top of page

קנס למפגינה בשל מיצג מחאה

בפברואר 2021 התקיים אירוע מחאה נגד תוכנית בנייה, מול משרדי הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה בירושלים. במהלך האירוע הוצבו על המדרכה במקום שולחן הסברה מתקפל, בריכת גומי מתנפחת קטנה כחלק ממיצב מחאה זעיר, ולפרקים הונחו גם תופים שבהם השתמשו המפגינות המפגינים. אף אחד מהחפצים לא יצר סכנה לציבור ולא חסם את המעבר במקטע המדרכה הרחב שעליו התקיימה ההפגנה.

הפקחים במקום זיהו את אחת הפעילות כאחראית על האירוע, ונתנו לה קנס בטענה שהמפגינים לא קיבלו היתר מראש מהעירייה להניח חפצים על המדרכה במהלך ההפגנה. המפגינה ביקשה להישפט, והאגודה לזכויות האזרח ייצגה אותה בהליך בבית המשפט לעניינים מקומיים – ירושלים. ביקשנו לזכות את המפגינה, וטענו שהעירייה פעלה בחוסר סמכות, בחוסר סבירות ובחוסר מידתיות. עיקר טענותינו:

• לרשות מקומית אין סמכות בחוק להגביל את חירות ההפגנה ולהתנותה בקבלת היתרים מראש.

• לרשות מקומית אין סמכות להטיל קנסות על מפגינים מכוח חוקי עזר עירוניים שעוסקים בניקיון או בתליית שלטים.

• חוסר סבירות ומידתיות – פקחי העירייה הגבילו את חופש המחאה של המפגינות והמפגינים בנסיבות שאינן מתקרבות אפילו לסכן את שלום הציבור, כפי שנדרש על פי הפסיקה. הקנס לא ניתן כדי לשמור על הסדר הציבורי אלא כדי לייצר הכבדה כלכלית.

• נושא ההפגנה – התנגדות לתוכנית בנייה – קשור ישירות לעבודת העירייה, דבר שמעלה חשש לניגוד עניינים ולאכיפה בררנית.


ב-11.7.2022 הרשיע בית המשפט לעניינים מקומיים את המפגינה, וקבע כי לעירייה יש סמכות לדרוש קבלת היתר להנחת עזרי הפגנה על המדרכה, וכן לקנוס מפגינים מכוח חוק העזר העירוני. בית המשפט הטיל על המפגינה קנס מופחת בסך 300 שקלים במקום הקנס המקורי על סך 475 ש''ח.


ב-6.9.2022 הגשנו ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים. טענו כי עזרי הפגנה, ובהם מיצגים ואמצעים קוליים המשמשים להעברת מסר במהלך הפגנה, הם אמצעים לביטוי ולמחאה, וכי הגבלת הזכות להשתמש בהם מהווה ניסיון של הרשות המקומית לדכא את חופש המחאה והביטוי. עוד טענו כי הדרישה לפנות לעירייה לפני עריכת הפגנה בבקשה בכתב למתן היתר עבור כל חפץ שיונח על המדרכה לא מתיישבת עם אופיין של הפגנות, בשונה מפעילות מסחרית המתקיימת במרחב הציבורי. מטבען של הפגנות שהן מתקיימות באופן ספונטני וללא תכנון רב מראשן, ומארגני האירוע אינם יכולים לצפות מה כל אדם יביא איתו ומה יניח על המדרכה.


בפסק דינה של השופטת רבקה פרידמן-פלדמן ב-13.8.2023 נקבע שעזרי ההפגנה היוו "מכשול" ברחוב, ולכן הייתה לעירייה סמכות לדרוש היתר להצבתם, ולקנוס את הנאשמת אשר לא קיבלה היתר כזה. פסק הדין דחה את טענותינו באשר לפגיעה בזכות החוקתית לחופש ביטוי ומחאה באופן שרירותי וללא הסמכה מפורשת בחוק.


ב-28.9.2023 ערערנו לבית המשפט העליון על פסק הדין. בערעור חזרנו וטענו כי לא ניתן להגביל את חופש המחאה באופן גורף בהוראת חוק עזר עירוני. כן טענו כי לרשות מקומית אין סמכות לדרוש היתר או רישיון להפגנה, וכי סמכות זו נתונה בידי המשטרה בלבד על פי חוק. לבסוף טענו כי גם אילו הייתה לעירייה סמכות, הישענות על חוק העזר הכללי והעמום, שמתייחס לצורך ברישיון לשם הנחה או הגבהה של כל דבר מעל המדרכה, אינה מספיקה, ומותירה פתח לאכיפה בררנית ומפלה. טענו כי היה מקום לקבוע נוהלי אכיפה מידתיים, עם קריטריונים ברורים, לעניין הצבת מיצגים באירועי מחאה, למשל במסגרת הנוהל העירוני בעניין אירועי מחאה במרחב הציבורי. משלא פורסם האיסור בבהירות בנהלים ומשלא נקבעו אמות מידה וקריטריונים לאכיפה, טענו כי יש לפסול את פעילות האכיפה ולבטל את הקנס שניתן לנאשמת.


פסק הדין ניתן ב-11.3.2024. נקבע כי אין בעיה ממשית בשאלת סמכות עיריית ירושלים להגביל את חופש הביטוי בחוק עזר משום שפקודת העיריות מסמיכה את העירייה לוודא תקינות פניות ובטיחות המדרכות והמעברים, וכי אין מקום לעסוק בחשש לאכיפה בררנית משום שלא הוכחה כזו בענייננו.


בסיום הדברים ציין השופט כבוב בקצרה כי אכן קיים קושי בכך שנוהלי העירייה לא מזכירים כי קיימת מדיניות לדרוש קבלת היתרים להנחת חפצים בהפגנות, וכי על העירייה לחוקק חקיקת משנה שתפרט את האופן ואת הנוהל שבהם תופעלנה סמכויותיה, ולכל הפחות תקבע הנחיות ברורות וחד-משמעיות המבהירות את אופן הפעלת סמכויותיה. כמו כן ציין השופט שמן הראוי שהעירייה תפעל לחדד ולהבהיר את הנהלים בעניין הזה ותפרסם את המדיניות ואת שיקולי האכיפה. הוצע כי העירייה תשקול לפטור מפגינים מקבלת היתר להנחת חפצים במקרים המתאימים.



חע''מ 61660-06-21 מדינת ישראל נ' וכסלר; עפמ''ק 10215-09-22 וכסלר נגד מדינת ישראל; רע"פ 7283/23 וכסלר נגד מדינת ישראל

עו"ד רעות שאער


חע''מ 61660-06-21 (בית משפט לעניינים מקומיים)

השלמת טיעון, מאי 2022

פסק הדין, 11.7.2022


עפמ''ק 10215-09-22 (בית משפט מחוזי)

הערעור, 6.9.2022

פסק הדין, 13.8.2023


רע"פ 7283/23 (בית המשפט העליון)

הערעור, 28.9.2023

תגובת המדינה, דצמבר 2023

פסק הדין, 11.3.2024



Comments


bottom of page