לא להרחיב את חוק ועדות הקבלה


אילוסטרציה
© Serbysh | Dreamstime.com

"חוק ועדות קבלה" העניק ליישובים קהילתיים קטנים בנגב ובגליל (לרבות שכונות קהילתיות שהן הרחבות של קיבוצים ומושבים), סמכות ייחודית ושנויה במחלוקת לבצע הליך של מיון וקבלה של תושבים חדשים. כעת מבקשת הצעת חוק להרחיב את הישובים שחוק ועדות קבלה חל עליהם ליישובים שבהם עד 600 מגרשים, במקום 400 משפחות, וכן להרחיב את התחולה הגיאוגרפית לאזורים נוספים ולהתנחלויות.


ב-29.12.2021 שלחנו ליו"ר ועדת השרים לענייני חקיקה נייר עמדה, ובו התנגדותנו להצעת החוק. בנייר, שכתב עו"ד גיל גן-מור, טענו שאין הצדקה לקיים הליך קבלה ביישובים שאופיים הדומיננטי הוא פרברי ושאינם מהווים צורת התיישבות מיוחדת. במדינה דמוקרטית קיימת לכל אזרח זכות לגור בכל מקום שירצה, כחלק מכבוד האדם, והכפפת זכות זו להליך מיון פולשני וחטטני מחייבת הצדקה כבדת משקל.


טענו שהליך המיון המבוסס על עילות כל כך רחבות ועמומות, כמו התאמה לחיים בקהילה או התאמה למרקם חברתי תרבותי של יישוב, מהווה פתח לשרירות ולהפליה אסורה, מודעת או לא מודעת, ולעיתים סמויה. נוסף על כך, עצם קיומן של ועדות הקבלה, ושל הליכי סינון לא פורמליים רבים נוספים, יוצר "אפקט מצנן" שמרתיע אנשים רבים מלנסות בכלל להתקבל למאות יישובים בארץ. לפיכך יש לבטל את החוק או לצמצמו, ולא להרחיב אותו. לעניין ההתנחלויות טענו כי הכנסת לא מוסמכת לחוקק חוק שיחול בשטחים הכבושים.


פניית האגודה לזכויות אזרח, 29.12.2021



קישורים:


גיא נרדי, הפרחת השממה או אפליה? ועדת הכלכלה דנה בהגדלת יישובי ההתיישבות הכפרית ל-700 בתי אב, כלכליסט, 29.6.2022