הטחת מפגינים ברצפה, חנק, שימוש מופרז בכוח, הפעלת סאונד מחריש אוזניים ("צעקה") ואיזוק אחורי – אלה רק חלק מ"אמצעי פיזור ההפגנה" שהמשטרה השתמשה בהם אתמול, באלימות חריגה, נגד מפגינים לא אלימים שחלקם קטינים. שירלי נדב, רכזת פרויקט דוקורייטס באגודה לזכויות האזרח, נכחה בהפגנה ותיעדה את הדברים.
תיעוד וידאו של האלימות בהפגנה אתמול, שצילם חיים שוורצנברג, תוכלו לראות כאן.
התנהלות המשטרה בהפגנות הקהילה האתיופית היא המשך ישיר לשיטור היתר כלפי בני הקהילה, שהצית את המחאה מלכתחילה. שלוש שנים לאחר דו"ח פלמור, הפער בין נוכחותם של בני הקהילה האתיופית בהליכים פליליים לבין שיעורם באוכלוסייה (1.6%) נותר אדיר: על פי נתונים שפורסמו בדוח הפעילות האחרון של היחידה הממשלתית למאבק בגזענות, שיעור בני הנוער ממוצא אתיופי בכלא אופק בשנת 2018 עמד על 14.3%, ושיעור הקטינים ממוצא אתיופי שנעצרו בשנת 2018 עמד על 5.4%. מפרסומים בתקשורת עולה כי בשני העשורים האחרונים מצאו את מותם 11 צעירים בני הקהילה במסגרת היתקלויות מול שוטרים. רק השנה, מצאו את מותם שני צעירים בני הקהילה האתיופית – יהודה ביאדגה בינואר, וסלומון טקה השבוע.
דוגמה והמחשה לשיטור היתר מובאת בתביעה נזיקית שהגשנו לאחרונה נגד המשטרה בשמו של נער בן 16 ממוצא אתיופי. הנער, תושב חולון, מעולם לא הסתבך עם רשויות החוק. למרות זאת, הוא "סומן" שוב ושוב כחשוד על ידי המשטרה, ועבר שלושה מקרים מיותרים של חיפוש ותחקור של שוטרים באזור ביתו. חבריו לכיתה, שאינם שונים ממנו בדבר מלבד צבע עורם, מעולם לא נדרשו להסביר לשוטר מה מעשיהם בשכונה או לעבור חיפוש משפיל. התעמרותם של השוטרים בנער משקפת מציאות חיים יומיומית של אזרחים יוצאי אתיופיה במדינת ישראל, הנתונים לתיוג גזעי בלתי פוסק בכל תחומי החיים.
קישורים:
עו"ד אן סוצ'יו מהאגודה בכתבה על הפגנות הקהילה האתיופית (אנגלית), 2.7.2019, i24news