חסימת שכונות ערביות בעיר לוד

ב-1.2.2026 עתרנו לבג"ץ בשם ארבעה תושבי לוד בדרישה להסיר חסימות בטון שהציבה המשטרה בשכונות ס"א וס"ח בעיר, שבהן חיים מאות תושבים ערבים. בשכונת ס"א הוצבה חסימה מוחלטת, ואין כל דרך חלופית ליציאה או כניסה, ובשכונת ס"ח הדרך החלופית עוברת דרך אזור תעשייה שהגישה אליו קשה ותשתיותיו פגומות. החסימות גורמות לשיבוש חמור בשגרת החיים, מונעות גישה לשירותי חירום, ופוגעות בזכויות האדם של תושבי השכונות, לרבות הזכות לחופש תנועה, לכבוד, לבריאות, לחיים ולשלמות הגוף, לחינוך ולשוויון.

בעתירה נטען כי זהו המשך של המדיניות המפלה והבלתי חוקית שנוקטת המשטרה בחודשים האחרונים, של הצבת חסימות בטון בכניסה ליישובים ערבים או בשכונות בהם. נטען כי אין כל מקור מפורש בדין, המקנה למשטרה סמכות לחסום שכונות וכניסות ליישובים לפרקי זמן ממושכים, וכי היא חומקת מביקורת שיפוטית על ידי הסרת החסימות לאחר שמוגשת עתירה. עם הסרת החסימות קובע בית המשפט כי העתירה הפכה "תיאורטית" ונמנע מלדון בעניין העקרוני , וכך יכולה המשטרה להמשיך במדיניות הבלתי חוקית.

לאחר הגשת העתירה מיהרה המשטרה להזיז את החסימות בשתי השכונות, באופן שמאפשר מעבר של כלי רכב (החסימות נותרו מוצבות בצידי הדרך). ב-3.2.2026 ביקשנו מבית המשפט להורות למשטרה להגיש תגובה ולקבוע דיון בעתירה. ציינו כי מדובר במצב חוזר ונשנה שבו המשטרה מפסיקה את הפגיעה בזכויות האדם לאחר הגשת עתירה, וכך מקבלת "חסינות" מפני ביקורת שיפוטית.

בג"ץ 4388-02-26 ג"א נ' משטרת ישראל

עו"ד: עביר ג'ובראן, ניצן אילני

העתירה, 1.2.2026

בקשה מטעם העותרים, 3.2.2026