Photo by Heather Sharona Weiss, Activestills
שייח ג'ראח: אפליה,
פינויים ונישול בחסות החוק
54 שנה לכיבוש
יוני 2021
מה קורה בשייח ג'ראח?
מוגנים" לפי חוק הגנת הדייר, אשר מבטיח את זכותם להתגורר בבתיהם עד יום מותם בתמורה לתשלום דמי שכירות סמליים. התושבים טוענים כי עורך הדין מטעמם לא קיבל את אישורם להסכם וכי עותק חתום של ההסדר לא הוצג לבית המשפט.
בשנת 2007 קנתה חברה פרטית בשם "נחלת שמעון בע"מ" את השטח מהוועדים היהודיים, ופתחה במאבק משפטי מחודש לסילוק המשפחות. החברה רוצה להקים על השטח כ-200 יחידות דיור חדשות, ליהודים כמובן. במסגרת המאבק הארוך הזה פונו עד כה מהשטח ארבע משפחות, ו-13 משפחות נוספות עומדות בפני סכנת פינוי.
ההליכים המשפטיים בין עמותת המתנחלים לבין התושבים הפלסטינים עוסקים במספר חלקות שונות סביב קבר שמעון הצדיק. החלקה שעומדת במרכז תשומת הלב כעת נמצאת באזור בשכונה המכונה כרם ג'אעוני, ושמונה משפחות בה נמצאות בסכנת פינוי לאחר מספר פסקי דין שניתנו בעניינן. הדיון בערעור שהוגש לבית המשפט העליון בנוגע לארבע מהמשפחות נדחה לחודש יוני בהתאם לבקשת היועץ המשפטי לממשלה.
המאבק הציבורי של תושבי השכונה נגד הפינויים נמשך כבר מעל לעשור, ותופס תאוצה בחודשים האחרונים. זהו מאבק אזרחי, לא אלים, שחברים בו אף אקטיביסטים יהודים, ואשר עולה לכותרות מעת לעת, בין היתר בשל האלימות בה בוחרת המשטרה לפזר את ההפגנות השבועיות נגד הפינוי.
שייח ג'ראח היא שכונה בירושלים המזרחית, הממוקמת מצפון לעיר העתיקה. כבר ארבעה עשורים מתנהל מאבק משפטי וציבורי בין תושבי השכונה לבין עמותות ימין פרטיות, המבקשות לפנות משפחות פלסטיניות מבתיהן לטובת מתנחלים יהודים.
המאבק הנוכחי (שהוא אחד ממספר מאבקים נגד פינוי עשרות משפחות בשכונה ובאזורים נוספים בירושלים המזרחית), הוא סביב שטח בן 18 דונם הנמצא בסמוך לקבר שמעון הצדיק. השטח נרכש על ידי ועד עדת הספרדים בירושלים וועד כנסת ישראל בשנים 1875-1876, אך נותר ריק. ב-1948, בעקבות המלחמה, פונו התושבים היהודים שהתגוררו בשאר חלקי השכונה שעברה לשליטת ממלכת ירדן. התושבים שפונו קיבלו מהמדינה פיצויים על הרכוש שננטש. ב-1956 ממשל ירדן והאו"ם בנו על השטח במתחם שמעון הצדיק בתים עבור 28 משפחות פליטים פלסטינים שנאלצו לעזוב את בתיהן ורכושן שנותרו בשטח עליו הוקמה מדינת ישראל.
בשנת 1967 כבשה ישראל את ירושלים המזרחית. בשנת 1970 נחקק חוק הסדרי משפט ומנהל, שהקנה את הסמכות על השטח לאפוטרופוס הכללי, והוא זה שהעביר את השטח חזרה לידי הוועדים היהודים.
ההליכים המשפטיים בין הוועדים לבין המשפחות החלו כבר ב-1974, וקצרה היריעה מלסקור את כולם. ב-1982 הושג הסדר דיוני במסגרת ההליך המרכזי שהתנהל. במסגרת הסדר זה סוכם כי התושבים יכירו בבעלות הוועדים על המתחם, והם מצדם יכירו בתושבים כ"דיירים
Photo by Keren Manor, Activestills
הרבה מעבר לסכסוך נדל"ני -
ומה אומר החוק
לפני 1948 (למרות שכבר זכו לפיצוי על הנכסים שאיבדו), בעוד שפלסטינים לא יכולים לדרוש בחזרה נכסים שהיו בבעלותם לפני 1948 – בירושלים המערבית או בכל מקום אחר בישראל.
אם לא די באפליה הטמונה בחוק עצמו, גם השימוש בו מקומם: המדינה אפשרה לעמותות מתנחלים לקנות קרקעות בשכונת שייח ג'ראח שהיו בבעלות יהודית לפני 1948 – ובכך להפוך לבעליהן לפי ההסדר החוקי המפלה. כלומר, אין מדובר בבעלי הקרקעות המקוריים או ביורשיהם – אלא בהשתלטות מכוונת על קרקעות בתמיכת מוסדות המדינה, על מנת לבסס נוכחות יהודית בשכונות פלסטיניות, תוך גירוש תושביהן ומחיקת זהותם.
כאשר החוק עצמו אינו שוויוני, ומעניק זכויות רק לקבוצה אחת בשל השתייכותה הלאומית, הרי שלב הסוגיה היא עצם ההפליה. עקב כך, לא ניתן להתעלם מכך שההיבט "הנדל"ני" בסכסוך הזה הוא רק חלק מתמונה גדולה, שבה רשויות המדינה השונות, ובראשן האפוטרופוס הכללי, לוקחות חלק פעיל בנישול הפלסטינים מנכסיהם במטרה לייהד את טבעת השכונות הפלסטיניות שסביב העיר העתיקה.
בתגובה לביקורת הבינלאומית על המתרחש בשייח ג'ראח טוענת המדינה כי מדובר בסכסוך אזרחי נדל"ני. טענה זו מתעלמת הן מההקשרים ההיסטוריים, החברתיים והזהותיים כבדי המשקל של הסכסוך, והן מהאפליה המובנית כלפי פלסטינים המעוגנת בחוקים הקיימים.
המסכת החוקית היוצרת את המציאות המפלה נעוצה בשני חוקים שונים: האחד הוא חוק נכסי נפקדים שנחקק ב-1950, בראשית ימי המדינה, במטרה לאפשר למוסדות השלטון להשתלט על רכוש פלסטיני לאחר מלחמת העצמאות. כך, נכסים של פלסטינים שגורשו או נסו מחוץ לגבולות מדינת ישראל במהלך המלחמה עברו לשליטת מדינת ישראל. החוק השני הוא חוק הסדרי משפט ומנהל, שנחקק לאחר כיבוש מזרח העיר בשנת 1967. סעיף 5 בחוק קבע, דה-פקטו, את החלת הסדר נכסי נפקדים גם על חלק זה של העיר. בשל כך לאחר קום המדינה נחשבו אותם שטחים ככאלו הנמצאים "במדינת אויב" (ירדן שלטה אז בחלק זה של ירושלים) ועל כן ניתן להכניס אותם בגדר החוק.
השילוב של שני החוקים יוצר מצב שבו יהודים יכולים לדרוש בחזרה נכסים בירושלים המזרחית שהיו בבעלותם
Photo by Maria Zreik, Activestills
שייח ג'ראח אינה לבד
השתלטות זו נעשית פעמים רבות בחסות המדינה ובאישור בתי המשפט, ומשרתת את השאיפה של ארגוני מתנחלים לייצר רצף של התיישבות יהודית בירושלים המזרחית תוך דחיקתם של התושבים הפלסטינים מבתיהם ומהמרחב הציבורי. יתר על כן, ההתמקדות בחוק הישראלי היבש מתעלמת מפערי הכוח הקיימים בין עמותות פרטיות בעלות משאבים וקשרים פוליטיים לבין תושבי המקום שעברית אינה שפת אמם, ואשר סובלים מעוני ומאפליה מצד הרשויות בכל תחומי החיים.
המאבק על השטח במתחם שמעון הצדיק איננו המאבק היחיד שמנהלים תושבים פלסטינים נגד ניסיונות פינוי והשתלטות של עמותות מתנחלים. התנחלויות בשכונות פלסטיניות בירושלים המזרחית קיימות גם ברובע המוסלמי והנוצרי בעיר העתיקה, בסילואן, בא־טור (הר הזיתים), בראס אל־עמוד ובג׳בל אל־מוכבר.
ההשתלטות על בתים פלסטיניים בידי עמותות מתנחלים נעשית באמצעים שונים. לעיתים אפיק הפעולה הוא משפטי ומסתמך על חוק הסדרי משפט מנהל או על חוק נכסי נפקדים. פעמים אחרות מצליחות העמותות לרכוש אדמות ונכסים מבעליהם הפלסטינים.
Photo by Activestills
ההשלכות של הקמת התנחלויות
בלב שכונות פלסטיניות
גם המתנחלים מתלוננים על מעשי אלימות מצד הפלסטינים כגון זריקות אבנים, השחתת רכוש, קריאות גנאי ועוד. אולם מעדויות התושבים הפלסטינים עולה, כי בעוד תלונות המתנחלים זוכות להתייחסות משטרתית מיידית, תלונותיהם שלהם אינן זוכות למענה. מציאות זו של אכיפה סלקטיבית מצד רשויות אכיפת החוק חוברת לאפלייתם ארוכת השנים של תושבי ירושלים המזרחית בכל תחומי החיים, ותורמת להגברת אי האמון ברשויות הישראליות.
כפי ששייח ג'ראח היא רק דוגמא אחת למתרחש בירושלים המזרחית, הרחבת ההתנחלויות בירושלים היא רק דוגמא להמשך מאמצי המתנחלים להרחבת השליטה היהודית על השטח ברחבי השטחים הכבושים, תוך עצימת עין של הרשויות, ופעמים רבות אף בתמיכתן ובמימונן.
להקמתן של התנחלויות בשכונות פלסטיניות בירושלים המזרחית, תוך פינוין של משפחות שלמות המאבדות את ביתן, יש השלכות דרמטיות על מרקם החיים בשכונות – מעבר לפגיעה הישירה במשפחות עצמן.
אלפי המתנחלים המתגוררים בשכונות אלו חיים במתחמים מוקפי גדרות, וזוכים לאבטחה של מאבטחים חמושים במימון משרד השיכון. כניסתם המופגנת של "השכנים החדשים" מלווה לא פעם בחיכוכים בין המתנחלים היהודים לבין התושבים הפלסטינים. חיכוכים אלו מסתיימים לא פעם בהתנגשויות אלימות, במעצרים ובהליכים משפטיים – רובם נגד הפלסטינים. לעתים מידרדרות ההתנגשויות גם לעימותים בנשק חם. פלסטינים החיים בקרבת המתחמים סובלים מהטרדות פיזיות ומילוליות מצד המתנחלים ומאבטחיהם, מהשחתת רכוש, מחדירה למרחב הפרטי, מחסימת רחובות ומתחמים ציבוריים ועוד.
גרסת הדפסה עם הפניות (pdf)