פברואר 2021
מהו הסדר רישום מקרקעין?
הסדר רישום מקרקעין הוא רישום בטאבו של הזכות בקרקע. בגדה המערבית, הליך ההסדר מתחיל בשלב של תביעות בעלות: אז, מי שטוענים לבעלות על שטח מסוים יכולים להביא ראיות לבעלותם. כל התביעות נרשמות ב"לוח תביעות", ולאחר פרסומו נערך תהליך בירור, שבסופו מתפרסם "לוח זכויות". זהו למעשה השלב האחרון שבו אפשר לערער על קביעת הבעלות. השלב הסופי של ההליך הוא הרישום בטאבו. רישום בטאבו הוא סופי, ואפשר לערער עליו רק לעיתים נדירות.
קרקע שאין לגביה תביעת בעלות נרשמת על שם המדינה. על הרישום של אדמות כאלה בטאבו אין כמעט אפשרות לערער.
מה המצב כיום בגדה המערבית מבחינת רישום הקרקעות?
תהליך הסדרת רישום הקרקעות בגדה החל בזמן המנדט הבריטי והמשיך בזמן השלטון הירדני. אחרי הכיבוש הישראלי, בשנת 1968, הקפיא המפקד הצבאי את כל ההליכים של הסדרי מקרקעין בגדה. הסיבה לכך היא כפולה: ראשית, כיבוש אמור להיות מצב זמני, ואי אפשר לחולל במהלכו שינויים בלתי הפיכים; הליך של הסדר מקרקעין בשטח כבוש מהווה למעשה סיפוח, שאסור על פי המשפט הבינלאומי. סיבה נוספת להקפאה היתה שרבים מבעלי הקרקעות בגדה המערבית עזבו את האזור לאחר המלחמה הקשה וראשית הכיבוש ("נפקדים"). נפקדים אלה לא יוכלו להביא את עניינם בפני הוועדה. גם מי שאינו נפקד, במקרים רבים מסמכיו לא בידיו אלא בירדן. כאשר חלק גדול מהמידע הנוגע למקרקעין נמצא בירדן ואינו מצוי בידי המפקד הצבאי, אי אפשר לנהל מרשם מהימן.
כיום, רק שליש מהאדמות בגדה המערבית רשומות בטאבו.
מדוע מקודם כיום הסדר חדש של רישום מקרקעין בגדה, ומה השלכותיו?
למרות שכל הרציונלים הללו נותרו ללא שינוי מאז תחילת הכיבוש, לאחרונה בכל זאת המליץ המינהל האזרחי לבטל את ההקפאה של הליכי ההסדר, ולהסדיר את המקרקעין בגדה המערבית. הניסיון להסדיר את רישום הקרקעות בגדה הוא עוד מהלך של סיפוח, בדומה למהלכים הקודמים שנוסו בעבר. מטרתו היא להפקיע כמה שיותר אדמות מבעליהן הפלסטיניים, ולסכל את אפשרותם להשיב לעצמם את האדמות באמצעות הליכים משפטיים. מהלך זה יוצא אל הפועל לאחר שסיפוח מלא ירד מהפרק ככל הנראה, בעקבות חילופי הממשל בארצות הברית, ולאחר שחוק ההסדרה בוטל.
המשמעות של הסדרת המקרקעין בגדה היא שכל אדמה שבעליה לא יוכיח את בעלותו עליה באופן מספק תעבור להיות אדמת מדינה לצמיתות. כל עוד מדובר בהכרזה על אדמות מדינה, כפי שהמצב כיום, אפשר להפוך את המצב ולבטל את ההכרזה אם מגיע אדם ובידו ראיה לבעלות. ואלם כאשר האדמה נרשמת בטאבו כאדמת מדינה, גם אם בשלב מאוחר יותר ישיג האדם את מסמכי הבעלות שלו, הוא לא יוכל לערור על המהלך. הרישום בטאבו, בניגוד לרישום הראשון או להליך ההכרזה שקיים כיום, הוא סופי, ואפשר לערור עליו רק במקרים נדירים כמו מקרי רמייה. כך, הסדרת הקרקעות תמנע דיונים משפטיים על הכרזה של קרקעות כאדמות מדינה, ותהפוך אותן לסופיות.
מה הבעיה עם הכוונה להסדיר את רישום המקרקעין בגדה?
מסגרת הדין הרלוונטית לסוגיה היא דיני הכיבוש, שהם חלק מהדין הבינלאומי. הליך הרישום שמבקשת המדינה להתחיל עומד בסתירה לשני העקרונות הבסיסיים שבדיני הכיבוש – עקרון הזמניות ועקרון הנאמנות. עקרון הזמניות: כיבוש אמור להיות מצב זמני. רישום בטאבו הוא בלתי הפיך, והופך את המצב לקבוע. הסדר מקרקעין הוא עניין לשלטון קבוע ולא זמני – קיומו של הסדר מקרקעין הוא כשלעצנו סממן לריבונות. עקרון הנאמנות: הכובש אמור לנהל את השטח כנאמן עבור האוכלוסיה המוגנת. האינטרסים והצרכים של האוכלוסיה המוגנת הם אלה שצריכים להיות לנגד עיניו. הנתונים מלמדים שאדמות שמוכרזות כאדמות מדינה בשטחים מוקצות כמעט תמיד לטובת ההתנחלויות.
המינהל האזרחי טוען כיום שמבחינה משפטית ישראל מחויבת להמשיך את הליך רישום המקרקעין בגדה מתוקף תקנה 43 לתקנות האג, שמחייבת את המעצמה הכובשת להשאיר את סדרי השלטון והמשפט ככל שניתן כפי שהיו ערב הכיבוש. טענה זו אינה מביאה בחשבון את העובדה שכל הרציונלים שהובילו את הצבא לעצור את הליך הרישום בעבר (עניין הזמניות, היעדרם של רבים מבעלי הקרקעות והיעדר מסמכים, כפי שתואר לעיל בסעיף 2), עודם תקפים, ואף התחזקו.
על כן, ניהול הליך רישום קבוע (טאבו), בניגוד להליכי רישום ראשון והליכי הכרזה כפי שנעשים כיום, עומד בניגוד גמור לדין הבינלאומי, ומהווה מעשה אסור של סיפוח.