לאורך השנים התריעו מומחים וארגוני חברה אזרחית, ובהם רופאים לזכויות אדם והאגודה לזכויות האזרח, כי מדיניות ההרעבה וההפרטה של מערכת הבריאות הציבורית שבה נקטו ממשלות ישראל בשני העשורים האחרונים תפגע קשות ביכולתה לתפקד. תהליכים אלה הביאו להתרחבות של הפערים בבריאות, במיוחד בקרב הפריפריה הגיאוגרפית והחברתית, ובמיוחד בדרום הארץ ובצפונה, והשפיעו באופן ברור גם על מוכנותה של המערכת למצבי משבר, כפי שהוכח בשבעה באוקטובר ובשבועות הראשונים של המלחמה. אף שהצוותים הרפואיים עבדו והתנדבו באופן מעורר התפעלות ובמסירות נפש בזמן הטבח ובימים הקשים שלאחריו, וממשיכים בכך מאז – אין בכך די על מנת להתגבר על העומס האדיר על המערכת ועל האתגרים הקשים הניצבים בפניה.
יחד עם רופאים לזכויות אדם וארגונים נוספים, פנינו למשרד הבריאות ב-7.2.2024. הבענו חשש מכך שלא נעשים הצעדים הדרושים על מנת להבטיח את יכולתה של מערכת הבריאות הציבורית להתמודד עם האתגרים העצומים העומדים בפניה, בפרט בהיבט התקציבי. ציינו כי התקציב שאישרה הממשלה מקצה למערכת הבריאות פחות משמעותית מהדרוש, ומשאיר אותה שוב במצב של הסתפקות בפירורים. אם לא די בכך שלא הוזרמו הכספים הדרושים, הרי שאף בוצעו קיצוצים בתקציב הבריאות והועמסו על הציבור הוצאות בריאות נוספות שיפגעו ביכולת לצרוך שירותים קריטיים. מעבר להזרמת הכספים החיונית, הצענו שורה של צעדים שיש לנקוט כדי לחזק את מערכת הבריאות הציבורית ולשמור על הבריאות של כולנו. את הפנייה, המבוססת על נייר עמדה של רופאים לזכויות אדם, כתבה נילי אלכסנדרוביץ מרופאים לזכויות אדם.
פניית הארגונים, 7.2.2024