דף מידע: מצלמות ופרטיות

אילוסטרציה

ברשות היחיד

 

צילום אדם כשהוא ברשות היחיד מהווה פגיעה בפרטיות לפי סעיף 2(3) לחוק להגנת הפרטיות.

בנוסף, בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת, מהווים פגיעה בפרטיות לפי סעיף 2(1) לחוק להגנת הפרטיות.

בית המשפט העליון קבע שהזכות לפרטיות לפי הסעיף מתקיימת גם בין בני זוג. כך, למשל, גבר שצילם את פרודתו בביתם המשותף בבילוי משותף עם גבר אחר צילם אותה "ברשות היחיד" ופגע בפרטיותה (בג"ץ 6650/04‏ פלוני נ' בית  הדין הרבני האזורי בנתניה).

בהמשך לכך, בע"פ 2126/05‏ ‏ ג'רייס נ' מדינת ישראל מפורש המונח "רשות היחיד" לפי תכלית החקיקה, ולכן גם צילום של בני זוג במקום נסתר בחורשה במצבים אינטימיים מהווה פגיעה בפרטיות, למרות שהחורשה נחשבת ברגיל כמרחב ציבורי.

 

במרחב הציבורי

 

ביחס למרחב הציבורי קיימת הנחיה של רשם מאגרי המידע. אמנם היא איננה מחייבת את בתי המשפט, אבל היא משמשת את רשם מאגרי המידע בפעולות האכיפה שלו, ומהווה סטנדרט שבית המשפט יפנה אליו לצורך דיון בסוגיה. הנחיה מיועדת גם לרשויות ציבוריות וגם לגופים פרטיים:

שימוש במצלמות במרחב הציבורי צריך להיעשות באופן סביר ולפי מבחני פסקת ההגבלה, כולל בחינת ההשלכות והיקף הפגיעה בפרטיות, תכלית ההצבה והמידתיות שלה.

כאשר מדובר במקום שמיועד להתכנסות קטינים, יש לנקוט בזהירות יתרה.

ככלל, הכרעה של רשות בנוגע להצבת מצלמה מצדיקה קיום של שימוע והתייעצות ציבורית.

הצבת המצלמה צריכה להיעשות באופן שיצמצם את הפגיעה ככל הניתן. זה כולל זווית צילום, שעות צילום, רזולוציה וכו'. אסור להקליט סאונד, לפי חוק האזנת סתר (האזנת סתר = האזנה ללא הסכמת אף אחד מבעלי השיחה).

יש ליידע את הציבור על הצבת המצלמות. אמצעי המינימום הוא הצבת שלט, ועליו להיות קריא וברור. רצוי שיכלול תמונה של מצלמה, ופירוט הגורם המציב והסיבה להצבה. רצוי גם ככל הניתן שהגורם המציב יפרסם רשימה של מקומות שבהם הוצבו מצלמות.

את הצילומים אין לשמור לפרק זמן ארוך מהנחוץ. ככל שיש צורך בשמירת הצילומים, יש להגדיר פרק זמן מידתי, התואם את תכלית הצילום, עד למחיקה של הצילום.

למצולם עשויה להיות זכות עיון בצילומים, אולם על הבקשה להיות קונקרטית וספציפית, רצוי שתכלול שעה מדויקת ומיקום מדויק. כאשר בצילום ישנם מצולמים אחרים, יש לנהוג בבקשה ביתר זהירות.

כללי אבטחת המידע שבחוק חלים גם ביחס למאגרי הצילומים.

אסור לעשות כל שימוש בצילומים שחורג מהתכלית המקורית, כולל העברה, מסירה או פרסום.

דרכי התמודדות

ראשית, כאשר אתם סבורים שהפגיעה איננה סבירה, כדאי לפנות לגוף או לרשות האחראיים. במידת הצורך ניתן לעתור בעתירה מנהלית נגד רשות.

הפרה של איסור הפרסום והשימוש בצילומים מהווה פגיעה בפרטיות לפי חוק הגנת הפרטיות, וניתן להגיש בגינה תביעה אזרחית. במקרה והפגיעה בפרטיות נעשית במזיד, מדובר בעבירה פלילית וניתן להגיש תלונה למשטרה ולעיתים אף להגיש קובלנה פלילית. יחד עם זאת, הפעלת סנקציות פליליות בתחום זה שמורה בדרך כלל להפרות מובהקות וברורות של הדין.

מעקב והתחקות אחרי אדם מסוים עשויים לעיתים להיחשב להטרדה מאיימת לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001, ואז ניתן להגיש בעטיים בקשה לבית משפט השלום להוצאת צו למניעת ההטרדה.

 

בבתים משותפים

 

"תופעת הצבתן של מצלמות אבטחה ברכוש המשותף הפכה לאחרונה לחזון נפרץ, והיא מעסיקה את המפקחים על רישום המקרקעין הנדרשים להכריע בתביעות פרטניות המוגשות לפתחם. סוגיה זו, מצריכה הכרעה בשאלות לא פשוטות של זכויות יסוד, הן מתחום ההגנה על הקניין, והן מתחום ההגנה על הפרטיות. מטבע הדברים, לעיתים, זכויות אלו מתנגשות זו בזו, ויש למצוא את נקודת האיזון המדויקת ביניהן. מובן, כי נקודת איזון זו שונה ממקרה אחד למשנהו, ויש לבחון כל מקרה לגופו וכל מאורע בהתאם לנסיבותיו" (תיק (ב"ש) 55/10 בלולו נ' אזרזר).

בתיק (נת') 7/15/151 משה נגר נ' יוחנן יעקובוב נקבע' כי בעל דירה איננו רשאי להתקין מצלמה ברכוש משותף שכן מדובר בפגיעה בזכותם הקניינית ובפרטיותם של דיירים אחרים.

ככלל, כל חלל ושטח שאינם בתוך דירת המגורים – למשל, חדר המדרגות, חצר הבית, ואפילו החלק החיצוני של הקירות שתוחמים את הדירה – הם חלק מהרכוש המשותף של כלל הדיירים. ככלל כל שימוש ברכוש המשותף מותנה בקבלת הסכמה של אסיפת הדיירים אלא אם מדובר ב"שימוש סביר". התקנת מצלמה שמאפשרת להתחקות בכל עת אחר תנועותיהם של השכנים ואורחיהם אינה נחשבת "שימוש סביר" ברכוש המשותף, אולם התקנת מצלמה המצלמת רק את דלת הכניסה לביתו של המתקין יכולה להיחשב כ"שימוש סביר".

מה דינה של מצלמה שהותקנה בתוך חלל הדירה או על קיר חיצוני של הדירה, שהוצמד אליה ("הוצמד" – משמע הקיר החיצוני רשום כרכושו של בעל הדירה וממילא כבר אינו נחשב לחלק מהרכוש משותף)? אם המצלמה מכוונת לתוך הדירה או שטח פרטי של השכן – מדובר בצילום ברשות היחיד" – שמהווה, כזכור, פגיעה בפרטיות. (שאלה אם בסמכותו של המפקח על בתים משותפים)

אם המצלמה מכוונת לשטח המשותף ועוקבת באופן רצוף אחר השכנים ואורחיהם. לפי ה"תקנון המצוי" של בית משותף (נספח לחוק המקרקעין) בעל דירה גם אינו רשאי לעשות בדירתו שינויים הפוגעים ברכוש המשותף, או שעשויים לשנות את ערכו."

"התקנת מצלמות ברחבי הרכוש המשותף, בנסיבות דנן, באופן שהן מתחקות באופן מתמיד אחר תנועותיו של בעל דירה בבית, בדרכו אל דירתו ומחוצה לה, אינה עולה בקנה אחד עם הגדרת השימוש המותר ברכוש המשותף, ללא הסכמת כל בעלי הדירות."… "בעל דירה בבית משותף, זכאי להתהלך בתחומי הרכוש המשותף בבית – שאינו כרשות הרבים… מבלי שתיפגע זכותו לפרטיות, ומבלי שירגיש כי שלוות חייו או חירותו מאוימים על ידי בעל דירה אחר בבית, האורב לו ומתחקה אחר תנועותיו ומעשיו בכל רגע נתון." (תיק (נצ') 53/05  פרידמן נ' אלימלך רם).

יודגש שאין איסור גורף על שימוש בשטח המשותף להתקנת מצלמות, ולעיתים "קיים צורך למצוא איזון בין זכותם של הנתבעים לשמור על קניינם על ידי הצבת מצלמות אבטחה על הרכוש המשותף לבין זכותם של התובעים לבל תיפגע פרטיותם עקב כך". כך למשל, נקבע ש"לא יעלה על הדעת להתקין מצלמות בכל זווית אפשרית כדי לכסות גם שטחים או איזורים שאינם חיוניים להגנת רכושם של הנתבעים", אבל במקביל ניתן להם היתר להתקין מצלמות שהתמקדו בכניסה לביתם ובסמוך לה (תיק (י-ם) 41/10 אנדרי הרשקוביץ נ' יורי מרגוליס)

בדומה לזה, כאשר הציע נתבעים לשנות את מיקום המצלמה באופן שתצלם את דלת ביתם ואת קטע חדר המדרגות שסמוך לפתח נקבע שמדובר ב"שימוש רגיל וסביר ברכוש המשותף וממילא אין הדבר מצריך הסכמה של האסיפה הכללית" (תיק (ב"ש) 55/10 בלולו נ' אזרזר).

התקנת מצלמת מעקב בשטח המשותף בהחלטת רוב הדיירים – "ניתן להניח, כי ייתכנו מקרים בהם תתקבל החלטה על דעת רוב בעלי הדירות בבית המשותף, להתקין מצלמות בכניסה לבית לצורך הגנה על רכושם, והחלטה זו תהיה בת תוקף אף כלפי מיעוט בעלי הדירות שיתנגד לה, ובלבד שלא יהיה במצלמות לפגוע פגיעה מהותית בזכויות המיעוט" (תיק (נצ') 53/05  פרידמן נ' אלימלך רם).

פסיקות נוספות

בתיק 152/10 (מפ' ת"א) כרמית נחום נ' חיים קסטרו (15.09.10), נקבע כי: "התקנת (ה)מצלמה (קופסת פלסטיק לבנה קטנה) ברכוש המשותף אין בה, כשלעצמה, משום שימוש שאינו שימוש סביר ברכוש המשותף" וכי בהתאם למקום בו הוצבה המצלמה, אכן זו יכולה לקלוט ו"לראות" אדם נמוך או ילד  היוצאים ממעלית הקומה ופונים לדירת התובעים. יחד עם זאת, ולאחר איזון הפגיעה בפרטיות התובעים למול הצורך בשמירת הרכוש של הנתבעים, קבע המפקח כי על הנתבעים להזיז ולשנות את מיקום המצלמה, כך שתצלם את שטח הכניסה לדירתם בלבד, זאת מבלי להורות על הסרת המצלמה בכל מקרה. יוצא מכך, כי בנסיבות דומות, כאשר שוב אין כל פגיעה בפרטיות, ומטרת התקנת המצלמה אינה התחקות ובילוש, כי אם שמירה על רכוש, תתאפשר התקנתה.

בת.א. (שלום חי') 39332-09-10 אלגרסי נ' ערטול (16.11.10) טען הנתבע כי התקין את המצלמה על מנת להגן על רכבו היקר מפני גנבה ומפני פגיעה בו, כפי שארע בעבר. בית המשפט קבע כי התקנת מצלמה על קיר בית משותף טעונה הסכמת כל הדיירים. לצד זה נקבע שהנתבע רשאי להציב את המצלמה בשטחו הפרטי לצורך מעקב אחר מכוניותיו בלבד, ובלבד שמצלמה זו מכוונת אך ורק למכוניות אלה ולא מוסטת למקומות אחרים במשטח החניה.

דרכי ההתמודדות

ניתן לתבוע בתביעה אזרחית להורדת המצלמה ולפיצויים – מדובר בעוולה לפי סעיף 4 לחוק להגנת פרטיות.

ניתן להתלונן במשטרה – כאשר הצילום ברשות היחיד נעשה במזיד, מדובר בעבירה פלילית לפי סעיף 5 לחוק להגנת הפרטיות.

ניתן להגיש לבית משפט השלום בקשה להוצאת צו למניעת הטרדה מאיימת. לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001, סעיף 2, הטרדה מאיימת היא הטרדה באמצעות איומים שיש יסוד סביר להניח שהמאיים ישוב ויטריד, כולל כאשר מדובר בהטרדה בדרך של פגיעה בפרטיות.

כאשר מדובר במצלמה המוצבת בבית משותף באופן שאיננו נחשב ל"שימוש סביר", בניגוד לתקנון הבית המשותף וללא הסכמת הדיירים, ניתן להגיש תביעה להורדת המצלמה למפקח/ת על רישום המקרקעין. יש להדגיש שאין הלכה פסוקה אחת בנושא – החלטה של המפקח אינה משמשת תקדים מחייב וכפי שראינו לעיל, אין קוהרנטיות מלאה בין ההחלטות השונות. התביעה יכולה להיות מכוח תקנון הבית המשותף, כאשר מדובר בהצבה שפוגעת בדירה אחרת או ברכוש משותף, בין אם המצלמה הוצבה בשטח משותף או פרטי. במקרה ויש פגיעה בפרטיות לפי החוק להגנת הפרטיות, העילה לתביעה עולה גם מהחוק עצמו.

 

במקום העבודה

 

בנוסף להנחיה ביחס לצילום במקום ציבורי, קיימת גם הנחיה של הרשם ביחס לשימוש במצלמות מעקב במקום העבודה ובמסגרת יחסי עבודה. יש הכרה בכך שתיעוד במקום העבודה הוא בעל פוטנציאל גבוה לפגיעה בפרטיות העובדים.

בע"ע 90/08 איסקוב נ' מדינת ישראל – הממונה על חוק עבודת נשים נקבע כי לעובד יש מרחב פרטיות הקיים גם במקום העבודה. על מעסיק לקבוע מדיניות ברורה ומפורשת בנוגע לשימוש בטכנולוגיות מידע, וליידע את העובדים בכך במדיניות ובסיבות לה. גם מעסיק כפוף לדרישות סבירות, מידתיות והגינות.

צילום במקום העבודה מבוסס על הסכמה מדעת של העובדים, ולכן אסור צילום בסתר ובלי יידוע, אלא בנסיבות חריגות שבהן המעקב מבוצע על יסוד חשד מוצק שצריך לשלול אותו באמצעות מעקב מוגבל בזמן ובנסיבות, ובנסיבות שבהן הודעה על קיום המעקב תסכל את תכליתו (למשל, אם יש ראיות מוצקות שמחשידות עובד במעילה ומבוצע מעקב מוגבל כדי לשלול או לאושש את החשד).

כמו כן, על הצילום להיות למטרות לגיטימיות שקשורות למהות מקום העבודה.

לפי הנחיית הרשם, משרד של עובד שאינו פתוח לכניסה חופשית של הציבור מהווה רשות היחיד, ולכן כפוף להגבלות החוק לשמירת פרטיות.

כמובן, גם הצבת מצלמות בשירותים או מלתחות אסורה.

רופאה שעבדה בבית אבות התפטרה לאחר שהמעביד התקין מצלמת מעקב בחדרה. בית הדין לעבודה קיבל את טענת העובדת, ולפיה מדובר בהרעה מוחשית בתנאי העבודה (סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים) וזיכה אותה בפיצויי פיטורים למרות שיחסי העבודה הסתיימו ביוזמתה: "התקנת והפעלת מצלמת אבטחה בחדר בו עובדת רופאת בית האבות … בניגוד להסכמתה וחרף התנגדותה המפורשת, עולה כדי הרעה מוחשית בתנאי עבודתה ונסיבות בהן לא ניתן לדרוש ממנה להמשיך בעבודתה." (דמר (חי) 39840-04-10 לשצינר נ' פאר מרכז רפואי בע"מ)

לעומת זאת, נקבע שלא כל התקנת מצלמות אבטחה במשרדים תחשב להרעה מוחשית בתנאי העבודה שתצדיק התפטרות המזכה את בפיצויי פיטורים. סע (חי') 15540-09-09‏ ‏ מלול נ' עמר שרותי הנהלת חשבונות בע"מ;

דרכי התמודדות

לבית הדין לעבודה לא נתונה סמכות לדון בעוולות אזרחיות של החוק להגנת הפרטיות, אבל הוא רשאי לדון בנושא בהקשרים של דיני העבודה. כך, לדוגמה, הצבת מצלמות יכולה להוות פגיעה בתנאי העבודה ולאפשר לעובד להתפטר "בדין מפוטר" (כלומר, עם קבלת פיצויי פיטורין).

ביחס לצילום ברשות הפרט, מדובר בעוולה אזרחית ועבירה כמפורט בפרק אודות רשות היחיד.

  • LinkedIn
  • Twitter
  • Facebook
  • Print
  • email

תגיות:

קטגוריות: הזכות לפרטיות

סגור לתגובות.