חברות וחברים יקרים,
לפני הרבה שנים הייתי מורה, ולימדתי בבתי ספר תיכונים. אהבתי את התלמידים, ואהבתי להיכנס לכיתה. נהניתי לנהל דיונים על כל מה שמעניין, חשוב ובמחלוקת, גם כשבחינת הבגרות היתה מעבר לפינה. זה היה בסדר גמור, ולא רק שאיש לא התלונן, אלא שמורים עימי מכתבים מרגשים שקיבלתי מתלמידים ומהורים. אחר כך הפכתי לעורך דין שעוסק בזכויות אדם, ומאז השמיים קדרו, וכיום זה כבר לא ברור מאליו. כפי שלמדנו שוב בימים האחרונים, מורים שמעזים להתבטא עלולים לשלם במשרתם. באווירה המשתיקה והמצננת יצאנו - נעמי בייט, מנהלת מחלקת החינוך של האגודה, ואני, שמנהל את המחלקה המשפטית - למסע בין חדרי המורים והמוסדות להכשרת פרחי הוראה. בהרצאה משפטית ובסדנא חינוכית אנחנו מדברים על חופש ביטוי של מורות ומורים, מה מותר ומה אסור, מה ראוי ומה פחות, ואיך מתמודדים עם מה שקורה בכיתה ומחוצה לה. למשל, האם מותר כלל לשוחח עם תלמידים על סוגיות פוליטיות? מחנכת רשאית לארגן הפגנה נגד גירוש ילדי מהגרי עבודה? מורה יכול להיות פעיל במפלגה? מותר להזמין את שוברים שתיקה לפאנל בבית הספר? מורה רשאית לפרסם בפייסבוק את תובנותיה לגבי המסע לפולין? מורה יכול להתראיין על תנאי עבודתו? מחנך רשאי למתוח ביקורת על אופן ציון יום הזיכרון לרצח רבין? מנהלת בית הספר יכולה להביע את דעתה בעניין חוק הלאום? ומה על קריאה לסרבנות?
בפודקאסט שלנו שמתפרסם כעת יש לי ההזדמנות לספר למורות ולמורים שהחוקים והנהלים אוסרים הרבה פחות ממה שהם חושבים. לא רק שמותר להם לקיים דיונים על סוגיות שנויות במחלוקת, זה אפילו רצוי. הקשיבו והפיצו, כי ידע הוא כוח. מורות, מורים ופרחי הוראה בכל מקום ובכל מסגרת, שיש להם שאלות, תהיות, לבטים וחששות, מוזמנים לפנות אלינו בשאלות, או להזמין אותנו להרצות. נבוא בשמחה.
שלכם, עו"ד עודד פלר מנהל המחלקה המשפטית
האגודה לזכויות האזרח
קישורים:
שירה קדרי-עובדיה, כששרי החינוך ורוח הזמן נוטים ימינה, מורי האזרחות חוששים להביע דעותיהם, הארץ, 24.1.2020