הכיבוש מייבש
"כפתגם וגם כאמת לאמיתה, אין חיים ללא מים. אנחנו מתים מוות איטי, גם אנחנו וגם העדרים שלנו והגידולים שלנו, אין דרך לנקות את הגוף שלנו כמו שצריך או את הכלים שלנו, אנחנו שותים מים מזוהמים, אנחנו נהרגים כלכלית וגם בריאותית".
עבד ארחים בשאראת, סגן ראש מועצת אל מאלח ונציג הקהילות חדידיה וחומסה אל פוקא
במאה ה-21 מים זורמים מהברז הם דבר מובן מאליו. ודאי בישראל, שנחשבת למעצמה עולמית בתחום ההשקיה והתפלת המים. אבל בשטח C של הגדה המערבית, הנמצא בשליטה ישראלית, חיים מעל ל-10,000 נשים, גברים וילדים בקהילות שאינן מחוברות כלל לרשת המים. איך זה ייתכן, ואיך בכלל אפשר לחיות ככה?
שאלות ותשובות
לקריאה נוספת
פניות האגודה לסכויות האזרח ועמותת במקום בשם הכפרים והקהילות, ותשובות המינהל האזרחי:
א-דיר; אלבורג' ואלמיתה; את'עלה – ביר אל מעיאר; ואדי אסיק | תשובה; זנוטא | תשובה; חדידיה | תשובה; חומסה אל פוקא; ח'ירבת מכחול; ח'ירבת סמרה | תשובה; עין אל חילווה | תשובה; עין אל-חילווה – וואדי אל פאו; פארסיה – נבע אל ע'זאל | תשובה
פניית האגודה ועמותת במקום לוועדת החוץ והביטחון, מאי 2022
חיבור כפרים פלסטיניים לרשת המים בשטח C – נייר עמדה, האגודה לזכויות האזרח וארגון במקום, מרץ 2022: גרסה מעוצבת | גרסת טקסט נגישה
מכתב פתוח לשר הביטחון גנץ: אל תהרוג אנשים מצמא, שיחה מקומית, 20.2.2022
עוד על הקהילות באזור:
קהילות בסכנת גירוש, אתר בצלם
קהילות הרועים בגדה (אנגלית), אתר במקום
תמונות: עמותת במקום, האגודה לזכויות האזרח