החלטת בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג

אפריל 2021

שאלות ותשובות

מהו בית הדין בהאג?


בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג (International Criminal Court) הוא מוסד משפטי בינלאומי, שהחל לפעול בשנת 2002. בית הדין הוקם מכוח אמנת רומא, שאותה אשררו יותר מ-120 מדינות. בשונה מבית הדין הבינלאומי לצדק (שיושב אף הוא בהאג), שסמכותו מוגבלת רק לבירור סכסוכים בין מדינות, בית הדין הפלילי הבינלאומי מוסמך לחקור ולהעמיד לדין אנשים פרטיים ולא מדינות. הוא הוקם כדי להדגיש את האחריות הפלילית האישית ולהעניש אנשים שביצעו, או הורו לבצע, פשעים חמורים – רצח עם, פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה. בית הדין הוא המוסד הבינלאומי המרכזי המטפל באכיפת המשפט הבינלאומי ההומניטרי, העוסק בזכויות האדם בעת לחימה וסכסוך מזוין.




מהם פשעי מלחמה?


פשעי מלחמה הם פשעים המבוצעים במסגרת סכסוכים מזוינים לאומיים או בינלאומיים. פשעי מלחמה כוללים הפרות חמורות של כללי המשפט הבין-לאומי ההומניטרי, המבוצעים נגד בני אדם או נגד רכוש אזרחי. בין היתר: פגיעה מכוונת באזרחים, שלילת זכויותיהם של שבויי מלחמה, לקיחת בני ערובה ואלימות מינית כלפי נשים.




מהן סמכויות בית הדין?


לבית הדין יש סמכות לפעול רק במדינות החברות באמנת רומא. מדינה שחתמה על האמנה ואישררה אותה יכולה לפנות לבית הדין בבקשה לחקור, ויכולה גם להיחקר.

לבית הדין יש סמכות לשפוט אנשים רק אם המדינה עצמה לא ביצעה חקירות עצמאיות וממצות, שעומדות בדרישות של חקירות פליליות ("עקרון המשלימות"). כלומר, מטרת ההקמה של בית הדין לא היתה להוות תחליף למערכות השיפוט הפלילית הלאומיות, אלא להיות כלי לזירוז מדינות לפתיחה בחקירה במקרים של פשעים חמורים שבוצעו בשטחן או על ידי אזרחיהן, בידיעה שאם לא תעשנה כך, תהיה לבית הדין הסמכות לחקור ולהעמיד את האחראים למשפט. ניסיון העבר מלמד שפעולות חקירה של מדינה (בריטניה) מנעו העמדה לדין בבית הדין הבינלאומי.




מהן סמכויות בית הדין לגבי ישראל?


ישראל חתמה על אמנת רומא בסוף שנת 2000, אך לא אשררה אותה. זאת בשל סירובה לקבל את הקביעה, שיישוב אוכלוסייה כובשת בשטח כבוש מוגדר כפשע מלחמה. על כן ישראל איננה צד לאמנה, והיא אינה יכולה לפנות לבית המשפט.

לגבי הנעשה בשטחים הכבושים, נשאלה השאלה האם יש לבית הדין הבינלאומי סמכות לחקור. הרשות הפלסטינית התקבלה כחברה באמנת רומא ברוב מוחלט (חוץ מקנדה) ב-2015, למרות שאינה מדינה. הפלסטינים פנו לבית הדין בבקשה לחקירה של פעילות ישראל בשטחים. התובעת הראשית של בית הדין ביקשה מבית הדין להכריע האם יש לו סמכות לדון באירועים שהתרחשו בשטחי הרשות הפלסטינית.




מה החליט בית הדין ב-5.2.2021?


ב-5.2.2021 קבע בית הדין שיש לו סמכות לדון במה שקורה בגדה המערבית, בירושלים המזרחית ובעזה. בכך ניתן אור ירוק לתובעת הראשית של בית הדין לפתוח בחקירה נגד ישראל בשלושה עניינים: 1. חשד להפעלת כוח בלתי מידתי נגד אזרחים בעזה במבצע "צוק איתן"; 2. חשד לכך שהוראות הפתיחה באש נגד מפגיני הגדר בעזה מפרות את הדין הבינלאומי; 3. חשד שמפעל ההתנחלויות הוא הפרה של הדין הבינלאומי. כמו כן תתקיים חקירה של חמאס בחשד לירי ללא הבחנה על אזרחים.

בית הדין לא נקט עמדה בשאלה אם פלסטין היא מדינה, אבל קבע שלצורך ההצטרפות לאמנת רומא היא נחשבת מדינה, וגבולותיה הם גבולות 67'.




מה התהליך הצפוי עכשיו ומה המשמעויות לגבי ישראל?


לאחר שבית הדין קבע שיש לו סמכות לחקור את המתרחש בשטחים, הודיעה התובעת בחודש מרץ 2021 לישראל ולחמאס על פתיחה בחקירה בעניינים הנ"ל. ישראל וחמאס יכולים עתה להודיע לבין הדין על פתיחה בחקירות עצמאיות, ואם לא יעשו כן - תיפתח חקירה של בית הדין. סביר להניח שחקירה כזו תימשך שנים.

חשוב לזכור שסמכותו של בית הדין היא לחקור פשעי מלחמה, שהם עבירות מאוד חמורות שמוגדרות בדין הבינלאומי. לפיכך אפשר להניח שהחקירות יהיו נגד בכירים בצבא ובממשלה, ברמת המדיניות וקבלת ההחלטות, ולא נגד חיילים בדרגים הנמוכים.




מה המצב בכל אחד משלושת הנושאים הנחקרים?


כאמור, במקרים שבהם המדינה עצמה ביצעה חקירות ממצות ואפקטיביות, התובעת לא תוכל להגיש כתבי אישום נגד המעורבים.

1. שימוש לא מידתי בכוח כלפי אזרחים בעזה במהלך "צוק איתן": ישראל טוענת שהאירועים העיקריים שהתרחשו במהלך המבצע נחקרו. הוקם צוות בדיקה שבחן אירועים שונים, ולמעט אירוע אחד של ביזה כל התיקים נסגרו. אם בית הדין ישתכנע שהבדיקה נעשתה באופן מעמיק ובלתי תלוי, סביר להניח שלא יוגשו כתבי אישום.

מה שישראל לא בדקה בצוק איתן זה את המדיניות עצמה, את מקבלי ההחלטות. כך למשל במקרה של "יום שישי השחור" ברפיח ו"נוהל חניבעל" ("נוהל חניבעל" קבע שבמקרה של חטיפת חייל כל האמצעים כשרים. הנוהל הופעל ב-1.8.2014 וכלל הפצצות כבדות מהאוויר, שבמהלכן נפגעו עשרות חפים מפשע). במקרה זה הפרקליט הצבאי הראשי הציע שתמונה ועדת חקירה בלתי תלויה, שתחקור גם גורמים לא צבאיים, אך הקבינט לא אישר זאת, וכך נחקרו רק גורמים צבאיים על ידי הפרקליטות, ולא נחקרו מי שהיו מעורבים בקבלת ההחלטות ברמת המדיניות. בתום החקירה הפצ"ר סגר את התיק.

2. הוראות הפתיחה באש מול "הפגנות השיבה" על גבול עזה: גם במקרה זה ישראל הקימה מנגנון בדיקה ובוצעו חקירות, ולמעט מקרה אחד כל התיקים נסגרו. בג"ץ דחה עתירה נגד הוראות הפתיחה באש, שהגישו האגודה לזכויות אזרח ויש דין. בג"ץ קיבל במלואה את עמדת המדינה, שעל פיה הוראות הפתיחה באש תואמות את המשפט הבינלאומי. סביר להניח שהטענה שבוצעו חקירות ושבג"ץ דן בנושא תוכל לשמש הגנה טובה מול בית הדין הבינלאומי.

3. ההתנחלויות בגדה: על פי המשפט הבינלאומי, העברה של אוכלוסייה כובשת לשטח כבוש היא פשע מלחמה והפרה של סעיף 49 לאמנת ג'נבה. מפעל ההתנחלויות הוא עניין של עשרות שנים ומערב קובעי מדיניות ברמה הפוליטית, וסביר להניח שנושא זה יעמוד במוקד החקירה של בית הדין.




מהי עמדת האגודה לזכויות האזרח?


עמדתנו באגודה לזכויות האזרח היתה עקבית במשך כל השנים: עם או בלי האיום של התערבות בית הדין בהאג, ההתנחלויות אינן חוקיות. בנוסף, למדינת ישראל יש חובה חוקית ומוסרית להימנע מהפרות של דיני המלחמה, ולנהל חקירה מעמיקה ובלתי תלויה בכל מקרה שבו מתעורר חשש להפרה כזו. האגודה לזכויות האזרח פנתה פעמים רבות לאורך השנים לגורמים המוסמכים בממשלה, בצבא, בפרקליטות הצבאית, במשרד המשפטים ואף עתרה לבג"ץ, כדי למנוע הפרות של הדין ההומניטרי הבינלאומי, ובדרישה שהרשויות בישראל יערכו חקירות הולמות במקרים המתאימים. כך למשל, פנינו ליועץ המשפטי לממשלה ולמבקר המדינה בעניין מדיניות התקיפה ב"צוק איתן", ובפרט בנושא "נוהל חניבעל", פנינו לפרקליט הצבאי הראשי ועתרנו לבג"ץ נגד הוראות הפתיחה באש בגבול עזה, ועוד.

עמדת האגודה היתה ועודנה כי על ישראל מוטלת החובה להקים מנגנון חקירה עצמאי המוסמך לחקור את המדיניות, ההנחיות והפקודות הניתנות לחיילים בכלל ובפועלם בגדה ובעזה בפרט. לעמדתנו, השינויים שביצעה ישראל במדיניות החקירות שלה בשנים האחרונות, בין היתר בעקבות דוח ועדת טירקל ולנוכח האיום שמהווה התערבות של בית הדין הבינלאומי, אינם מספקים. יתרה מזאת, החקירות שבהן פותחת ישראל עוסקות במקרים פרטניים, נגד חיילים שאינם בכירים, וברובן המכריע מסתיימות בלא כלום.

ישראל ממשיכה באופן עקבי להימנע מחקירות של המתרחש בשטחים ברמת המדיניות וקבלת ההחלטות. עוד היא ממשיכה במדיניותה המכוונת לקידום מפעל ההתנחלויות הבלתי חוקי, שמהווה הפרה של החוק הבינלאומי. התנהלות זו מאפשרת הפרה מתמשכת ועמוקה של זכויות אדם בסיסיות בגדה המערבית, בעזה ובירושלים המזרחית, תוך הפרה הן של החובות המשפטיות והן של החובות המוסריות של מדינת ישראל.




האם מותר לפעילים ולארגונים ישראלים לשתף פעולה עם החקירה?


ההליכים בבית הדין הם הליכים פליליים, ולכן מי שמשתתפים בהם הם צדדים להליך הפלילי (תובעים, נתבעים ועדים). המטרה של ההליך, ככל הליך פלילי, היא להגיע לחקר האמת. לשם כך אוסף בית הדין כמה שיותר עדויות וממצאים שיסייעו לו. ראוי היה שישראל תציג בפני בית הדין ראיות ונתונים משלה, אך מכיוון שישראל מערערת על עצם הלגיטימיות של בית הדין, היא כבר הודיעה שלא תשתף פעולה עם ההליכים.

בית הדין יכול לאסוף או לקבל חומרים גם מגורמים שאינם מעורבים בהליך, כגון ארגוני זכויות אדם. חומרים אלה יכולים לסייע לו בחקירת האירועים או בהבנת הרקע להם, או לחשוף אותו לסוגי מקרים או לאירועים ספציפיים שהתרחשו שמצדיקים חקירה ובירור. העברת חומרים או עדויות לבית הדין על ידי פעילים וארגונים לזכויות אדם היא לגיטימית, שכן חלק מתפקידם הוא דיווח על הפרות של זכויות אדם ודרישה לטיפול בהן.

בישראל, שיתוף פעולה של פעילים וארגונים עם ועדות חקירה בינלאומיות של האו"ם כבר שימש בעבר עילה לחקיקה ולפעילות נגדם, ותירוץ למסע של דה-לגיטימציה נגדם. גם כיום מוצעות הצעות לפגוע במי שישתף פעולה עם בית הדין, עד כדי הפיכת שיתוף הפעולה לעניין פלילי. אלו הצעות בלתי לגיטימיות, שפוגעות בחופש המצפון ובחופש הדיבור, ומתאימות למשטרים חשוכים. נכון להיום, שיתוף פעולה עם ועדות חקירה בינלאומיות או עם בית הדין הפלילי הבינלאומי הוא מותר וחוקי, ואין בחקיקה בישראל כל סנקציה כלפי מי שמשתף פעולה.

חשוב לציין שוב, שזהו תפקידה של ישראל לבצע חקירה מקיפה, יסודית ובלתי תלויה של חשדות להפרות של הדין הבינלאומי על ידי ישראלים. חקירות כאלה גם ייתרו את חקירת בית הדין הבינלאומי בשל עקרון המשלימות (כמוסבר למעלה).





פדף כחול.jpg