כך פוגעת המדינה בחלשים ביותר בהליכי חדלות פרעון


אילוסטרציה
© Paulus Rusyanto Dreamstime.com

דבי גילד-חיו ורעות כהן


משרד המשפטים מציע להעלות ל-1,400 שקל את אגרת פתיחת הליכי חדלות פרעון - סכום גבוה מאוד לנזקקים להליך זה. הדרך הנכונה היא להעניק שיקול דעת לדחות את התשלום או אף לתת פטור ממנו


לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), משקי הבית בארבעת העשירונים התחתונים מוציאים בחודש יותר מאשר מכניסים. בעשירון החמישי בקושי מצליחים לגמור את החודש. גם בעשירונים גבוהים יותר יכולות משפחות להיקלע בקלות למצב של חובות בעת משבר תעסוקתי או בריאותי, מגיפה עולמית או סתם בשל התגלגלות עסקית קשה.


כדי לטפל במצבים כאלה נחקק חוק חדלות פירעון, המאפשר לחייבים שאין ביכולתם לפרוע את חובותיהם להסדיר את החובות ככל שניתן, להיפטר מהחובות הישנים, לעבור שיקום כלכלי ותעסוקתי ולפתוח דף חדש להם ולמשפחותיהם. בכך, המדינה גם מפחיתה את הישענותם של חייבים משוקמים על מוסדות הרווחה והביטוח הלאומי, וגם מעניקה לדורות הבאים של המשפחה הזדמנות לצאת מהעוני הרב-דורי.


אלא שבאופן אבסורדי, עלויות הכניסה להליך זה גבוהות מאוד. חוץ מייצוג משפטי שמגיע לעשרות אלפי שקלים, המדינה מקדמת בימים אלה תקנות שקובעות שכדי לפתוח בהליך על החייב לשלם אגרה בסך 1,400 שקל. זהו סכום אסטרונומי לאדם בחובות. מדובר בהסדר שנקבע בשנתיים האחרונות באופן זמני, בטענה שיש לאפשר לחוק חדלות פירעון החדש לצאת לדרך, ולא להעמיס על המערכת בבדיקה פרטנית של יכולת החייב לשאת באגרה. כעת מבקשים להפוך אותו להסדר קבע.


אמנם, התקנות קובעות שמי שמיוצגים על-ידי הסיוע המשפטי יהיו פטורים מתשלום האגרה של פתיחת ההליך. אולם כדי לקבל ייצוג מהסיוע המשפטי צריך לעמוד בקריטריונים נוקשים של עוני. כך למשל, לפי נתוני ההכנסות של הלמ"ס, רק שני העשירונים התחתונים יהיו זכאים לסיוע משפטי ברוב המקרים. אנשים מקבוצות סוציו-אקונומיות נמוכות שנושקות לקריטריונים של הסיוע המשפטי, משפחות שבהם שני הורים והם משתכרים שכר מינימום, לא יהיו זכאים לפטור מתשלום האגרה. כך גם אנשים שמסיבות שונות לא זכאים לסיוע המשפטי (כמו אנשים חסרי מעמד בישראל), או מי שבוחר ייצוג אחר בהליך (ואפילו כזה חינמי שניתן בידי שלל גופים, כמו לשכת עורכי הדין, קליניקות משפטיות ועוד).


התקנה הזאת, הקובעת אגרה גבוהה ושום אפשרות לערער, לא רק שמפלה קבוצות אוכלוסייה רבות, אלא גם פוגעת בזכויות היסוד של החייבים הללו לקיום בכבוד ולגישה לערכאות כדי להבטיח את זכויותיהם. לטעמנו, התקנה היא בלתי חוקתית, שכן היא קובעת כלל אחיד למתן פטור מאגרה ללא אפשרות לבחינת חריגים - וזאת בניגוד לפסיקת בית המשפט העליון.


כדי לממש את מטרת החוק - להסדיר את החובות ככל שניתן ולאפשר לחייבים לסיים את הפרק הזה בחייהם ולפתוח דף חדש - יש צורך שיהיה שיקול דעת לממונה על חדלות פירעון או לשופט שלום ורשם הוצאה לפועל להעניק דחיית תשלום או פטור על בסיס היכולת הכלכלית של החייב, בדיוק כפי שקבוע לגבי אגרות מכל סוג. הטענה לפיה המערכת אינה רוצה לבזבז משאבים על בדיקה פרטנית של המצב של החייבים, ומעדיפה להשקיע בדברים אחרים, אינה לגיטימית. כבר נקבע בפסיקות רבות של בית המשפט העליון, שהיעדר משאבים או היעדר כוח אדם לא יכולים להיות הצדקות לפגיעה בזכויות אדם. במקרה הזה הדבר צורם במיוחד נוכח הסתירה מול החוק, שכל כולו נועד לסייע לחייבים, ונוכח הפגיעה במוחלשים ביותר.



עו"ד רעות כהן היא ראש הקליניקה למימוש זכויות בהליך האזרחי באוניברסיטת חיפה.

עו"ד דבי גילד-חיו היא מקדמת מדיניות וחקיקה באגודה לזכויות האזרח.

פורסם באתר news1 מחלקה ראשונה ב-21.6.2021