לספק סיוע הומניטרי לאוכלוסייה האזרחית בעזה
- taldahan0
- 18 במאי
- זמן קריאה 4 דקות
עתירה ראשונה
האגודה לזכויות האזרח הצטרפה לעתירה שהוגשה ב-18.3.2024 על ידי ארגון גישה, בדרישה לאפשר הכנסה ואספקה של סיוע הומניטרי לרצועת עזה, בדגש על צפון הרצועה. לעתירה הצטרפו גם המוקד להגנת הפרט, רופאים לזכויות אדם ועדאלה.
בעתירה תואר המצב ההומניטרי הקטסטרופלי השורר ברצועת עזה, בדגש על המחסור במזון, במי שתיה נקיים, במוצרי היגיינה, בציוד רפואי ובמצרכים אחרים החיוניים להישרדותה של האוכלוסייה האזרחית. צוין כי המספר היומי הממוצע של משאיות שנכנסות לעזה עם מזון, סיוע ותרופות נמוך בצורה משמעותית מהמספר המינימלי הנדרש לצורך הישרדותה של האוכלוסיה האזרחית ולתפקוד המתקנים החיוניים.
בעתירה נטען כי על מדינת ישראל מוטלות חובות מכוח המשפט הבינלאומי, ובראש ובראשונה מכוח דיני הלחימה ומכוח דיני הכיבוש, בהיותה כוח כובש ברצועת עזה, וכי ישראל אינה עומדת בחובותיה אלה. הארגונים דרשו שישראל תאפשר מעבר חופשי, מהיר וללא עיכוב של כל משלוחי הסיוע, הציוד והסגל ההומניטריים, במיוחד לצפון רצועת עזה, ושתספק לאלתר סיוע הומניטרי חיוני לאוכלוסיה האזרחית ברצועת עזה, ובעיקר לצפון הרצועה, דרך המעברים בין ישראל לבין רצועת עזה.
ב-4.4.2024 התקיים דיון בעתירה. לאחר הדיון הורה בית המשפט למדינה להגיש הודעה משלימה שתכלול, בין היתר, התייחסות לצעדים הננקטים להגדלת היקף הסיוע הנכנס לרצועת עזה. בהודעה שהגישה המדינה ב-15.04.2024 היא הודתה למעשה כי לא נקטה בצעדים ההכרחיים כדי למנוע את האסון ההומניטרי בעזה, כולל בצפון הרצועה. הודעת המדינה היתה רצופה בהצהרות על פעולות עתידיות ותכנונים ללא לוחות זמנים או תקציב למימושם, מה שעורר את החשד שמדובר בהצהרות למראית עין בלבד.
ב-19.04.2024 הגישו הארגונים העותרים את תגובתם להודעת המדינה וביקשו צו על תנאי. בתגובה הודגש כי “מדינת ישראל לא עומדת בחובותיה מכוח הדין הבינלאומי והישראלי. המצב הקטסטרופלי ברצועה דורש נקיטת צעדים רחבי היקף באופן מידי, ומהודעת המשיבים מתחוור כי זמנה של המדינה בידה וכי היא אינה רואה את חומרת המצב ומתכחשת לאחריותה וחובתה לפעול לאלתר על מנת לתקנו”.
ב-21.04.2024 הורה בית המשפט למדינה להגיש הודעה משלימה נוספת, ולהתייחס להתפתחות הצעדים הננקטים, לתקצובם ולעבודת המטה שמתבצעת בנוגע לחישוב היקף הסיוע ההומניטרי הנדרש, וכן לטענות העותרים שהועלו בתגובתם.
ב-30.04.2024 הגישה המדינה הודעה משלימה נוספת, שבה פירטה צעדים שננקטו להסרת המכשולים וההגבלות על כניסת סיוע לעזה ועל חלוקת הסיוע ברחבי הרצועה, כולל בצפון עזה, מאז הגשת העתירה. גם הפעם המדינה לא סיפקה מענה לשאלת בית המשפט בנוגע לאופן שבו היא מחשבת את היקף הסיוע הנדרש לתושבי הרצועה. בהיעדר מידע, לא ברור על מה מסתמכת טענת המדינה שניתן להסתפק בצעדים שנקטה עד כה לשיפור המצב ההומניטרי ברצועה.
ב-2.5.2024 הגישו העותרים תגובה נוספת בה חזרו והדגישו כי האסון ההומניטרי בעזה מחייב מענה מיידי, עקבי ונרחב מטעם המדינה מתוקף חובותיה תחת הדין הבינלאומי. בתגובה צוין כי אמנם בשבועות מאז שהוגשה העתירה נרשמה עלייה מסוימת בהיקף הסיוע הנכנס לעזה בכלל ולצפון עזה בפרט, אך לא מדובר בהיקף המספיק לענות על הצורך הנרחב הקיים ברצועה ועל המחסור באוכל ובציוד חיוני.
דיון שני בעתירה התקיים ב-5.5.2024. למחרת הורה בית המשפט למדינה להגיש הודעה משלימה נוספת, שלישית במספר, עד ל-16.5.2024, ולהתייחס לתוצאות עבודת המטה ולמצב הצעדים שעליהם הצהירה בהודעתה הקודמת.
ב-13.5.2024 הגישו העותרים הודעה מעדכנת בעקבות הפעילות הצבאית באזור רפיח והשתלטות ישראל על מעבר רפיח. בהודעה נכתב כי "עם השתלטות ישראל על מעבר רפיח וביסוס שליטתה באזור, אין עוד מקום למחלוקת כי היא מחזיקה את רצועת עזה תחת כיבוש מלא ועליה למלא את חובותיה ככוח כובש לא רק בצפון הרצועה". עוד הוסבר כי האזור שעליו השתלטה ישראל הוא האזור שבו נמצאים מעבר כרם שלום ומעבר רפיח בגבול עם מצרים, שדרכם נכנס עיקר הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה, ושם ממוקם המרכז הלוגיסטי שבו פועלים ארגוני הסיוע הבינלאומיים על מנת לאחסן ולשנע את הסיוע לרחבי הרצועה. למרות זאת ישראל סגרה אותם ללא התרעה מוקדמת, ומבלי שנערכה להכנסת סיוע הומניטרי ממעברים אחרים. משמעות הדבר, על פי עדויות של גורמים וארגונים בינלאומיים העוסקים במתן סיוע הומניטרי ברצועה, היא פגיעה אנושה בהיקף הסיוע הנכנס וביכולת לחלק אותו לתושבים הזקוקים לו. הסיוע תקוע, המלאי הקיים ברצועה, לרבות מזון, הולך ונעלם במהירות, והמחסור החמור בדלק משפיע בין השאר על פעולתם של בתי חולים ורכבי חירום. לפיכך נטען כי ישראל פוגעת ביודעין ביכולתה של האוכלוסייה המוגנת לקבל סיוע הומניטרי החיוני להישרדותה, ולכן מפרה את חובותיה מכוח דיני הלחימה ודיני הכיבוש.
בהודעת העותרים הודגש כי כצד ללחימה וככוח כובש, האחריות להבטיח את אספקת הסיוע ההומניטרי מוטלת על מדינת ישראל. חובה זו לא מתבטלת בשל העובדה שחמאס מפר את החובות המוטלות עליו, ואינה תלויה גם בהתנהלותן של מדינות שלישיות שאינן צד ללחימה כגון מצרים, שעליה ניסתה ישראל להטיל את האחריות לצמצום הסיוע.
ב-27.3.2025 דחה בג”ץ את העתירה. בג”ץ אמנם קבע כי לישראל, כצד ללחימה, יש חובה להקל ולאפשר הכנסת סיוע, אך קיבל את עמדת המדינה שלפיה ישראל אינה כוח כובש ברצועת עזה, ושכוחותיה עושים מעל ומעבר כדי לאפשר את אספקת הסיוע.
בג"ץ 2280/24 גישה – מרכז לשמירה על הזכות לנוע נ' ממשלת ישראל
עו"ד: אסנת כהן ליפשיץ וסיגי בן ארי (גישה)
העתירה, 18.32024
הודעה מעדכנת מטעם העותרים, 13.5.2024
פסק הדין, 27.3.2025
עתירה שנייה
ב-18.5.2025 הצטרפנו, יחד עם המוקד להגנת הפרט ורופאים לזכויות אדם, לעתירה נוספת שהגיש ארגון “גישה” בדרישה לפתוח באופן מיידי את המעברים לרצועת עזה, ולפעול לנקיטת כל האמצעים הדרושים והאפקטיביים להבטחת אספקה סדירה ובהיקף רחב של סיוע הומניטרי דחוף עבור כלל האוכלוסייה הפלסטינית ברצועה.
בעתירה צוין כי מה- 2.3.2025 ישראל חוסמת כל כניסה של סיוע לרצועה, בהחלטה “מדינית-ביטחונית” שמכוונת במוצהר לפגיעה באוכלוסייה האזרחית כאמצעי לחץ. בעתירה הובאו דיווחים ועדויות של גורמים בינלאומיים על המצב המזעזע ברצועה: מחסור חריף במזון, פגיעה בתשתיות האזרחיות, לרבות המים והתברואה, וקריסת שירותי הבריאות. על פי מדד בינלאומי של ביטחון תזונתי, בתקופה שבין 1.4.2025 ל-10.5.2025 93% מהאוכלוסייה ברצועת עזה (כ-1.95 מיליון איש) סווגו כמי שנמצאים במצב של משבר תזונתי או חמור מכך (שלב 3 ומעלה במדד שכולל 5 שלבים), מתוכם 12% מהאוכלוסיה (244,000 איש) בשלב 5 (קטסטרופה), ו-44% (925,000 איש) בשלב 4 (חירום).דיווחים אלה סותרים את טענות המדינה בהליך הקודם, שלפיהן בעזה קיים מספיק סיוע.
בעתירה נטען כי סגירת המעברים ומניעת הסיוע מהווה ענישה קולקטיבית אסורה, וכמו כן הפרה של האיסור על שימוש במזון וסיוע הומניטרי כנשק מלחמה, שעלולה לעלות לכדי פשע מלחמה, לרבות פשע של השמדת עם.
בהתייחס לפסק הדין שדחה את העתירה הקודמת בעניין הסיוע (בג"ץ 2280/24), הארגונים טענו כי בית המשפט והתעלם מהשינוי הדרמטי במדיניותה של ישראל לחסום לחלוטין את כניסת הסיוע. עוד טענו כי אפילו לפני הפרשנות של בית המשפט, שהיא שגויה לטעמם, ההחלטה לחסום סיוע היא הפרה גם של החובה המצומצמת המוטלת על ישראל מכוח דיני הלחימה, בה הכיר בג”ץ בהליך הקודם וקבע כי יש לעמוד בה.
בג"ץ 44576-05-25 גישה - מרכז לשמירה על הזכות לנוע נ' ממשלת ישראל
עו"ד: אסנת כהן ליפשיץ, סיגי בן ארי (גישה)
העתירה, 18.5.2025
קישורים:
