אמנת ג'נבה בדבר הגנת אזרחים בימי מלחמה (אמנת ג'נבה הרביעית)

האמנה נחשבת לחלק מהמשפט הבינלאומי ההסכמי, אך ממשלות ישראל גרסו מאז ומתמיד כי אין היא חלה על פעולותיה בשטחים, שכן ישראל אינה מתייחסת לשטחים ככבושים. עם זאת, ישראל הצהירה כי היא מקבלת על עצמה את "ההוראות ההומניטריות" שבאמנה.


ישראל הפקידה את כתב האישור ביום 6 ביולי 1951



החתומים מטה, הנציגים המוסמכים של הממשלות המיוצגות בועידת הדיפלומטים שנתקיימה בג'נבה מיום 21 באפריל עד 12 באוגוסט 1949, לשם קביעת אמנה בדבר הגנת אזרחים בימי מלחמה, הסכימו ביניהם לאמור:


חלק ראשון: הוראות כלליות


סעיף 1

בעלי האמנה מתחייבים לכבד את האמנה הזאת ולדאוג לכיבודה בכל הנסיבות.


סעיף 2

נוסף על ההוראות שיבוצעו בימי שלום, תחול האמנה הזאת על כל מקרים של מלחמה מוכרזת או של סכסוך מזוין אחר העלול להתגלע בין שניים מבעלי האמנה או בין יותר משניים, ואפילו לא הכיר אחד מהם במצב המלחמה.

כן תחול האמנה על כל מקרה של כיבוש חלקי או שלם של ארצו של אחד מבעלי האמנה, ואפילו לא נתקל הכיבוש האמור בשום התנגדות מזוינת.

גם אם אחת המעצמות המסוכסכות אינה צד לאמנה הזאת, יישארו המעצמות שהן צדדים לה כפותות לה ביחסיהן ההדדיים. יתר על כן, הן יהיו כפותות לאמנה ביחס למעצמה האמורה, אם קיבלה זו על עצמה את הוראותיה ונוהגת לפיהן.


סעיף 3

נתגלע בשטחו של אחד מבעלי האמנה סכסוך מזוין, שאינו בעל אופי בינלאומי, יהא כל צד בסכסוך מחויב להנהיג, בתורת מינימום, את ההוראות הבאות:

(1) בני אדם, שאינם נוטלים חלק פעיל בפעולות האיבה, לרבות חיילים שהניחו את נשקם, וחיילים שהוצאו מן המערכה עקב חולי, פצעים, מעצר או כל סיבה אחרת, יהיו נוהגים בהם תמיד מנהג אנושי, ללא כל הפליה לרעה מטעמי גזע, צבע, דת או אמונה, מין, יוחסין, מצב חומרי, או מכל טעם אחר כיוצא בזה.

לתכלית זו יהיו ויישארו המעשים שלהלן אסורים בכל עת ובכל מקום בנוגע לאנשים הנ"ל:

(א) מעשה אלימות בנפשו ובגופו של אדם, ובפרט רצח על סוגיו השונים, הטלת מום, יחס אכזרי ועינויים;

(ב) לקיחת בני ערובה;

(ג) מעשי התעללות בכבודו של אדם, ובפרט יחס השפלה וזלזול;

(ד) חריצת דינו של אדם והוצאתו להורג של אדם ללא פסק דין קודם של בית משפט המורכב כדין והנותן את כל הערבויות המשפטיות שהוכרו על ידי עמים תרבותיים כדבר שאי-אפשר בלעדיו.

(2) הפצועים והחולים ייאספו, ויושם להם לב. מוסד הומניטרי חסר-פנייה, כגון הוועד הבינלאומי של הצלב האדום, רשאי להציע את שירותיו לבעלי הסכסוך.

כן ישתדלו בעלי הסכסוך ליתן תוקף על ידי הסכמים מיוחדים לשאר הוראות האמנה הזאת, כולן או מקצתן.

הנהגת ההוראות שלעיל לא תשפיע על מעמדם המשפטי של בעלי הסכסוך.


סעיף 4

מוגנים על ידי האמנה הזאת הם אלה המוצאים את עצמם – באיזה זמן שהוא ובאיזו דרך שהיא – בשעת סכסוך או כיבוש – בידי אחד מבעלי הסכסוך או בידי אחת המעצמות הכובשות, והם אינם אזרחיו של אותו בעל סכסוך או אזרחיה של אותה מעצמה כובשת.

אזרחיה של מדינה, שאינה כפותה לאמנה, אינם מוגנים על ידיה. אזרחיה של מדינה נייטרלית המוצאים את עצמם בשטח מדינה לוחמת ואזרחיה של מדינה שותפת במלחמה – לא יהיו רואים אותם כמוגנים, כל זמן שהמדינה, שהם אזרחיה, יש לה ייצוג דיפלומטי רגיל במדינה, שבידיה הם נמצאים. אולם, כפי שהוגדר בסעיף 13, היקף תחולתן של הוראות חלק שני הוא רחב יותר. בני אדם המוגנים על ידי אמנת ג'נבה מ-12 באוגוסט 1949, בדבר הטבת מצבם של הפצועים והחולים מבין אנשי הכוחות המזוינים בשדה הקרב, או על ידי אמנת ג'נבה מ-12 באוגוסט, 1949, בדבר הטבת מצעם של פצועים, חולים ונטרפי אניות מבין אנשי הכוחות המזוינים בים, או על ידי אמנת ג'נבה מ-12 באוגוסט 1949, בדבר טיפול בשבויי מלחמה, אין רואים אותם כמוגנים במשמעותה של האמנה הזאת.


סעיף 5

מצא אחד מבעלי הסכסוך שמוגן הנמצא בשטחו חשוד לחלוטין על פעולות, או עוסק בפעולות, לרעת בטחונה של המדינה, לא יהיה אותו אדם זכאי לתבוע לעצמו את הזכויות וזכויות-היתר לפי האמנה הזאת, שאילו השתמשו בהן לטובת אותו אדם, היו פוגעות בבטחונה של אותה מדינה.

נעצר אדם בשטח כבוש, כמרגל או כמחבל או כחשוד חשד של ממש בפעולה לרעת המעצמה הכובשת, יהיו רואים אותו אדם, מקום שהביטחון המוחלט מחייב את הדבר, כאילו הפסיד את זכויות-הקשר שלו לפי האמנה הזאת.

בכל מקרה מן המקרים האלה ינהגו בכל זאת בבני אדם כאלה במידה אנושית, ואם הועמדו לדין, לא ישללו מהם את הזכויות של שפיטה הוגנת וסדירה שנקבעו באמנה הזאת. כן יעניקו להם בהקדם האפשרי, ובמידה שאין בכך פגיעה בביטחון של המדינה או של המעצמה הכובשת – הכל לפי העניין – את כל הזכויות וזכויות-היתר של אדם מוגן לפי האמנה הזאת.


סעיף 6

תחולת האמנה הזאת תחילה עם תחילתו של כל סכסוך או כיבוש המוזכר בסעיף 2.

תחולת האמנה הזאת מסתיימת בשטחם של בעלי הסכסוך עם סיומן הכללי של הפעולות הצבאיות.

בשטח כבוש תיפסק תחולת האמנה הזאת שנה לאחר סיומן הכללי של הפעולות הצבאיות; אולם המעצמה הכובשת תהא קשורה במשך זמן הכיבוש, במידה שהיא ממלאת את תפקידי הממשלה באותו שטח, בהוראות הסעיפים הבאים של האמנה הזאת: 1 עד 12, 27, 29 עד 34, 47, 49, 51, 52, 53, 59, 61 עד 77, 143.

מוגנים, ששחרורם, השבתם לארצם או שיקומם יבוצעו אחרי התאריכים האלה, ימשיכו בינתיים ליהנות מהאמנה הזאת.


סעיף 7

נוסף על ההסכמים שנדונו במפורש בסעיפים 11, 14, 15, 17, 36, 108, 109, 132, 133, ו- 149 רשאים בעלי האמנה לבוא לידי הסכמים מיוחדים אחרים בנידון כל העניינים שלגביהם ימצאו למתאים לקבוע הוראה נפרדת. שום הסכם מיוחד לא יפגע לרעה במצבם של מוגנים, כפי שהוגדר באמנה הזאת, ולא יצמצם את הזכויות שהיא מעניקה להם.

מוגנים ימשיכו ליהנות מהסכמים כאלה, כל זמן שהאמנה הזאת נוהגת לגביהם, חוץ ממקום שהוכללו בהסכמים הנ"ל או בהסכמים שייעשו לאחר מכן, הוראות מפורשות בניגוד לכך, או חוץ ממקום שאחד מבעלי הסכסוך נקט אמצעים נוחים יותר ביחס אליהם.


סעיף 8

בשום פנים לא יהיו מוגנים רשאים לוותר על זכות מן הזכויות המובטחות להם על ידי האמנה הזאת ועל ידי ההסכמים המיוחדים המוזכרים בסעיף הקודם, אם יש הסכמים כאלה.


סעיף 9

האמנה הזאת תונהג תוך שיתוף עם המעצמות המגינות שמחובתן לשמור על עניני בעלי הסכסוך ובפיקוחן החמור. לשם זה רשאיות המעצמות המגינות למנות, מלבד חבר העובדים הדיפלומטי או הקונסולרי שלהן, שליחים מבין אזרחיהן שלהן או מבין אזרחיהן של מעצמות נייטרליות אחרות. מינוי השליחים האמורים יהיה טעון אישורה של המעצמה שביחד אתה עליהם לבצע את תפקידיהם.

בעלי הסכסוך יקלו, במלוא מידת האפשר, על תפקידם של נציגיהן או שליחיהן של המעצמות המגינות.

נציגיהן או שליחיהן של המעצמות המגינות לא יחרגו בשום פנים ממסגרת שליחותם לפי האמנה הזאת. במיוחד יתחשבו בצרכים ההכרחיים של ביטחון המדינה שבה הם ממלאים את תפקידם.


סעיף 10

הוראות האמנה הזאת אינן מהוות שום מכשול בדרך הפעולות ההומניטריות, שהוועד הבינלאומי של הצלב האדום או ארגון הומניטרי חסר-פניות אחר עשוי לקבל על עצמו, לשם הגנה על אזרחים והושטת עזרה להם, תוך כפיפות להסכמת בעלי הסכסוך הנוגעים בדבר.


סעיף 11

בעלי האמנה יכולים בכל עת להסכים ביניהם למסור בידי ארגון, שיש בו ערובה מלאה לאי-משוא פנים וליעילות, את התפקידים המוטלים על המעצמות המגינות בתוקף האמנה הזאת.

כל אימת שהמוגנים לפי האמנה הזאת אינם נהנים – או חדלו ליהנות, מאיזו סיבה שהיא, מפעולות המעצמה המגינה או מפעולותיו של ארגון כאמור בפסקה הראשונה לעיל, תבקש המעצמה העוצרת ממדינה נייטרלית או מארגון כזה לקבל על עצמם את התפקידים המבוצעים לפי האמנה הזאת על ידי מעצמה מגינה שנועדה לכך על ידי בעלי הסכסוך.

באין אפשרות להבטיח הגנה כאמור, תקבל המעצמה העוצרת מאת ארגון הומניטרי, כגון הוועד הבינלאומי של הצלב האדום, שייטול על עצמו את התפקידים ההומניטריים המבוצעים על ידי המעצמות המגינות לפי האמנה הזאת, או תקבל, תוך כפיפות להוראות הסעיף הזה, את הצעתו של ארגון כזה להגיש את שירותיו.

מעצמה נייטרלית או כל ארגון שנתבקשו על ידי המעצמה המעונינת או המציעים את עצמם למטרות אלה, יידרשו לפעול מתוך הרגשת אחריות כלפי בעלי הסכסוך שבו תלויים המוגנים לפי האמנה הזאת, וליתן ערבויות מספיקות ליכולתם ליטול על עצמם את התפקידים הנאותים ולמלאם ללא משוא-פנים.

הסכמים מיוחדים בין מעצמות, שאחת מהן מוגבלת – ולו אך באופן זמני – בחופש פעולתה לשאת ולתת עם המעצמה השניה או עם בעלות בריתה, בגלל מאורעות מלחמה – בייחוד כששטח ארצה של המעצמה האמורה או חלק ניכר ממנו נכבש – לא יהא כוחם יפה לגרוע מההוראות שלעיל.

כל מקום באמנה הזאת שמדובר בו על מעצמה מגינה, הרי המדובר הוא גם על ארגונים הבאים במקומה, במשמעותו של סעיף זה.

הוראות סעיף זה יורחבו ויותאמו לגבי אזרחי מדינה נויטראלית הנמצאים בשטח נכבש או בשטח מדינה לוחמת, שבה אין למדינה, שהם אזרחיה, ייצוג דיפלומטי תקין.


סעיף 12

כל אימת שהמעצמות המגינות יראו את הדבר רצוי לטובת המוגנים, בייחוד במקרי מחלוקת בין בעלי הסכסוך בנוגע לתחולתן או לפירושן של הוראות האמנה הזאת, יתנו המעצמות המגינות את מלוא שירותן ליישוב המחלוקת.

לתכלית זו, רשאית כל אחת מהמעצמות המגינות – אם לפי בקשת אחד מבעלי הסכסוך ואם על דעת עצמה – להציע לבעלי הסכסוך לקיים פגישה בין נציגיהם – ובייחוד בין הרשויות האחראיות למוגנים, ואם אפשר – תקוים הפגישה בשטח נייטרלי שייבחר כשטח מתאים. בעלי הסכסוך יהיו מחויבים לבצע את ההצעות שיוצעו בפניהם לצורך זה. המעצמות המגינות רשאיות, אם יש צורך בכך, להציע, לאישורם של בעלי הסכסוך, אדם השייך למעצמה נייטרלית, או מיופה-כוח מטעם הוועד הבינלאומי של הצלב האדום, שיתבקש לקחת חלק בפגישה כזאת.


חלק שני: הגנה כללית על האוכלוסייה בפני תוצאות מסוימות של מלחמה


סעיף 13

הוראות חלק שני מקיפות את כל האוכלוסייה של הארצות המעורבות בסכסוך, ללא כל הפליה, ובייחוד הפליה מטעמי וגזע, אזרחות, דת או השקפה מדינית, וכוונתן להקל על הסבל הנגרם על ידי מלחמה.


סעיף 14

בימי שלום רשאים בעלי האמנה – ועם פרוץ פעולות איבה, רשאים היריבים – ליצור בתחומי ארצם שלהם, ואם יהא צורך בכך – בשטחים הכבושים, אזורים ומקומות לבתי חולים ולביטחון שיהיו מאורגנים באופן שפצועים, חולים, זקנים, ילדים פחותים מבני 15 שנה, נשים הרות ואמהות של ילדים פחותים מבני שבע, יהיו מוגנים מפני פעולות המלחמה.

עם פרוץ פעולות האיבה וכל זמן שהן נמשכות, רשאים הצדדים הנוגעים בדבר לעשות ביניהם הסכמים להכרה הדדית באזורים ובמקומות שנוצרו על ידם. לתכלית זו רשאים הם להגשים את הוראות הצעת ההסכם הנספחות לאמנה הזאת, באותם תיקונים שיראו צורך בהם.

המעצמות המגינות והוועד הבינלאומי של הצלב האדום מתבקשים להושיט את עזרתם כדי להקל את יצירתם של אזורים ומקומות כאלה לבתי חולים ולביטחון ואת ההכרה בהם.


סעיף 15

כל בעל סכסוך רשאי להציע ליריבו – אם במישרין או באמצעות מדינה נייטרלית או איזה ארגון הומניטרי – להקים בתחומי הקרבות אזורים מפורזים היעודים לשם מתן מחסה מפני פעולות מלחמה לאנשים שלהלן, ללא כל הפליה:

(א) לוחמים או בלתי-לוחמים שנפצעו או נחלו;

(ב) אזרחים שאינם נוטלים חלק בפעולות איבה ואינם עושים, בשבתם באותם האזורים, במלאכה בעלת אופי צבאי.

משהסכימו הצדדים הנוגעים בדבר למקומו הגיאוגרפי של האזור המפורז, לאספת המזון בו ולפיקוח עליו, ייערך הסכם בכתב וייחתם בידי נציגי היריבים. ההסכם יקבע ממתי ועד מתי יהיה האזור מפורז.


סעיף 16

פצועים וחולים, תשושים ונשים הרות יוגנו ויכובדו במיוחד.

במידה ששיקולים צבאיים מרשים זאת, חייב כל יריב להקל על האמצעים הנקוטים לשם חיפוש חללים ופצועים, לשם סיוע לנטרפי אניות ושאר בני אדם המופקרים לסכנה רצינית ולשם הגנה עליהם מבז והתעללות.


סעיף 17

בעלי הסכסוך ישתדלו לערוך הסכמים מקומיים בדבר פינוי פצועים, חולים, תשושים וזקנים, ילדים ויולדות משטחים נצורים או מכותרים, ובדבר זכות מעבר לכוהני דת מבני כל הדתות, לחבר העובדים הרפואי ולציוד רפואי בדרכם לשטחים כאלה.


סעיף 18

בתי חולים אזרחיים שאורגנו להושטת עזרה לפצועים ולחולים, לתשושים וליולדות, לא ישמשו בשום פנים מטרה להתקפה, אלא יכובדו ויוגנו תמיד על ידי בעלי הסכסוך.

מדינות שהן בעלי סכסוך ימציאו לכל בתי חולים אזרחיים תעודות המוכיחות שהם בתי חולים אזרחיים ושאין בניניהם משמשים לשום מטרה, שהיתה שוללת מבתי חולים אלה את ההגנה, בהתאם לסעיף 19.

בתי חולים אזרחיים יסומנו בסמל שנקבע בסעיף 38 של אמנת ג'נבה מ-12 באוגוסט 1949, בדבר הטבת מצבם של הפצועים והחולים מבין אנשי הכוחות המזוינים בשדה הקרב, בתנאי שהורשו לכך על-ידי המדינה.

בעלי הסכסוך יעשו – במידה ששיקולים צבאיים ירשו את הדבר – את כל הנחוץ להבלטת הסמלים המציינים בתי חולים אזרחיים לעיני כוחות היבשה, האוויר והים של האויב, כדי למנוע כל אפשרות של פעולת איבה.

נוכח הסכנות הצפויות לבתי חולים מקרבתם אל מטרות צבאיות, מוטב שבתי החולים יהיו רחוקים, ככל האפשר, ממטרות צבאיות כאלה.


סעיף 19

ההגנה שזכאים בה בתי חולים אזרחיים לא תיפסק, אלא אם כן משתמשים בהם, מחוץ לתפקידיהם ההומניטריים, לביצוע מעשים המזיקים לאויב. אולם ההגנה לא תיפסק, אלא לאחר שנמסרה בעוד מועד התראה הקובעת, בכל המקרים הנאותים, מועד מספיק, ולא שעו להתראה.

העובדה שניתן בבתי חולים אלה טיפול לפצועים ולחולים מבין אנשי הכוחות המזוינים או עובדת מציאותם של נשק מיטלטל ותחמושת, שנלקחו מהלוחמים האלה ועדיין לא נמסרו לשירות המתאים, אין רואים אותן כמעשים המזיקים לאויב.


סעיף 20

אנשים שמלאכתם הקבועה והיחידה היא הפעלתם וניהולים של בתי חולים אזרחיים, לרבות חבר העובדים העוסקים בחיפוש אחרי אזרחים פצועים וחולים, ואחרי תשושים ויולדות, בסילוקם ובהעברתם ובטיפול בהם – יש לכבדם ולהגן עליהם.

בשטח נכבש ובאזורי פעולות צבאיות יהיו העובדים האמורים לעיל בני-הכר על ידי תעודת זהות, שתאשר את מעמדם, תישא את תמונת בעליה, ותהא טבועה בחותמת מובלטת של הרשות האחראית, וגם על ידי אצעדה טבועה בחותמת ועומדת בפני מים, שתהיה ענודה על זרועם השמאלית בשעת מילוי תפקידם. האצעדה הזאת תינתן על ידי המדינה ותישא את הסמל שנקבע בסעיף 38 של אמנת ג'נבה מ-12 באוגוסט, 1949, בדבר הטבת מצבם של הפצועים והחולים מבין אנשי הכוחות המזוינים בשדה הקרב.

עובדים אחרים העוסקים בהפעלתם ובניהולם של בתי חולים אזרחיים, יהיו זכאים ליחס של כבוד ולהגנה, וכן יהיו זכאים לענוד את האצעדה כאמור בסעיף זה ולפי התנאים שנקבעו בו, כל אימת שהם עוסקים בתפקידים אלה. תעודת הזהות תציין את התפקידים שהוטלו עליהם.

הנהלת כל בית חולים תהא תמיד מחזיקה רשימה עדיומית של עובדים כאלה ותעמידה לרשותן של הרשויות המוסמכות, אם רשויות המדינה ואם הרשויות הכובשות.


סעיף 21

שיירות כלי רכב או רכבות בתי חולים ביבשה המעבירות אזרחים פצועים וחולים, תשושים ויולדות, וכן ספינות מיוחדות לכך בים, יכובדו ויוגנו כמו בתי החולים האמורים בסעיף 18, ויסומנו, בהסכמת המדינה, על ידי הצגת סמל ההבחנה שנקבע בסעיף 38 של אמנת ג'נבה מ-12 באוגוסט 1949, בדבר הטבת מצבם של הפצועים והחולים מבין אנשי הכוחות המזוינים בשדה הקרב.


סעיף 22

מטוסים המשמשים אך ורק להסעת אזרחים פצועים וחולים, תשושים ויולדות או חבר העובדים הרפואי וציודם, לא יותקפו, אלא יש לכבדם כל זמן שהם טסים בגובה, בזמנים ובקווים שהוסכם עליהם במיוחד בין כל בעלי הסכסוך הנוגעים בדבר.

מותר לסמנם בסמל ההבחנה שנקבע בסיף 38 של אמנת ג'נבה מ-12 באוגוסט, 1949, בדבר הטבת מצבם של הפצועים והחולים מבין אנשי הכוחות המזוינים בשדה הקרב. טיסה מעל לשטח האויב או לשטח שנכבש על ידי האויב אסורה, אלא אם כן הוסכם אחרת.

מטוסים כאלה חיים לציית לכל קריאה לנחות. נצטוו מטוסים כאלה לנחות, מותר להם ולנוסעיהם להמשיך בטיסתם לאחר בדיקה, אם נעשתה בהם בדיקה.


סעיף 23

כל בעל אמנה יתיר מעבר חופשי של כל משלוחי הרפואות וצרכי בית החולים ותשמישי התפילה המיועדים רק לאזרחי בעל אמנה אחר, ואפילו היה זה האחרון יריבו. כן יתיר מעבר חופשי של כל משלוחי מצרכי המזון, הבגדים והסמים ההכרחיים המיועדים לילדים פחותים מבני חמש-עשרה שנה, לנשים הרות וליולדות.

התחייבותו של בעל אמנה להרשות מעבר חופשי של המשלוחים האמורים בפסקה הקודמת, תלווה בתנאי שבעל אמנה זה משוכנע שאין כל סיבה רצינית לחשוש:

(א) שהמשלוחים יופנו ממקום תעודתם, או

(ב) שהפיקוח לא יהא יעיל, או

(ג) שהאויב יוכל להפיק תועלת ניכרת במאמציו הצבאיים או בתכניתו הכלכלית על ידי החלפת המשלוחים האמורים לעיל בסחורות שאלמלא כן היו מסופקות או מיוצרות על ידי האויב, או על ידי שישחרר אותו חומר או אותם שירותים או ייתן את ההקלות שאלמלא כן היו נדרשים לייצור הסחורות האלה.

המעצמה המתירה את מעבר המשלוחים המוזכרים הפסקה הראשונה של הסעיף הזה רשאית לקשור את ההיתר שלה בתנאי שחלוקתם בין הנהנים מכך תבוצע בפיקוחן המקומי של המעצמות המגינות.

משלוחים כאלה יישלחו במהירות האפשרית, והמעצמה המתירה את מעברם החופשי תהא זכאית לקבוע את הסידורים הטכניים שלפיהם יותר המעבר.


סעיף 24

בעלי הסכסוך יעשו את כל הנחוץ כדי להבטיח שילדים פחותים מבני חמש-עשרה שנה, שנתייתמו או הופרדו ממשפחותיהם עקב המלחמה, לא ייעזבו לנפשם, ושקיומם, פולחנם וחינוכם יוקלו בכל הנסיבות. חינוכם יופקד, במידת האפשר, בידי אנשים הקרובים להם במסורתם התרבותית.

בעלי הסכסוך יאפשרו את קבלת הילדים האלה בארץ נייטרלית לתקופת הסכסוך, בהסכמת המעצמה המגינה, אם ישנה מעצמה כזאת, ובערבויות הנאותות בדבר שמירת העקרונות האמורים בפסקה הראשונה.

מלבד זאת, ידאגו לכך, שכל הילדים הפחותים מבני שתים-עשרה שנה יהיו ניתנים לזיהוי על ידי שיישאו עליהם לוחיות זיהוי או על ידי איזה אמצעי אחר.


סעיף 25

לכל הנמצא בשטחו של אחד מבעלי הסכסוך או בשטח שנכבש על ידיו תינתן האפשרות לשלוח ידיעות בעלות אופי אישי גרידא לבני משפחתו, בכל מקום שהם, ואף לקבל ידיעות מהם. החלפת מכתבים זו תיעשה במהירות ובלי דיחוי שלא לצורך.

אם יהיו הנסיבות מכבידות על החלפת מכתבים משפחתיים בדרך הדואר הרגילה או עושות אותה לבלתי אפשרית, יפנו בעלי הסכסוך המעוניינים למתווך נייטרלי, כגון הסוכנות המרכזית האמורה בסעיף 140, ויחליטו, תוך התייעצות איתה, כיצד להבטיח את קיום התחייבויותיהם בתנאים האפשריים ביותר, ובייחוד – תוך שיתוף עם האגודות הלאומיות של הצלב האדום (הסהר האדום והאריה והשמש האדומים).

היו בעלי הסכסוך סבורים שיש להגביל את החלפת המכתבים המשפחתיים, יצומצמו הגבלות אלה כדי שימוש-חובה בטפסים אחידים, שיכילו עשרים וחמש מלים שנבחרו בבחירה חופשית, וכדי הגבלת מספר הטפסים האלה לאחד בחודש.


סעיף 26

כל אחד מבעלי הסכסוך יקל על חקירות מצד בני משפחות, שנתפזרו עקב המלחמה, לשם חידוש המגע ביניהם ופגישתם, אם אפשר הדבר. במיוחד יעודד את פעולת הארגונים העוסקים בתפקיד זה, בתנאי שהם מקובלים עליו ומקיימים את תקנות הביטחון שלו.


חלק שלישי: מעמדם של מוגנים והטיפול בהם


סימן א': הוראות משותפות לשטחי בעלי הסכסוך ושטחים נכבשים


סעיף 27

מוגנים זכאים בכל הנסיבות ליחס של דרך-ארץ לגופם, לכבודם, לזכויותיהם המשפחתיות, לאמונתם ולפולחנם, לנימוסיהם ולמנהגיהם. היחס אליהם יהא תמיד אנושי, והם יוגנו במיוחד מפני כל מעשה אלימות או איומי אלימות, ומפני עלבונות וסקרנות הרבים.

נשים יוגנו במיוחד מפני התקפה על כבודן, ובעיקר – מפני אונס וכפיית זנות, או מפני כל צורת התקפה על צניעותן.

בלא לפגוע בהוראות הנוגעות למצב בריאותם, גילם ומינם של מוגנים, יהא בעל הסכסוך נוהג בכל המוגנים שברשותו מתוך תשומת לב שווה, ללא כל הפליה לרעה המבוססת, במיוחד, על נימוקי גזע, דת או השקפה מדינית.

אולם בעלי הסכסוך רשאים לנקוט, לגבי מוגנים, אותם אמצעי פיקוח וביטחון שיהיו דרושים כתוצאה מהמלחמה.


סעיף 28

מציאותו של מוגן לא תשמש עילה לחיסון נקודות או שטחים מסוימים בפני פעולות צבאיות.


סעיף 29

בעל הסכסוך שברשותו נמצאים מוגנים אחראי לטיפול שהם מקבלים על ידי באי-כוחו, מבלי לפגוע בכל אחריות אישית שהללו קיבלו עליהם.


סעיף 30

למוגנים יהיו כל ההקלות בהגשת בקשות למעצמות המגינות, לוועד הבינלאומי של הצלב האדום, לאגודה הארצית של הצלב האדום (הסהר האדום והאריה והשמש האדומים) של ארץ הימצאם, וכן לכל ארגון העלול לסייע להם.

לשם כך, יעניקו הרשויות לכל אחד מהארגונים האלה את כל ההקלות בתחומי השיקולים הצבאיים או שיקולי הביטחון.

נוסף על הביקורים של שליחי המעצמות המגינות ושליחי הוועד הבינלאומי של הצלב האדום, כפי שנקבע בסעיף 143, צריכות המעצמות העוצרות או המעצמות הכובשות להקל ככל האפשר על ביקור מוגנים על ידי נציגיהם של ארגונים אחרים, שמטרתם ליתן למוגנים עזרה רוחנית או סיוע חומרי.


סעיף 31

אין להשתמש כלפי מוגנים בשום כפיה גופנית או מוסרית, ובפרט לשם השגת ידיעות מהם או מצד שלישי.


סעיף 32

בעלי האמנה מסכימים מפורש שכל אחד ואחד מהם אסור לו לנקוט שום אמצעי שיש בו כדי לגרום לסבלם הגופני או להשמדתם של המוגנים אשר בידם. איסור זה חל לא רק על רצח, עינויים, עונשי גוף, השחתת גוף וניסיונות רפואיים או מדעיים שאין הטיפול הרפואי במוגן מצריכם, אלא גם על שאר מעשי אכזריות, אם בידי סוכנים אזרחיים ואם בידי סוכנים צבאיים.


סעיף 33

שום מוגן לא ייענש על עבירה שלא עבר אותה בעצמו. עונשים קיבוציים וכן כל אמצעי הפחדה או אימתנות אסורים.

הביזה אסורה.

מעשי תגמול כלפי מוגנים ורכושם אסורים.


סעיף 34

לקיחת בני ערובה אסורה.


סימן ב': זרים בשטחו של אחד מבעלי הסכסוך


סעיף 35

מוגנים הרוצים לצאת את השטח, אם בראשית הסכסוך ואם בהמשכו, יהיו זכאים לעשות כן, חוץ מבמקרה שיציאתם היא בניגוד לטובתה הלאומית של המדינה. ההחלטה על בקשות יציאה תיקבע לפי הנוהל הסדיר הקיים, והיא תינתן במהירות האפשרית. מי שהתירו לו לצאת, רשאי להצטייד בכספים הדרושים למסעו ולקחת איתו חפצים ודברי שימוש אישיים בכמות המתקבלת על הדעת. סרבו לו לאדם כזה מתן רשות לצאת את השטח, יהיה זכאי לכך שבית משפט נאות או ועדה אדמיניסטרטיבית נאותה, שנתמנו לצורך זה על ידי המעצמה העוצרת, ישובו וידונו בסירוב בהקדם האפשרי.

אם אין מניעה מטעמי ביטחון ואם אין התנגדות מצד האנשים הנוגעים בדבר, יש להמציא לנציגיה של המעצמה המגינה, לפי בקשתם, את נימוקי הסירוב לכל בקשת רשות לצאת מן השטח, ולמסור להם, במהירות האפשרית, את שמות כל האנשים שסירבו להם רשות יציאה.


סעיף 36

יציאות, שהתירו אותן לפי הסעיף הקודם, יבוצעו בתנאים מניחים את הדעת מבחינת הביטחון, ההיגיינה, התנאים הסניטריים והמזון. כל ההוצאות הכרוכות בהן, החל מנקודת היציאה בשטח המעצמה העוצרת, תישא בהן ארץ המטרה, או במקרה הארחה בארץ נייטרלית – המעצמה שאזרחיה נהנים מכך. פרטיהם המעשיים של מסעות כאלה יסודרו, אם יהא צורך בכך, על ידי הסכמים מיוחדים בין המעצמות הנוגעות בדבר.

האמור לעיל לא יפגע בהסכמים מיוחדים שייעשו בין בעלי הסכסוך בדבר החלפתם והשבתם של אזרחיהם שבידי האויב.


סעיף 37

מוגנים הכלואים עד לבירור משפטם או שנגזר עליהם עונש שכרוכה בו שלילת חירות, ינהגו בהם, בימי כליאתם, באורח אנושי.

מיד לשחרורם, רשאים הם לבקש לצאת מן השטח בהתאם לסעיפים הקודמים.


סעיף 38

פרט לאמצעים מיוחדים שמותר לנקטם לפי האמנה הזאת, ובייחוד - לפי הסעיפים 27 ו-41 שבה, יוסיפו להסדיר מבחינה עקרונית את מצבם של מוגנים לפי ההוראות בדבר זרים בימי שלום. על כל פנים, יוענקו להם זכויות אלה:

(1) תינתן להם האפשרות לקבל את הסיוע האישי או הקיבוצי שיישלח להם;

(2) אם מצב בריאותם ידרוש זאת, יקבלו טיפולו של רופא וטיפול בבית חולים באותה מידה שהם ניתנים לאזרחי המדינה הנוגעת בדבר;

(3) הם יורשו לנהוג לפי מנהגי דתם ולקבל סיוע רוחני מכוהני דתם;

(4) אם הם יושבים באזור הנתון במיוחד לסכנות מלחמה, תינתן להם הרשות לעבור מאותו אזור, במידה שהדבר ניתן לאזרחי המדינה הנוגעת בדבר;

(5) ילדים פחותים מבני חמש-עשרה שנה, נשים הרות ואמהות לילדים פחותים מבני שבע שנים, ייהנו מכל יחס העדפה באותה מידה, שנהנים ממנו אזרחי המדינה הנוגעת בדבר.


סעיף 39

מוגנים, שאיבדו, עקב המלחמה, את פרנסתם, תינתן להם ההזדמנות למצוא עבודה בשכר. הזדמנות זו תהא שווה, מתוך כפיפות לשיקולי הביטחון ולהוראות סעיף 40, להזדמנות הניתנת לאזרחי המעצמה, שבשטחה הם נמצאים.

נהג בעל סכסוך כלפי מוגן בשיטות פיקוח הנוטלות ממנו את האפשרות לכלכל את עצמו, ובפרט, אם מנעו אדם כזה, מטעמי ביטחון, מלמצוא עבודה בשכר בתנאים הוגנים, ידאג אותו בעל הסכסוך לכלכלתו ולכלכלת התלויים בו.

לעולם רשאים מוגנים לקבל קצבות מארץ מוצאם, מהמעצמה המגינה או מאגודות הסיוע המוזכרות בסעיף 30.


סעיף 40

מותר להכריח מוגנים לעבוד באותה המידה בלבד שמכריחים בה את אזרחי בעל הסכסוך, שבשטחו הם נמצאים.

היו מוגנים אזרחי אויב, מותר להכריחם לעשות אותה עבודה בלבד הדרושה, בדרך כלל, לשם הבטחת הזנתו של בשר-ודם, סיפוק מחסה לו, הלבשתו, הובלתו ובריאותו ואשר אין לה כל קשר-מישרין לניהול פעולות מלחמה.

במקרים המוזכרים בשתי הפסקות