חסימת שכונות ערביות בעיר לוד

1 בספט׳

זמן קריאה 3 דקות

עודכן: 2 בספט׳

ב-1.2.2026 עתרנו לבג"ץ בשם ארבעה תושבי לוד בדרישה להסיר חסימות בטון שהציבה המשטרה בשכונות ס"א וס"ח בעיר, שבהן חיים מאות תושבים ערבים. בשכונת ס"א הוצבה חסימה מוחלטת, ואין כל דרך חלופית ליציאה או כניסה, ובשכונת ס"ח הדרך החלופית עוברת דרך אזור תעשייה שהגישה אליו קשה ותשתיותיו פגומות. החסימות גורמות לשיבוש חמור בשגרת החיים, מונעות גישה לשירותי חירום, ופוגעות בזכויות האדם של תושבי השכונות, לרבות הזכות לחופש תנועה, לכבוד, לבריאות, לחיים ולשלמות הגוף, לחינוך ולשוויון.

בעתירה נטען כי זהו המשך של המדיניות המפלה והבלתי חוקית שנוקטת המשטרה בחודשים האחרונים, של הצבת מחסומי בטון בכניסה ליישובים ערבים או בשכונות בהם. נטען כי אין כל מקור מפורש בדין, המקנה למשטרה סמכות לחסום שכונות וכניסות ליישובים לפרקי זמן ממושכים, וכי היא חומקת מביקורת שיפוטית על ידי הסרת המחסומים לאחר שמוגשת עתירה. עם הסרת החסימות קובע בית המשפט כי העתירה הפכה "תיאורטית" ונמנע מלדון בעניין העקרוני , וכך יכולה המשטרה להמשיך במדיניות הבלתי חוקית.

לאחר הגשת העתירה מיהרה המשטרה להזיז את החסימות בשתי השכונות, באופן שמאפשר מעבר של כלי רכב (החסימות נותרו מוצבות בצידי הדרך). ב-3.2.2026 ביקשנו מבית המשפט להורות למשטרה להגיש תגובה ולקבוע דיון בעתירה. ציינו כי מדובר במצב חוזר ונשנה שבו המשטרה מפסיקה את הפגיעה בזכויות האדם לאחר הגשת עתירה, וכך מקבלת "חסינות" מפני ביקורת שיפוטית.

בתגובתה המקדמית טענה המשטרה שהחסימות הוסרו עוד לפני הגשת העתירה, ולכן העתירה תיאורטית ולא אקטואלית ויש לדחות אותה על הסף. בתגובתנו טענו כי החסימות לא הוסרו לפני הגשת העתירה אלא רק ביום הגשתה או לאחריה, וכי חסימות הבטון בשכונת ס"ח עדיין מצויות בצד הדרך ומפריעות לתנועה, ולכן הסעד הפרטני בעניין זה עודנו רלוונטי. לצד זאת הדגשנו כי העתירה עוסקת גם בעניין העקרוני של היעדר מקור מפורש בחוק שמקנה למשטרה סמכות להציב חסימות ביישובים ושכונות ערביים. טענו גם שהפרקטיקה מושפעת מהתערבותו של השר לביטחון לאומי בהחלטות אופרטיביות של המשטרה.

ציינו כי המשטרה ממשיכה להציב חסימות ביישובים ערביים שונים כמן סאלם, אעבלין ושגב שלום.

ב-6.7.2026 התקיים דיון בעתירה. במהלך הדיון השופטים הביעו ספק רב בקיומו של מקור סמכות חוקי להצבת חסימות בטון ביישובים ערבים, והזכירו שפגיעה חמורה בזכויות אדם מחייבת הסמכה מפורשת בחוק. המדינה הצהירה שהיא מגבשת נוהל חדש בעניין, והשופטים ביקשו לבחון את הנוהל לפני שיחליטו איך להמשיך את הטיפול בעתירה.

בתחילת אוגוסט הגישה המשטרה הודעת עדכון, שאליה צורפו ההנחיה וחוות הדעת המשפטית – שלא חידשה דבר. המשטרה שבה וניסתה לבסס את מדיניות החסימות בעיקר על הסמכויות הכלליות המופיעות בסעיף 4א לפקודת המשטרה, והודיעה כי בכוונתה להוסיף ולעשות שימוש בחסימות מסוג זה. בתגובה שהגשנו הבהרנו שוב שהסמכויות הכלליות אינן מאפשרות חסימה ממושכת של שכונות שלמות או של כניסות ליישובים, ושפגיעה כה קשה בזכויות חוקתיות מחייבת הסמכה מפורשת בחוק ואמות מידה ברורות להפעלתה. הדגשנו כי לא מדובר בפרקטיקה שהופסקה, וכי גם כיום עומדות חסימות באעבלין ובג'סר א-זרקא.

ב-1.9.2026 הוציא בג"ץ צו על תנאי המורה למשטרה להסביר "מדוע לא תימנע מהצבת חסימות דרכים קשיחות ולא מאוישות כמתואר בעתירה, ללא הסמכה חקיקתית מפורשת לעשות כן". המשטרה נדרשה להשיב עד 4.10.2026.

בג"ץ 4388-02-26 ג"א נ' משטרת ישראל

עו"ד: עביר ג'ובראן, ניצן אילני

העתירה, 1.2.2026

בקשה מטעם העותרים, 3.2.2026

תגובה מקדמית מטעם המשטרה, פברואר 2026

תגובת העותרים, מרץ 2026

בקשה מטעם העותרים לקביעת דיון דחוף, אפריל 2026

הודעת עדכון מטעם העותרים, יוני 2026

תגובה משלימה מטעם המשטרה, יולי 2026

הודעת עדכון מטעם המשטרה (כולל ההנחיה המשטרתית באשר להצבת חסימות), אוגוסט 2026

תגובה מטעם העותרים, אוגוסט 2026

החלטה (צו על תנאי), 1.9.2026