הסמכת השב"כ לאתר מיקומים של חולי קורונה
אילו סמכויות ניתנו לשב"כ במסגרת המאבק בקורונה?
השב"כ הוסמך לסייע למשרד הבריאות לאתר את המיקומים ונתיבי התנועה של חולים מאומתים ושל כל מי שבא עמם במגע קרוב בתקופה של 14 ימים לפני ההדבקה.
הסמכת השב"כ נעשתה תחילה באמצעות תקנות שעת חירום, ולאחר מכן באמצעות החלטת ממשלה, שאושרה על ידי ועדת המשנה למודיעין ולשירותים החשאיים של הכנסת ב-31.3.2020.
כיצד ייאסף המידע?
לשב"כ יש יכולות בלתי נתפסות לבצע מעקבים אחרי כולנו, באמצעות נגישות לנתוני מיקום ולנתונים טכנולוגיים נוספים שנרשמים במאגריו. אלה כוללים לא רק איכון סלולרי אלא גם יכולת לדעת למי התקשרנו או שלחנו הודעות, איפה גלשנו ועוד.
לרוב, כריית מידע ממאגרים אלו נעשית תחת אישורים מיוחדים ורק לצורכי ביטחון כמו סיכול טרור. כעת לשב"כ תהיה הסמכה לאתר מידע על כולם, באופן קבוע ומתמשך, כדי לאתר מגע עם חולים.
הדבר היחיד שנאסר במפורש הוא להתחקות אחרי תוכן שיחה.
משרד הבריאות יעביר לשב"כ פרטים של חולה קורונה מאומת, השב"כ ישתמש באמצעים הטכנולוגיים שברשותו כדי לאתר את המיקומים ונתיבי התנועה של החולה ושל כל אדם שבא עמו במגע קרוב. לאחר מכן יעביר השב"כ את הנתונים למשרד הבריאות. משרד הבריאות מוסמך להודיע לכל אדם שקיבל לגביו מידע מהשב"כ כי עליו להיכנס לבידוד, וכן להכניס אותו לרשימת חייבי הבידוד שמועברת למשטרה לצורכי אכיפה.
לכמה זמן ניתנו לשב"כ סמכויות אלה?
ההסמכה היא לחודש, אבל נציגי משרד הבריאות עמדו על כך שהמעקבים יידרשו גם בשלב שבו ההתפרצות תהיה נרחבת יותר, וגם לאחר שיתחילו להחזיר את המשק לתפקוד. כמו כן נאמר שייתכנו גלים במחלה. לכן קים חשש של ממש שהמעקבים יימשכו תקופה ארוכה.
האם מותר להשתמש במידע למטרות אחרות?
בעקרון לא. יש חובה למחוק את המידע כעבור זמן, ואיסור להשתמש בו לכל מטרה אחרת. אבל הזליגה כבר החלה: בניגוד להנחיה, משרד הבריאות מעביר מידע על מבודדי בית למחלקות הרווחה ברשויות המקומיות, בחלקו המידע שהגיע מהמעקבים של השב"כ.
מה הבסיס החוקי למעקבי השב"כ?
עד 2.4.2020 התבססה הממשלה על תקנות שעת חירום – תקנות שהממשלה מתקינה בעצמה במצב חירום, ושבכוחן להתגבר על כל חוק. בעקבות עתירה שהגשנו המדינה הודיעה לבג"ץ כי תחדל להסתמך על תקנות שעת חירום, וכי תסמיך את השב"כ לפעול באמצעות מנגנון הקבוע בחוק השב"כ. מנגנון זה מתיר לממשלה להסמיך את השב"כ לבצע פעולות נוספות, שלא קבועות במפורש בחוק, בכפוף לשני תנאים: הראשון – אישור ועדת המשנה למודיעין ולשירותים חשאיים בכנסת; והשני – שהפעולה נועדה לשמור ולקדם אינטרסים ממלכתיים חיוניים לביטחון הלאומי של המדינה.
לאחר דיון ממושך בוועדת המשנה בראשות ח"כ גבי אשכנזי אושרה החלטת הממשלה להסמיך את השב"כ לעניין זה, לאחר שהוכנסו בה מספר שינויים.
למה האגודה לזכויות האזרח מתנגדת לכך?
לעמדתנו, הסמכת השב"כ לעקוב אחר אזרחים לצורך מאבק במגיפה אינה מקיימת את תנאי חוק השב"כ, שכן המאבק בהתפשטות הקורונה, בלי להמעיט בחומרת המשבר, אינו נדרש לקידום הביטחון הלאומי, כהגדרתו בחוק. מדובר במשבר אזרחי, שאינו מהווה איום ביטחוני. הרחבת המונח "ביטחון לאומי" לצרכים אזרחיים היא תקדים מסוכן ופסול.
חוק השב"כ מקנה לשב"כ סמכות מעקב עצומה ונרחבת, וסמכות לפעול תחת מעטה חשאיות. לצד זאת, את הסמכויות הללו ייעד המחוקק במפורש רק לנושאים ביטחון חיוניים, ולא לנושאים אזרחיים. ברגע שמאפשרים לשב"כ להשתמש בסמכויות המעקב שלו על אזרחים בשל צורך אזרחי משתנה האיזון של החוק, ונוצר פיתוי לזליגת השימוש ביכולותיו של השב"כ לתחומים נוספים.
מתחקיר של ידיעות אחרונות עולה כי על השב"כ מופעלים דרך קבע לחצים להשתמש ביכולות החקירה שלו לצרכים שאינם ביטחוניים. החשש הוא שביצוע מעקבים ממושכים לצורך המאבק בקורונה יובילו לנרמול המעקבים, ויפרצו לחלוטין את חרדת הקודש שבה כורים כיום מידע מהמאגרים העצומים הללו. הדבר יוביל לא רק להשעיה מוחלטת של הזכות לפרטיות אלא לשינוי מהותי באיזונים ובבלמים של חברה דמוקרטית, שבה מעקבים המוניים של הממשלה על אזרחים הם טאבו.
מה אנחנו מציעים?
אף מדינה דמוקרטית לא נאבקת בקורונה באמצעות שירות הביטחון הכללי שלה. יש חלופות אזרחיות, כמו אפליקציית המגן, שנותנות מענה דומה בלי מעקבים המוניים. אם יש צורך, אפשר לקדם חקיקה ייעודית להתמודדות עם מגיפה, שתיתן למשרד הבריאות כלים נוספים בלי צורך לערב את השב"כ.
הסמכת המשטרה לקבל נתוני מיקום של מבודדי בית
אילו סמכויות ניתנו למשטרה?
בשגרה, חוק נתוני תקשורת ("חוק האח הגדול") מסדיר את האפשרות של המשטרה לקבל נתוני תקשורת לצורכי מאבק בפשיעה. במסגרת המאבק בקורונה הממשלה התקינה תקנות שעת חירום, המתגברות על חוק זה. התקנות מעניקות למשטרה סמכות לקבל נתוני מיקום מדגמיים של אזרחים החייבים בבידוד, כדי שתוכל לבדוק אם הם נמצאים במקום שבו הם אמורים להיות בבידוד. את הנתונים ניתן לקבל ללא צו של בית המשפט. נאסר על המשטרה לעשות שימוש בנתונים לצרכים אחרים.
לכמה זמן ניתנו סמכויות אלה?
התקנות היו במקור ל-30 ימים, ונרחבות יותר. בעקבות עתירתנו הן צומצמו וקוצרו ל-14 ימים, שיסתיימו ב-8.4.2020. המדינה הודיעה שתפסיק להסתמך על תקנות שעת חירום ותעגן את הסמכויות בחקיקה, ואף פרסמה תזכיר חוק בנושא, אך בינתיים החקיקה לא קודמה.
למה האגודה לזכויות האזרח מתנגדת לכך?
ראשית, הפסיקה קבעה במפורש שתקנות שעת חירום הן אמצעי אנטי דמוקרטי שפוגע קשות בהפרדת הרשויות, ושאם הכנסת מתפקדת יש לפעול באמצעות חקיקה. במקרה הצורך אפשר לחוקק גם בחקיקה מהירה, ואין סיבה כעת לפעול באמצעות תקנות שעת חירום.
שנית, לא הוכח כל צורך אמיתי באמצעי כה פוגעני ופולשני ובמתן גישה למשטרה למידע אישי כה נרחב של עשרות אלפי אזרחים, שכל חטאם הוא שהם נדרשים להיות בבידוד. עד עתה הוצאו מעל 160 אלף צווי בידוד, אך המשטרה נקטה בפעולות אכיפה בשל הפרת צו בידוד רק 135 פעמים. המשטרה מגיעה לעשרות אלפי אנשים פיזית לבדוק את היענותם לצו. מכאן שאין בסיס לטענה שקיימת הפרה נרחבת של הוראות הבידוד המחייבות נקיטה בצעדים כה קיצוניים כמו מעקב דיגיטלי מתמשך אחרי אזרחים. אותם מעטים שירצו להפר את הצו יוכלו לעשות זאת באמצעות יציאה ללא הטלפון או אירוח חברים, ולכן האמצעי גם לא אפקטיבי כמו הגעה פיזית של השוטר לביתו של המבודד.