מדוע אסור לפטור בעלי עסקים מהאיסור להפלות, גם אם זה נוגד את אמונתם הדתית?
מה קובע החוק כיום ומה התיקון המוצע?
חוק איסור הפליה במוצרים ושירותים נועד לקדם את השוויון ולמנוע הפליה בכניסה למקומות ציבוריים ובהספקת מוצרים ושירותים. החוק חל על עסקים פרטיים, והוא קובע שעסק המספק מוצר או שירות ציבורי או מפעיל מקום ציבורי (למשל – בית מלון, מועדון לילה) אינו יכול להפלות את מבקשי השירות מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטייה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, גיל, מעמד אישי, הורות או לבישת מדי כוחות הביטחון וההצלה או ענידת סמליהם. כמו כן, החוק אוסר על הפליה של אדם באספקת מוצר או שירות מחמת מקום מגוריו.
כך למשל, אסור לבעלים של מועדון לסרב להכניס מישהו בגלל שהוא ממוצא אתיופי או ערבי.; אם לבית עסק נכנס אדם עם חולצה של מפלגה מסוימת, אסור לבעל העסק למנוע ממנו שירות.
התיקון המוצע מבקש לתת פטור לבעל עסק דתי מהאיסור להפלות אם הדבר נוגד את השקפתו הדתית או כדי למנוע פגיעה בחלק מן הציבור בשל אמונתו הדתית.
התיקון לא כולל הגדרה למונח אמונה דתית, וגם לא מי יקבע מהי אמונה דתית המצדיקה הפליה.
מוצע שפטור זה לא יחול על המדינה, ובמקרים שבהם המוצר או השירות הציבורי הוא חיוני ולא קיימת לו חלופה סבירה בנסיבות העניין.
באילו מקרים התעורר מתח בין אמונה דתית לאיסור ההפליה?
במשך מעל 20 שנה שבהן החוק בתוקף, היו מקרים ספורים שבהם התעורר המתח הזה. הנה כמה דוגמאות:
בית דפוס בבאר-שבע סירב להדפיס פוסטר של אגודת הלהט"ב – בית המשפט קבע שמדובר בהפליה אסורה על בסיס נטייה מינית.
אולם אירועים בבעלות יהודים משיחיים סירב לערוך חתונה של זוג נשים – בית המשפט קבע שזו הפליה אסורה מחמת נטייה מינית.
העיתון מקור ראשון סירב לפרסם מודעה בתשלום על קו תמיכה לנוער דתי להט"בי – בית המשפט קבע שזו הפליה אסורה מחמת נטייה מינית.
תחנת רדיו חרדית סירבה לאפשר לנשים להישמע בשידוריה – בית המשפט פסק כי זו הפליה אסורה מחמת מין.
בית חולים דתי סירב לתת טיפולי פוריות לנשים רווקות – בית המשפט קבע שזו הפליה אסורה מחמת מעמד אישי.
לצד זאת, רוב רובן של התביעות מכוח החוק עסקו בהפליה של אנשים בשל הזהות שלהם, ולא במניעת שירות מסוים בשל אמונה דתית.
מה הבעיה עם התיקון המוצע? מה צפוי לקרות אם הוא יתקבל?
חוקי איסור הפליה נועדו להתמודד עם מציאות שבה קבוצות מיעוט סובלים מהפליה שיטתית ונרחבת בשירותים ובכניסה למקומות ציבוריים, והאפשרות שלהם להשתלב בחברה, ולממש זכויות אדם בסיסיות, ללא הגנת בחוק, נפגעת.
אם התיקון יתקבל צפויה להיות הרחבה משמעותית של ההפליה במוצרים ושירותים ובכניסה למקומות ציבוריים, באצטלה של אמונה דתית. יתר על כן, בעלי עסקים שנתנו שירות שוויוני עד עתה, עשויים לעמוד בלחצים ובדרישות מצד לקוחות לשנות את מדיניותם השוויונית, ואם עד עכשיו בעל העסק יכול היה להתנגד כי זה אסור, הוא עלול להיכנע ללחצים. כבר ראינו שבמקום שבו החוק מאפשר התחשבות בצרכים דתיים, חל הליך של הקצנה, ויישור קו עם הפרשנות הכי קיצונית של ההלכה והאמונה הדתית. הדבר עלול לפגוע בצורה קשה גם בזרמים מתונים יותר של הדת, ולקבוצות מיעוט בתוך הקבוצה הדתית.
ההגדרה של "אמונה דתית" היא כל כך אמורפית שהיא יכולה לכלול סוגים נרחבים של הפליה. למשל, היום מלון לא יכול להפלות זוגות מאותו מין, או זוגות מעורבים, או זוגות לא נשואים. מתן פטור מהאיסור להפלות מטעמי אמונה דתית יכול להפוך את ההפליה הזו לחוקית.
מבחינה תודעתית, שינוי החוק ייתן לגיטימציה להפליה, וייצור מצב שבו ההפליה תהיה הנורמה - ולא השוויון.
ומה לגבי חופש הדת והמצפון של בעל העסק? האם ניתן לכפות עליו לפעול בניגוד לרצונו?
בעל עסק זכאי לשמור על אמונותיו בחייו האישיים, אך כאשר הוא בוחר לנהל עסק ולהציע שירותים לציבור הרחב, הוא חייב לכבד את אורחות החיים של כלל האזרחים, גם אם הם שונים משלו. אם הוא לא מסוגל לכבד את אורחות החיים והאמונות שמנוגדים לשלו, הוא לא חייב לנהל עסק שמעניק שירותים לציבור הרחב.
שנית, ההצעה לא מדברת רק על חופש הדת של נותן השירות אלא גם על פטור מאיסור ההפליה מתוך התחשבות באמונותיהם הדתיות של לקוחות אחרים של בית העסק, כלומר – לא מדובר בעניין מצפוני אישי, אלא ניסיון להסיג את הזכות לשוויון ולהכפיפה לאמונות דתיות.
גם הניסיון להבחין בין מניעת שירות מסוים הנוגד אמונה לבין מניעת שירות של אדם רק בשל השתייכותו הקבוצתית הוא פעמים רבות מלאכותי. כך, למשל, בפרשת בית הדפוס הבאר שבעי שסירב להדפיס פוסטרים של אגודת הלהט"ב, עוד לפני שבעל הדפוס בכלל ידע מה תוכן הפוסטרים המבוקשים, הוא דחה את ההצעה. הספיק לו לראות שמדובר באגודת הלהט"ב באוניברסיטה, כדי להשיב מיד: "איננו עוסקים בחומרי תועבה, יהודים אנחנו!". כלומר, שינוי החוק ייצור מצב שבו תחת האצטלה של אמונה דתית יתאפשר להפלות אנשים המשתייכים לקבוצות שונות, ללא כל קשר אמיתי לאמונתו הדתית של בעל העסק.
בנוסף, יתכנו מקרים שבשם השקפה דתית אחת, תיפגע השקפה דתית אחרת. למשל – קבלן חרדי יסרב לתת שירותי בניה לנוצרי או ליהודי רפורמי בתואנה שאמונתו הדתית אינה מאפשרת לו לעשות זאת.
אבל אם זה לא מוצר חיוני ויש לו חלופות – מה הבעיה?
החוק נועד במקור להתמודד עם תופעה קשה ופוגענית של הפליה במועדונים, בעיקר נגד מזרחים. חלק מבעלי המועדונים טענו כאשר הם נתבעו שהמועדון אינו מוצר חיוני ויש מועדונים רבים אחרים שכן מקבלים את אותם אנשים. ברור שבית המשפט לא קיבל טענה זו. כל הפליה כרוכה בפגיעה קשה בכבוד האדם ובתחושת השפלה, והעובדה שיש חלופות אינה מרפאה את הפגיעה.
יתר על כן, הסייג הזה לא יסייע לנפגע, ואין לו משמעות. מהי חלופה? האם זו צריכה להיות חלופה באותה עיר? באותו מחיר? הרי תמיד ניתן לטעון שבמדינה לא גדולה איפשהו יש חלופה. הציפייה שנפגע ההפליה יוכיח שאין חלופות לקבלת השירות שסירבו לתת לו היא משימה בלתי אפשרית.
גם אם יש חלופה, ההפליה יכולה להיות נרחבת וקשה. למשל, אחד מחמישה בנקים שמעניק משכנתאות לדיור, נקנה על ידי בעלים חדש שמטעמים דתיים מחליט שהוא לא מעניק משכנתאות לזוגות לא נשואים. הגם שיש ארבעה בנקים אחרים שכן יעניקו את המשכנתא, הנזק הוא נזק עצום.