ב-16.10.2023 פנינו ליועצת המשפטית לממשלה בבקשה שתנחה את הממשלה כי אין מקום לקדם תקנות שעת חירום שמבקשות לתת לשר התקשורת סמכות לסגור כלי תקשורת בעת המלחמה. התקנות הוצגו ככאלה שמטרתן להפסיק את שידורי תחנת אלג'זירה מישראל, אך למעשה הן ביקשו לאפשר לשר לסגור כל אמצעי תקשורת בשל טעמים עמומים של פגיעה בביטחון, בשלום הציבור, ערעור הסדר הציבורי או בשל כך ששידוריו משמשים לתעמולת האויב. סגירה זו תהיה מידית, ללא צו שיפוטי, בלי שימוע ואף בלי אישור של גורם משפטי בכיר.
בפנייה טען עו"ד גיל גן-מור, מנהל היחידות לזכויות אזרחיות וחברתיות, כי בעידן האינטרנט והרשתות החברתיות לגוף תקשורת שמשדר ידיעות אין כל יכולת לשלוט במניפולציות שיעשה האויב בשידורים לצורך תעמולה, וכי סגירה של כלי תקשורת כלשהו ממילא אינה יכולה למנוע שידור והפצה של תכנים. לכן נראה שהתכלית המוצהרת של מניעת פגיעה בביטחון או בסדר הציבורי או מניעת שימוש בתכני תקשורת לתעמולת האויב היא תכלית כוזבת, והתכלית האמיתית של התקנות המוצעות היא ענישה של גופי תקשורת מסוימים בשל תוכן שידוריהם. עוד טען עו"ד גן-מור כי התקנות המוצעות הן בדיוק מסוג המקרים שאינו יכול להצדיק שימוש באמצעי הדרקוני של תקנות שעת חירום.
"גם בעת מלחמה, ואולי ביתר שאת בעת מלחמה, שעה שמתקבלות הכרעות גורליות, יש חשיבות עליונה לחופש העיתונות, ולזרימה חופשית של מידע (במגבלות הרגילות). אין לפתוח פתח לממשלה לשלוט בתכנים שמשודרים או מתקבלים על ידי אמצעים דרקוניים לסגירת כלי תקשורת תחת האצטלה של פגיעה בביטחון, בסדר הציבורי או בחשש מניצול השידורים לתעמולה של האויב. זוהי פגיעה קשה ולא מידתית בתקשורת, בחופש הביטוי ובמרחב הדמוקרטי. הנזק במהלך כזה עולה בבירור על התועלת, ככל שיש בכך תועלת", נכתב בפנייה.
בעקבות הביקורת הציבורית עבר הנוסח המוצע של התקנות שינוי ניכר, והוצגה גרסה מרוככת שעל פיה הן יחולו רק על גופי שידור זרים ולא על גופי שידור ישראלים, ושנקיטת אמצעים תתאפשר רק בשל פגיעה בביטחון. עם זאת, לעמדתנו גם בנוסח המצומצם התקנות אינן מידתיות. בין היתר, הן מאפשרות לסגור כלי תקשורת מטעמי ביטחון ללא פירוט מהם אותם טעמי ביטחון, והן מאפשרת להפסיק פעילות של ערוץ שידור זר בישראל באופן מידי בלי שימוע, באופן שיוביל לפגיעה אנושה בחופש הביטוי ובחופש העיתונות. נוסף על כך לא מדובר בנושא המתאם להסדרה בתקנות שעת חירום. פגיעה בליבת חופש הביטוי היא פגיעה בכבוד האדם, ולכן היא אינה יכולה להיעשות באמצעות תקנות שעת חירום, אלא בחקיקה רגילה העומדת בתנאי פסקת ההגבלה שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ואשר התקבלה בהליך חקיקה סדור. על כן ב-18.10.2023 פנינו שוב ליועצת המשפטית לממשלה בבקשה לא לאשר גם את התקנות בנוסחן החדש.
בהמשך החליטה הממשלה לקדם את הנושא בחקיקה ולא בתקנות שעת חירום. ב-12.2.2024 פורסם נוסח של הצעת חוק ממשלתית בנושא, והיא הועברה לדיון בוועדה לביטחון לאומי. לקראת הדיון פורסמו נוסחים נוספים של ההצעה.
ב-11.3.2024 פנינו לוועדה והתנגדנו לכל להצעת החוק בכל נוסחיה. עו"ד הגר שחטר טענה כי פגיעה שלטונית בכלי תקשורת רומסת את חופש הביטוי הן של כלי התקשורת והן של אזרחי המדינה שרוצים לצרוך את שידוריו, ופוגעת אנושות בדמוקרטיה. היא ציינה כי כבר היום קיימים בחקיקה הסדרים רבים שנועדו למנוע פרסומים שעלולים לפגוע בביטחון המדינה, וכי מטרתה האמיתית של הצעת החוק איננה ביטחונית אלא מדינית או פוליטית - לאפשר לממשלה להטיל סנקציות על כלי שידור זרים ששידוריהם אינם לרוחה.
החוק עבר במליאת הכנסת ב-1.4.2024. ב-4.4.2024 עתרנו לבג"ץ נגד החוק.
פניית האגודה לזכויות האזרח ליועצת המשפטית לממשלה, 16.10.2023
פניית האגודה ליועצת המשפטית לממשלה, 18.10.2023
פניית האגודה לוועדה לביטחון לאומי, 11.3.2024
עתירת האגודה נגד החוק, 4.4.2024
קישורים:
אורן פרסיקו, "התכלית האמיתית אינה הגנה על ביטחון המדינה", העין השביעית, 13.3.2024