דף מידע זה משרטט קווים מנחים למעסיקים/ות ולעובדים/ות, המתווים את גבולות חופש הביטוי של עובדות ועובדים. נפתח ונדגיש את המובן מאליו: אסור לפגוע בעובדים ולפטרם בשל מוצאם ושיוכם הלאומי. ככלל, גם אין לפגוע בעובדים או לפטרם על רקע השקפות והתבטאויות ברשת ומחוצה לה, בוטות ומקוממות כל שיהיו. פגיעה בעובדים תותר במקרים חריגים בלבד, בהם יוכח כי התבטאויותיו של עובד פוגעות ביכולתו למלא את תפקידו. בכל מקרה אסור לפטר עובדים ללא שימוע והליך פיטורים מסודר, שבמסגרתו תינתן לעובד אפשרות להתגונן ולהגיב על הטענות נגדו.
המסמך שלהלן אינו מספק מענה לכלל המצבים שעשויים להתעורר, ואף הפסיקה בעניין אינה ממצה. עם זאת, אנו מבקשים לתת מידע למעסיקים המתמודדים עם לחץ המופעל עליהם לפטר עובדים בשל השקפותיהם, ולעובדים שנחשפו להתנכלויות בשל עמדותיהם.
א. הזכות לחופש הביטוי וגבולותיו בעידן האינטרנט
1. רוב המקרים שבהם מתנכלים מעסיקים לעובדים מתרחשים על רקע התבטאויות ועמדות שפרסמו העובדים ברשת החברתית. לא כל הגולשים ערים לדינמיקה של רשת האינטרנט ושל פייסבוק בפרט, ולעצמת החשיפה שעלולה להיות לדבריהם. אמירות שנתפסות כפרטיות עלולות להתגלגל לפורומים שלא כוונו אליהם, ובשל הקלות של השיתופים והלייקים – ביטוי ששוחרר לחלל הווירטואלי בעת רתחה ומצוקה רגשית עשוי לקבל תפוצה רחבה מאוד.
2. חופש הביטוי הוא זכות יסוד במשפט הישראלי, ומשתרע גם על ביטויים פוגעניים, מעליבים ומקוממים. החוק אינו אוסר על ביטויים לא-פטריוטיים ועל ביטויים שנחזים כחוסר נאמנות למדינה או חוסר הזדהות איתה. ביקורת על רשויות המדינה כמו הממשלה, הצבא והמשטרה, גם אם היא קיצונית וסרת טעם, מוגנת בדרך כלל על-ידי חופש הביטוי. גם הבעת שמחה על מותם של אחרים, יהודים או ערבים, דוחה ומזעזעת ככל שתהיה – אינה בהכרח הסתה לגזענות או לאלימות ואיננה אסורה.
3. ביטוי עשוי להיחשב כאסור כאשר הוא מסית לאלימות (לדוגמה: "נפגשים היום בשמונה בכיכר ציון, יהיו שם שמאלנים וערבים, תביאו אבנים ואלות, נראה להם מה זה"; "להגיע לכניסה לכפר, כל יהודי שמנסה להיכנס מקבל סכין"), או כאשר הוא מסית לגזענות (לדוגמה: "כל הערבים טרוריסטים, שימותו כולם הם והילדים שלהם"; "היהודים הם רוצחי ילדים, צריך לגרש את כולם מפה"). הסתה לאלימות והסתה לגזענות הן עבירות פליליות.
4. גם אם נדמה לנו שביטוי הוא בגדר הסתה לגזענות או הסתה לאלימות, עדיין, הדין הפלילי דורש מבחנים נוספים ומחמירים – למשל הסיכוי שביטוי יגרום בפועל לאלימות – כתנאי להגדרתם כעבירה פלילית.
5. בכל מקרה המשטרה, ולא המעסיק, היא הגורם המוסמך לפעול נגד ביטוי בעל אופי פלילי ובתי המשפט הם שמוסמכים לקבוע האמנם הפרסום הוא פלילי.
ב. התערבות של המעסיק בהתבטאות עובד מחוץ למקום העבודה – אימתי?
6. נקודת המוצא היא שמעסיק אינו יכול לפלוש לחייו הפרטיים של העובד ואינו רשאי לבלוש אחריו, ולא כל שכן – להטיל עליו סנקציות בשל התבטאויותיו או מעשיו מחוץ למסגרת העבודה. להוציא מקרים מיוחדים, כמו למשל של עובדי מדינה, אין המעסיק רשאי להגביל את חופש הביטוי של העובדת או העובד.
7. המעסיק גם אינו רשאי לאסור על עובדיו להתבטא ולהביע את עמדתם על המצב במדינה, ובוודאי שאסור לו לאיים בהליך משמעתי נגד עובדים שיעשו זאת. כל זאת, כל עוד העובד אינו מתבטא במסגרת מילוי תפקידו. יחד עם זאת, מעסיק יכול לדרוש מעובדיו להימנע ממצג כאילו הם מייצגים בעמדותיהם את החברה בעת ובמקום שהם מביעים עמדות אלו.
8. כך, למשל, הודיעה חברת פלאפון, בעקבות פיטורי עובדת, שכינתה מחבל בפייסבוק "שאהיד" ו"אהובי": "פלאפון אינה גוף פוליטי ואינה מביעה דעה בעניינים פוליטיים ומדינים וכך נדרשים לעשות גם עובדי החברה, כאשר הם מזדהים כעובדים בדף הפייסבוק הפרטי שלהם". פרטי המקרה לא נבחנו עדיין בערכאות משפטיות, ואולם חשוב לציין, שלא די בכך שמקום העבודה נזכר אי שם בין יתר הפרטים האישיים שבפרופיל הגולש, כדי ליצור זיקה בין מקום העבודה לתוכן האמירה, ולבטח שאין בכך כדי ליצור את הרושם כאילו העובד מייצג בהתבטאויותיו את החברה. ואכן, לאחרונה הורה בית הדין לעבודה להשיב לעבודה עובדת שפוטרה לאחר ששיתפה בפייסבוק פרסום שמשווה בין הפלסטינים ליהודים בשואה. בית הדין דחה את טענת המעסיקה, כאילו די בכך שהעובדת ציינה את מקום העבודה בדף הפייסבוק כדי לחצות את גבולות המרחב הפרטי.
ג. חופש הביטוי ואיסור האפליה בשל השקפה
9. האיסור להפלות עובד בשל השקפותיו הוא כלל יסוד בשיטת המשפט בישראל, שלימים אף עוגן בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988. חוק זה קובע, בין היתר, שאסור להפלות או לפגוע בעובד משיקולים של דת, לאום, השקפה או השתייכות מפלגתית. החוק חל הן על מעסיקים פרטיים והן על מעסיקים ציבוריים.
10. לצד זאת וכחריג, החוק מאפשר למעסיק להתחשב בשיקול "פסול" כאמור, כאשר הדבר "מתחייב מאופיו וממהותו של התפקיד". לענייננו, חריג זה יחול רק במקרה שבו התבטאויותיו של העובד פוגעות בכשירותו למלא את תפקידו. כך, למשל, ניתן לפטר רופאה, מוסכניק או גנן, אשר מסרבים לטפל ולהעניק שירותים לבני לאום מסוים. במקרה אחד דחה בית הדין לעבודה בקשה דחופה להחזיר לעבודה פסיכולוגית חינוכית בעיריית לוד. העובדת פוטרה לאחר שפרסמה ביטויי שמחה על מותם של חיילי גולני במהלך "צוק איתן". בית הדין קבע כי הפרסומים יצרו משבר אמון ופוגמים בכשירותה כמטפלת בילדים, וכי אין מקום לחייב את העירייה להשיבה לעבודה בשלב המוקדם של המשפט, עוד לפני שהצדדים הציגו את מלוא הטענות והראיות. בסופו של דבר התיק הסתיים בפשרה.
11. גם עובדים שתפקידם הוא לייצג את הארגון בפני הציבור, או לתרום לתדמיתו ולמוניטין שלו, עלולים להימצא כמי שאינם כשירים למלא את תפקידם, ככל שהתבטאו באופן המנוגד לתדמית שאותה מבקש הארגון להציג. כך, למשל, גייסת תרומות של האגודה למען החייל שמפרסמת פוסט בגנות "היד הקלה על ההדק של צה"ל" תתקשה למלא את תפקידה.
12. נדגיש כי הבעת שמחה על אובדן חיים של יהודים וערבים, או להבדיל ביקורת על מדיניות הממשלה, השרים והמשטרה, אינם בהכרח אינדיקציה לפגיעה פוטנציאלית בתפקודם של עובדים וביכולתם למלא נאמנה את עבודתם, ונדרש קשר רלבנטי וברור בין ההתבטאות לבין יכולת העובד למלא את התפקיד או לפגוע במוניטין של מקום העבודה. בשל אלה נראה כי פיטוריו באחרונה של סניטר בבית חולים בירושלים, שכתב בפייסבוק "שאלוהים ירחם עליך" על המחבל פאדי עלון, שביצע פיגוע דקירה בעיר, אינם חוקיים.
ד. חופש הביטוי ואיסור האפליה בשל השקפה של עובדי המגזר הציבורי
13. על העובדים במגזר הציבורי (למשל, משרדי ממשלה, רשויות אכיפת החוק ורשויות אחרות) חלות מגבלות מיוחדות. עובדים אלה נתפסים כמזוהים עם השירות הציבורי, והם כפופים להוראות חוק מיוחדות. לעובד מדינה אסור למתוח ביקורת מעליבה או פוגעת על הממשלה, ולעובדים בדרגות הבכירות אסור למתוח ביקורת כלשהי על מדיניות הממשלה. ניתן להעמיד לדין משמעתי עובד מדינה בשל התנהגות שאינה הולמת, לרבות פרסום ביקורת על המדינה וזרועותיה. ההליך המשמעתי מתקיים לפי כללים מוגדרים, ותוצאתו לרוב אינה פיטורין אלא נקיטת צעדים מתונים יותר כמו נזיפה, השעיה לתקופה מסוימת, לעתים הפקעת משכורת או הורדה בדרגה.
ה. ההליך הנדרש לפני פגיעה בעובד או בעובדת
14. בכל מקרה, ובכל סוג של עבודה או התקשרות חוזית – לפני כל נקיטה בצעדים בגין התבטאות נדרש לקיים שימוע לעובד/ת. מטרת השימוע היא לברר את העוּבדות (האמנם ההתבטאות המיוחסת נכתבה או נאמרה על-ידי העובד), וכן כדי לאפשר לעובד להתייחס להתבטאותו ולנסיבותיה ולהסביר את עצמו. השימוע גם נועד לבחון בצורה שקולה האומנם מתקיימות אותן נסיבות חריגות, המצדיקות פגיעה במשרתו או בתנאי העבודה של העובד.
ו. סיכום
החוק אוסר על פיטורי עובדים בשל שיוכם הלאומי, דתם והשקפותיהם.
ברובם המכריע של המקרים, פיטורי עובדת או עובד (או כל סנקציה אחרת כלפיהם) בשל התבטאות מחוץ למקום העבודה אינם חוקיים, והעובדת תוכל לפנות לבית הדין לעבודה ולבקש שזה יבטל את הפיטורין או יחייב את המעסיק לשלם לה פיצוי בשל פיטורין שלא כדין. מעסיק שפגע בהעסקתו של עובד שלא כדין אף חשוף לקנסות כבדים.
לחץ של צרכנים, שדורשים ממעסיק למנוע מעובדת להתבטא ברשת או לפטר עובד בשל פוסט או "לייק", מהווה למעשה לחץ להפר את החוק. מעסיק שנתקל בלחץ מעין זה צריך להשיב באופן הברור ביותר, כי אין לו כל שליטה או אחריות לאופן שבו מתבטאים העובדים מחוץ למקום העבודה, וכי אסור לו לפטר עובד/ת בשל ביטוי כזה.
למידע נוסף במקרים של פגיעה בעובדים בשל שיוכם הלאומי, עמדותיהם או התבטאויותיהם ניתן לפנות למחלקת פניות הציבור של האגודה לזכויות האזרח וכן לנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה.