עירוב השב"כ במאבק בפשיעה בחברה הערבית

אוקטובר 2021

שאלות ותשובות

האם מותר לשב"כ לפעול מול משפחות הפשע ולסייע למשטרה?


השב"כ הוא ארגון ביטחוני הפועל מכוח חוק השב"כ, שחוקק בשנת 2002. החוק קובע את ייעודו של השב"כ. בחוק נקבע שהשב"כ מופקד על שמירת ביטחון המדינה, סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו, מפני איומי טרור, חבלה, חתרנות, ריגול וחשיפת סודות מדינה. מכאן שהשב"כ אינו אמור ואינו מוסמך לעסוק בעבריינות ופשיעה ונושאים אזרחיים אחרים.




האם ניתן להתייחס לפשיעה בחברה הערבית כסוגיה ביטחונית?


לא. טשטוש הגבול בין ביטחון המדינה לבין סוגיות אזרחיות פנימיות הוא מסוכן. פשיעה היא עניין שבו אמורה לטפל המשטרה ולא שירות הביטחון הכללי. עצם התיוג של הפשיעה בחברה הערבית כסוגיה ביטחונית הוא פסול לכשעצמו, שכן הפשיעה התפתחה על רקע הזנחה רבת שנים ומיגורה מחייב פעולה משולבת של רווחה, חינוך ותעסוקה, לצד פעילות משטרתית. התבוננות במצב מבעד למשקפיים ביטחוניות בלבד הוא פסול וגם מייצר אשליה מסוכנת שזו בעיה ביטחונית, ושהאזרחים הערבים הם בעיה ביטחונית.




אם הממשלה תחליט לערב את השב"כ, איך היא תעשה את זה?


בחוק השב"כ יש אפשרות להסמיך את השירות לסוגיות שמוגדרות כ"ביטחון לאומי", באישור ועדת המשנה לשירותים החשאיים בכנסת, שהיא ועדת משנה של ועדת החוץ והביטחון. אולם בג"ץ פסק לפני שנה שהסמכה כזאת נועדה רק לאיומים לא צפויים, ולתקופה קצרה. אם הממשלה תבחר במסלול זה ייתכן והציבור כלל לא ידע מכך, כי דיוני ועדת המשנה הם חסויים, ולעמדת האגודה לזכויות האזרח זה יהיה מהלך לא חוקי. לעמדתנו הדרך היחידה לעירוב השב"כ במאבק בפשיעה הוא תיקון חוק השב"כ או חוק ייעודי, כמו שנעשה בהסמכת השב"כ לסייע למשרד הבריאות במסגרת המאבק בקורונה, אך חוק כזה לא יהיה חוק ראוי.




האם עירוב השב"כ בפשיעה הוא רעיון טוב?


לשב"כ ניתנו אמצעים וסמכויות עוצמתיים שכרוכים בפגיעה קשה בזכויות הפרט. אמצעים אלו מיועדים לביטחון מסכל. השב"כ פועל בחשאיות כדי לאתר פעילות לא חוקית המיועדת לפגוע בביטחון עוד לפני שהיא מתבצעת. פעילות מסכלת מתנגשת בצורה חזיתית עם ערכי יסוד בדמוקרטיה. למשל – השב"כ משתמש הרבה במעצרים מנהליים, שהם מעצרים מניעתיים המבוססים לרוב על חומר חסוי, במקום להעמיד אנשים למשפט ולחשוף בפניהם את הראיות שעומדות מולם. לכן במדינות דמוקרטיות, סמכויות בתחום הביטחון המסכל הן מצד אחד הרבה יותר רחבות ממה שמותר למשטרה הרגילה, בהנחה שהן ישמשו למאבק באויבי המדינה, ומצד שני – הן מוגבלות לתחום הביטחוני בלבד.

אין ספק כי אמצעים אלו יכולים להיות מאוד יעילים גם למטרות אזרחיות, ולכן הפיתוי להפעילם לכל סיטואציה הוא גדול. ראינו זאת בתקופת הקורונה, כאשר הממשלה לחצה להשתמש בשב"כ לביצוע מעקב אחר מגעים בין חולים לאזרחים אחרים.

משברים ואתגרים קשים כמו הפשיעה בחברה הערבית מחייבים פעולה נחרצת, אך אסור שייעשו תוך פגיעה בערכים הבסיסיים של הדמוקרטיה ותוך רמיסת זכויות האדם. ספק אם מדובר באמצעים אפקטיביים לטיפול בבעיות פשיעה ורווחה, אך גם אם ייטען שמדובר באמצעי יעיל, לכן לא כל אמצעי יעיל ראוי להפעילו, והנזק הכולל של עירוב השב"כ במאבק בפשיעה יעלה בבירור על התועלת שלו. אם מכניסים את השב"כ, מדוע לא להכניס גם מעצרים מנהליים, או שלילת הזכות למפגש עם עו"ד, או עוצר לילי – כל אלו גם אמצעים שנטען שהם אפקטיביים, אך בחברה דמוקרטית לא כל אמצעי שנטען שהוא אפקטיבי הוא לגיטימי.




אילו סמכויות יש לשב"כ שאין למשטרה?


השב"כ פועל במחשכים, והסמכויות שלו חולשות על כלל האזרחים ולא רק על חשודים. הפעילות שלו לא נעשית תחת פיקוח חיצוני, ורבות מפעולותיו נעשות ללא צו שיפוטי ובלי שהוא נדרש להצדיק אותן בחומר ראיות בפני גורם עצמאי. אין גם מנגנון שיפקח באפקטיביות על פעולות השב"כ בדיעבד.

די לעיין בסמכויות המנויות בחוק כדי להבין את האופן השונה שבו פועל השב"כ לעומת המשטרה. לשב"כ יש סמכות לזמן אנשים לחקירה גם אם אין חשד שביצעו עבירה. חקירות השב"כ נעשות בתנאים שונים מחקירות המשטרה, באופן שעשוי להוביל לפגיעה בזכויות הנחקרים. לשב"כ סמכות להיכנס לחצרים בלי צו שיפוטי, סמכות לבצע חיפוש סמוי בכלי רכב ובחצרים בלי צו שיפוטי, אך גולת הכותרת של פעילותו היא איסוף המודיעין. השב"כ חולש על מאגר מידע עצום של כל נתוני התקשורות של אזרחי המדינה, ויש לו יכולת לבצע מעקב על כל תנועה של כל אדם. החיפוש במאגר זה נעשה ללא צורך בצו שיפוטי או בחשד לביצוע עבירה. זאת בניגוד למגבלות שנקבעו בחוק על האפשרות של המשטרה לבצע מעקב באמצעות איכונים ונתוני תקשורת. השב"כ קיבל גם סמכויות לבצע האזנות סתר לשיחות פרטיות בלי צורך בצו שיפוטי, וגם לצורך איסוף מודיעיני ולא רק לחקירת עבירה שהתבצעה. השב"כ חולש בנוסף על מאגרי מידע עצומים שבידי רשויות אחרות, ויש לו סמכות גורפת לקבל מידע ממאגרים אלו.




מה הסכנה לזכויות האדם בעירוב השב"כ במאבק בפשיעה?


הסכנה היא לדרדור מצבן של זכויות האדם, ודי להתבונן מזרחה לגדה המערבית וירושלים המזרחית כדי להבין איך חירויות הפרט הבסיסיות ביותר נפגעות כאשר השטח מוכפף לפעילות של השב"כ. השב"כ לא יודע ולא מכוון לפעול כמשטרה, הוא פחות רגיש להבחנה בין עבריינים לאזרחים, והוא פועל לעיתים באזור הדמדומים של החוק, ללא פיקוח של ממש. כארגון ביטחוני הוא נבחן אך ורק בתוצאה, וחירויות הפרט ומרקם החיים התקין נתפסים כשוליים לעומת עמידה במשימה.

השב"כ עשוי להחזיר את החברה הערבית לימים שבהם היתה תחת מעקב ופיקוח מתמיד, שבהם כל תנועה וכל פעילות מנוטרת ומתועדת. מדובר באובדן של ערכים בסיסיים כמו חירות, חופש תנועה ופרטיות, וגם פגיעה קשה בזכויות בהליך הפלילי.




ומה לגבי עירוב השב"כ לתקופה מוגבלת?


ברגע שמתרגלים להשתמש באמצעים קיצוניים קשה להיפטר מהם ולהפסיק להשתמש בהם. כפי שציינה השופטת דפנה ברק ארז בעניין השימוש באיכוני השב"כ בתקופת הקורונה: "הכנסתם של אמצעים חריגים לשימוש מתאפיינת במידה רבה בתכונה של 'הישארות' (stickiness)". ברגע שהשב"כ או כליו יופעלו במאבק בפשיעה יהיה קשה להפסיק זאת, ואיש גם לא יידע לסמן את הנקודה שבה יש לחדול. הפשיעה לא תיעלם לגמרי מחיינו, ואם היא תצומצם משמעותית יגידו שזו רק הוכחה לכך שאסור לחזור אחורה ולהפסיק את השימוש.




ומה לגבי עירוב השב"כ רק בצד של הכלים הטכנולוגיים ואיסוף המודיעין?


כפי שציינו, הכלים הטכנולוגיים הללו הם כלים למעקב המוני לא מבחין. השב"כ אוסף מידע באופן גורף על כלל האזרחים, אך הוא רשאי לעבד מידע רק לצורך מטרותיו הביטחוניות. הסמכת השב"כ לעבד מידע על אזרחים שלא לצורך של ביטחון מסכל יכול להפוך את החברה הערבית לחברת מעקב, שבה השב"כ שולט בפרטים רגישים ופרטיים ביותר. השילוב של מידע עצום במאגר השב"כ ויכולות מתקדמות לעיבוד מידע מהמאגר מאפשר לשב"כ להפיק בקלות יחסית מידע רגיש על כל אזרח, קשריו החברתיים, מקומות הבילוי שלו, אמונותיו הדתיות, נטייתו המינית ועוד ועוד. בדיוק בשל חשש זה, לפני עשור בג"ץ קבע כי המשטרה לא יכולה להשתמש במידע טכנולוגי לצורך איסוף מודיעיני כללי אלא רק לבירור חשד קונקרטי, וזאת כדי למנוע מהמשטרה להפוך למעין "האח הגדול" שאוסף מידע רב על אזרחים. אך את מה שנאסר על המשטרה, השב"כ מוסמך לעשות.





פדף צהוב.png