דרישה מביטוח לאומי: לא לקזז חובות של מקבלי הבטחת הכנסה


אילוסטרציה
© K45025, Dreamstime.com

נושים לא יכולים לעקל קצבת הבטחת הכנסה משום שברור שהקצבה הזו בקושי מספיקה לקיום. הנושה היחיד הפטור ממגבלה זו הוא דווקא מי שמשלם את הקצבה: הביטוח הלאומי. הגיע הזמן לבטל את החריגה הזו


משכית בנדל וסיון תהל


ג' היא אם חד הורית לילד אחד, המתגוררת בעיר בפריפריה. היא מתקיימת על הבטחת הכנסה ונעזרת בקצבת ילדים ובסיוע בשכר דירה שנותנת המדינה. לג' חוב לביטוח הלאומי, כיוון שהיא קיבלה תשלום גבוה מדי על הבטחת הכנסה בשל טעות בדיווח שלה. המוסד לביטוח לאומי מקזז לג' את החוב בשיעור 10% מקצבת הבטחת הכנסה הדלה שהיא מקבלת, ושממילא מספיקה בקושי רב לקיים את המשפחה. בסוף היא נשארת עם כ-2,650 שקלים, שאמורים להספיק לה ולבנה.


ג' איננה יחידה בצרתה. טיפלנו לאחרונה במקרים רבים של משפחות עניות שמסיבות שונות יש להן חוב למוסד לביטוח לאומי. לעיתים מדובר בחוב ישן מאד, לעיתים מדובר על סכומים ששולמו להן בעבר בשל טעות של המוסד לביטוח לאומי. לרוב החייבים לא יודעים עליו, ונודע להם עליו רק לאחר שהוא תפח וגדל, ובדיוק כשהם מצויים במצב הכי קשה ונזקקים לעזרת המדינה. המשפחות האלה מתקיימות בקושי על קצבאות, וכל שקל שנגרע מן הקצבה שלהן מסכן אותן בהעמקת העוני ובחוסר ביטחון תזונתי משמעותי.


באגודה לזכויות האזרח התחלנו לקדם לאחרונה, יחד עם הקליניקות לזכויות אדם בהליך האזרחי באוניברסיטת חיפה, מהלך שמטרתו להפסיק את הנוהג של קיזוז חובות לביטוח הלאומי מהבטחת הכנסה. לשיטתה של המדינה עצמה, גובה הבטחת הכנסה הוא המינימום שנדרש לקיום בכבוד. כל מי שמצוי בתחום יודע שזה בקושי מספיק להישרדות. לדוגמא, אישה כמו ג' אמורה לקבל 2,949 שקלים מדי חודש – כלום לכל הדעות. אבל תארו לעצמכם שמהסכום הזה גורעים לה 264 שקלים, בנוסף להורדות אחרות כמו מס בריאות ודמי ביטוח לאומי. בסוף היא נשארת עם סכום שפשוט לא מספיק לקיום.


חוק הביטוח הלאומי מעניק למוסד לביטוח לאומי שיקול דעת אם וכיצד לגבות חובות ממקבלי קצבאות. המוסד לביטוח לאומי החליט שמהבטחת הכנסה הוא מקזז אוטומטית 10% בגין חובות, אם יש כאלה, והוא נותן אפשרות לפנות לוועדה מיוחדת ולבקש להפחית את החוב או לפרוש אותו באופן שונה. אולם מרבית החייבים שפונים אלינו לא היו מודעים לאפשרות הזו, ובכל מקרה הוועדה לא מוותרת על כלל החוב, אם בכלל, והטיפול שלה לוקח זמן.


שעה שהביטוח הלאומי בכובעו כנושה יכול לגבות חובות מקצבאות קיום כמו הבטחת הכנסה, אף נושה אחר לא רשאי לעשות את זה, למעט נשים שגובות חובות מזונות מאבות ילדיהם, וגם זה רק בצו שיפוטי. כל שאר הנושים לא רשאים לעקל ולו שקל מגמלת הבטחת הכנסה. אפילו שכר העבודה שלנו, אם נהפוך לחייבים, מוגן מעיקול בגובה גמלת הבטחת הכנסה, בדיוק משום שהמדינה מכירה בסכום זה כנדרש לקיום בכבוד. המוסד לביטוח לאומי, כנושה שיושב על השאלטר, הוא היחיד שיכול לגעת בגמלת הבטחת הכנסה.


פעמים רבות אנו נשאלות האם לדעתנו לא צריכים לשלם חובות, ומי אמור לשאת בעלות החובות הללו – שהרי הביטוח הלאומי הוא של כולנו. התשובה שלנו היא שהחובות הללו צריכים להיגבות בהסכמת מקבל הקצבה, ובשיעור שהוא מציע. ככל שהוא אינו יכול או רוצה שיקזזו לו מן הגמלה, יש לגבות את החוב כמו שגובים כל חוב אזרחי למדינה: באמצעות רשות האכיפה והגבייה, ובהתאם למגבלות החוקיות שחלות על כל נושה. פירוש הדבר שאסור לעקל ולו שקל מגמלת הבטחת הכנסה.


אין גם שום הגיון בקיזוז מהגמלה. איך מקבלי הקצבאות הללו יוכלו להשתקם ולהרים את הראש מעל המים, אם מקזזים להם חובות בסכומים שהם אינם יכולים לעמוד בהם?


לפני שנים רבות, בישראל ובמדינות אחרות היו אוסרים חייבים. התפיסה הזו השתנתה לשמחתנו. כמדינה ששואפת להגן על זכויות אדם ולקדמן, אנו מבינות שנקיטת אמצעים דורסניים נגד חייבים לא רק שתמוטט אותם כך שיפלו על המדינה שוב ושוב, אלא שהיא בלתי אנושית ובלתי מוסרית. חובות צריך לשלם – כן. אבל אי אפשר להביא אדם לפת לחם או לחיים ברחוב בגללם. קצבת הבטחת הכנסה היא דלה כל כך. ברור לכולם שיש להגדיל אותה. בינתיים אל תפגעו במי שבקושי שמתקיים ממנה.


עו"ד משכית בנדל היא ראש תחום הזכות לקיום בכבוד וברווחה באגודה לזכויות האזרח, סיון תהל היא מנהלת שטח ביחידה לזכויות חברתיות ואזרחיות ורכזת חופש המחאה באגודה

פורסם באתר שיחה מקומית ב-1.12.2020