top of page

מצב הכיבוש – השנה ה-57: תמונת מצב משותפת

עם סיומה של השנה ה-57 לכיבוש הישראלי בשטחים, ארגוני זכויות האדם בישראל מפרסמים בפעם השנייה דוח משותף שמטרתו להציג תמונה מקיפה של הכיבוש. השנה היתה קשה ואכזרית במיוחד.


מתוך דברי הפתיחה לדוח:


21 ארגוני זכויות אדם חתומים על דוח זה, ועמדתנו הייתה ועודנה ברורה: זכויות אדם הן זכויות אוניברסליות של אנשים ונשים באשר הם, פשעי מלחמה הם פשעי מלחמה משני צדי הגבול, ועל האחראים לפשעים לתת על כך את הדין. 125 ילדים, נשים וגברים עדיין מוחזקים כבני ערובה בשבי חמאס: זמנם הולך ואוזל ואנחנו קוראים לשחרורם המיידי. קריאה ברורה זו באה בד בבד עם אמירתנו החד משמעית: יש לשים סוף מיידי להרעבה ולטבח של אזרחים בעזה.


דוח משותף זה מתפרסם זו השנה השנייה. גם בשנה זו, מטרת הדוח היא להציג את התמונה הכוללת של המרכיבים השונים של הכיבוש ושל מדיניותה של ישראל, על פי תחומי המומחיות של 21 ארגוני זכויות האדם החתומים עליו. אומנם הדוח סוקר בעיקרו את המגמות המרכזיות של השנה החולפת, אך רבות מהתופעות המובאות בו אינן תולדה של השנה אחרונה כי אם פרי של 57 שנות כיבוש.


אנו מציגים כאן תמונת מצב מקיפה של השלכות הכיבוש בארבעה חלקים גיאוגרפיים: האסון ההומניטרי ברצועת עזה והחשד לפשעי מלחמה של ישראל; העמקת הסיפוח והאצת הנישול בגדה המערבית; החשת מאמצי ייהוד לצד נישול האוכלוסייה הפלסטינית בירושלים המזרחית; והאצת תהליכי הכרסום במרחב הדמוקרטי בישראל. ארבעה נושאים אלו שזורים זה בזה, ויש להביט במשולב על הנעשה בכל המרחב הנתון לשליטה ישראלית. בתוך המסגרות הנורמטיביות השונות, תֵּמוֹת זהות מופיעות בתצורות שונות: דה-הומניזציה של פלסטינים וקידום עליונות יהודית, הפרות של החוק הבין-לאומי, זילות של חיי אדם ונרמול של אלימות והרס, ניסיון להרחיב ולבסס את השליטה הישראלית בשטח באופן בלתי הפיך. אנו מפצירים בקוראים לראות את המצב לאשורו: תמונה אחת כוללת, שלה מופעים מסוגים שונים המשפיעים אחד על השני.


האסון ההומניטרי בעזה הוא מעשה ידי אדם אשר לא היה מחויב המציאות, גם לא במציאות של מלחמה. ישראל אחראית לאסון זה, ויש צורך דחוף בחקירת החשדות לביצוע פשעי מלחמה ובמימוש מיידי של אחריות ישראל ככוח כובש כלפי האוכלוסייה בעזה. על ישראל עדיין חלה החובה למנוע את מותם וסבלם של עוד אלפי אנשים. שינוי זה תלוי בעיקר בלחץ ציבורי ובין-לאומי על ממשלת ישראל.


הסיפוח וההעמקה של משטר הכיבוש בגדה המערבית הואצו מאוד תחת הממשלה ה-37 של ישראל והתעצמו אף יותר מאז פרוץ המלחמה. כיום, המציאות בגדה המערבית ממשיכה להשתנות לבלי הכר בשל אלימות חיילים ומתנחלים, הרחבת ההתנחלויות ויצירת שינויים מבניים ומשפטיים באופן השליטה הישראלית בגדה. במקביל, שימוש גובר במעצרים מכל הסוגים וצמצום קיצוני של חופש התנועה פוגעים בזכיותיהם של מאות אלפים ומעמיקים את משטר האפרטהייד.


לאחר ה-7 באוקטובר ובחסות המלחמה הקצינה ישראל את מאמצי הנישול בירושלים המזרחית. באמצעות חקיקה ומנגנונים בירוקרטיים, מגבלות על תנועה וחופש הפולחן, הריסת בתים ואלימות מצד זרועות המדינה, ישראל דוחקת את רגליהם של הפלסטינים מהעיר. בפועל, הפיכת חיי היום-יום בירושלים לבלתי נסבלים עבור פלסטינים, העמקת המגבלות על התושבים הפלסטינים ויצירת שינוי דמוגרפי משלימים את תהליך הייהוד של העיר ויוצרים שינויי-עומק באופייה.


כל התהליכים הללו מתרחשים על רקע מדיניות ורטוריקה גזעניות ומתלהמות של חברי הקואליציה והעומד בראשה, ובעיקר של שרים בכירים שלמשרדיהם השפעה ישירה על השטחים הכבושים – בראשם השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר ושר האוצר בצלאל סמוטריץ'. במקביל, ננקטו צעדים שמבטיחים היחלשות מתמשכת של ההגנות על זכויות אדם. כיום, הממשלה מכשילה ומתקיפה בגלוי כל מי שמביע ביקורת על מדיניות ישראל, וההגנה של בתי המשפט על זכויות יסוד דמוקרטיות הולכת ופוחתת. ללא שינוי במדיניות ותמיכה משמעותית בפעילים ובארגוני זכויות אדם, אנו צופים שכוחה של הרשות המבצעת ילך ויגדל, כוחם של שומרי הסף ילך וייחלש, החברה האזרחית תצטמצם, והכיבוש ילך ויעמיק ללא עוררין.



הארגונים המשתתפים:

במקום – מתכננים למען זכויות תכנון; בצלם – מרכז המידע הישראלי לזכויות האדם בשטחים; גישה – מרכז לשמירה על הזכות לנוע; האגודה לזכויות האזרח בישראל; הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל; הורים נגד מעצרי ילדים; המוקד להגנת הפרט; הקרן למגיני זכויות אדם; זזים – קהילה פועלת; חקל – ברית להגנה על זכויות אדם; יש דין; לוחמים לשלום; מחסום ווטש; עיר עמים; עמק שווה; עקבות – המכון לחקר הסכסוך הישראלי-פלסטיני; רבנים למען זכויות האדם; רופאים לזכויות אדם; שוברים שתיקה; שלום עכשיו; תורת צדק

Comments


Commenting has been turned off.
bottom of page