החזקת כלואים בצפיפות וללא מיטות בעת הכרזה על מצב חירום כליאתי
עתירה ראשונה
האגודה לזכויות האזרח, רופאים לזכויות אדם והוועד נגד עינויים עתרו לבג"ץ ב-23.10.2023 בבקשה לבטל את הוראת השעה שנועדה לתת למנהלי בתי הסוהר אפשרות להלין אסירים ועצורים ביטחוניים ופליליים על הרצפה, ולהחזיקם בצפיפות בלתי מוגבלת, בעת הכרזה על מצב חירום כליאתי. הוראת השעה קובעת כי אמצעים אלו יינקטו ראשית נגד אסירים ביטחוניים, ויופעלו על אסירים פליליים רק כאשר הדבר מתחייב במישרין מהמצב הביטחוני.
בעתירה נטען כי הוראת השעה מאפשרת למנהלי בתי הסוהר להכניס עוד ועוד מיטות ומזרנים לתאים ולהחזיק את הכלואים בצפיפות לא אנושית, ואגב כך להשפיל את הכלואים, לסכן את בריאותם, לפגוע בפרטיותם ובאוטונומיה שלהם, ולהגביר את החיכוך בינם לבין עצמם. נטען כי זוהי ענישה אכזרית, בלתי אנושית ומשפילה, האסורה מכל וכל, גם בעתות חירום. כן נטען כי הוראת השעה מפלה את האסירים הביטחוניים ומובילה לפגיעה בשוויון.
הוראת השעה נחקקה על רקע המלחמה, שמאז תחילתה נעצרו מאות פלסטינים, ככל הנראה מרביתם שב"חים מהגדה. אולם מצוקת הכליאה הקשה בשב"ס היא בעיה מתמשכת שהגיעה למשבר חמור עוד לפני המלחמה, כאשר שב"ס חרג מתקן הכליאה בכמעט 2,000 איש. בעתירה נטען כי במקום לנקוט באמצעים קיצוניים, שמובילים לשלילת זכויות יסודיות והפשטת כלואים מאנושיותם, היה על המדינה לפעול להפחתת הצפיפות בבתי הכלא, ולאמץ אמצעים שננקטו בעבר והוכחו כאפקטיביים. בעתירה צוטטו שורה של פסקי דין שקבעו בעבר כי פגיעה בכבוד האדם של אסיר פוגעת לא רק באסיר אלא גם בדמותה של החברה, וכי יחס אנושי לאסירים מהווה חלק מנורמה מוסרית-אנושית שמדינה דמוקרטית מצווה לקיימה.
ב-30.10.2023 דחה בית המשפט את העתירה, בנימוק שהוראת השעה מוגבלת לתקופה קצרה; בשל מנגנוני הפיקוח והבקרה הקבועים בה; ובשל מצב החירום החריג ששרר במדינה עת הוגשה העתירה. עם זאת, בית המשפט ראה לנכון להדגיש את חובת המדינה להגן על זכויות הכלואים – ובפרט, הזכות לשטח מחייה מינימלי והזכות ללון על מיטה, כפי שהוכרו בפסיקות בית המשפט בעניין הצפיפות בבתי הסוהר ומיטה לכל אסיר, ולפעול כדי לייצב את משבר הכליאה.
בג"ץ 7650/23 האגודה לזכויות האזרח נ' השר לביטחון לאומי
עו"ד: הגר שחטר, אן סוצ'יו, עודד פלר
העתירה, 23.10.2023
פסק הדין, 30.10.2023
לאחר פסק הדין
ב-17.1.2024, יום לפני פקיעתה הצפויה של הוראת השעה, עברה בכנסת הצעת חוק להארכתה בארבעה וחצי חודשים. מאז הוארכה הוראת השעה שש פעמים נוספות, בעוד מספר הכלואים הולך ועולה ובמצב בבתי הסוהר מחמיר. האגודה לזכויות האזרח התנגדה להארכות.
פניות האגודה:
פניית האגודה לוועדה לביטחון לאומי, 12.12.2023
עתירה שנייה
ב-24.9.2026 עתרנו לבג"ץ נגד הכנסת, הממשלה, ראש הממשלה, שר הביטחון, השר לביטחון לאומי, היועצת המשפטית לממשלה ונציב שירות בתי הסוהר, בדרישה לבטל את הוראות השעה שמאפשרות לצופף כלואים ולהלין אותם ללא מיטה, ולחלופין – לבטל את ההכרזה על מצב חירום כליאתי, שמוארכת שוב ושוב מאז פרוץ המלחמה.
בעתירה נטען כי הוראת השעה נועדה לשמש כהיתר זמני ונקודתי לחרוג מהוראות החוק והפסיקה, בד בבד עם קידום פתרונות משמעותיים ואפקטיביים שיפחיתו את הצפיפות בבתי הסוהר ויסיימו את משבר הכליאה (שהחל, כאמור, עוד לפני המלחמה). במקום זאת, הוראת השעה הפכה לאחר כשלוש שנים להסדר מתמשך, שהביא את משבר הצפיפות לממדים מפלצתיים והקצין את הפגיעה בזכויות אדם – עד כדי עינוי של ממש. עוד נטען בעתירה כי בשונה מהוראות השעה שקדמו לה, בהוראת השעה הנוכחית בוטלה הזיקה בין שלילת זכויות הכלואים לבין המצב הביטחוני – אותה זיקה שהיוותה את ההצדקה הראשונית לחקיקת הוראת השעה הראשונה מלכתחילה – כך שמשבר הכליאה עצמו הפך לעילה להמשך קיומו של ההסדר.
בעתירה הובאו נתונים על המצב הבלתי נסבל בבתי הסוהר: נכון ל-31.8.2026, קרוב ל-60% מכלל הכלואים במתקני שב"ס – 13,653 בני אדם – מוחזקים בשטח מחייה הנמוך מ-3 מ"ר לאדם – שטח שבג"ץ קבע כי אינו ראוי למחיית אדם. מדובר בכ-90% מהכלואים הביטחוניים וכ-39% מהכלואים הפליליים. בנוסף, כ-19% מכלל הכלואים מולנים על מזרנים, ללא מיטה. לכלואים כמעט ואין יכולת להתהלך בתא או לעמוד כמה אנשים בו זמנית בו זמנית בחלל המצומצם שנותר בתא, והם נאלצים פעמים רבות לקיים את כל שגרת יומם במיטה. הצפיפות יוצרת דוחק ומחנק בתאים, פוגעת בבריאותם של הכלואים וגורמת לחיכוך מוגבר ביניהם. תנאי צפיפות ודוחק אלו אף נלווים להחמרת תנאי הכליאה בהיבטים נוספים, כמו גם לתופעות מחרידות נוספות המתרחשות בבתי הסוהר מאז תחילת המלחמה, כגון יחס מתעלל כלפי הכלואים, ובפרט הביטחוניים, אלימות שגרתית, הרעבה, מניעת גישה לטיפול רפואי ועוד. אלו הופכים את הפגיעה בכלואים לחמורה לאין שיעור.
בעתירה נטען כי הצפיפות הקיצונית פוגעת קשות בזכויות היסוד של כלואים, ובראשן הזכות לכבוד, עוקפת את הוראות הדין ומרוקנת מתוכן פסיקות יסוד של בית המשפט העליון שקבעו כי לכל אדם המוחזק במשמורת המדינה עומדת הזכות לתנאי כליאה בסיסיים, ובהם שטח מחייה מינימלי ומיטה ללינה. העתירה מצביעה גם על כך שההסדר מפלה בין קבוצות כלואים, שכן על פי הוראת השעה האפשרות לצופף ולהלין ללא מיטה מופעלת קודם כול ביחס לכלואים ביטחוניים, ורק במקרים מצומצמים יותר ניתן להחיל את ההסדר על כלואים פליליים.
בעתירה נטען גם שהמדינה נוחלת כישלון חרוץ בהתמודדות עם משבר הכליאה: היא מתייחסת לגידול המהיר במצבת הכלואים כאל גזירת גורל שיש להשלים עימה, על אף שמדובר בתוצאה ישירה של מדיניות המעצרים, התביעה והאכיפה; והיא דבקה בקידום פתרונות בינוי, שלא פותרים את בעיית הצפיפות בטווח הארוך, ולא פועלת לקידום פתרונות יעילים יותר, שידביקו את הגידול במצבת הכלואים ויתנו מענה מספק למצב הקיצוני, כגון צמצום מעצרים שאינם חיוניים.
בג"ץ 62563-09-26 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' הכנסת
עו"ד: אלזה בונייה, ניצן אילני
העתירה, 24.9.2026
קישורים:
דיון מעקב על מצב החירום הכליאתי התקיים בוועדה לביטחון לאומי, אתר הכנסת, 7.9.2026
דוד זומר, 30 אסירים בתא של 45 מ״ר: בצל המלחמה, בתי הכלא מגיעים לסף פיצוץ, המקום הכי חם בגיהנום, 18.12.2023
העתירה נכתבה בסיוע המתמחה יעל זיידמן
