הכיבוש מייבש


"כפתגם וגם כאמת לאמיתה, אין חיים ללא מים. אנחנו מתים מוות איטי, גם אנחנו וגם העדרים שלנו והגידולים שלנו, אין דרך לנקות את הגוף שלנו כמו שצריך או את הכלים שלנו, אנחנו שותים מים מזוהמים, אנחנו נהרגים כלכלית וגם בריאותית".

עבד ארחים בשאראת, סגן ראש מועצת אל מאלח ונציג הקהילות חדידיה וחומסה אל פוקא

חברות וחברים יקרים,

במאה ה-21 מים זורמים מהברז הם דבר מובן מאליו. ודאי בישראל, שנחשבת למעצמה עולמית בתחום ההשקיה והתפלת המים. אבל בשטח C של הגדה המערבית, הנמצא תחת שליטה ישראלית, חיים מעל ל-10,000 נשים, גברים וילדים בכ-60 קהילות שאינן מחוברות כלל לרשת המים.


איך אפשר לחיות בלי מים זורמים? איך מקיימים ככה משפחה ומשק בית, וגם דואגים לצאן ולגידולים החקלאיים כדי שאפשר יהיה להתפרנס? על אף הקשיים והמכשולים, התושבות והתושבים מוצאים פתרונות, כי החיים חזקים מהכל. אבל במדינה מתוקנת במאה ה-21 אף אישה לא צריכה לסחוב מדי יום דליי מים כדי להכין אוכל או לקלח את הילדים.ות. אף אדם לא צריך לשתות מים באיכות שאינה ראויה לשתייה, שהובאו ממרחק קילומטרים רבים במיכלית ישנה. ואף משפחה לא צריכה להוציא 30% מהכנסתה על הצורך הכי בסיסי שיש.


זו לא גזרת גורל, זו מדיניות. למדינת ישראל יש אחריות חוקית ומוסרית להגן על זכויות האדם של התושבים הפלסטינים בשטחים. הזכות למים היא זכות יסוד וחובתה של המדינה לדאוג לחיבורן של הקהילות לרשת המים. יחד עם עמותת 'במקום' פנינו עד כה למשרד הביטחון והמנהל האזרחי בדרישה לחבר כ-14 קהילות למים, תוך התייחסות למצוקה הממשית של כל אחת מהן, עם דגש על הזכות האוניברסלית למים. כל פנייה לוותה במפה המראה כיצד אפשר לחבר את הקהילה למים באופן מעשי, על פי קווי המים הנמצאים בקרבתה.


אבל המדינה מתחמקת מאחריותה, והתושבות והתושבים זקוקים גם לעזרתכם.ן. ביחד נוכל להפעיל לחץ ציבורי על שר הביטחון בני גנץ ועל סגנו אלון שוסטר, ולדרוש מהם להשתמש בסמכותם כדי לתת לקהילות אלה מענה הומניטרי אמיתי ולקדם פתרון מים קבוע והוגן בעבורן.


שלכן.ם,


שירה ליבנה

מנהלת היחידה לזכויות האדם בשטחים הכבושים