הוועדה לבחירת שופטים - שאלות ותשובות

צילום: יוסי זמיר, שתיל-סטוק

ב-19.3.2025 אושרה בוועדת חוקה ההצעה לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, והיא בדרך לקריאה שנייה ושלישית ולאישור במליאה.

מהו הרכב הוועדה כיום?

שופטות ושופטים בישראל נבחרים על ידי ועדה שכוללת שלושה שופטים של בית המשפט העליון, שני נציגי לשכת עורכי הדין וארבעה פוליטיקאים: שלושה מהקואליציה (שר המשפטים, שר נוסף וחבר כנסת) ועוד חבר כנסת מהאופוזיציה. באופן זה הרוב בוועדה ניתן לגורמים מקצועיים, הבחירה בשופט אינה מזוהה פוליטית ונשמרת עצמאותה של הרשות השופטת. מאז 2008 בחירת שופטים לבית המשפט העליון מחייבת הסכמה בין הגורמים המקצועיים והפוליטיים – מנגנון שהוביל לבחירת שופטים שנהנים מהסכמה רחבה.

במשך 72 שנים, כל הממשלות וכל הכנסות כיבדו את שיטת הבחירה ואשררו אותה בתיקונים קלים.

מהן הטענות נגד השיטה, והאם יש בהן ממש?

בשנים האחרונות הלכו וגברו הקולות הקוראים לשינוי בהרכב הוועדה. בין היתר הועלו מספר טענות בולטות.

• נטען ששופטים מקצועיים אינם מייצגים את הלכי הרוח בציבור, ושיש למנות לבית המשפט העליון שופטים שמשקפים את יחסי הכוח הפוליטיים, כי הוא דן בנושאים חוקתיים שנמצאים בלב המחלוקת הפוליטית.

• נטען שהרכב הוועדה, ובעיקר הגורמים המקצועיים, מוטה כלפי הצד הליברלי של המפה הפוליטית.

• נטען כי הרכב הוועדה אינו מאפשר גיוון של הרכב השופטים מבחינה דמוגרפית, כך שישקף את כלל הציבור בישראל.

• נטען כי בית המשפט אקטיביסטי מדי ויש לרסנו, וכי הרכב הוועדה מונע מהפוליטיקאים בוועדה לבחור שופטים שמרניים יותר.

טענות אלה אינן מבוססות, ויש לדחות אותן:

• בית המשפט העליון בישראל אינו בית משפט לחוקה, ורוב עיסוקו הוא בערעורים אזרחיים, פליליים ומנהליים הדורשים מקצועיות, מומחיות ואובייקטיביות, ולכן אין מקום לאמץ מודל של בחירה פוליטית שקיים בבתי משפט לחוקה במדינות אחרות. גם כשבית המשפט העליון עוסק בתיקים חוקתיים – אסור שחבר שופטיו ייבחר באותה דרך שבה נבחר השלטון, כדי שבית המשפט יוכל לבקר את השלטון.

• הרכב הוועדה בהחלט משתנה עם שינויים בעמדות הציבור, ולראיה – בשנים האחרונות מונו שופטים רבים בהובלת שרי משפטים מהימין, והימין התגאה בהצלחה בבחירת שופטים יותר שמרנים.

• הביקורת על כך שהשופטים הנבחרים אינם משקפים דיים את כלל הציבור הייתה נכונה בעיקר בעבר, אך בשנים האחרונות יש בכך שיפור ניכר. התיקון המוצע רק יסיג לאחור את המגמה הזו בשל הרצון של הפוליטיקאים לבחור שופטים שיהיו כמה שיותר דומים להם בהשקפתם. למשל, עד היום חברי הוועדה הערבים היחידים שנבחרו היו מקרב לשכת עורכי הדין והשופטים ומעולם לא מטעם הפוליטיקאים, וללא חברי ועדה ערבים, הייצוג של האזרחים הערבים במערכת המשפט עלול לפחות.

• הטענה שבית המשפט העליון מתאפיין באקטיביסטיות קיצונית היא שגויה ולא מבוססת, ובכל מקרה מתן משקל יתר לשיקולים פוליטיים בבחירת שופטים רק מגביר את האקטיביסטיות של שופטים כלפי מי שלא בחר בהם.

• 
  

מה השינויים המוצעים כעת, ומה משמעותם?

ההצעה שאושרה בוועדת החוקה כוללת מספר תיקונים שמשנים באופן קיצוני את האופן שבו נבחרים שופטים בישראל. השינוי מתבטא במספר היבטים מרכזיים:

1. שינוי הרכב הוועדה:

במקום שני נציגים מלשכת עורכי הדין ימונו שני נציגי ציבור: אחד ייבחר על ידי חברי הכנסת מהקואליציה, והשני על ידי חברי הכנסת מהאופוזיציה. נציגי ציבור אלו יהיו נציגים פוליטיים לכל דבר ועניין.

המשמעות: הגדלת כוחם של הגורמים הפוליטיים בוועדה מ-4 ל-6, והחלשת משקלם של הגורמים המקצועיים מ-5 ל-3. העברת הכוח בוועדה לידי הפוליטיקאים תוביל לכך שהשיקול הדומיננטי בבחירת שופט יהיה פוליטי, כלומר – הזדהות פוליטית ואידיאולוגית עם הקואליציה או האופוזיציה, וכישורים מקצועיים יידחקו. הדבר ייפגע בעצמאות הרשות השופטת, באי תלותם של השופטים ובמקצועיותם - כולם רכיבים חיוניים בשיפוט במדינה דמוקרטית.

2. שינוי כלל ההכרעה לבחירת שופטים לבית המשפט העליון:

במקום רוב מיוחד של שבעה מתוך תשעה חברים, אשר מחייב את הסכמת השופטים, יידרש רוב של חמישה חברים בלבד, בהם נציג הקואליציה ונציג האופוזיציה.

המשמעות: העברת הכוח לבחירת שופטים לבית המשפט העליון לידי הפוליטיקאים ואיון כוחם של השופטים בסינון מועמדים, והפיכת הליך בחירתם של שופטים לבית המשפט העליון לחלק מדיל פוליטי בין הקואליציה לאופוזיציה. שינוי זה יאפשר לפוליטיקאים למנות שופטים לבית המשפט העליון על בסיס שיקולים שהם בעיקרם פוליטיים, ללא צורך בהסכמה רחבה עם הגורמים המקצועיים ואף אם השופטים מתנגדים. הדבר יוביל לבחירת שופטים על בסיס זיהוי פוליטי, שופטים "יסמנים" שלעולם לא יתערבו בהחלטות הממשלה שמינתה אותם, גם אם היא תפגע בזכויות אדם או תעבור על החוק. השיטה החדשה תוביל לפגיעה קשה בהפרדת הרשויות, באיזונים ובבלמים על הכוח השלטוני, ולפגיעה באמון הציבור במערכת המשפט.

3. הוספת מנגנון שובר שיתוק לבחירת שופטים לבית המשפט העליון:

במקרים של קיפאון ממושך בבחירת שופטים לעליון, שר המשפטים יוכל להפעיל מנגנון מיוחד שבו נציגי הקואליציה יציעו שלושה מועמדים והוועדה תבחר אחד מהם, ונציגי האופוזיציה יציעו שלושה מועמדים והוועדה תבחר אחד מהם. אם הוועדה לא תבחר מועמד תוך חודש, המציעים יבחרו אחד בעצמם.

המשמעות: מתן כוח נוסף לקואליציה ואופוזיציה למנות שופטים לעליון בלי ברכת השופטים אך גם ללא צורך בפשרות עם הפוליטיקאי מהצד השני. מנגנון זה מעצים את הפוליטיזציה של בחירת השופטים ומאפשר מינוי שופטים קיצוניים, המזוהים באופן מובהק עם צד פוליטי מסוים, דבר שיפגע באמון הציבור בניטרליות ובאובייקטיביות של מערכת המשפט.

4. שינוי כלל ההכרעה לבחירת שופטים בשאר הערכאות:

כיום נדרש רוב רגיל כדי לבחור שופט לכהונה בערכאות שאינן בית המשפט העליון, כמו המחוזי והשלום, כך שהגורמים המקצועיים בוועדה (שופטים ונציגי הלשכה) יכולים למנות שופטים בהסכמה ביניהם גם חרף התנגדות הפוליטיקאים. התיקון קובע שהליך הבחירה ינוהל בעיקר על ידי הפוליטיקאים, ולשופטים תהיה רק זכות וטו חלשה (נדרשת הסכמה של שופט אחד).

המשמעות: גם בערכאות הנמוכות, שבהן לא עוסקים בסוגיות חוקתיות רגישות אלא ביישום החוק בהליכים אזרחיים ופליליים, כובד המשקל בבחירה ישתנה משיקולים מקצועיים לשיקולים פוליטיים. הדבר יוביל לפגיעה בעצמאות השיפוטית ובזכות להליך הוגן, שכן שופטים בערכאות נמוכות יידעו שכל החלטה או פסק דין שלא ימצא חן בעיני אחד הצדדים הפוליטיים יוכל לחסל את סיכוייהם לקבל קידום. ייתכן גם ששופטים ינסו לקדם את עצמם אצל אחד הצדדים הפוליטיים כדי להתמנות בדיל. שופטים אמורים לפסוק גם החלטות לא פופולריות ולהגן על זכויות של חשודים בעבירות קשות, ואם הבחירה תהיה פוליטית האתוס השיפוטי ישתנה בכל הערכאות, והאמון הציבורי ייפגע.

5. בחירת נשיא בית המשפט העליון ומשנה לנשיא:

כיום, בחירת הנשיא לעליון והמשנה לנשיא נעשית ברוב רגיל של חברי הוועדה, ולכן לגורמים המקצועיים יש רוב מובנה לבחירה זו. במשך כל השנים בחירת נשיא העליון הייתה מבוססת על שיטת הסיניוריטי, שכובדה על ידי הגורמים המקצועיים והפוליטיים כאחד. התיקון מבטל את הרוב של הגורמים המקצועיים, ומעתה הבחירה תהיה ברוב של 5, שכולל נציג הקואליציה ונציג האופוזיציה לצד אחד מהשופטים.

המשמעות: המשמעות היא שגם שופטים בבית המשפט העליון השואפים לתפקיד הנשיא והמשנה לנשיא יצטרכו לקחת בחשבון את ההשלכה של החלטותיהם על הפוליטיקאים בוועדה. הליך בחירת הנשיא והמשנה יהפכו מהליך שנעשה בהסכמה על פי שיטת הסניוריטי, שמנטרלת השפעה פוליטית, להליך טבול בפוליטיקה, שהוא חלק מהמקח והממכר הפוליטי. בנוסף, זה יאפשר לקואליציה או לאופוזיציה להטיל וטו על הבחירה ולסכל את המינוי, ולהותיר את בית המשפט העליון ללא נשיא קבוע.

מדוע הצעת החוק מסוכנת לדמוקרטיה ולזכויות האדם?

• פגיעה בעצמאות השיפוטית: הפוליטיזציה המוגברת של בחירת השופטים תפגע בעצמאות השופטים, ותגרום להם להיות מזוהים מאוד עם אחד הצדדים הפוליטיים. כל שופט או שופטת שירצו להתקדם במערכת יצטרכו לקחת בחשבון כיצד ההחלטות והפסיקות שלהם ייתפסו בידי הפוליטיקאים.

  
  

• פגיעה בזכות להליך הוגן: תנאי למימוש הזכות להליך הוגן הוא ניהול ההליך בידי גורם עצמאי. פגיעה בעצמאות השופטים פוגעת בזכותם של המתדיינים להליך הוגן. מתדיין שיופיע מול שופט שאינו עצמאי לא יוכל לסמוך על כך שעניינו יוכרע באובייקטיביות.

  
  

• פגיעה בעקרון הפרדת הרשויות: שיטת בחירה של שופטים המבוססת על שיקולים פוליטיים בלבד פוגעת בעקרון הפרדת הרשויות, שכן הרשות השופטת צריכה להיות עצמאית כדי למלא את תפקידה בהגנה על זכויות אדם ושלטון החוק ובביקורת על פעולות שלטוניות. זאת במיוחד בישראל, שבה הפרדת הרשויות חלשה ורוב הכוח השלטוני מרוכז בידי הממשלה.

  
  

• פגיעה ביכולתם של השופטים להגן על זכויות אדם: שופטים התלויים בגורמים פוליטיים פחות מוכנים להגן על זכויות אדם, במיוחד של קבוצות מיעוט לא פופולריות או במקרים שבהם השלטון מעורב.

  
  

• פגיעה במאבק בשחיתות ציבורית: כאשר השלטון ממנה את השופטים שיבחנו את טוהר מידותיו, נחלשת מוכנות השופטים להיאבק בשחיתות השלטונית.

  
  

• פגיעה במקצועיות השופטים: שפיטה היא מקצוע תובעני, המחייב רמת מקצועיות גבוהה ביותר. העדפת קשרים פוליטיים על פני כישורים מקצועיים בבחירת שופטים עלולה להוביל לפגיעה ברמתם המקצועית של השופטים ובאיכות השיפוט, תוך פגיעה קשה בציבור המתדיינים.

  
  

• פגיעה באמון הציבור: שופטים המזוהים פוליטית באופן מובהק עלולים לאבד את אמון הציבור, שיראה בהם כפועלים מטעם השלטון ולא כגורם ניטרלי ואובייקטיבי.

  
  

• העמקת הפגיעה בשיקוף של החברה הערבית: הפוליטיזציה עלולה להוביל להעמקת הפגיעה בשיקוף של החברה הערבית בוועדה ובמינוי שופטים ערבים.

  
  

האם הצעת החוק היא חלק מההפיכה המשטרית?

בהחלט! לא ניתן לראות את המהלך אלא כחלק משורה ארוכה של חוקים ומהלכים אשר יחד יהפכו את ישראל לדמוקרטיה למראית עין בלבד. לצד התיקון בנושא הוועדה לבחירת שופטים מקדמת הממשלה מהלכים קיצוניים כמו פיטורי היועצת המשפטית לממשלה וראש השב"כ, כדי למנות לתפקידים אלה אנשים נאמנים ובלתי עצמאיים. חוק שמייצר פוליטיזציה בתפקיד הרגיש של נציב תלונות הציבור על השופטים כבר עבר בכנסת. הממשלה מקדמת חוקים רבים של פגיעה בחופש הביטוי, בתקשורת ובאפשרות להתמודד בבחירות. הממשלה מקדמת חוקים שעוסקים בהגבלת סמכויות הרשות השופטת וזכות העמידה, ונגד עצמאות הייעוץ המשפטי. המשטרה כבר עברה פוליטיזציה קשה, והממשלה פועלת להצר את חופש הפעולה של ארגוני זכויות אדם. לצד זאת ממשיכה הממשלה בצעדים קיצוניים של סיפוח ופגיעה בזכויות אדם של פלסטינים, ומקדמת חוק יסוד שיאפשר מאסר ללא הגבלה של מבקשי מקלט ומהגרים.

חשוב להבין שהחלשת הרשות השופטת היא המפתח לקידום כל שאר הצעדים, שכן רשות שופטת עצמאית היא הגורם המרכזי שיכול להלום את ההפיכה המשטרית, כמו שקרה בעניין ביטול סמכותו של בית המשפט לפסול החלטות ממשלה בלתי סבירות (עילת הסבירות), תיקון שנפסל בבג"ץ.