הגורמים לרעב בעזה והחסמים בדרכם של ארגוני הסיוע ההומניטרי

גופת תימוק בח'אן יונס, 19.7.2025. צילום: Doaa Albaz, Activestills

"אין רעב בעזה"? עובדות ונתונים

מראשית המלחמה ארגונים מקצועיים וארגונים הומניטריים מתריעים מפני הפגיעה המעמיקה בביטחון התזונתי בעזה ומהחשש ההולך וגובר מפני התפשטות רעב חמור ברצועה. הרעב הגובר הוא תוצאה של שילוב הנסיבות והסיכונים הכרוכים בסגירה מוחלטת או חלקית של מעברי הגבול, הלחימה והגבלות התנועה הנובעות מהלחימה. אלה גרמו לבידודם של אזורים באמצעות תחימתם בצירים צבאיים, צווי סגירת שטח והכרזה על "אזורי הרג", לפגיעה חמורה עד כדי השבתה של ענפי החקלאות והדיג ולהטלת מגבלות על פעילותם של ארגוני הסיוע ההומניטריים.

ישראל עשתה שימוש טקטי בשליטתה במעברי הגבול כחלק מאמצעי הלחימה, על מנת להגביל ולכוון את כניסת המזון והמצרכים החיוניים האחרים לעזה. מיד לאחר פרוץ המלחמה, ב-9.10.2023, הוכרז מצור מוחלט על הרצועה, וכניסת סחורות מכל הסוגים הופסקה לחלוטין. במהלך הפסקת האש שעליה הוכרז בינואר 2025 חלה הטבה ניכרת בגישת האוכלוסייה למזון, אולם זו נמחקה כתוצאה מן המצור המוחלט שהוטל על הרצועה וסגירת מעברי הגבול החל מ- 2.3.2025 ועד 19.5.2025. תקופה זו כילתה את רזרבות המזון והדלק שהיו ברצועה.

נוסף על כך, בפברואר 2025, כאשר הגבולות נפתחו לכניסת מזון ודלק (בכמות שאינה מספקת), התקבלה החלטה למנוע כמעט לחלוטין את פעילותם של המטבחים ונקודות החלוקה הקהילתיים, באמצעות קביעת מגבלות רגולטוריות. כך למשל, נאסר על ארגוני הסיוע להפעיל מחסנים ומרכזי לוגיסטיקה ולאחסן בהם מזון, והוטלו מגבלות רבות על תיאום ותנועה. ההימנעות מהכנסת דלק לרצועה נמשכה למעלה משלושה חודשים לאחר קריסת הפסקת האש.

בפברואר 2025 הוקמה "קרן הסיוע לעזה" (GHF), תחת חסות אמריקאית וישראלית. מתכונת הסיוע המפושטת שהפעילו האו''ם וארגוני הבריאות והמזון ברצועה, שכללה מאות מטבחים, נקודות חלוקה ומאפיות, הוחלפה בארבע נקודות חלוקה מרוחקות. הקרן מחלקת מזון יבש הדורש בישול, בשעה שאמצעי בישול ומקורות אנרגיה מצויים במחסור חמור. היא פועלת בתנאים שאינם מאפשרים לאוכלוסיות המוחלשות והנזקקות ביותר גישה לסיוע, משום שנדרש כוח פיזי רב על מנת להגיע לנקודות החלוקה, להיאבק עד לקבלת מזון כלשהו, אם בכלל, ולשאת את הסיוע בחזרה למקום המגורים. תחנות החלוקה והמסלולים המובילים אליהן מאובטחים בנשק חם. בתחומן של נקודות החלוקה או בסמוך אליהן נורו למוות מאות בני אדם שהגיעו לבקש מזון שיאפשר את הישרדותם והישרדות משפחותיהם. משרד הבריאות בעזה דיווח כי 1,239 בני אדם נורו ונהרגו באתרים שונים בניסיון להגיע לסיוע במזון בחודשים האחרונים.

באפריל ובמאי 2025 גברו הדיווחים על גידול מדאיג בכמות המקרים שבהם אובחן תת-תזונה אקוטי ברצועת עזה, בעיקר בקרב נשים, ילדים ותינוקות. הדבר לא הוביל לשינוי חד ומיידי במדיניות בכל הנוגע להכנסת סיוע וחלוקתו. השבוע פרסם ארגון מומחי הרעב של האו"ם (IPC) התרעה חריפה ביותר בנוגע למצב ברצועת עזה. בדו"ח העדכני קובע הארגון – שנחשב לסמכות המקצועית העליונה בתחום ניטור רעב ברחבי העולם – כי כלל שטחי הרצועה מצויים במצב חירום תזונתי חמור, עם סיכון ממשי לרעב קטסטרופלי (להרחבה על מדדי הרעב של הארגון). במחוז צפון עזה, שמתמודד עם מצוקה חמורה במיוחד בשל בידודו מיתר הרצועה, לא ניתן לאמת את המצב בשל היעדר נתונים. ההתרעה של IPC מצביעה גם על כך שכמעט תשע מתוך עשר משפחות נאלצות לנקוט באמצעים קיצוניים ביותר כדי להשיג מזון, בהם סיכון ממשי לביטחונן האישי וחיפוש אחר מזון באשפה.

על פי נתוני משרד מתאם האו''ם לעניינים הומניטריים (OCHA), צריכת המזון ברחבי רצועת עזה הידרדרה באופן דרמטי, והגיעה לרמתה הנמוכה ביותר מאז אוקטובר 2023. ביולי 2025, 81% מהמשפחות דיווחו על צריכת מזון ירודה (לעומת 33% בלבד באפריל 2025), ו-24% מהמשפחות דיווחו כי הן חוות רעב חמור מאוד (לעומת 4% באפריל). בכמה ממדדי הרעב עזה כבר מוגדרת כאזור הסובל מרעב המוני: אלפי ילדים נמצאים במצב של תת-תזונה קיצונית, ועשרות אלפי תושבים – מבוגרים וילדים כאחד – סובלים מתת-תזונה חריפה, מצב הדורש טיפול רפואי מיידי. מהנתונים עולה כי 39% מתושבי הרצועה נאלצים להימנע מאכילה במשך ימים שלמים, וכחצי מיליון איש – כרבע מהאוכלוסייה – חווים רעב יומיומי. שאר התושבים מתמודדים עם חוסר ביטחון תזונתי חמור.

בין מאי ליולי 2025 שיעור המקרים של תת-תזונה חריפה הכפילו את עצמם בח'אן יונס, ועלו ב־70% בדיר אל־בלח. בעיר עזה, שיעור תת-התזונה החריפה (GAM) זינק מ־4.4% במאי ל־16.5% במחצית הראשונה של יולי – מעבר לסף הרעב על פי מדד זה.

משרד הבריאות בעזה דיווח כי מאז תחילת המלחמה מתו מתת-תזונה 147 בני אדם, בהם 88 ילדים. בעשרת הימים האחרונים בלבד מתו מרעב כ-60 מתושבי הרצועה. על פי ההערכות, אלפים רבים נוספים מצויים בסיכון מיידי ו/או יסבלו מנזקים בריאותיים קשים ובלתי הפיכים בחלקם. בנוסף, לפי דו"ח שפורסם לאחרונה, יותר מ־3,500 נשים הרות עברו הפלות בשל תת-תזונה ומחסור חמור בוויטמינים, מינרלים וחלבון, כמו גם צריכה נמוכה של נוזלים. מנכ"ל המשרד, ד"ר מוניר אל־ברש, הביע ביקורת נוקבת על ההפוגות ההומניטריות שהוכרזו לאחרונה ואמר: "הן אינן מאכילות את הרעבים ואינן מצילות את הפצועים". לדבריו, "בעוד ילדים מתפתלים מרעב, אימהות קורסות מול שערי בתי חולים שחדלו לתפקד".

הפורום ההומניטרי לעזה התריע אף הוא כי חרף צעדים שננקטו לשיפור המצב, ממדי תת-התזונה ממשיכים לגדול. לצד הרעב החריף מדווחים הארגונים גם על מחסור קריטי בציוד רפואי, תרופות ומיטות אשפוז בבתי החולים.

הכשלים והחסמים הפוגעים ביעילותה של הפעילות ההומניטרית

מעבר לעובדה שהסיוע שנכנס כיום לרצועה הוא בכמות ובהרכב בלתי מספקים, הפעילות ההומניטרית בעזה נתקלת במגבלות חמורות המשפיעות על הגישה, הלוגיסטיקה, כוח האדם והביטחון. לכן, מלבד הצורך הדחוף להכניס סיוע בכמות יומית מספיקה באופן מיידי, קבוע ורציף (מזון מגוון וטרי, מזון רפואי ותמ''ל, דלק וגז בישול, תרופות, ציוד רפואי ותוספי תזונה), קיים צורך דחוף להסיר את הכשלים והחסמים הלוגיסטיים, שמונעים את הגעת הסיוע לכל מי שזקוקים לו. בפרסום שהפיצו השבוע סוכנויות האו''ם הן הגדירו את האתגרים העיקריים הדורשים פתרון מידי. ארגוני הסיוע מדגישים, כי ללא פתרון מערכתי לאתגרים אלו לא ניתן יהיה להרחיב את היקף הפעילות ההומניטרית, גם אם תתקיים הפסקת אש או הפוגה זמנית:

צמצום המרחב ההומניטרי תחת לחימה: כיום כמעט 90% משטח הרצועה נתון תחת מגבלות תנועה וצווי פינוי, והוכרז על ידי הצבא כמסוכן או אסור לחלוטין לכניסה. עובדי ומתקני הסיוע ההומניטרי והרפואי נאלצים לפעול תחת מגבלות מרחיקות לכת וסיכון תמידי. הם מצויים תחת איום גובר בשל לחימה והפצצות מואצות בקרבת צירי תיאום הומניטריים, נקודות המתנה לשיירות אספקה ומתקנים הומניטריים שאושרו על-ידי הצבא. כתוצאה מכך היכולת לנוע ולספק סיוע הולכת ונפגעת, והפצת הסיוע מושבתת חלק ניכר מן הזמן.

מפת אזורי הלחימה ברצועת עזה ומיקום תחנות הסיוע של "קרן הסיוע לעזה" (GHF). מקור: ארגון מומחי הרעב של האו"ם (IPC)

כאוס וקריסת שלטון החוק: קריסת כל רשויות השלטון, ובהן כוחות השיטור האזרחיים, הובילה לחוסר ביטחון חמור במעברי הגבול ולאורך נתיבי ההפצה של שיירות הסיוע. תופעה זו מוחמרת בשל עלייה בפעילות של כנופיות חמושות. בנוסף, דרגת המצוקה שאליה הגיעו תושבי עזה מביאה לכך שהמונים רעבים ונואשים פושטים על שיירות הסיוע בטרם יגיעו ליעדן. הדבר מגביל את יכולתם של עובדי הסיוע להגיע לקהילות פגיעות, מגביר את התסכול כלפי האו"ם ויוצר סיכון ביטחוני ממשי.

סירובים ועיכובים למעבר סיוע מצד הצבא: על פי הדיווחים העקביים של ארגוני הסיוע, שיירות האו"ם נתקלות בעיכובים תכופים ואף בסירובים לאישורי תיאום מצד הצבא, באופן שגורם לבזבוז עצום של זמן ומשאבים. כך למשל, בדרום רצועת עזה, משך הליך התיאום והפצת הסיוע על ידי משאית אחת ממעבר הגבול ועד ליעדה בריכוזי אוכלוסייה הוא כ-20 שעות. הגעה לכמה אזורים מאוכלסים ברצועה, ובפרט לשכונות שמצפון לעיר עזה, דורשת תיאום מורכב במיוחד, ומסורבת באופן שיטתי.

תקשורת לקויה בתוך רצועת עזה ותשתיות לוגיסטיות חסרות: תקלות תכופות ברשת הסלולרית, כפועל יוצא של פגיעה בתשתיות, שיבוש תדיר של טלפונים, GPS ולוויינים על ידי הצבא, וכורח לעשות שימוש בציוד תקשורת מיושן – כל אלה אינם מאפשרים לעובדי הסיוע לקיים תיאום רציף ויעיל. לצד הסירובים, הבירוקרטיה ומגבלות הלוגיסטיקה והתנועה, קשיי התיאום והתקשורת גורמים להאטה ולפגיעה משמעותית בהפצת הסיוע.

תשתיות דרכים פגועות וצפיפות: כתוצאה מהתקיפות הצבאיות, כ-68% מהכבישים ברצועת עזה פגועים, דבר המקשה על מעבר לכל חלקי הרצועה. הצפיפות הרבה בדרום הרצועה פוגעת גם היא ביכולת התנועה. רוב המסלולים שמקצה הצבא למעבר סיוע אינם מתאימים למעבר של שיירות משאיות, או נשלטים על ידי גורמים עברייניים ומסוכנים. כאשר מסלול מוגדר כלא בטוח או בסיכון לשוד, לרוב אין חלופה מאושרת.

מחסור בציוד לוגיסטי: הצבא מונע מהארגונים ההומניטריים להכניס לרצועה רכבים ממוגנים, ציוד מיגון אישי לאנשי הצוותים, חלפים למשאיות, מחסות ומכולות אחסון. קיים מחסור בשטח אחסון במחסנים עקב הוראות פינוי חוזרות של הצבא באזורים שבהם הארגונים ההומניטריים פעלו ואחסנו אספקה בעבר, כמו גם הוראות המגבילות או מונעות העברת מזון לאחסון עד להפצתו. לצד כל אלה קיים מחסור משמעותי ברכבים להפצה בתוך הרצועה.

מעברים וקווי אספקה לא צפויים ולא יעילים: המעברים שמהם מגיע הסיוע לרצועה (מעברי הגבול מהגדה, מירדן וממצרים לישראל ולרצועת עזה) אינם פועלים באופן קבוע מראש ורציף, ונסגרים לעיתים קרובות באופן בלתי צפוי. הדבר אינו מאפשר תכנון וניהול של אספקת הסיוע בהתאם לצורך. פעולות הומניטריות נעשות באופן אד-הוק, בהתאם לזמינות ולא לפי צורך. בנוסף, ישראל קבעה הליכי מכס מורכבים, בפרט להעברת פריטים רפואיים, ואינה מאפשרת ניהול לוגיסטי מרוכז במעברים באמצעות האו''ם.

מחסומים להעברת דלק: הצבא הגביל את שיטת הפצת הדלק וקבע שספק פרטי יחיד יספק דלק לכל הארגונים ההומניטריים. אספקת דלק בהיקף גדול מתאפשרת רק דרך מעבר כרם שלום – דבר שמקשה על צפון הרצועה, שתלויה בהעברה מתואמת מהדרום.

מגבלות על ארגונים שיכולים להעביר סיוע: מאז 19.5.2025 רוב הארגונים הבינלאומיים והארגונים הפלסטיניים המקומיים אינם כלולים ברשימת הארגונים הזכאים מבחינת הצבא לאישורי מעבר ולתיאום שיירות סיוע. גם סוכנויות האו''ם נתקלות בהגבלות תפעוליות גוברות, ובחקיקה ובמדיניות ישראליות אשר מצמצמת את יכולת הפעולה שלהם.

מגבלות על צוותים הומניטריים לרצועה: ישראל מגבילה יותר ויותר את כניסתם של אנשי סיוע לרצועת עזה באמצעות נהלים לשלילה ולביטול ויזות מסיבות שאינן ענייניות, למשל בשל מתיחת ביקורת על ישראל. דרכי המעבר הפיזי של העובדים גם הן מוגבלות: מעבר רפיח סגור לתנועת עובדים. כניסת אנשי או''ם וארגונים הומניטריים מתאפשרת רק דרך כרם שלום, והיציאה מישראל מתאפשרת לאותם עובדים דרך ירדן בלבד.