חברות וחברים יקרים,
"ברור שאתם משפחה משכילה, אתם רוסים"; "איזו עברית טובה, לא הייתי מנחש שאתה ערבי"; "פששש, את חונה כמו גבר"; "אה, מרוקאית, לא כדאי לעצבן אותך". מי מאיתנו לא נתקל במשפטים כאלה? מי מאיתנו לא אמר משהו דומה בעצמו?
גזענות יכולה להיות מתעתעת. קל להבחין בה כשהיא גלויה ובוטה, אבל את רוב הביטויים הסמויים שלה קל לפספס. הם מתרחשים בתוך שיחות, בדיחות, פרסומות, ובכל מקום, בעצם. כשעולות תלונות של נפגעים – הם מתויגים כבכיינים, טרחנים, "פמיניסטיות חסרות הומור". הנודניקים האלה עם הפוליטיקלי קורקט שלהם, שבגללם כבר אי אפשר להגיד מילה ואי אפשר לספר בדיחה. מה בסך הכל אמרתי?
אבל מה אמור להרגיש איש, מה אמורה להרגיש אישה, ועוד לא דיברנו על הילדים ששומעים דברים כאלה, באופן עקבי, שיטתי, יומיומי, מהשכן, מהקולגה, מהפקיד במשרד ממשלתי, או מהרופאה או האחות בקופת חולים? גם אם התכוונו בעצם להחמיא, גם אם לא באמת רצו להעליב, גם אם בכלל לא הבינו שהמשפטים האלו מבוססים על התפיסות הגזעניות שמהן לא הצלחנו עדיין להיפטר - תפיסות המבטאות גזענות עמוקה שמושרשת במבנה החברתי ובמוסדות חברתיים ורשמיים.
לקראת היום הבינלאומי למאבק בגזענות (21.3) כדאי לעצור לרגע ולבחון את המסרים הסמויים שאנחנו מעבירים אחד לשנייה. הכנו סרטון ומערך שיעור בעברית ובערבית, שיכולים לעזור לזהות ולהבין מסרים סמויים ופוגעניים – מוזמנות ומוזמנים לשתף עם המורה של הילדים או עם חברות/ים שעוסקים בחינוך. הכנו לכם גם שאלון לבחינה עצמית, שתוצאותיו אולי יפתיעו אתכם.
שלכם,
נעמי בייט רכזת חינוך עברי
מחלקת החינוך, האגודה לזכויות האזרח