלית מובילים קו של הקצנה גזענית, של ליבוי שנאה כלפי ערביות וערבים ושל לגיטימציה לדיכוי, הדרה ואפליה של מי שאינם נחשבים בעיני רבים כאזרחים שזכותם שווה לחיות, ללמוד ולעבוד כאן, במדינה שהיא גם שלהן ושלהם.

ברור שהמקרה של בר אילן אינו הראשון או היחיד במינו, שמטרתו להנכיח שליטה יהודית במרחב הציבורי בכלל והאקדמי בפרט. יש לתהות מדוע מוסדות אקדמיים, כולל אוניברסיטת בר-אילן, אינם נוקטים בצעדים מהותיים למיגור תופעות גזעניות מקרבם. תגובת האוניברסיטה הרפה היא בסך הכל עוד דוגמה להיעדר רצון לפעולה כלשהי למגר את האווירה הרעה, שהקנתה למרצה לגיטימציה לחשוב שעמדותיו הגזעניות וניצול מרותו באופן מדיר ומפלה מקובלות במדינה דמוקרטית.

התייחסותה של האוניברסיטה למעשה הגזעני כאל ״טעות בשיקול הדעת״ והיעדרה הבולט של המילה ״גזענות״ בכל מלל המכתב, מעידים כאלף עדים על רוח התקופה והמקום בו אנחנו חיים. אין כאן טעות ואין שיקול דעת. המרצה בחר להשפיל סטודנטית אל מול חברי כיתתה, מכיוון שהוא יודע שמותר לו, שלא יבולע לו

הגיע הזמן שכנגד הגזענות, הסקסיזם והאפליה שחוות נשים פלסטיניות-מוסלמיות בישראל ברמה יומיומית, תופיע תגובת נגד חד-משמעית. אנחנו קוראות לאוניברסיטת בר אילן, לכל הרשויות הרלוונטיות (משרד החינוך, משרד ראש הממשלה, המועצה להשכלה גבוהה) ולכל השרים הרלוונטים (שר החינוך, ראש הממשלה ואחרים) לנקוט בצעדים שיבהירו למרצה הזה ולאחרים שאין שום מקום לפרשנות: ניצול מרות לביזוי אדם על מרכיבי זהותו היסודיים ביותר הוא אסור במדינה דמוקרטית.

אילוסטרציה

אילוסטרציהשהרזאד עודה היא עורכת דין בעמותת כיאן – ארגון פמיניסטי וקרן גרינבלט היא מנהלת קואליציית שותפות – ארגוני נשים לשוויון כלכלי.

המאמר פורסם לראשונה ב 6.11.17 בעיתון הארץ 

יום השנה ה-22 לציון רצח רה"מ יצחק רבין

פורסם בתאריך 5 בנובמבר 2017

השנה ציינו 22 שנים לרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. החשיבות הרבה בציון יום הרצח ברורה מטבעה כחלק מההיסטוריה הישראלית, ואף הייתה חקוקה בתודעה הקולקטיבית כ"רצח הדמוקרטיה". ב 1997 נחקק חוק יום הזיכרון ליצחק רבין. בחוק נקבע כי "בבתי הספר יצוין יום הזיכרון בפעולות שבהן יועלו דמותו ופועלו של יצחק רבין, ובפעולות שיוקדשו לחשיבות הדמוקרטיה ולסכנת האלימות לחברה ולמדינה"

אילוסטרציה: תמונה של יצחק רבין

אך לאורך השנים אנו רואות כי העיסוק בהסתה ובצעדים שהובילו לרצח נעלמים בהדרגה מסדר היום הציבורי, כאילו הוא נרצח כי פשוט היה רצח, וללא חוטים מקשרים לעבודה כי הרצח היה רצח פוליטי. אותה מגמה אף מחלחלת לתוך מערכת החינוך, עם השנים עומעם בהדרגה השיח הביקורתי/פולטי שקדם לרצח והוחלף בנרטיב אחר , כזה המתמקד ברבין האיש והביוגרפיה שלו, בחלק מהטקסטים הנלמדים על רבין בבתי הספר אף הוחלפה המילה רצח במוות. כאשר אומרים 22 שנים למותו של ראש הממשלה במקום רצח, יש לכך משמעות עצומה באופן בו נתפש האירוע, משמעותו וחומרתו.

לאורך ההיסטוריה מאבקים חברתיים ופוליטיים מלווים בהעצמה עצמית של קבוצות מחד ובהכפשה של הצד שני מאידך, אלו הם כללי משחק מוכרים ולגיטימיים כחלק מזכות ההתאגדות וחופש הביטוי כבסיס לחברה דמוקרטית. אך ישנו גבול חמקמק בין חופש הביטוי לבין מתי ואיפה חבויות הסכנות שבאותו חופש הביטוי, מתי ואיך הוא הופך להסתה וקריאה לפגיעה, הדרה ואלימות על רקע תפיסות ורעיונות פוליטיים וחברתיים.

ישנם שני נושאים עיקריים שיש לתת עליהם את הדעת סביב רצח רבין ומגמות מתחזקות של אלימות והדרה, האחד הוא חופש הביטוי אל מול הסתה, והשני הוא ניסיונות לשכתב את ההיסטוריה. כמובן ששני עניינים אלו קשורים אחד לשני ומשפיעים ממנו.

בעריכה המחודשת של ספר האזרחות "להיות אזרחים בישראל" התייחסו לרצח רה"מ בקצרה וכללו מספר פסקאות בודדות. "על אף שישנו בספר גינוי של הרצח, הרוצח יגאל עמיר מוזכר בקצרה רק בשמו, ללא הרקע שלו והרקע למעשיו. מיד לאחר מכן יש מטלה עם ציטוטים שנאמרו על הרצח, אחד של פרופסור אריה נדלר והשני של מני מזוז.

נדלר טוען כי הייתה הסתה לפני הרצח או "תנאים חברתיים שעודדו את המחשבה הגורמת להתנתקות מוסרית מהציווי לא תרצח". ומדבריו של מזוז מובא הציטוט :"הייתי מאוד נזהר מליצור לינקג׳ [קישור] בין אירוע כזה או אחר להסתה כזו או אחרת. אני יודע שנוהגים להזכיר שוב ושוב את רצח ראש הממשלה יצחק רבין כפועל יוצא של הסתה. עד היום איש לא הוכיח את זה ואין לנו שום אינדיקציה [עדות] לכך. הדבר הברור היחיד הוא שהרצח היה תוצאה של כשל אבטחתי…", נכתב. התלמידים נשאלים מה גבולות חופש הביטוי לפי הדוברים.

"יום רבין" הוא אחד מימי הלוח האזרחיים המרכזיים במשרד החינוך. ביום זה מועברים לתלמידים תכנים בנוגע לפועלו של יצחק רבין ז"ל , כמו גם דיונים בנושאים של חינוך נגד אלימות וערבות הדדית. כמובן שיום זה מהווה קרקע פוריה לדיונים בנושא חינוך לערכים דמוקרטיים . חשוב במיוחד הוא הדיון בחשיבותו של חופש הביטוי וגבולותיו, ובכלל זה דיון סביב המושג הסתה לאלימות. אנו ממליצים לעסוק עם התלמידים/ות והחניכים/ות  בהקשר הרחב של הרצח, בנסיבות שהובילו אליו, ובשאלה החשובה ביותר- האם במציאות הנוכחית אירוע כזה עלול להתרחש שוב, ומה עלינו לעשות על מנת למנוע רצח פוליטי נוסף ??

הצעה לדיון: מתאים לגילאי תיכון

  • בהתייחס לשני הציטוטים שנאמרו על הרצח בספר האזרחות החדש, אחד של פרופסור אריה נדלר והשני של מני מזוז, שאלו את התלמידים מה הם מבינים/ות מהאמירות הללו?
  • האם הם/ן חושבות שזה מבטא את האופן בו אמורים ללמוד על רצח רבין?
  • האם הדיון עוסק בחופש הביטוי מול הסתה
  • האם זה מאפשר ללמוד מכך על מניעת הרצח הפוליטי הבא?

me too #

פורסם בתאריך 1 בנובמבר 2017

וודאי שמעתן/ם על קמפיין me too שרץ ברשתות החברתיות בשבועות האחרונים. קמפיין זה קם כתגובה לפרשת ההטרדות המיניות של המפיק ההוליוודי הארווי וינשטיין שהסעיר את הוליווד והעולם. תחקיר של הניו-יורק טיימס חשף מספר רב של עדויות על הטרדות ותקיפות מיניות מצד המפיק וינשטיין לאורך העשורים האחרונים. מיד עם פרסום התחקיר הוקיעה הקהילה ההוליוודית את המפיק. האקדמיה לקולנוע שללה את חברותו, דירקטוריון חברת ההפקה שייסד פיטר אותו והפקות רבות שהיו מתוכננות הוקפאו.

הקמפיין שבישראל נקרא גם_אני# החל מציוץ של השחקנית אליסה מילאנו בחשבון הטוויטר שלה, הקורא לנפגעות ונפגעי תקיפה והטרדות מיניות לשתף את הציבור באמצעות האשטאג me too # הרעיון המנחה מאחורי המהלך של מילאנו הוא העלאת מודעת ציבורית לגבי מימדי הפגיעה המינית בחברה שלנו . זה לא סוד שסביב הנושא של תקיפות מיניות קיימת שתיקה רבה וחשש מדווח ממגוון סיבות: חברתיות, פסיכולוגיות,כלכליות ופוליטיות. וגם כאשר הדיווח מתבצע, רבות הבעיות עם אופן הטיפול ברמות השונות והמקרים המגיעים לכדי הגשת כתב תביעה ושלא נאמר הרשעה מצומצמים מאוד . הקמפיין רוצה להדגיש את הרעיון כי מספר התלונות במשטרה ומספר ההרשעות בתיקים מסוג זה אינו משקף את המציאות וזה מטעה רבים הסבורים כי אלימות מינית היא תופעה שולית וכלל אינם מודעים לגודל הנוכחות שלה בחיינו. יממה לאחר שעלה הקמפיין לרשת היו כבר למעלה מחצי מליון ציוצים. טיווטר דיווחו כי הקמפיין כבר הגיע ל- 85 מדינות, ולמעלה מ 12 מיליון נשים בארץ ובעולם העלו פוסטים לרשתות החברתיות.

me too #

ובישראל מנתוני איגוד ומרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית עולה כי: אחת מכל שלוש נשים עוברת פגיעה מינית במהלך חייה, אחת מכל שבע נשים עוברת אונס. אחת מכל שש ילדות עוברת גילוי עריות. אחד מכל שישה ילדים (בנים) עובר פגיעה מינית.  בגילאים צעירים אחוז הנפגעים הבנים דומה לאחוז הנפגעות הבנות. ב- 95% מהמקרים המדווחים התוקף הינו גבר. ב- 85% מהמקרים המדווחים הנפגעת הינה ילדה, נערה או אישה. ומעל 85% מכלל מקרי התקיפה המינית מבוצעים ע"י אדם המוכר לקורבן. ההיכרות כוללת בני משפחה, חברים/ידידים/מכרים, מורים, מטפלים, עמיתים, מנהלים וכד'.

למרות ש החוק למניעת הטרדות מיניות נחקק בישראל כבר משנת 1998 והוא מהמתקדמים בעולם קיים מצב מובהק של תת דיווח. מדברי עו"ד ליאת קליין, היועצת המשפטית של האיגוד עולה כי  "למרות שהעבירות הללו מוגדרות פליליות, במשטרה ובפרקליטות עדיין אין הפנמה מלאה של משמעותן. היחס אליהן הוא עדיין ככאלה שמתאימות להליך המשמעתי. הרבה פעמים תיקים נסגרים בלי שהגיעו בכלל לכתב אישום". בנוסף, לדבריה, "נשים חוששות מתגובות הסביבה, מהחקירה ומההליך המשפטי ולכן ממעטות להתלונן. החשש הזה גובר נוכח תחושת הבושה שנלווית לפגיעה המינית". היא הסבירה כי חקירה במשטרה היא קשה: "הרבה פעמים היא דורשת עימות בחדר סגור עם הפוגע וחקירות חוזרות בבית המשפט שמלוות בהטחת אשמות כלפי הקורבן. נשים רבות מדווחות על ההליך הזה כפגיעה חוזרת או כאונס חוזר. כשמדובר בפגיעה במקום העבודה, החשיפה קשה עוד יותר ומזכירה דינמיקה של פגיעות בתוך המשפחה, שבהן יש קושי גדול לקורבנות לפרוץ את חומת השתיקה".

סביב קמפיין me too # התקיים שיח נרחב, שיח שעסק ביתרונות הסולידריות והעלאת מודעות. אך כמו בכל נושא גם כאן ישנן דעות התומכות בקמפיין ובהשפעה החיובית שלו ודעות אשר מתנגדות לקמפיין ואף סברות כי יכולות להיות לו השפעות שליליות. בנוסף, הקמפיין אף ספג ביקורת כמו רבים מהקמפיינים האינטרנטיים, לגביי ההשפעה שלו מחוץ למרחב הווירטואלי ושבעצם מלבד חשיפת הקרבנות הוא אינו קורא לפעולה החוצה את גבולות המרחב הווירטואלי.

הצעה לדיון:

  • העלו טענות בעד ונגד הקמפיין תוך מתן דגש לנקודות הבאות: חשיבות השיח הציבורי, סולידריות חברתית,חינוך ומניעה, יציאה לפעולה, יתרונות המרחב הווירטואלי, חסרונות המרחב הווירטואלי,
  • קבוצות שטענו נגד הקמפיין, חשבו על דרכים בהם ניתן לשפר את הקמפיין.
  • קבוצות שטענו בעד הקמפיין , חשבו על הביקורת שהעלתה הקבוצה המתנגדת ונסו לתת דעתכם בעניין הסוגיות שעלו.