להרחיב את חובת התיעוד החזותי בחקירות משטרה ושב"כ


אילוסטרציה
© H368k742 | Dreamstime.com .אילוסטרציה

ההסדרים החוקיים שקיימים כיום בישראל בנוגע לתיעוד חזותי או קולי של חקירות מחייבים לקיים תיעוד כזה רק בעבירות חמורות ביותר, שהעונש בגינן הוא מעל 10 שנות מאסר. המשמעות היא שמרבית חקירות המשטרה כיום אינן מתועדות, ולא ניתן להתרשם באופן מלא ומהימן באשר להתנהלות החקירה. בנוגע לחקירות בעבירות ביטחון, החוק מעניק פטור מלא וגורף מתיעוד חזותי או קולי הן לשב"כ והן למשטרה.


ב-12.1.2022 פנינו יחד עם הוועד נגד עינויים לוועדת דנציגר, שעוסקת במניעת הרשעות שווא, בעניין הצורך להרחיב את חובת התיעוד של חקירות. עורכות הדין אפרת ברגמן-ספיר מהוועד נגד עינויים ואן סוצ'יו מהאגודה לזכויות האזרח טענו בפנייה שזכויות החשודים להליך הוגן והחשש הממשי מפני הרשעות שווא מחייבים להרחיב את התיעוד לכל העבירות.


הקשיים הטכניים והעלויות שהקשו אולי על שימוש בתיעוד קולי וחזותי בחקירות לפני מספר עשורים, ושהצדיקו בשנת 2002 את הגבלת החובה לתיעוד חקירות בעבירות חמורות בלבד, אינם קבילים עוד. בעידן שבו לכל שוטר יש מצלמה על גופו, שנועדה לתיעוד כלל פעולות האכיפה שהוא מבצע, אין עוד מקום להגביל את השימוש בתיעוד חקירות. משחלפו שני עשורים ממועד חקיקת חוק סדר הדין הפלילי (חקיקת חשודים), התשס"ב-2002, הגיעה העת להרחיב את חובת התיעוד לכלל העבירות הנחקרות.


בהקשר הביטחוני קיימת חשיבות מיוחדת לתיעוד מלא וללא יוצא מן הכלל של החקירות, בשל הסיכון המוגבר לשימוש באמצעי חקירה פסולים ולמתן הודאות שווא. זאת שכן מדובר בעצורים שנמצאים בדרך כלל בניתוק מוחלט מהעולם, מנועי מפגש עם עורך דין, ניתן להחזיקם במעצר תקופות ארוכות יותר ואף לקיים דיונים בבית המשפט בהארכת מעצרם שלא בנוכחותם.


הוכחה ברורה לצורך בתיעוד חקירות שב"כ קיבלנו רק לאחרונה. במאי 2021 דווח על מעצרם של שישה חשודים ערבים תושבי יפו בחשד לביצוע תקיפה חמורה נגד החייל ליאון שרנין ב-13.5.2021. כתב האישום שהוגש נגדם ייחס להם שורה של עבירות חמורות ביותר, ובכלל זה מעשה טרור של ניסיון רצח, הסתה לטרור ותקיפה ממניע גזעני. זאת, לאחר שנחקרו בשב"כ והודו במיוחס להם. הנאשמים נכלאו למשך מספר חודשים. ב-2.9.2021 שוחררו חלק מהנאשמים ממעצר בעקבות הצגת תיעוד שמוכיח כי כלל לא נכחו במקום בעת האירוע, וב-3.11.2021 הודיעה הפרקליטות על חזרתה מכתב האישום.


כתבת תחקיר שפורסמה ב-10.11.2021 בתכנית "המקור" חשפה כי הודאות השווא של הנחקרים בשב"כ נמסרו בעקבות שורה של אמצעים פסולים שהופעלו כלפיהם: מניעת שינה, כבילה לכיסא במשך שעות ארוכות, מכות, יריקות, הצגת צווי מעצר מזויפים כלפי בני משפחתו של אחד הנאשמים, איומים והחזקה בבידוד תוך מניעת מפגש עם עורך דין.


ב-11.11.2021 פנינו לשר המשפטים, יחד עם הוועד נגד עינויים, בעניין התיעוד בעבירות ביטחון. טענו כי מעבר לצורך הדחוף שבביצוע חקירה מעמיקה של האירוע הספציפי והפקת הלקחים מצד הפרקליטות והשב"כ, יש לפעול בדחיפות לעיגון חובה של תיעוד חזותי-קולי של כלל החקירות בעבירות ביטחון בשב"כ ובמשטרה.


"החובה לתעד חזותית חקירות בעבירות חמורות היא אמצעי חיוני להבטיח ניהול חקירה הוגנת ולהרתעת החוקרים משימוש באמצעי חקירה פסולים, בעינויים וביחס בלתי אנושי", נכתב בפניות. "רק פיקוח הדוק של נסיבות החקירה יכול לאפשר לבית המשפט לקבוע אם הודאה של נחקר היתה 'חופשית ומרצון' ואם נשמרו זכויות החשוד במהלך החקירה".


פניית הוועד נגד עינויים והאגודה לזכויות האזרח לשר המשפטים, 11.11.2021


פניית הוועד והאגודה לוועדת דנציגר, 12.1.2022