מכת"זית (מכונית התזה)

רימוני הלם

אמצעים לגירוי כימי (גז מדמיע וגז פלפל)

כלי נשק אקוסטיים

קליעים קינטיים (כדורי גומי, ספוג ועוד)

מכת"זית (מכונית התזה)

Photo by Oren Ziv, Activestills

מכונית התזה, המכונה גם מכת"זית, משמשת לעתים קרובות לפיזור הפגנות או להגבלת הגישה לאזורים מסוימים באמצעות התזת מים או נוזל על מפגינים. השימוש במכת"זית עלול לגרום לירידה בחום הגוף (היפותרמיה), לפציעות כתוצאה מפגיעה ישירה מזרם המים, מנפילה או מהתנגשות בעצמים, וכן לנזקים בריאותיים כתוצאה מכימיקלים ומצבעים שהומסו בתוך המים.

קיים פוטנציאל גבוה לשימוש לרעה באמצעי זה באופן חסר הבחנה לצורכי ענישה קולקטיבית והפחדה.

נוהל הפעלת מכת"זית, שנחשף בעקבות עתירת האגודה לזכויות האזרח והתנועה לחופש המידע

דף המידע בגרסת הדפסה (pdf)

היסטוריה

השימוש בתותחי מים לצורך פיזור קהל נעשה לראשונה בשנות השלושים בגרמניה. בשנות השישים נעשה בהם שימוש נפוץ במהלך ההפגנות של התנועה לזכויות האזרח בארצות הברית. כיום השימוש בתותחי מים רווח בכל העולם, ומתבצע לרוב באמצעות זרנוקים גדולים המוצבים על משאיות. השימוש באמצעי זה נעשה ללא פיקוח ובקרה מספקים או ללא פיקוח כלל.

אופן הפעולה

המכת"זיות מחוברות למאגרי מים בשטח או למאגרים ניידים (לעתים קרובות על משאיות). הם מתיזים זרמים בלחץ גבוה, שמטרתם להדוף קהל, או זרמים בלחץ נמוך, שמטרתם להרטיב. למכת"זיות מודרניות יכול להיות קצב זרימה של עד 20 ליטר בשנייה, והם יכולים להתיז נוזלים למרחק של 67 מטר. במדינות רבות נהוג לערבב בתוך המים חומרים שונים כגון צבעים, כימיקלים מבאישים ("בואש") ומסמנים אולטרה-סגולים בלתי נראים. חומרים אלה נועדו לענישה קולקטיבית או לצורך זיהוי ומעצר של מפגינים בהמשך.

השלכות בריאותיות

המכת"זיות יכולות להשפיע על הבריאות במספר דרכים:

במזג אוויר קר, השימוש עלול לגרום להיפותרמיה ולכוויות קור.
בגלל עוצמת הזרם, פגיעה ישירה עלולה לגרום לחבלות ולפציעות פנימיות. עוצמת ההדף עלולה לגרום לנפילות ולהחלקות.
לכימיקלים שהוספו למים יכולות להיות השלכות בריאותיות שליליות.

ממצאים לגבי פציעות

מסקירה של מאמרים ושל נתונים שפורסמו במקורות שונים, זוהו מספר פציעות קשות שנגרמו על ידי מכת"זיות

שברים בפנים ופציעות עיניים בעקבות פגיעה ישירה.
פגיעות מוח, חבלות, צלעות שבורות וסוגים שונים של פציעות שרירים ושלד, בעיקר כתוצאה מנפילות הנגרמות מעוצמת הזרם.
בחילה ממושכת וקשיי נשימה כתוצאה מחשיפה לכימיקלים מבאישים שעורבבו במים.

חומרת הפציעות עשויה להשתנות בהתאם ללחץ הזרם, למרחק ולמשך החשיפה, כמו גם בעקבות גורמים סביבתיים כגון טמפרטורת האוויר, תנאי הרוח ויכולתם של האנשים להתפזר בצורה בטוחה. שימוש ב"בואש" בלב שכונות צפופות, כפי שנעשה בשנים האחרונות בירושלים המזרחית, מותיר ריח מבחיל משך ימים, ומשפיע במיוחד על השהות במקומות סגורים כמו בתים פרטיים, בתי עסק ורכבים שנפגעו מהנוזל.

טיפים רפואיים (דרכי טיפול)

במקרים של חשיפה למים במזג אוויר קר: יש להחליף מיד את הבגדים הרטובים בשכבות חמות ויבשות ולהתפנות למקום חמים. במקרים של חשש לכוויות קור, אין לחמם את העור עד שניתן להבטיח שלא ייחשף שוב לקור. לאחר פינוי למקום בטוח, יש לחמם את האזור בעדינות במים חמים (לא רותחים). אין להשתמש בחום ישיר מכריות חימום, תנורי חימום ואש, ואין להפעיל כל לחץ על האזור הפגוע.

רימוני הלם

Photo by Oren Ziv, Activestills

רימוני הלם הם כלי נשק הגורמים לרעש פיצוץ חזק ו/או להבזק אור מסנוור. רימוני הלם פותחו במקור כאמצעי לחימה צבאי, אך בשנים האחרונות השימוש בהם לצורך פיזור הפגנות גדל משמעותית. אמנם מטרתם המוצהרת היא לגרום לבלבול, לבהלה ולחוסר התמצאות, אבל קיים סיכון לא מבוטל לפגיעות כתוצאה מהדף ההתפוצצות או מרסיסי הרימון, דבר העלול אף לגרום למוות.

משום כך, אין מקום לכלי נשק אלה לשם ניהול יעיל של הפגנות על ידי גורמי אכיפת החוק.

דף המידע בגרסת הדפסה (pdf)

היסטוריה

אמצעי נפץ אלה פותחו במקור בשנות השישים בידי ״השירות האווירי המיוחד״ של הצבא הבריטי כנשק לאימונים, ולאחר מכן שימשו במשך עשורים כאמצעי לחימה צבאיים. במרוצת הזמן התרחש מעבר משימוש צבאי לשיטור, וכיום השימוש ברימוני הלם שכיח יותר בשטחים עירוניים ונגד אוכלוסיה אזרחית.

אופן הפעולה

רימוני הלם בנויים בדרך כלל כמו רימוני יד קונבנציונליים, עם אבקה נפיצה שניצתת באמצעות מרעום. הרימון מושלך ומתפוצץ לאחר השהיה של כ-1.5 שניות. התפוצצותם של החומרים הכימיים מבוססי המגנזיום שמכיל הרימון גורמת להבזק בוהק מאוד ולרעש חזק (180-160 דציבלים). אלה יכולים לגרום לעיוורון זמני, לאובדן שמיעה זמני ולאובדן שיווי משקל, כמו גם לתחושת בהלה. חלקים של רימון ההלם עשויים להתנפץ ולנוע כמו רסיסים.

השלכות בריאותיות

רימוני הלם עלולים לגרום למגוון פגיעות הדף:

פגיעות הדף מדרגה ראשונה: לחץ גלי ההדף של הפיצוץ עלול לגרום לפגיעות פנימיות, בייחוד לממברנות עדינות כמו עור התוף.
פגיעות הדף מדרגה שניה: ההתפוצצות וההתנפצות של עצמים עלולות לגרום לפגיעות חבלה ולחדירה של עצמים לגוף.
פגיעות הדף מדרגה שלישית: התזוזה העזה של האוויר יכולה להדוף אנשים לתוך עצמים מוצקים, וכך לגרום לפציעות.
פגיעות הדף מדרגה רביעית: הפיצוץ יכול לגרום לפגיעות נוספות, כגון כוויות, פציעות בדרכי הנשימה וטראומה נפשית. נוסף על כך, אנשים עלולים להימחץ בתוך הבהלה והמהומה שיוצר קהל גדול ומבולבל שמצוי בתנועה.

ממצאים לגבי פציעות

ממצאים לגבי פציעות, לפי סקירת ספרות ומחקר:
דוח של אתר החדשות ״פרופובליקה״ משנת 2015 תיעד למעלה מ-50 מקרים של פגיעות קשות ושל מוות כתוצאה משימוש ברימוני הלם בשנים האחרונות. רבות מן הפגיעות כללו כוויות חמורות שנגרמו מירי של הרימונים מטווח קצר, במתחמים סגורים או לעבר קהל צפוף.

טיפים רפואיים (דרכי טיפול)

במקרה של כוויות קלות: ג'ל אלוורה או משחה אנטיביוטית עשויים לסייע. קרח או קומפרסים קרים יכולים להקל על הכאב. יש לפנות לטיפול רפואי במקרים של: פציעה בראש, בפנים או באיברי גוף עדינים אחרים כגון איברי המין, כפות הידיים והצוואר; כוויות, שלפוחיות או פצעים עמוקים יותר; תחושת כאב השונה מתחושה של חבורה זמנית; בעיות שמיעה או ראייה ממושכות.

אמצעים לגירוי כימי (גז מדמיע וגז פלפל)

Photo by Oren Ziv, Activestills

גז מדמיע וגז פלפל משמשים לניהול הפגנות בידי גורמי אכיפת החוק בכל העולם. לרוב נהוג לחשוב שאמצעים אלה גורמים נזק קל וחולף, אבל ממצאי סקירה של ספרות רפואית, שבוצעה בידי ארגון "רופאים לזכויות אדם" הבינלאומי, מעידים על רמות מדאיגות של תחלואה ואף על מקרי מוות כתוצאה מהשימוש בכלי נשק אלה.

אמצעים לגירוי כימי הם חסרי הבחנה מעצם טבעם – כלומר, אי אפשר לכוונם בדיוק אל עבר אדם ספציפי – ולכן יש סיכון גבוה שייפגעו מהם עוברי אורח ואנשים שאינם המטרות המיועדות, ובהם ילדים, קשישים, נשים בהריון ואנשים הסובלים מבעיות בדרכי הנשימה.

דף המידע בגרסת הדפסה (pdf)

היסטוריה

אמצעי הגירוי הכימי הנפוצים ביותר הם גז CS, גז OC וגרסתו הסינתטית, PAVA. גז CS (גז מדמיע) פותח בארצות הברית בשנות העשרים ונכנס לשימוש בתור נשק צבאי. הגז הפך לנשק נפוץ במחצית השנייה של המאה העשרים, והתפרסם כשצבא ארצות הברית השתמש בו במלחמת וייטנאם. גז OC (תרסיס פלפל) פותח אף הוא בארצות הברית (שימש במקור לצורך הרחקת חיות בר) והפך לנשק משטרתי בסוף שנות השמונים. בהתאם לאמנת הנשק הכימי (1993), אמצעים לגירוי כימי אסורים לשימוש במסגרת לוחמה, אך השימוש בהם מותר למטרות אכיפת חוק.

אופן הפעולה

חומרים נפוצים:

גז CS / גז מדמיע (2-chlorobenzalmalononitrile) מיוצר מערבוב של אבקה לבנה מוצקה עם חומר ממיס. הגז מרוסס, מחומם או מפוצץ כדי לפזרו באוויר. בריכוזים נמוכים השפעות הגז המדמיע יכולות להיות זמניות, אך ריכוזים גבוהים יותר עלולים לגרום לפגיעה בלתי הפיכה ולמוות.
גז OC / תרסיס פלפל (oleoresin capsicum) הוא החומר הפעיל בפלפל קאיין, שמעניק לו את חריפותו. OC קיים בריכוזים שונים בצורת שמן בתוך חומר ממיס. PAVA (pelargonic acid vanillylamide או capsaicin II) היא גרסתו הסינתטית ורבת-העוצמה.

מנגנון פיזור:

רימון או מיכל: צורת פיזור זו מייצרת ענן של חומר כימי, בדרך כלל תוך 60 שניות. היא חסרת הבחנה מטבעה ועלולה להתפשט לעבר מטרות בלתי מתוכננות ועוברי אורח. לעתים גורמי אכיפת החוק עושים שימוש לרעה במיכלי הגז בתור קליעים, ויורים אותם בכוונה על מפגינים בכינון ישיר מטווח קצר.
תרסיס: אפשר לרסס חומרים מגרים למרחק של 3.6-2.4 מטרים בהתזות של שניה עד שתי שניות, מה שמאפשר למינונים גבוהים יותר של החומר לפגוע ישירות בקבוצות או באנשים הרצויים.
שיטות אחרות: אפשר להמיס חומרים מגרים במים ולהתיזם באמצעות מכוניות התזה או צינורות כיבוי, או לאחסנם בצורת אבקה בתוך קליע כדורי בעל מעטפת דקה (בדומה לצבע בתוך כדורי צבע).

אופן הפעולה:

אמצעים לגירוי כימי מגרים בעוצמה את החושים, ויכולים לגרום לכאב ולדלקת במספר דרכים.

גז CS: כאשר גז מדמיע בא במגע עם מים, זיעה או שמן על העור, או עם הרקמות הריריות בגוף, הוא מתמוסס והופך לנוזל חומצי מכאיב. הלחות בקנה הנשימה וברקמות ריריות כמו הפה, העיניים והאף היא אחת הסיבות לכך שהאיברים הללו נוטים להיות רגישים יותר לחומר זה. חום ולחות באוויר יכולים גם הם להעצים את השפעותיו של הגז המדמיע. הגז עלול אף לגרום לתגובה כימית במערכת חילוף החומרים, להשבית את פעולתם של אנזימים וכך לגרום לפגיעה ברקמות.
גז OC ו-PAVA: חומרים אלה פועלים על קולטנים של כאב ושל טמפרטורה (TRPV1), ולכן גורמים לתחושות של צריבה ושל כאב עז. כיוון שגז OC הוא שמן, אפילו ריכוזים קטנים שלו מסוגלים לחדור דרך העור ולהגיע לרקמות ריריות, וכך לגרום לאי-נוחות קשה וממושכת (90-20 דקות).

השלכות בריאותיות

אמצעים לגירוי כימי יכולים לגרום לפגיעה במגוון גדול של מערכות בגוף, בהתאם למשך החשיפה, לריכוז החומר, ליכולתו של מי שנחשף לעזוב את האזור ולבעיות רפואיות או רגישויות קיימות.

עיניים: גירוי של הלחמית ושל הקרנית גורם לדמיעה, לעוויתות עפעפיים בלתי נשלטות, לאדמומיות ולכאב. העוויתות החמורות יכולות לגרום לעפעפיים להיסגר בחוזקה וכך לגרום לעיוורון זמני. פגיעות אלה עלולות להוביל לטשטוש ראייה, לכוויות, שריטות וחתכים בקרנית ולעיוורון.
ריריות הפה ומערכת העיכול: גירוי האף גורם לתחושת צריבה, לדלקת, לנזלת ולעיטושים. בפה ובמערכת בעיכול, החשיפה לגירוי יכולה לגרום לכאב, לריור מוגבר, לבחילות ולהקאות. הקאה מרובה והרעילות של החומר עלולות לגרום לקריעת כלי דם ולכאב ממושך.
מערכת הנשימה: אמצעים לגירוי כימי גורמים לדלקת בדרכי הנשימה ולכאב. תגובות נפוצות הן שיעול, קשיי נשימה וריבוי הפרשה מהסימפונות. השריר החלק של מערכת הנשימה עשוי להתכווץ, וכך לגרום לסגירת דרכי הנשימה ולקשיי נשימה. אנשים עם מחלות במערכת הנשימה עלולים להיות רגישים יותר לחומרים אלה, אפילו בריכוזים נמוכים. החשיפה עלולה להוביל להתקפים של מצוקה נשימתית ולגרום להיפוקסיה (חוסר חמצן ברקמות), להפסקת נשימה ולמוות.
עור: אמצעים לגירוי כימי גורמים לתחושת צריבה בעור, וכן לאדמומיות, לגירוד או לתגובה אלרגית. האַדְמֶנֶת (אודם של העור) מתחילה בדרך כלל דקות ספורות לאחר המגע, ועשויה להימשך מספר דקות או ימים לאחר הפגיעה. ייתכנו גם שלפוחיות וכוויות על העור ותגובות אלרגיות של העור.
לב וכלי דם: אמצעים לגירוי כימי יכולים לגרום לעלייה בקצב הלב ובלחץ הדם. אנשים הסובלים מבעיות לב קיימות עלולים להיות בסיכון גבוה יותר לפגיעה. ההשפעה המשולבת של עליית קצב הלב ולחץ הדם ושל היפוקסיה כתוצאה ממצוקה נשימתית עלולה לגרום להתקף לב ואף למוות.
השפעות נפשיות: התסמינים הגופניים של אמצעים לגירוי כימי מעוררים במקרים רבים חוסר התמצאות ומתח, שיכולים לגרום לפחד, לחרדה ולפאניקה. במקרים מסוימים של חשיפה ממושכת וחוזרת לאמצעי גירוי כימי בהפגנות, תועדו תסמינים של הפרעת דחק פוסט-טראומטית.
השפעות על הריון ועל העובר: אין מספיק נתונים כדי לאשר את קיומו של קשר סיבתי בבני אדם, אך קיימים דוחות מקרה של הפלות ושל השפעות על התפתחות עוברים לאחר חשיפה לריכוזים גבוהים של אמצעי גירוי כימי.
חבלות: פגיעה ישירה של מיכלים ורימונים של גז מדמיע עלולה לגרום לחבלות משמעותיות ולמוות. בייחוד נפוצות פגיעות ראש וצוואר. חבורות, שריטות וחתכים הם עניין נפוץ, ומטווח קצר ייתכנו שברים בעצמות ופציעות פנימיות חמורות.

ממצאים לגבי פציעות

סקירה של הספרות הרפואית על אמצעים לגירוי כימי מ-25 השנים האחרונות, שבוצעה בידי ארגון "רופאים לזכויות אדם" הבינלאומי, העלתה 5,131 מקרים של אנשים שנפגעו ו-9,621 מקרים של פגיעות מתועדות (אנשים רבים ספגו מספר פגיעות).

חומרת הפגיעה: שני בני אדם מתו ו-70 (1.3%) סבלו מנכויות לצמיתות. כ-8.7% מהפגיעות היו חמורות והצריכו טיפול רפואי מקצועי, 17% היו בינוניות ו-74.2% היו קלות. רוב האנשים שנפגעו החלימו לגמרי (5,059 בני אדם או 98.6%).

פגיעות ממיכלים ורימונים של גז: דווח על כ-231 פגיעות, מתוכן 63 (27%) היו חמורות. היו 73 פגיעות חבלה בראש ובצוואר, מתוכן לפחות 6 בני אדם שהתעוורו בעין אחת. 45 פגיעות חזה, בטן, גב ומפשעה. 95 פגיעות בגפיים העליונות או התחתונות (מתוכן לפחות 3 בני אדם שנזקקו לכריתה ו-16 שנותרו עם אובדן תפקוד חמור באחת הגפיים).

גורמים שעלולים להחמיר את הפגיעה:

ירי של אמצעי גירוי כימי אל תוך חללים סגורים או כאלה שקשה לצאת מהם.
שימוש באמצעי גירוי כימי בחללים צפופים או באזורים עמוסים, דבר שעלול לפגוע באנשים שאינם המטרות המתוכננות ובעוברי אורח.
שימוש באמצעי גירוי כימי לזמן ממושך.
שימוש באמצעי גירוי כימי בתוך סוגים אחרים של נשק לפיזור הפגנות, כגון קליעים או תותחי מים.

טיפים רפואיים (דרכי טיפול)

במקרה של פגיעה בעיניים (דמעות, כאב, אדמומיות, עוויתות עפעפיים או טשטוש זמני של הראייה): יש לשטוף בכמות גדולה של מים ולהסיר מיד עדשות מגע. יש לפנות לטיפול רפואי אם התסמינים נמשכים למעלה משעה, אם הראייה מטושטשת למשך זמן רב או אם יש תחושה של גוף זר בעין.
במקרה של פגיעה בעור (תחושת צריבה, כאב או אדמומיות זמנית): יש לשטוף בכמות גדולה של מים ובמידת האפשר להשתמש בסבון, בייחוד לאחר חשיפה לתרסיס פלפל או לחומרים מגרים לא ידועים. יש להימנע משימוש בקרמים, וזלין או שמנים ולהסיר את כל הבגדים הנגועים. אפשר להשתמש בנוזל נוגד חומצה (למשל התרופה לצרבת "מאלוקס") כדי להקל מעט על התסמינים. יש לפנות לטיפול רפואי במקרה של שלפוחיות או כוויות, גירוד מתמיד, אדמומיות ממושכת (למעלה משעה) או צריבה.
במקרה של פגיעה בנשימה (תחושת חנק זמנית או קושי זמני לנשום): יש לנשום בצורה רגועה ככל האפשר, לצאת מיד מהאזור ולמצוא אוויר צונן וצח באזור מאוורר היטב. יש לפנות לטיפול רפואי במקרה של תסמינים ממושכים או של קצב נשימה מהיר לאורך זמן.
במקרה של פגיעה במערכות אחרות (קצב לב מוגבר, סחרחורת או חולשה): יש לפנות לטיפול רפואי בכל מקרה של תסמינים ממושכים או של קצב לב לא סדיר.

כלי נשק אקוסטיים

Photo by Carlos Osirio, Toronto Star, by GettyImages.jpg

כלי נשק אקוסטיים, המכוּנים גם תותחי קול (בישראל מכונים "הצעקה"), הם מכשירים שמשמיעים צלילים חזקים מאוד למרחקים ארוכים. טכנולוגיה זו משמשת לפיזור הפגנות באמצעות השמעת רעש בעוצמה חזקה ומכאיבה, שעלולה לגרום נזק משמעותי לאוזניים ואף להוביל לאובדן שמיעה.

יש ספקות חמורים לגבי בטיחותם ויעילותם של כלי נשק אקוסטיים בהקשרים של פיזור הפגנות.

נוהל הפעלת "הצעקה", באתר התנועה לחופש המידע

דף המידע בגרסת הדפסה (pdf)

היסטוריה

מגבירי קול היו בשימוש במשך מאות שנים, אך טכנולוגיה זו הפכה לנשק למטרת פיזור הפגנות בתחילת שנות התשעים. נשק זה, שמסוגל לשדר צלילים חזקים למרחקים ארוכים מאוד, הופעל לראשונה בעיראק בידי הצבא האמריקאי בשנת 2004.

אופן הפעולה

סוגי מכשירים:

המותג LRAD (Long Range Acoustic Device – אמצעי אקוסטי ארוך-טווח, 110-130 דציבלים): יכול לגרום לכאב ממרחק של עשרים מטרים.
"היתוש": נשק אקוסטי שמשמיע צלילים גבוהים הגורמים כאב לאנשים צעירים (אנשים בני 30 ומעלה לרוב אינם שומעים את הצלילים ואינם מושפעים).
נשק תת-קולי (Infrasonic): טכנולוגיה חדשה זו מצויה בבדיקה. היא תוכל לשדר צלילים בתדר נמוך מאוד, שיהיו בלתי נשמעים אך יוכלו לגרום לכאב ולחוסר התמצאות.

אופן הפעולה:

כלי נשק אקוסטיים פועלים באמצעות השמעת רעש בעוצמות חזקות, מכאיבות ואף מסוכנות. הם מכילים מאות מתמרים חדישים ליצירת צלילים מרוכזים ומוגברים מאוד.

השלכות בריאותיות

קיימת רק מעט ספרות רפואית על השפעתם של כלי נשק אקוסטיים על בני אדם. ישנם דיווחים על אובדן שמיעה ועל כאבי אוזניים או צלצולים ממושכים, אך עדיין אין מידע מספק כדי לגבש הסכמה. כלי הנשק האקוסטיים פועלים ללא הבחנה, ויכולים לגרום כאב או נזק למפגינים, לצופים מן הצד ואף לשוטרים עצמם.

ממצאים לגבי פציעות

השוטרים יכולים לשלוט על הצליל ולשנות את התדר, העוצמה, האיכות ומשך הזמן של האזעקה. שימוש לרעה או חוסר ידע של המפעיל לגבי השלכות השימוש בכלי זה עלולים להחמיר את הפגיעה.

טיפים רפואיים (דרכי טיפול)

במקרה של חשיפה או של כאב אוזניים, יש לעזוב מיד את האזור ולחפש מקום שקט. יש לפנות לטיפול רפואי במקרים של: צלצול מתמיד באוזניים, חירשות, כאב אוזניים קשה, או כל דימום מן האוזניים, כאב ראש חזק או תסמינים בלתי צפויים אחרים.

קליעים קינטיים (כדורי גומי, ספוג ועוד)

Photo by Ryan Rodrick Beiler, Activestills

קליעים קינטיים, המכוּנים כדורי גומי, ספוג ועוד, משמשים למטרות פיזור הפגנות בידי גורמי אכיפת החוק ברחבי העולם, ונורים ממגוון רחב של רובים ומשגרים. ממצאי סקירה של הספרות הרפואית, שבוצעה בידי ארגון "רופאים לזכויות אדם" הבינלאומי, מלמדים כי קליעים קינטיים גורמים לפציעות חמורות, לנכות ולמוות.

כשיורים קליעים קינטיים ממרחק, הירי של אמצעים אלה אינו מדויק, ולכן עלול לגרום לפציעות של עוברי אורח ולפגוע באיברי גוף פגיעים. כשהירי מתבצע מטווח קצר, גובר הסיכוי לתוצאה קטלנית. קליעים קינטיים אינם כלי נשק הולם לצורך ניהול הפגנות או פיזורן בידי גורמי אכיפת החוק ויש להפסיק את השימוש בהם.

דף המידע בגרסת הדפסה (pdf)

היסטוריה

הקליעים הקינטיים הראשונים ששימשו בהפגנות היו פיסות מנוסרות של ידיות מטאטאים, שנורו אל עבר מפגינים בסינגפור בשנות השמונים של המאה ה-19. הבריטים פיתחו גם הם קליעים קינטיים – תחילה מעץ ולאחר מכן מפלסטיק, מ-PVC ומגומי – לשימוש בהפגנות בצפון אירלנד. ארצות הברית החלה להשתמש בכדורי גומי ופלסטיק במסגרת ההפגנות נגד מלחמת וייטנאם.

בישראל ובשטחים:

בעקבות אירועי אוקטובר 2000 נאסר על המשטרה לעשות שימוש בכדורי מתכת מצופים גומי בתחומי מדינת ישראל, אולם השימוש בהם ממשיך בגדה המערבית. כתחליף, הכניסה המשטרה לשימוש כדורי ספוג כחולים העשויים מחומר ספוגי קשיח, והחל מיולי 2014, גם כדורי ספוג שחורים העשויים מגומי (אשר אינם מכילים קליע מתכת). ככלל, פגיעתם של הכדורים השחורים קשה יותר מאלו הכחולים. מאז שהמשטרה החלה להשתמש בכדורים השחורים נפגעו מהם עשרות פלסטינים בירושלים המזרחית, בהם לפחות 17 ילדים ומבוגרים שאיבדו עין כתוצאה מפגיעת כדור ספוג. נער בן 16 מירושלים נפטר בעקבות פגיעת כדור ספוג שחור בראשו.

אופן הפעולה

סוגים נפוצים של קליעים:

• כדורי גומי ופלסטיק הם קליעים מוצקים, בצורת כדור או גליל, במגוון גדלים. אפשר לירות אותם כבודדים או בקבוצות של כמה קליעים. הכדורים יכולים להיות עשויים מגומי, מפלסטיק, מ-PVC או מתרכובת שכוללת מתכת.
• שקיקי שעועית (Bean bag rounds) הם שקיות בד סינתטי שממולאות בכדורי מתכת קטנים. השקיות נדחסות אל תוך תרמיל ומתרחבות במעופן ליצירת שטח פנים רחב.
• כדורי ספוג הוא כינוי כללי לקליעים רכים יותר. כדורים אלה כוללים כדורי קצף בעלי קליע עשוי קצף קשיח, או כדורים עם אנרגיה נמוכה וקליע חלול.
• תרמילי כדוריות (Pellet rounds) הם תרמילים שממולאים בכדוריות קטנות של עופרת, פלדה, פלסטיק או גומי, שמתפזרות כאשר הן נורות. כדוריות מתכת כמו אלה שמשמשות לציד ציפורים וצבאים, נחשבות לנשק לפיזור הפגנות במדינות מסוימות.

מנגנון הפיזור:

קליעים קינטיים נורים ממגוון רחב של משגרים ורובים. חלקם הם תוספות לרובים שמשמשים גם לירי תחמושת חיה, ואילו אחרים עוצבו במיוחד כנשק לפיזור הפגנות. בהתאם לסוג הכדור והמשגר, ניתן לירות קליעים בודדים או מרוּבִּים בבת-אחת.

אופן הפעולה:

קליעים קינטיים נועדו, באופן תיאורטי, לגרום כאב ולשתק אדם מבלי לחדור אל תוך הגוף ומבלי לגרום לפגיעות חבלה עמוקות, זאת בשל צורתם הגדולה ומהירותם האיטית. עם זאת, קליעים אלה פעמים רבות אינם מדויקים, ולכן עלולים לפגוע בחלקי גוף פגיעים או במטרות בלתי מכוונות ולגרום לנזקים קשים.

השלכות בריאותיות

קליעים קינטיים יכולים לגרום לפגיעות חבלה או לפציעות חדירה. פציעות חדירה הן כאלה שחודרות דרך העור או רקמות רכות. פגיעות חבלה הן כאלה שגורמות לנזק פנימי מבלי לפרוץ את מחסום העור.

ראש וצוואר: המבנים העדינים של הפנים ושל הצוואר פגיעים במיוחד לפציעות טראומה. עצמות הפנים והגולגולת, עמוד השדרה וכלי הדם בצוואר כולם קרובים לשטח העור.
עיניים: פגיעה ישירה בעין כמעט תמיד גורמת לעיוורון מוחלט באותה העין, בשל קריעת גלגל העין ופגיעה במבנים סמוכים. קליעים קינטיים יכולים גם לחדור דרך ארובת העין, להגיע למוח ולגרום לפגיעה מוחית.
מוח: פגיעת חבלה במוח יכולה לגרום לזעזוע מוח ולחבלות מוחיות, כמו גם לדימום במוח ולשברים בגולגולת. קליעים קינטיים מסוגלים גם לחדור דרך הגולגולת לרקמת המוח, ולגרום לדימום, לפגיעה בעמוד השדרה ולפגיעה מוחית חמורה.
עור ורקמות רכות: קליעים קינטיים יכולים לגרום לחבלות ולפגיעות בעור וברקמות רכות, וכן לחתכים שטחיים או עמוקים. החתכים עלולים לגרום לנזק לשרירים או לעצבים, כמו גם לדימום.
שרירים ושלד: פגיעות בשרירים ובעצמות יכולות לגרום לנקעים, לחבלות ולשברים. פציעות עמוקות יותר עלולות לגרום לנזק בלתי הפיך לעצבים ולכלי דם, ולהוביל לקטיעת איברים.
מערכת הלב והנשימה: קליעים קינטיים יכולים לגרום לחבלות בלב או בריאות. חדירה אל תוך החזה עלולה לגרום לפציעות חמורות ואף קטלניות כמו דימום, חזה אוויר (pneumothorax) והתקפי לב.
בטן: פגיעות חבלה יכולות לגרום לדימום באיברים פנימיים כמו הכבד, הכליות והטחול. פציעות חדירה יכולות לגרום לדימום, לניקוב ולפציעות באיברי המין ובדרכי השתן.

ממצאים לגבי פציעות

סקירה של הספרות הרפואית על קליעים קינטיים מ-25 השנים האחרונות, שבוצעה בידי ארגון "רופאים לזכויות אדם" הבינלאומי, העלתה כי מתוך 1,925 אנשים שנפגעו מנשק זה, 53 מתו ול-294 נגרמה נכות לצמיתות. אף על פי שממצאים אלה אינם מאפשרים הערכה של שכיחות המקרים, הם מעידים על כך שקליעים קינטיים גורמים לתחלואה ולתמותה משמעותיות.

מוות: כ-49% ממקרי המוות נגרמו מפגיעות ישירות בראש ובצוואר, ו-23% נגרמו מפגיעות חבלה במוח, בעמוד השדרה או בחזה.
נכות לצמיתות: כ-84% מפציעות העיניים גרמו לאובדן ראייה בלתי הפיך. אובדן ראייה בלתי הפיך היה הנכות הקבועה הנפוצה ביותר.
חומרת הפגיעה: 70% מכלל הנפגעים סבלו מפגיעות חמורות שהצריכו סיוע רפואי מקצועי.

גורמים שעלולים להחמיר את הפגיעה:

הרכב הכדורים: כדורי מתכת מצופים בגומי, קליעים של רובה ציד וכדורים מתרכובות שמכילות מתכת – מסוכנים יותר, משום שהם נעים במהירויות גבוהות יותר ופוגעים בגוף בעוצמה גדולה בהרבה.
טווח הירי: קיימת התאמה בין טווח הירי לבין חומרת הפציעות. מהירותם של קליעים קינטיים מסוגים מסוימים דומה לזו של תחמושת חיה, ולכן ירי שלהם מטווח קצר עלול לגרום לפגיעות ולנכויות קשות.
מקום הפגיעה: לפגיעות בראש, בצוואר, בפנים ובאיברי גוף פגיעים אחרים עלולות להיות תוצאות קשות יותר.
עיכוב בהגעה לטיפול רפואי, בין היתר בגלל מתקנים רפואיים עמוסים מדי, מחסומים, פחד ממעצר או מעונש, או כישלון של הצוות הרפואי לזהות את הפגיעה עלולים להחמיר את הפגיעה.

טיפים רפואיים (דרכי טיפול)

במקרים של פציעות קלות: יש להניח קרח או קומפרסים קרים למשך 48-24 שעות על האזור הנגוע, וליטול משככי כאבים קלים כגון אקמול ונוגדי דלקת שאינם סטרואידים.

יש לפנות לטיפול רפואי במקרים של: פציעה בפנים ובאיברי גוף עדינים אחרים כגון איברי המין, כפות הידיים או הצוואר; דימום או עור קרוע בעקבות פגיעת כדור; תחושת כאב השונה מתחושה של חבורה זמנית; דם בשתן, נפיחות, כאב חריף, קשיי תנועה או חתכים.

אמצעים לפיזור הפגנות

השימוש בנשק שמוגדר "לא קטלני" למטרת פיזור הפגנות הפך לנפוץ ביותר בישראל, כמו גם בעולם, תוך זליגה של פרקטיקות ואמצעים צבאיים להתמודדות עם הפגנות אזרחיות. במקביל התרבו הדיווחים והעדויות על פציעות, נכויות ואף מוות שנגרמו משימוש באמצעים אלו. בדפי המידע שלפניכם מקובצים מידע ונתונים באשר לאופן הפעולה ולהשלכות הבריאותיות של האמצעים העיקריים לפיזור הפגנות שנעשה בהם שימוש בישראל ובשטחים: מכונית התזה (מכת"ז ובואש), רימוני הלם, גז מדמיע, כלי נשק אקוסטיים וקליעים קינטיים (כדורי גומי, ספוג ועוד).

דפי המידע מבוססים על דוח מ-2016 שניתח את ההשלכות הבריאותיות ואת הסכנות הטמונות בנשק לפיזור הפגנות בהתבסס על נתונים מתוך ספרות מקצועית רפואית. הדוח נכתב על ידי INCLO – International Network of Civil Liberties Organizations – רשת בינלאומית של 13 ארגוני זכויות אדם מובילים ממדינות שונות, שבה חברה גם האגודה לזכויות האזרח, בשיתוף עם הארגון הבינלאומי רופאים לזכויות אדם.

כל מה שחשוב לדעת

לדפי המידע בערבית:
وسائل تفريق المظاهرات - كل ما يجب معرفته

לדוח המלא (אנגלית):

Lethal in Disguise: The Health Consequences of Crowd – Control Weapons, March 2016

ריכוז טיפים רפואיים (2016)

שימוש באמצעים לפיזור הפגנות: עקרונות מנחים והמלצות, (עברית) 2023

שימו לב: המידע ניתן רק בתור כלי עזר, ואין להשתמש בו או להסתמך עליו למטרות אבחון או טיפול או כתחליף לאבחון ולטיפול מקצועיים. יש לשים לב כי כלי הנשק המפורטים כאן יכולים לגרום לתגובות שונות לגמרי, ולעתים קרובות בלתי צפויות, אצל אנשים שונים.

Photo by Keren Manor, Activestills

|

מכת"זית (מכונית התזה)

היסטוריה

אופן הפעולה

השלכות בריאותיות

ממצאים לגבי פציעות

טיפים רפואיים (דרכי טיפול)

רימוני הלם

היסטוריה

אופן הפעולה

השלכות בריאותיות

ממצאים לגבי פציעות

טיפים רפואיים (דרכי טיפול)

אמצעים לגירוי כימי (גז מדמיע וגז פלפל)

היסטוריה

אופן הפעולה

השלכות בריאותיות

ממצאים לגבי פציעות

טיפים רפואיים (דרכי טיפול)

כלי נשק אקוסטיים

היסטוריה

אופן הפעולה

השלכות בריאותיות

ממצאים לגבי פציעות

טיפים רפואיים (דרכי טיפול)

קליעים קינטיים (כדורי גומי, ספוג ועוד)

היסטוריה

אופן הפעולה

השלכות בריאותיות

ממצאים לגבי פציעות

טיפים רפואיים (דרכי טיפול)

אמצעים לפיזור הפגנות