האגודה לזכויות האזרח שמחה לארח תערוכת צילומים של הצלמת עדי סגל, בנושא יישובים בדווים לא מוכרים בגליל. התערוכה מציגה את בעיית הכפרים הלא מוכרים בגליל ואת אורח החיים הבדווי שתושביהם עדיין מקיימים, וחושפת פן חדש של התרבות הבדווית.
עדי סגל היא צלמת דוקומנטרית עצמאית, המתגוררת בקהילה אקולוגית קטנה בצפון הארץ. עבודתה מתמקדת בנושאים פוליטיים, סביבתיים ואקולוגיים. התערוכה היא יוזמה והפקה של דוגרינט - האתר חברתי של תושבי הגליל, בשיתוף עמותת במקום - מתכננים למען זכויות תכנון ואגודת הגליל.
התערוכה תוצג בבניין מסעדת "רידא", רחוב אלבשארה 21 נצרת, קומה שנייה פתיחה: יום שישי 14.6.2019 בשעה 17:00 התערוכה תוצג עד 29.6 בימים שלישי וחמישי בשעות 19:00-16:00 ובימי שבת בשעות 14:00-11:00
רקע
לאחר הקמתה של מדינת ישראל נותרו נקודות יישוב ערביות רבות ללא הכרה או מעמד כלשהו. הן מורכבות בדרך כלל ממספר בתי אבן ישנים שהם בסיס היישוב, ושלל צריפים ופחונים המספקים את צורכי המגורים וצרכים אחרים, כולם ללא היתר בנייה. בהיעדר היתר אי אפשר להרחיב או לשפץ את הבתים המטים ליפול, ובהיעדר הכרה אין בבתים מים זורמים, ביוב או חיבור לרשת החשמל.
במשך השנים התנהלו מאבקים שונים למען הסדרת מעמדם של יישובים אלה, הן באופן פרטני ונקודתי והן באופן ציבורי ומשותף. מאבקים אלה הובילו לקבלת החלטות בממשלה או במוסדות התכנון לפיהן חלק מאותם כפרים ויישובים, בעיקר הגדולים או המתוקשרים בהם, קיבלו הכרה כיישובים עצמאיים או כשכונות של יישובים גדולים יותר (לדוגמה הכפר חוסיניה ליד כרמיאל, וערב אלנעים ליד סח'נין).
בעקבות ההכרה התקיימו הליכים תכנוניים במטרה להסדיר את השימוש בקרקע בתחום היישוב או השכונה, ולאפשר בנייה חדשה על פי היתר בתחומיהם. הליכי התכנון לא תמיד היו שלמים או התחשבו במלוא הצרכים והדרישות של האוכלוסייה, ולכן עדיין ישנם לא מעט מצבים של תושבים שחיים מחוץ לשטח המוכר והמוסדר של היישובים המוכרים.
למרות המאבקים שהתנהלו לאורך השנים, לא כל הכפרים זכו להכרה והסדרה תכנונית. נכון ל-2017 ישנן מעל 35 נקודות לא מוכרות ולא מוסדרות מבחינה תכנונית מגבול הצפון ועד למרכז הארץ. רוב הנקודות מונות עשרות תושבים שמשתייכים לאותה משפחה מורחבת, אבל יש גם כאלה שבהן מתגוררים מאות תושבים ממספר משפחות שונות, והגדולה שבהן מונה כ-600 תושבים. בסך הכול מדובר מתגוררים בנקודות אלה כ-4,000-3,500 אזרחי ואזרחיות המדינה ללא כתובת – אזרחים ללא מען.
המצב בגליל
בגליל (מחוז צפון וצפון מחוז חיפה) ישנם כ-30 מוקדי מגורים לא מוסדרים, שבהם כ-2,000 אזרחיות ואזרחים בדווים. "כפרים לא מוכרים" אלה הם תוצאת המעבר מחיי נוודות לישיבת קבע, שהתרחש במאה השנים האחרונות, כאשר המשפחות המשיכו להתגורר במקום שבו התקבצו אבות אבותיהן מכיוון שהתאים לצורכי פרנסתם.
הכפרים הבדווים התפתחו באופן הדרגתי, ללא תכנון או אישור של הרשויות, על קרקע פרטית (חלקה רשומה בטאבו, וחלקה על סמך קושאן תורכי או מסמכים אחרים). למרות זאת, ישנם מקרים בהם במרוצת השנים הקרקע הופקעה מבעליה מסיבות שונות והפכה לאדמת מדינה. מי שמתגוררים על קרקע מדינה בלא אישור נחשבים לפולשים, על אף שהם גרים על אדמה שהייתה שייכת למשפחתם באופן חוקי. במקרים רבים, תושבי ה"כפרים הלא מוכרים" חיים ליד יישוב מוכר ומוסדר, אבל מחוצה לו.
אנו קוראים למדינת ישראל למצוא פתרונות תכנוניים הולמים ומוסכמים עבור כל האזרחים שגרים בכפרים לא מוסדרים.