לעצור את הטיהור האתני בבקעת הירדן
- לפני 5 שעות
- זמן קריאה 3 דקות
בצפון בקעת הירדן מתקיימות מזה עשרות שנים קהילות רועים, המתפרנסות מגידול ומרעה של צאן ובקר. הקהילות מקיימות אורח חיים ותרבות ייחודיים, נסמכות זו על זו לצורך הישרדותן, ומקיימות קשרי משפחה. מאז הכיבוש צעדיהם של התושבים הוצרו באופן משמעותי, בין היתר בשל הקמת התנחלויות, הקצאת שטחי חקלאות נרחבים להן, והכרזה על שטחי אש ושמורות טבע התופסים אחוז גבוה מהשטחים הפתוחים שבעבר שימשו למרעה. בעשור וחצי האחרונים נוספו להתנחלויות מאחזים וחוות בלתי חוקיים ובלתי מוסדרים, המונהגים לרוב בידי גורמים קיצוניים. לעתים קרובות המאחזים מוקמים בתיאום עם הצבא, והם מתוקצבים, זוכים להקצאות שטחי מרעה נרחבים ובנוסף מוקצים להם "אמצעים ביטחוניים" דוגמת טרקטורונים, כלי נשק ורחפנים. תושבי המאחזים וגורמים מטעם ההתנחלויות והמועצות האזוריות פועלים בשיתוף פעולה הדוק עם גורמי הביטחון במטרה מוצהרת: טיהור אתני של שטח נרחב ככל הניתן. לשם כך הם נוקטים במגוון רחב של שיטות להתעמרות ולהתעללות בתושבים, שכבר הביאו בחודשים האחרונים לעקירה של חמש קהילות. יתר הקהילות נאחזות במקומן על אף הקושי האדיר, תלויות על בלימה.
בשנה האחרונה פנינו שוב ושוב לגורמי הצבא בנושא בשמן של קהילות סמרה, עין אל חילווה, חמאם אל מליח', אל חדידייה, פארסיה ועוד – ללא הועיל. ב-16.3.2026 שלחנו, יחד עם פעילי.ות בקעת הירדן, פנייה דחופה ליועצת המשפטית לממשלה, לרמטכ"ל, לשרים ולבכירים בצבא ובמינהל האזרחי, בדרישה לעצור את מהלך הטיהור האתני בצפון בקעת הירדן, למנוע את גירושן של קהילות הרועים ולהגן עליהן מפני האלימות וההתנכלות.
בפנייה מתארים עורכי הדין אלון ספיר מפעילי.ות בקעת הירדן ורעות שאער מהאגודה לזכויות האזרח את שלל השיטות והאמצעים שבהם משתמשים המתנחלים, בגיבוי המדינה, כדי להפוך את חייהם של הרועים הפלסטינים לבלתי אפשריים ולגרום להם לעזוב:
המתנחלים: אלימות, התנכלויות וחסימת גישה למשאבי קיום בסיסיים:
הקמת מאחזים וחוות אלימים: הקמת רשת צפופה של "חוות" ומאחזים בלתי חוקיים בצמוד לקהילות הקיימות.
תקיפות פיזיות ופגיעה ברכוש: פלישה לבתי תושבים ביום ובלילה, תקיפת התושבים, פגיעה בפרטיותם וגרימת נזק מכוון לרכוש.
טרור פסיכולוגי ואיומים: השפלת תושבים ובני משפחותיהם, אמירות גזעניות וזריעת פחד מתמשך כדי לערער את תחושת הביטחון ולכפות עזיבה.
מניעת גישה למרעה: השתלטות על שטחי מרעה, הצבת גדרות פירטיות או עמודים עם דגלי ישראל לסימון גבולות שאסור לתושבים לעבור.
פגיעה בצאן ובבקר: גירוש עדרים משטחי המרעה, לעיתים תוך הריגה או פציעה של בעלי חיים.
מניעת חקלאות: שיבוש עבודות חריש וזריעה, הרס יבולים.
המדינה: אמצעים מנהליים, צבאיים ותכנוניים:
סיוע צבאי למאחזים: הצבא מתאם עם מקימי המאחזים, מקצה להם שטחי מרעה, ומספק להם אמצעים כמו נשק, רחפנים וטרקטורונים המשמשים לפעולות הגירוש.
עמידה מנגד: חיילים הנוכחים באירועי אלימות נמנעים מלהתערב לטובת הקורבנות הפלסטינים, ולעיתים אף משתתפים באופן פעיל בהתעמרות בהם.
חסימת הגישה להגנה משפטית: המשטרה נמנעת מחקירת תלונות נגד מתנחלים, מסרבת להגיע לזירות אירוע לאיסוף ראיות, ומערימה קשיים בירוקרטיים על פלסטינים המנסים להתלונן.
הכרזה על שטחים סגורים: שימוש בסטטוס של "שטחי אש" או "שמורות טבע" כדי למנוע מפלסטינים גישה לשטחים פתוחים, בעוד למתנחלים מוקצים שטחים אלו למרעה.
מחסומים ומכשולים פיזיים: הקמת גדרות הפרדה (כמו "חוט השני") שמנתקות קהילות מערי המחוז המספקות להן מים ושירותים חיוניים.
שיבוש אספקת המים: סירוב לחבר קהילות לתשתית מים, חסימת דרכים למובילי מים, והטלת קנסות על נהגי מכליות בתואנות שונות (כמו נסיעה איטית או מעבר בשטחי אש).
הריסות מבנים ואכיפה בררנית: הריסת בתים וסככות בהסתמך על צווים ישנים או ללא מתן אפשרות לערער, תוך התעלמות מוחלטת מבנייה חדשה ולא חוקית במאחזים היהודיים הסמוכים.
מעצרים ועיכובים שרירותיים: הצבא מעכב רועים למשך שעות ארוכות כשהם אזוקים ומכוסי עיניים בתנאים משפילים.
לחץ ישיר מצד הדרג הצבאי: אמירות של קצינים לתושבים כי עתידם אינו באזור וכי עדיף להם, "לטובתם", לעבור ליישובים בשטחי A או B.
בפנייה התרענו כי מכלול ההתנהלות מפר במפגיע את הדין ההומניטרי, ועולה כדי ביצוע פשעי מלחמה חמורים ופשעים נגד האנושות. האיסורים המופרים הם בין היתר, האיסור על עקירה כפויה של אוכלוסייה אזרחית בתוך השטח הכבוש ("טרנספר") הקבוע באמנת ג'נבה הרביעית, והאיסור על טרנספר ועל רדיפה כפשעים נגד האנושות כמשמעם באמנת רומא. מכלול המעשים תואם להגדרת פשע ה"טיהור האתני" שהוכר בפסיקת בית הדין הבינלאומי הפלילי (ICC). דרשנו מהצבא ומהמדינה לפעול באופן מיידי ואפקטיבי:
להפסיק את ההשתתפות של גורמי הביטחון בהתנכלות לתושבים הפלסטינים;
להגן על תושבי הקהילות מפני פגיעה בגופם, כבודם ורכושם על ידי מתנחלים;
לנקוט אמצעי אכיפה כלפי מתנחלים הפועלים לגירוש קהילות פלסטיניות;
להבטיח את גישתם של התושבים הפלסטינים למים ולשטחי מרעה באופן סביר;
להבטיח את חזרתם של תושבי הקהילות שגורשו מאדמתם.
