פסילה גורפת של מורים שיקבלו תואר ברשות הפלסטינית – לא מידתי ופוגע בזכויות יסוד

בית ספר בירושלים המזרחית. צילום: רונית סלע, ACRI

ב-21.12026 עבר בכנסת בקריאה שנייה ושלישית חוק מניעת העסקת עובד הוראה שיש לו תואר אקדמי ממוסד ברשות הפלסטינית (תיקוני חקיקה), התשפ"ה-2025. החוק אוסר על העסקה של עובד או עובדת הוראה (מורה, מנהל, מפקח) במערכת החינוך בישראל אם הוא מחזיק בתואר אקדמי ממוסד להשכלה גבוהה ברשות הפלסטינית. החוק חל הן על סטודנטים שלומדים הוראה והן על סטודנטים שלומדים מקצועות אחרים, אך מתכוונים ללמד בישראל מקצועות כמו ערבית, אנגלית, מתמטיקה, היסטוריה, חינוך לגיל הרך, חינוך מיוחד ועוד. הוא לא יחול על מי שכבר מועסק במערכת החינוך או על סטודנטים שסיימו שנת לימודים מלאה.

האגודה לזכויות האזרח התנגדה להצעת חוק במהלך כל שלבי החקיקה. עו"ד טל חסין טענה כי בחוק קיימים פגמים חוקתיים מהותיים, וכי הוא יגרום לפגיעה קשה בזכויות יסוד של רבבות בני אדם, תושבי ואזרחי ישראל, בגירים וקטינים. החוק חותר תחת חופש העיסוק, הנגישות להשכלה גבוהה, הזכות לחינוך, הזכות להליך הוגן והזכות לכבוד, ומתעלם מההשלכות הקשות הצפויות למערכת החינוך הערבית. טענו כי בבסיסו של החוק עומדים מניעים גזעניים פסולים, ושהוא חובר לשורת הצעות חוק שנועדו במהותן לפגוע במערכת החינוך הערבית ובמורים ובסטודנטים ערביים.

עיקרי טענותינו:

• להנחת היסוד של החוק, שלפיה כל בוגר מוסד אקדמי ברשות הפלסטינית ספוג באינדוקטרינציה אנטי-ישראלית ועל כן יש לו השפעה מזיקה על תלמידים, אין כל עיגון עובדתי. רבבות אנשי חינוך שלמדו ברשות הפלסטינית נקלטו במהלך השנים במערכת החינוך בישראל – בירושלים המזרחית, בנגב וביישובים ערביים נוספים. הם מלמדים במוסדות חינוך מפוקחים, שמשרד החינוך בוחן את התכנים הנלמדים בהם ועוקב אחר איכות ההוראה בהם. שנות ניסיון ארוכות אלה מהוות כר פורה ללימוד ומחקר – אולם לוועדה שדנה בהצעת החוק לא הוצג כל דו"ח, מחקר, נייר עמדה או אפילו נתון קטן אחד המעידים על השפעה מזיקה לכאורה שיש למורים בוגרי הרשות על תלמידיהם. שב"כ אף קבע (בדיונים בהצעת חוק שונה) שמורים ערבים, ומורים מירושלים המזרחית בפרט, אינם אוכלוסיית סיכון.

• גם לו היה בסיס לחשש מהשפעה מזיקה על תלמידים, אין צורך בתיקוני חקיקה, שכן חוק החינוך הממלכתי וחוק הפיקוח על בתי ספר כוללים כבר כיום שורת צעדים שמנכ"ל משרד החינוך יכול לנקוט אם נוכח שלאדם המבקש להשתלב במערכת החינוך עשויה להיות השפעה מזיקה על תלמידים. בין היתר, הוא יכול לסרב לתת לו אישור העסקה כעובד חינוך, הוא יכול לבטל אישור העסקה שניתן והוא רשאי לפטרו בשל זיקה לטרור והסתה לו. נוסף על כך, כבר היום בוחן משרד החינוך את המוסדות להשכלה גבוהה ברשות הפלסטינית כתנאי להכרה בתארים שנלמדו בהם. בהתאם, לא כל תואר שנרכש בגדה מוכר בישראל.

• החוק אינו מידתי: ראשית, הוא קובע הסדר גורף שאינו מאפשר למנכ"ל משרד החינוך לברר את העובדות לאשורן ולהפעיל שיקול דעת במקרים פרטניים, למרות הפגיעה הקשה בזכויות יסוד; שנית, ניתן להעלות על הדעת פתרונות הולמים יותר לחששות שעמדו בבסיס החוק, כדוגמת השתלמויות והכשרות ייעודיות לבוגרי תארים מחו"ל, והרשות בפרט, שמבקשים לעסוק בחינוך; ושלישית, הנזק הטמון בו – חסימת דרכם של אלפי צעירים להשכלה אקדמית ולשילוב בשוק העבודה – עולה לאין ערוך על התועלת הנטענת, שכאמור לא נבדקה ולא הוכחה.

• החוק מתעלם מהחסמים העומדים בדרכם של צעירים ערבים למוסדות להשכלה גבוהה בישראל, שבעטיים פונים רבים מהם ללימודים ברשות, ומכך שהשתלבות החברה הערבית בכלכלה היא אחד ממנועי הצמיחה העיקריים במשק וכלי מהותי לצמצום פערים. החוק מתעלם גם מהמחסור האקוטי במורים במערכת החינוך.

פניית האגודה לזכויות האזרח לוועדת החינוך, 29.6.2025

קישורים:

נעה שפיגל, הכנסת אישרה: בוגרי מוסדות אקדמיים פלסטיניים לא יוכלו ללמד במערכת החינוך בישראל, הארץ, 21.1.2026