רגע האמת: ניפגש ברחוב

צילום: זוהר בר יהודה, "תיעוד מחאה" בווטסאפ

חברות וחברים יקרים,

לא צריך להסכים על הכול כדי להבין: מצב זכויות האדם בישראל ובשטחים הכבושים הוא הגרוע ביותר אי פעם. ערך חיי האדם כאן מעולם לא היה נמוך יותר, ומעולם לא היתה כאן ממשלה אדישה, מפקירה ומתעלמת יותר.

ראש הממשלה ממשיך להפקיר את החטופים למוות בייסורים ובעינויים, ואת הציבור בישראל למלחמת אין סוף, לשכול ולאובדן. ברצועת עזה המונים נאבקים על חייהם מול מדיניות של הרס, הרעבה וגירוש. הצבא והממשלה ממשיכים לטעון ש"אין רעב בעזה", אבל רשימת המתים הולכת ומתארכת. הראשונים למות הם החלשים ביותר - אנשים עם מחלות רקע שזקוקים לתזונה מיוחדת, תינוקות שאינם יונקים כי אימותיהם רעבות, נשים הרות ולאחר לידה, ילדים, קשישים, פצועים. זו לא "הוכחה" שאין רעב, כפי שהצבא מבקש לטעון, אלא הוכחה שבינתיים מתים בעיקר החלשים והפגיעים. בין אם מדובר במדיניות מכוונת, באדישות או בסתם חוסר יעילות, התוצאה היא אותה תוצאה: קילומטרים ספורים מאיתנו, אנשים מתים ברעב. אין, וגם לא יהיה, הסבר משפטי או מוסרי לכך.

ביום ראשון הקרוב, משפחות החטופים קוראות לכולנו להצטרף אליהן, להפגין ולשבות בדרישה להחזרת החטופים ולסיום המלחמה. לא כל אחת ואחד יכולים להרשות לעצמם לשבות יום שלם. אבל כולנו יכולים למצוא רגע, שעה, אחר הצהריים – ולצאת לרחוב. חם נורא. כולנו מותשים, שבורים, מיואשים. אבל אין דרך אחרת. ממשלות לא זזות בלי לחץ, והממשלה הזאת אדישה במיוחד – אז תפקידנו כאזרחיות ואזרחים הוא חשוב אפילו יותר מתמיד.

ביום ראשון הקרוב – צאו.

גם אם רק לשעה. גם אם רק להפגנה אחת. זה תלוי בנו.

אנחנו כאן באגודה לזכויות האזרח נעמוד לצידכם כדי להבטיח את זכות המחאה של כולנו.

שלכן ושלכם,

נועה סתת

מנכ"לית