עיכוב פלסטינים על ידי חיילים ללא עילה, לצורך ענישה והפחדה
- taldahan0
- לפני 5 ימים
- זמן קריאה 2 דקות
בחודשים האחרונים ארגוני זכויות אדם הפועלים בגדה המערבית עדים לשימוש יומיומי, שיטתי ועקבי בסמכות העיכוב על ידי חיילים – ללא עילה וללא תכלית חוקית. פעם אחר פעם, תושבים פלסטינים מעידים כי עוכבו על ידי חיילים, נלקחו לבסיס צבאי, הוחזקו בתנאים קשים משך שעות ארוכות (בקור או בחום, ברעב, ללא גישה לשירותים, ללא מזון ושתייה, ללא יכולת לנוע, באיזוק מכאיב ובכיסוי עיניים), ובמקרים הגרועים יותר הופעלה כלפיהם אלימות של ממש. לא נמסרה הודעה לקרוביהם, ולא נעשה דבר על מנת לברר את זהותם או לחקור אותם בהקשר של עבירה כלשהי, אלא פשוט נגרמו להם סבל והשפלה, ולבסוף – במקרים רבים לאחר שש, שמונה שעות ואף למעלה מכך – הם הושלכו בשטח פתוח, לעיתים ללא תעודות מזהות וללא טלפון, ונאלצו למצוא את דרכם לבתיהם בכוחות עצמם. לפעמים העיכוב נעשה על פי דרישתם של מתנחלים או תוך מעורבות שלהם.
ב-5.1.2026 פנינו בנושא לבכירים בצבא, יחד עם הקרן למגיני זכויות אדם, חקל – ברית להגנה על זכויות אדם והמוקד להגנת הפרט. בפנייה טענה עו"ד רעות שאער, מנהלת מחלקת זכויות האדם בשטחים באגודה לזכויות האזרח, כי תפיסתו של אדם, איזוקו, כיסוי עיניו, הרחקתו ממשפחתו ומביתו, כאשר איש אינו יכול לברר היכן הוא נמצא, הובלתו לבסיס והחזקתו ללא פיקוח בתנאים קשים ובחוסר ודאות – מהווה שלילת חירות משפילה, מרתיעה ומאיימת, שאין לעשות בה שימוש אלא לנוכח הצדקה ממשית וכבדת משקל. עיכובו של אדם פוגע ישירות בזכות לחירות, לחופש תנועה ולכבוד, המעוגנות בדין הבינלאומי ההומניטרי ובמשפט הישראלי, וגורר פגיעה קשה בזכויות אדם נוספות, ובהן הזכות לשוויון, להליך הוגן, לפרטיות ולשלמות הגוף והנפש. השימוש השרירותי והפוגעני בסמכות זו מנוגד לאיסור על עינויים ולחובות המפקד הצבאי להגן על האוכלוסייה המוגנת ולכבד את זכויותיה.
ביקשנו להבהיר לחיילים, באמצעות הוראה מפורטת ומעודכנת, כי אין להשתמש בסמכות העיכוב לצורך ענישה והפחדה, להבהיר להם את גבולות סמכותם ואת הנסיבות שבהן מותר לעכב או לעצור תושב פלסטיני, להשיב מעוכבים למקום שבו עוכבו או לבתיהם, ולקבוע מנגנון שיבטיח דיווח, תיעוד ואפשרות לאתר מעוכבים הנלקחים לבסיסים צבאיים.
פניית הארגונים, 12.1.2026
