האגודה לזכויות האזרח בישראל | הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל
מהי מח"ש?
מח"ש – המחלקה לחקירות שוטרים – היא מחלקה בפרקליטות המדינה שתפקידה הוא לחקור תלונות על ביצוע עבירות פליליות על ידי שוטרים.
מהן הסמכויות של מח"ש?
מח"ש מוסמכת לחקור תלונות נגד שוטרים (כולל שוטרי מג"ב) על ביצוע עבירות פליליות, כולל עבירות שבוצעו מחוץ למסגרת התפקיד, ובסמכותה להורות על העמדת שוטרים לדין פלילי. סמכות המחלקה לחקירות שוטרים קבועה בסעיף 49ט לפקודת המשטרה [נוסח חדש], תשל"א-1971.
ככלל, מח"ש חוקרת חשדות נגד שוטרים לביצוע עבירות פליליות שהעונש הקבוע בגינן בחוק עולה על שנת מאסר. אולם כאשר מדובר על שימוש בכוח שלא כדין על ידי שוטרים מח"ש מוסמכת לחקור כל מקרה, גם אם הוא לא מגיע לרף פלילי (לדוגמה, הפעלת כוח באופן מוגזם או בניגוד לנהלים).
מח"ש לא מטפלת בתלונות על התנהלות לא נאותה של שוטרים או על מילוי תפקיד באופן לקוי שאינו עולה כדי עבירה פלילית (לדוגמה אי ענידת תג זיהוי; אי מילוי חובת הזדהות; נקיטת לשון גסה; עריכת חיפוש, עיכוב או מעצר שלא כדין; ניהול חקירה בדרך שיש בה פגיעה ממשית בזכויות הנחקר ועוד). תלונות כאלה יש להגיש ליחידה לתלונות הציבור של משטרת ישראל.
למה להתלונן במח"ש?
כי זאת זכותכן.ם!
כדי ששוטרים שעשו שימוש בכוח שלא כדין כלפי אזרחים ייענשו על מעשיהם.
הגשת תלונה במח"ש בעקבות אירוע של אלימות משטרתית עשויה להביא להרתעת שוטרים משימוש לרעה בסמכותם.
תלונות המוגשות למח"ש נרשמות ומתועדות, וכך ישנם נתונים ומעקב על מספר מקרי האלימות המשטרתית בישראל.
תלונה במח"ש עשויה לשמש בסיס לתביעה נזיקית עתידית, במידה שנגרם למתלונן נזק גוף או נזק לרכוש.
מי יכול/ה להתלונן במח"ש?
כל אדם רשאי לפנות למח"ש בתלונה אם יש בידו מידע ביחס לעבירה פלילית שביצע איש/אשת משטרה – בין אם הוא קורבן העבירה או עד לה או שהמידע הגיע אליו ממקור כלשהו.
כיצד מגישים תלונה במח"ש?
תלונה למח"ש ניתן להגיש באופן עצמאי או באמצעות עורך/ת דין. במקרה של תלונה מורכבת או חמורה במיוחד רצוי לפנות לעורך דין על מנת שייעץ משפטית, ינסח תלונה מקיפה המתייחסת לכלל ההיבטים המשפטיים, יכין את המתלונן לעדותו במח"ש וכן יבצע מעקב אחר התלונה. במקרים אלה ניתן לפנות לוועד נגד עינויים (טלפון: 03-7733134) ולקבל ליווי וייצוג משפטי ללא עלות במידת הצורך.
את התלונה ניתן להגיש באמצעות טופס מקוון, בדואר, בפקס, בדואר אלקטרוני או ישירות במשרדי מח"ש השונים בתיאום מראש.
תלונה בכתב: באופן מקוון – ע"י מילוי טופס התלונה באתר פרקליטות המדינה (בעברית, ערבית או אמהרית).
בגוף התלונה חשוב לציין את פרטי המתלונן המלאים, תיאור מפורט של האירוע ומירב הפרטים אודות השוטר שנגדו מוגשת התלונה. יש לנסות ולהשיג פרטי זיהוי מדויקים ככל הניתן של השוטר ולאסוף את מירב הראיות להתרחשות האירוע: מסמכים רפואיים, שמות של עדים פוטנציאליים, ואם ישנם סרטונים ותמונות – להכין מהם עותקים ולצרף לתלונה. אמנם זהו תפקידה של מח"ש לאסוף ראיות, אבל פעמים רבות היא אינה עושה זאת, ולכן מומלץ לנסות ולהשיג כמה שיותר ראיות שיגבו את התלונה.
חשוב לדעת כי גם במקרה של הגשת תלונה בכתב, המתלונן יזומן למסירת עדותו בעל פה בפני חוקר/ת מח"ש, בשלוחה המטפלת בתיק.
תלונה בעל-פה: בנקודת מח"ש הקרובה למקום מגוריך (בתיאום טלפוני עם השלוחה הרלוונטית). הגשת התלונה בעל פה היא למעשה מסירת העדות של המתלונן/ת בפני חוקרי מח"ש (ראו להלן – עדות במח"ש).
ניתן להגיש את התלונה בכל עת בכפוף להתיישנות העבירה על פי סעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי. אך יש חשיבות רבה להגשת תלונה סמוך ככל הניתן למועד האירוע, כשכל המעורבים יכולים להעיד לגבי האירוע מזיכרונם, וכשניתן להגיע אל הראיות באופן קל יחסית בשל היותן "טריות", לדוגמה: צילומים של מצלמות אבטחה, שככלל נמחקים בחלוף זמן מסוים; צילומים ממצלמות הגוף המותקנות על מדי השוטרים, אשר מחויבים להפעילן בעת ביצוע פעולות אכיפה ומעצר; צילומים שצולמו על ידי עדי ראייה ועוברי אורח שתיעדו את האירוע שעליו מתלוננים.
במקרה של פגיעה גופנית הדורשת טיפול רפואי: רצוי לציין את מקור הפגיעה בפני הרופא/ה המטפל/ת כדי שיהיה תיעוד לכך ברישום הרפואי, ולא להתבייש לבקש שהתיעוד ברשומה הרפואית יהיה מפורט. כדאי אף לציין בפני הרופא/ה פגיעות שאינן נראות לעין, כמו סחרחורות למשל.
ישנה חשיבות רבה אף לתיעוד חזותי של פגיעות: חשוב מאד לצלם ולתעד פגיעות גופניות נראות לעין. שימו לב שהתמונה כוללת תאריך ושעה נכונים וכי ניתן לזהות שמדובר באותו אדם (כלומר, מספר תמונות של כל פגיעה והאדם ממרחקים שונים). חשוב לזכור שישנן פגיעות היכולות להופיע זמן מה לאחר האירוע! אם נגרם נזק לבגדים – קרעים, למשל – צלמו גם אותם. תעדו גם כל נזק שנגרם לרכוש. ראיות אלה מהוות בסיס לתלונה במח"ש, וככל שישנן ראיות רבות ומוחשיות יותר, יהיה קשה יותר לסגור את התיק ללא חקירה מעמיקה.
יש להגיש ראיות אלה ככל שניתן, אך ניתן להגיש תלונה גם בלעדיהן.
עדות במח"ש
העדות במח"ש היא למעשה הגרסה שלכם לתלונה. במועד העדות תתבקשו לתאר בפני חוקר/ת מח"ש את פרטי האירוע שעליו אתם מבקשים להתלונן.
חשוב לדעת כי בתחילה תתבקשו לתאר את האירוע ללא שאלות מנחות, ולכן חשוב להתכונן לעדות, להגיע מוכנים ולדעת מה תרצו לומר.
במעמד זה חשוב לפרט את השימוש בכוח שעליו מתלוננים לפרטי פרטים, ולתאר בדיוק (ועד כמה שאתם זוכרים) היכן נפגעתם ומה אירע שלב אחרי שלב. חשוב להתמקד באירוע שעליו מתלוננים, לתארו באופן מסודר ולנסות שלא "להתפזר" ו"לקפוץ" אחורה וקדימה.
במעמד זה גם חשוב למסור את מירב הפרטים הידועים לכם על השוטר/ת שעליו/ה אתם מתלוננים (למשל – במידה שאינכם יודעים את שמו/ה, לנסות ולתאר מדים, דרגה ומראה חיצוני).
חשוב להזכיר (שוב) כל ראיה שיכולה לתמוך בגרסתכם: עדי ראייה ופרטיהם, תמונות, סרטונים, מצלמות אבטחה ומיקומן, תיעוד רפואי.
יש לתאר את התוצאה של המעשים עליהם מתלוננים – אם כאב לכם, אם הרגשתם מושפלים או שפחדתם, לדוגמה.
בסופה של העדות חשוב לעבור על הפרוטוקול הכתוב, ולוודא שאכן הדברים נכתבו כפי שסיפרתם אותם, וכי לא שכחתם להוסיף פרטים נוספים. אל תהססו לבקש מהחוקר/ת לתקן טעויות שנפלו ברישום – טעויות קורות וזכותכם לבקש זאת!
מה התהליך לאחר הגשת התלונה?
ככלל, כאשר התלונה מעלה חשד ממשי לעבירה פלילית שביצע/ה שוטר/ת, תיפתח נגדו חקירה. לעיתים קרובות נוקטת מח"ש בהליך "בדיקה" ראשוני כדי לבדוק אם יש הצדקה לזמן שוטר לחקירה.
מח"ש תימנע בדרך כלל מלפתוח בחקירה כאשר הטענות מתיישבות עם שימוש חוקי בכוח שנעשה בסמכות המוענקת לשוטר על פי דין לצורך מילוי תפקידו, כאשר היתה חריגה קלה ממידת הכוח המותרת לשימוש או כאשר קיים יסוד סביר לחשד שהתלונה בלתי אמינה.
על פי סעיף 63(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, על החלטה שלא לחקור תימסר למתלונן הודעה בכתב ללא ציון עילת סגירת התיק, אך ניתן לפנות למח"ש בבקשה לקבלת העילה.
קיימות 3 עילות לסגירת התיק:
1. חוסר אשמה.
2. היעדר ראיות מספיקות.
3. נסיבות העניין אינן מצדיקות העמדה לדין ("חוסר עניין לציבור").
במקרים שבהם בוצעה בדיקה מקדמית בלבד ללא חקירה ייתכנו עילות נוספות לסגירת תיק: חוסר סמכות של מח"ש; היעדר עבירה; נסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות לפתיחה בחקירה; עבריין לא נודע.
במידה שהוחלט לפתוח בחקירה:
על חוקרי מח"ש לבצע פעולות חקירה שונות במטרה להגיע לחקר האמת, למשל: זימון המתלונן למסירת עדותו בפני חוקר/ת מח"ש, זימון עדי ראייה לעדות; תשאול השוטר/ים המעורבים באירוע שעליו מתלוננים; צפייה בתמונות ובסרטונים מהאירוע וכו'.
בתום החקירה, היחידה החוקרת מעבירה את תיק החקירה להמשך טיפול ביחידה התובעת. לאחר קריאת תיק החקירה ובחינת חומר הראיות, היחידה התובעת מחליטה אם להגיש כתב אישום, או לסגור את התיק ולסיים בו את הטיפול.
כאמור, במידה שהוחלט ביחידה התובעת שלא להעמיד לדין את השוטר/ים הנילונ/ים, תישלח הודעת סגירת תיק למתלוננ/ת או לעורך הדין המייצג, אם קיים.
על פי המתווה לייעול עבודת מח"ש, בירור תלונות וחקירתן צריך להסתיים תוך 75 ימים, ועל מערך הפרקליטות במח"ש לקבל החלטה בתיק תוך 6 חודשים. בתלונות מסוג שנאה, גזענות ופגיעה באנשים עם מוגבלות זמן הטיפול אינו אמור לעלות על 4 חודשים.
ערעור על החלטותיה של מח"ש
הזכות לערר קבועה בסעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי, ולפיו על החלטות מח"ש שלא להעמיד לדין או לא לפתוח בחקירה פלילית אפשר להגיש ערר. את הערר יש להגיש למח"ש, והיא תעביר אותו לטיפולה של מחלקת עררים בפרקליטות המדינה.
בטרם הגשת הערר, ניתן ורצוי לפנות למח"ש ולבקש לעיין בחומר החקירה. ניתן לעשות זאת על ידי פנייה בכתב לכתובת המייל: Dipi@justice.gov.il, או ע"י מילוי טופס מקוון באתר פרקליטות המדינה. זכותו של כל מתלונן/ת לעשות זאת גם ללא ליווי משפטי.
את הערר יש להגיש תוך 60 יום מיום קבלת ההודעה על ההחלטה.
את הערר על ההחלטה יש להגיש בכתב, בצירוף הנימוקים הרלוונטיים וכל חומר רלוונטי נוסף ישירות למח"ש, בדוא"ל: Dipi@justice.gov.il, בפקס: 02-6467794 או בדואר לכתובת: רח' הרטום 8, הר חוצבים, ירושלים, ת.ד. 452508, מיקוד: 91450.
הגורם המחליט בערר רשאי לקבל או לדחות את הערר ומוסמך להחליט על: הגשת כתב אישום; השלמת חקירה; עילת הסגירה המתאימה.
ככלל, הטיפול בערר צריך להסתיים בתוך שנה (הנחיית פרקליט המדינה מספר 1.11). בעבירות מין או אלימות מסוג פשע, על הטיפול בערר להסתיים בתוך 6 חודשים. יש לשים לב כי המועדים כפופים לסמכותם של גופים שונים להאריכם מעת לעת, ולכן זמן ההמתנה להחלטה בערר עשוי להיות ארוך יותר בפועל.
לא ניתן להגיש ערר על החלטה שהתקבלה בערר. תקיפת ההחלטה בערר יכולה להיעשות אך ורק על ידי עתירה לבג"ץ.
המידע בזכותון זה הוא מידע כללי ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי.