--- מסמך מתעדכן ---
מבנה הממשל בישראל (בין היתר – היעדר חוקה, כאשר התחליף הוא חוקי יסוד שניתן לשנות בקלות; היעדר הפרדה בין הרשות המחוקקת והמבצעת; ועוד) מציב את בית המשפט העליון כגורם המרכזי שיכול לאזן את מדיניות הממשלה ולפקח עליה. לצידו יש חשיבות רבה למערכת ייעוץ משפטי עצמאית ומקצועית – היועצ.ת המשפטי.ת לממשלה והיועצים המשפטיים במשרדי הממשלה.
עם כניסתה של הממשלה ה-37 לתפקידה היא החלה בצונאמי של יוזמות חקיקה שמטרתן להסיר את האיזונים והבלמים שמציבים גבולות ליכולתה של הרשות המבצעת לפעול, ובפרט – להגביל את עצמאותו ואת יכולת הפיקוח של בית המשפט העליון. את המהלך מובילים עבור הממשלה שר המשפטים יריב לוין, שהכריז בערב ה-4.1.2023 על מהפכה משפטית, ויו"ר ועדת חוקה ח"כ שמחה רוטמן. הממשלה משתמשת בעיקר בהצעות חוק פרטיות ולא בהצעות חוק ממשלתיות, שעוברות קודם דרך הייעוץ המשפטי של משרד המשפטים, ככל הנראה כדי לקצר את הזמן שייקח הליך החקיקה.
ערעורה של מערכת המשפט מתוכנן להיעשות בשלבים, באמצעות כמה שכבות של חקיקה. לכל רכיב כשלעצמו תהיה השפעה הרסנית. ביחד, הם מאיימים לשנות באופן דרמטי את פניה של מערכת המשפט ואת שיטת המשטר בישראל: מהפרדת רשויות ואיזונים ובלמים – לחיסול העצמאות של בתי המשפט ולשלטון ללא מצרים; משופטים מקצועיים לשופטים מטעם; ומשלטון שחייב להציג הצדקות למעשיו – לשלטון שמותר לו לנהוג בשרירות ובקפריזיות. הכל תחת מעטה כזב של "בעיית משילות". הקורבנות העיקריים של המהלך יהיו הדמוקרטיה בישראל וזכויות האדם של כולנו.
במסמך זה מובאים בקצרה ההצעות והיוזמות לערעור מערכת המשפט, וניתוח של הסכנה שהן מציבות לזכויות האדם ולדמוקרטיה. לרקע קצר על משמעותם של חוקי היסוד, ראו בסוף המסמך.
שינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים
המצב כיום:
שופטים נבחרים על-ידי ועדה שיושבים בה תשעה נציגים של מערכת המשפט ושל המערכת הפוליטית, כאשר יש רוב לאנשי המקצוע (שופטים.ות ועורכי.ות דין). נדרשת הסכמה של שבעה מתוך תשעת חברי הוועדה כדי למנות שופט, כך שמובטח איזון בין שיקולים מקצועיים לשיקולים פוליטיים שמשקפים מגוון קבוצות באוכלוסייה. גם היום לא ניתן למנות שופט לבית המשפט העליון בלי הסכמה של נבחרי הציבור.
ההצעה של הממשלה:
על פי הנוסח שעבר בקריאה ראשונה במליאה, יהיו תשעה חברים בוועדה: שלושה שופטים, כולל נשיאת העליון ועוד שני שופטים בדימוס שימונו בהסכמה ע"י הנשיאה ושר המשפטים, שלושה שרים, ושלושה חברי כנסת (אחד מהאופוזיציה). כלומר סה"כ חמישה מתוך תשעת הנציגים יהיו מטעם הממשלה. לבחירת שופטים תידרש הסכמה של חמישה מתוך תשעה – כלומר, לממשלה יהיה רוב אוטומטי בוועדה. בנוסף, יתקיים בוועדת חוקה שימוע פומבי למועמדים.
ב-19.3.2023 הציג ח"כ רוטמן הצעה אחרת, שעל פיה יהיו שתי ועדות נפרדות – לבחירת שופטים לבית המשפט העליון ולבחירת שופטים לערכאות האחרות. בוועדה לבחירת שופטים לבית המשפט העליון יהיו 11 חברים: 3 שופטים (נשיאת העליון ושני שופטי עליון), 3 שרים (בהם שר המשפטים), 3 חברי כנסת מהקואליציה ושני חברי כנסת מהאופוזיציה. מינוי שופט ידרוש הסכמה של 6 חברים. גם בהסדר הזה יהיה לקואליציה רוב אוטומטי. כדי להדיח שופט יידרש רוב של 9 מתוך 11 חברי הוועדה.
משמעות ההצעה והסכנה לדמוקרטיה ולזכויות האדם:
שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים היא בין היוזמות הראשונות שהממשלה מקדמת, ואישורה יאפשר לממשלה הנוכחית שליטה מיידית וגם ארוכת טווח בכל המינויים לבתי המשפט. השינוי יפגע קשות במקצועיות השופטים ובעצמאות שלהם. שופט או שופטת שירצו להתקדם במערכת יצטרכו לנסות ולקלוע לאופן שבו הפוליטיקאים בשלטון מפרשים את החוק כיד לשאת חן בעיני מי שאמורים למנות או לקדם אותם, במקום לפסוק לפי תפיסתם המקצועית את החוק ובאופן שוויוני. במקום השופטות ושופטים המוכשרים ביותר נקבל שופטים פחות טובים, וקשרים יחליפו כישורים. בית משפט פחות מקצועי ופחות עצמאי לא יוכל להגן על זכויות האדם או לבלום שחיתות שלטונית.
יותר שקיפות ויותר גיוון במערכת המשפט הם דברים חיוניים וחיובים, אך ההצעות שעל הפרק, בניגוד לרטוריקה שמלווה אותן, דווקא פוגעות בגיוון, במקצועיות ובניטרליות של השופטים. דווקא איזון בין הגורמים הפוליטיים והמקצועיים בוועדה מבטיח גיוון במינוי שופטים, מכיוון שהנציגים חייבים להגיע להסכמות על זהותם ועל אופיים של השופטים. התוצאה של שינוי השיטה תהיה אחידות מחשבתית ואידיאולוגית, מה שיפגע בהגנה ובייצוג של כלל האזרחים והקבוצות בחברה ושל צורכיהם.
קיום שימוע למועמדים בוועדת הכנסת משמעותו העמקת הפוליטיזציה בהליך הבחירה. שופטים יצטרכו לעבור מעין "משפט שדה" של הדרג הפוליטי לגבי עמדותיהם והשקפותיהם. במקום שופטים מקצועיים, ייבחרו שופטים מטעם בלבד. מעמד זה אף ירתיע שופטים מלהגיש מועמדתם לתפקיד החשוב, דבר שיפגע עוד יותר במקצועיות ומגוון המערכת.
מסמכים:
עמדת האגודה לזכויות האזרח, 23.1.2023
איפה זה עומד:
מוכן לקריאה שנייה ושלישית.
היוזמה נכללה בהצעת חוק פרטית של ח"כ רוטמן לשינויים בחוק יסוד: השפיטה. היא נדונה בוועדת חוקה, עברה בקריאה ראשונה במליאה ב-20.2.2023 וחזרה לוועדה לדיונים לקראת קריאה שנייה ושלישית. ב-19.3.2023 הציג ח"כ רוטמן הסדר "מרוכך" של היוזמה, אך גם הסדר זה מהווה למעשה השתלטות על מערכת המשפט. ב-27.3.2023 אישרה הוועדה את הנוסח לקריאה שנייה ושלישית. קידום החוק נעצר, אך הממשלה יכולה להביאו לאישור במליאת הכנסת בכל עת שתרצה.

ביטול הביקורת השיפוטית על חוקי יסוד
המצב כיום:
התפיסה הרווחת היא שחוקי היסוד מהווים פרקים בחוקה העתידית, ומעמדם הנורמטיבי גבוה משל חוק רגיל. יחד עם זאת, הליך החקיקה של חוק יסוד על ידי הכנסת בכובעה כרשות מכוננת אינו שונה מהליך החקיקה של חוק רגיל, ולכן אפשר בקלות רבה לתקן חוקי יסוד או לחוקק חוקי יסוד חדשים, ושינויים כאלו נעשים בישראל בשכיחות גבוהה.
עד היום בג"ץ לא פסל חוק יסוד. עם זאת, בג"ץ דן מספר פעמים באפשרות להתערבות בתיקונים חוקתיים (תיקון לחוקי יסוד) וקבע שתי עילות להתערבות: העילה הראשונה היא "התיקון החוקתי הלא חוקתי", שבוחן אם תיקון חוקתי נוגד את עקרונות היסוד של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. בג"ץ קבע שההתערבות השיפוטית לפי עילה זו תהיה במקרים קיצוניים ביותר. העילה השנייה היא במקרה של "שימוש לרעה בסמכות המכוננת", למשל, כאשר חוק רגיל מתחזה לחוק יסוד, או כשמשתמשים בחוק היסוד שלא לצורך כללי אלא לצורך פרסונלי של ממשלה מסוימת. בג"ץ הוציא פעם אחת התראת בטלות על חוק יסוד בשל סיווגו כהוראת שעה.
ההצעה של שר המשפטים לוין ושל ח"כ רוטמן:
לאסור על בג"ץ לפסול חוקי יסוד.
משמעות ההצעה והסכנה לדמוקרטיה ולזכויות האדם:
ביטול הביקורת השיפוטית על חוקי יסוד היא בין היוזמות הראשונות שהממשלה מקדמת. אישורו של חוק זה יאפשר לממשלה להעביר בחקיקה כל דבר שתרצה, גם אם משמעותו היא שינוי יסודות המשטר או פגיעה בזכויות אדם, ובית המשפט לא יוכל להתערב כל עוד השינוי נעשה באמצעות חוק יסוד. כך למשל תוכל הממשלה לקדם תיקון בחוק יסוד: הממשלה שיכשיר את דרעי לכהן כשר, לקדם תיקון לחוק יסוד: הכנסת (סעיף 7א) שיקל על הפסילה של מועמדים וח"כים ערבים מלכהן בכנסת, ולקבוע פטור מגיוס לחרדים במסגרת חוק יסוד. דוגמה נוספת היא חוק יסוד: ההגירה שמבקשת הממשלה החדשה לקדם, שכולל שורה של פגיעות בזכויות אדם. אם ההצעה לאסור על בג"ץ לפסול חוקי יסוד תעבור, תימנע האפשרות של ביקורת שיפוטית על החוק ובג"ץ לא יוכל להתערב כדי לצמצם את הפגיעה בזכויות האדם.
ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד היא חיונית במציאות שבה חקיקת חוקי יסוד היא ככל חוק רגיל, שבה נעשה שימוש תכוף בחוקי יסוד כדי לשנות את אופי המשטר, לקדם אינטרסים צרים של הממשלה המכהנת או לפגוע בזכויות אדם, ובהיעדר חוקה שלמה, מוסכמת ומשוריינת. במדינה דמוקרטית מתוקנת היה צריך לעגן בחקיקה את הסמכות של בג"ץ לקיים ביקורת על חוקי היסוד, ובוודאי לא לבטל אותה.
מסמכים:
עמדת האגודה לזכויות האזרח, 23.1.2023
איפה זה עומד:
עבר בקריאה ראשונה.
היוזמה נכללת בהצעת חוק פרטית של ח"כ רוטמן לשינויים בחוק יסוד: השפיטה, שמקודמת בוועדת חוקה. היא עברה בקריאה ראשונה במליאה ב-20.2.2023, וצפויה לחזור לדיונים בוועדת חוקה להכנה לקריאה שנייה-שלישית ולעבור במליאה עד סוף מרץ.

צמצום הביקורת השיפוטית על חקיקה רגילה
המצב כיום:
בית המשפט העליון יכול לבטל חוק או סעיף בחוק אם הוא עומד בסתירה לעקרונות שנקבעו בחוקי היסוד. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הוא החוק החשוב ביותר בהקשר הזה, ומכוחו יכול בית המשפט לבטל חוקים שפוגעים בזכויות אדם.
ההצעה של ח"כ רוטמן:
הממשלה מבקשת לצמצם משמעותית את יכולתו של בית המשפט העליון לפסול חוקים לפי ההצעה של ח"כ רוטמן, רק הרכב מלא של העליון (כל 15 השופטים) יוכל לדון בחוקתיותו ובתוקפו של חוק רגיל. בית המשפט יוכל לפסול את החוק רק אם הוא סותר מפורשות חוק יסוד, ורק ברוב של 4/5 מהשופטים (12 שופטים) לפחות. כל זאת – רק אם אין בחוק פסקת התגברות (שמשמעותה שבית המשפט לא יכול בכלל לדון בנושא).
משמעות ההצעה והסכנה לדמוקרטיה ולזכויות האדם:
אם ההצעה תאושר, המשמעות היא קביעת תנאים כמעט בלתי אפשריים לביטולו של חוק על ידי בית המשפט העליון. הכנסת תוכל לחוקק חוקים פוגעניים, למשל כלפי קבוצות מיעוט או קבוצות מוחלשות, וככל הנראה לא יהיו מקרים שבהם בית המשפט יצליח למלא את כל התנאים הנדרשים כדי לבטלו. להמחשה נציין, שעל הפרק כבר עומדים מספר עניינים שבית המשפט נדרש להם בעבר ופסל אותם, ויתכן שהממשלה תבקש לקדם בכל זאת. למשל, מאסר וגירוש פליטים או תפיסת כספיהם, תפיסת קרקעות פלסטיניות בשטחים, קידום פטור משרות צבאי רק לחרדים, הפרדה בין נשים וגברים שלא תחשב הפליה ועוד.
מסמכים:
עמדת האגודה לזכויות האזרח, 23.1.2023
איפה זה עומד:
עבר בקריאה ראשונה.
ח"כ רוטמן מקדם את הסוגיה של הביקורת השיפוטית על חקיקה רגילה (כולל פסקת ההתגברות) במסגרת שתי הצעות חוק מטעמו. הצעות החוק עברו בקריאה ראשונה במליאה בלילה שבין ה-13 ל-14 במרץ, וצפויות לחזור לדיונים בוועדת חוקה להכנה לקריאה שנייה-שלישית ולעבור במליאה עד סוף מרץ.

פסקת ההתגברות
המצב כיום:
בית המשפט העליון מוסמך לבטל חוקים או סעיפים בחוק אם הם עומדים בסתירה לחוקי היסוד, ובפרט לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו – כלומר, בסמכותו של בית המשפט לפסול חוקים שפוגעים באופן לא מידתי בזכויות האדם.
ההצעה של השר לוין:
לחוקק את פסקת ההתגברות, שתקבע שהכנסת יכולה לחוקק מחדש חוק שבג"ץ ביטל, וזאת ברוב של 61 ח"כים.
משמעות ההצעה והסכנה לדמוקרטיה ולזכויות האדם:
המשמעות היא למעשה הסרת היכולת של בית המשפט העליון לבטל חקיקה שפוגעת בזכויות אדם. מכיוון שהרוב הנדרש הוא של 61 ח"כים בלבד, לקואליציה לא תהיה בעיה לחוקק מחדש כל חוק שבג"ץ ביטל או לחסן חוקים חדשים מפני ביקורת של בית המשפט, ולבטל בפועל את מעט ההגנות שקבעה הכנסת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. החוקים ה"עוקפים" הללו צפויים להיות המזיקים ביותר מבחינת זכויות האדם, לקדם אי שוויון ואפליה של מיעוטים בישראל, סיפוח דה-יורה של השטחים הכבושים ומדיניות פוגענית כלפי מבקשי מקלט.
אמנם חלק הארי של פעולתו של בית המשפט העליון אינו קשור לפיקוח על החקיקה, ומכאן שהוא יוכל להמשיך למלא את רוב תפקידיו גם אם פסקת ההתגברות תעבור, ובכל זאת הדבר ישפיע על מרכיב חיוני בסמכות מערכת המשפט, וישאיר קבוצות מיעוט וקבוצות מוחלשות ללא הגנה מפני פגיעה בזכויותיהן.
להרחבה: פסקת ההתגברות – שאלות ותשובות | למה פסקת ההתגברות מפחידה אותנו?
איפה זה עומד:
עבר בקריאה ראשונה.
ח"כ רוטמן קידם בוועדת החוקה שתי הצעות משלימות מטעמו: האחת היא תיקון לחוק יסוד: השפיטה, הקובע שלבג"ץ לא תהיה סמכות לבטל חוק שכולל פסקת התגברות; השנייה היא תיקון לחוק יסוד: הכנסת, הקובע כי הכנסת יכולה לחוקק פסקת התגברות בדברי חקיקה, ומה הפרוצדורה לכך. שתי ההצעות עברו בקריאה ראשונה במליאה בלילה שבין ה-13 ל-14 במרץ, וצפויות לחזור לדיונים בוועדת חוקה להכנה לקריאה שנייה-שלישית ולעבור במליאה עד סוף מרץ.
מסמכים:
עמדת האגודה לזכויות האזרח, 23.1.2023

ביטול עילת הסבירות
המצב כיום:
בתי המשפט מוסמכים לבטל החלטה של רשות מנהלית (החלטה של שר, משרד ממשלתי, מוסד ממשלתי, בעל תפקיד בשירות המדינה, רשות מקומית) אם הם מוצאים שההחלטה היא בלתי סבירה. עילת הסבירות היא המחסום האחרון של האזרח בפני שלטון שמפעיל את סמכויותיו בשרירות ובהפליה.
בפועל, בית המשפט קבע שאין זה מתפקידו להחליף את שיקול הדעת של הרשות, והוא יתערב רק אם ההחלטה בלתי סבירה – כלומר החלטה שאף בעל תפקיד ציבורי שפועל בסבירות לא היה מגיע אליה.
ההצעה של השר לוין:
לבטל את עילת הסבירות, כך שבית המשפט לא יוכל לקבוע שהחלטה של הממשלה, של ראש הממשלה או של שר היא לא סבירה.
משמעות ההצעה והסכנה לדמוקרטיה ולזכויות האדם:
משמעות ההצעה היא שקובעי מדיניות ופקידי ממשל יוכלו לקבל החלטות שרירותיות ומפלות, מתוך מניעים זרים ואינטרסים אישיים, בלי לתת משקל לשיקולים חיוניים, והאזרחים לא יוכלו לפנות לבית המשפט כדי לנסות לשנות את ההחלטות. הנזק: פגיעה בזכויות האדם, ובפרט בזכות לשוויון, בזכות להליך הוגן ובזכות הגישה לערכאות.
איפה זה עומד:
החוק עבר. החוק עבר בקריאה שנייה ושלישית ב-24.7.2023.
מסמכים:
עמדת האגודה לזכויות האזרח, 23.1.2023

מינוי יועצים משפטיים במשרדי הממשלה
המצב כיום:
יועץ משפטי אינו משרת אמון אלא משרה מקצועית, והיועץ כפוף מקצועית ליועץ המשפטי לממשלה.
ההצעה של השר לוין:
היועץ המשפטי של המשרד יתמנה על ידי השר, כלומר משרתו תהיה משרת אמון. בנוסף מוצע להגדיר מחדש את תפקידי היועצים המשפטיים בכל הרמות כך שעמדתם תהיה רק בגדר "עצה" לא מחייבת, כדי לצמצם את סמכותם ואת יכולתם לפקח על מדיניות הממשלה.
משמעות ההצעה והסכנה לדמוקרטיה ולזכויות האדם:
הרפורמה תהפוך את מערך הייעוץ המשפטי למערך שלא מחויב לציבור אלא לפוליטיקאים. יועץ משפטי "מטעם" יהיה נאמן קודם כל לשר שמינה אותו, ולא יבלום שר שמבקש לפגוע בזכויות האדם או לנהוג בשחיתות, שכן אחרת יאבד את משרתו. אינטרסים פוליטיים יקבלו עדיפות על פני האינטרס הציבורי ושלטון החוק, והיועצים המשפטיים יהפכו ממי שאמונים על שלטון החוק למי שמסייעים לדרג הנבחר לקדם את מדיניותו.
איפה זה עומד:
ח"כ רוטמן החל לקדם את היוזמה בהצעת חוק מטעם ועדת חוקה, והוועדה קיימה מספר דיונים. אלא שהיועצת המשפטית של הכנסת קבעה שלדעתה לא ניתן לקדם עניין זה כהצעת חוק מטעם הוועדה, ובעקבות עמדתה ההצעה לא הובאה לאישור לקריאה ראשונה בוועדה. נראה שבשלב זה הממשלה אינה מקדמת את הנושא, אלא מתמקדת בתיקונים האחרים.
שימוע ציבורי לשופטים
המצב כיום:
שופטים נבחרים על-ידי ועדה שיושבים בה נציגי מערכת המשפט ונציגי המערכת הפוליטית, שבה יש רוב לאנשי המקצוע, כפי שהוסבר לעיל.
ההצעה של השר לוין:
כחלק מהליך בחירת השופטים לבית המשפט העליון יתקיים גם שימוע ציבורי למועמדות ולמועמדים בוועדת החוקה בכנסת.
משמעות ההצעה והסכנה לדמוקרטיה ולזכויות האדם:
שקיפות בהליך בחירת שופטים אינה בהכרח דבר רע אם היא נעשית באופן ראוי, והיו כבר בעבר יוזמות לבצע שימוע ציבורי בוועדה לבחירת שופטים. אולם העברת השימוע לכנסת משמעה שיתקיים מעין "משפט שדה" למועמדים בעליון, שבו הם ייחקרו על השקפותיהם ועמדותיהם לגבי נושאים פוליטיים ונושאים השנויים במחלוקת. במקום ששופטים ייבחרו בשל המומחיות המשפטית והמקצועיות שלהם, הם ייבחרו בשל עמדותיהם הפוליטיות.
איפה זה עומד:
אושר בקריאה ראשונה.
היוזמה נכללה בהצעה של ח"כ רוטמן לתיקון חוק יסוד: השפיטה, כחלק מההצעה בעניין הוועדה למינוי שופטים, ואושרה בקריאה ראשונה במליאה.

מינוי נשיא בית המשפט העליון
המצב כיום:
שיטת הסיניוריטי – עם פרישתו של נשיא בית המשפט העליון, מתמנה לנשיא השופט.ת בעל הוותק הרב ביותר המכהן בבית המשפט העליון. שיטת מינוי זו מבטיחה קריטריון ניטרלי בבחירת נשיא בית המשפט, שמבטיח גם ניסיון מקצועי רב. יש לציין כי לנשיא פריבילגיות מסוימות הקבועות בחוק, אך פסיקתו של נשיא העליון שווה לפסיקתם של יתר השופטים.
ההצעה של השר לוין:
שיטת הסיניוריטי תבוטל, ומינויו של נשיא בית המשפט העליון יתבצע ע"י הממשלה. הממשלה אף תוכל למנות לבית המשפט העליון נשיא חיצוני, שלא היה שופט שם כלל.
משמעות ההצעה והסכנה לדמוקרטיה ולזכויות האדם:
משמעות ההצעה, יחד עם שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, היא פגיעה קשה בעצמאות השופטים, שקידומם ייקבע לא לפי קריטריון ניטרלי ושוויוני אלא לפי מידת שביעות הרצון של הפוליטיקאים מהפסיקות שלהם, ופגיעה בסמכותו ובמקצועיותו של הנשיא או הנשיאה.
איפה זה עומד:
היוזמה נכללה בתוכנית שהציג השר לוין, טרם הונחה כהצעת חוק.
שינוי באופן חקיקתם של חוקי יסוד
המצב כיום:
אין כיום בישראל חוק יסוד המסדיר את תחום החקיקה, והוא מוסדר בעיקר בתקנון הכנסת. כך למשל, לא הוסדר בחוק יסוד המדרג הנורמטיבי של חוקים (כלומר – ההיררכיה בין סוגי החקיקה, למשל שחוק יסוד גובר על חוק רגיל); חוק יסוד יכול להתקבל ברוב רגיל בכנסת; ואפשר לשנות או לבטל חוק יסוד ברוב רגיל (אלא אם נקבע אחרת בחוק היסוד עצמו).
ההצעה המסתמנת של הממשלה:
הממשלה מבקשת לקדם את חוק יסוד: החקיקה, שיסדיר את המדרג הנורמטיבי של החוקים, את האפשרות של בחת המשפט העליון לפסול אותם ואת האפשרות של הכנסת לחוקק אותם מחדש. מהפרסומים ומהצעת חוק פרטית שהשר לוין הגיש בעבר עולה, כי הכוונה היא להפוך את הליך החקיקה של חוק יסוד למורכב וקשה יותר.
משמעות ההצעה והסכנה לדמוקרטיה ולזכויות האדם:
בבסיסה, ההצעה עונה על צורך חשוב: צריך לעגן בחוק יסוד את הליכי החקיקה ואת המדרג הנורמטיבי של חוקים, וראוי גם להקשיח את האפשרות לתקן את חוקי היסוד, שמהווים חלק מהחוקה. חקיקה או תיקון של חוקי יסוד אכן מחייבים הליך מורכב וקשה יותר מחקיקה רגילה, וזאת כדי למנוע תיקונים לחוקה שמשקפים את צורכי הרוב שנמצא באותה עת בשלטון, במקום כללי משחק ארוכי טווח.
אולם על פי אותו ההיגיון, היה צריך להחיל את הנורמה הזאת כבר עתה, על ההצעות הנוכחיות לשינויים המשטריים מרחיקי הלכת. ההחלטה לנצל את כוח הרוב לתיקון קיצוני של החוקה ורק לאחר מכן לשנות את הליך תיקוני החוקה להליך קשה יותר, מעלה חשש ממשי לניסיון לבצר את שינויי המשטר ולא לאפשר לכנסת עתידית להצליח להחזיר את המצב לקדמותו. ההצעה היתה יכולה להיות לגיטימית ודמוקרטית לו היתה הכנסת מחוקקת קודם כל את חוק יסוד: החקיקה, שקובע הליך מורכב יותר לחקיקה או תיקון של חוקי יסוד, ורק אחר כך מנסה להעביר בחקיקה את השינויים האחרים, בהתאם להליך המורכב יותר שנקבע כהליך ראוי.
איפה זה עומד:
על פי הפרסומים נכלל בשלבים מאוחרים יותר בתוכנית של השר לוין, טרם קודם.
ביטול חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו
המצב כיום:
חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הוא החוק החשוב ביותר להגנה על זכויות אדם בישראל. זהו המסמך הקרוב ביותר למגילת זכויות אדם בישראל, ומכוחו מובטחות לכולנו הזכויות הכי בסיסיות – לחיים, לכבוד, לפרטיות, לקניין, לחירות, לחופש תנועה. זהו גם החוק המהווה בסיס לביקורת השיפוטית על החקיקה, ומכוחו יכול בית המשפט העליון לבטל חוקים שפוגעים בזכויות אדם.
ההצעה המסתמנת של הממשלה:
במסגרת הצעתו של השר לוין לחוק יסוד: החקיקה, בכוונתו לכלול סעיף שיקבע כי חוק יסוד שלא התקבל ברוב של 61 חברי כנסת – יהפוך לחוק רגיל. מכיוון שחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו התקבל ברוב קטן יותר, הוא יאבד את מעמדו כחוק יסוד (יש לציין כי הדבר נתון לפרשנות, מכיוון שהחוק תוקן לאחר שנתיים ברוב גדול של למעלה מ-61 חברי כנסת). במקביל, יש כוונה לחוקק חוק יסוד חדש לזכויות אדם, ללא פסקת הגבלה. כלומר, חוק שלא יאפשר לבית המשפט העליון לפסול חוקים שסותרים אותו.
משמעות ההצעה והסכנה לדמוקרטיה ולזכויות האדם:
אם תתקבל הפרשנות שתאפשר לשנמך את מעמדו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ולהפכו לחוק רגיל, ההשלכות מבחינת זכויות האדם בישראל יהיו דרמטיות:
החוק לא יגבר עוד על חוקים אחרים, ובית המשפט העליון לא יוכל לפסול חוקים שסותרים אותו ופוגעים בזכויות האדם.
אפשר יהיה לחוקק חוקים אחרים שיפגעו בזכויות האדם המנויות בו: כל חוק חדש אפשר יהיה לפרש כגובר על חוק כבוד האדם חירותו, שכן לרוב חוק מאוחר גובר על חוק מוקדם. כך גם חוק שיסדיר פגיעה ספציפית בזכויות אדם יפורש כגובר על חוק כבוד האדם וחירותו, שהוא חוק כללי, שכן חוק מיוחד גובר לרוב על חוק כללי.
זכויות האדם המנויות בחוק זה יהיו במעמד נמוך יותר מאשר עקרונות שנקבעו בחוקי יסוד אחרים, כמו חוק יסוד: הלאום.
המשמעות היא ביטול ההגנות על זכויות האדם הבסיסיות שלנו, וביטול ההגנה לקבוצות הפגיעות ביותר – נשים, ערבים, להט"ב, מהגרי עבודה ופליטים, פלסטינים בשטחים ועוד. זכויות האדם הבסיסיות ביותר יוכפפו לשרירות ליבו של השלטון.
חוק היסוד החדש המתוכנן, גם אם יכלול שורה ארוכה של זכויות אדם, וגם אם בכותרתו יכללו המילים "חוק יסוד", לא יוכל להגן על זכויות האדם שלנו ללא פסקת הגבלה וביקורת שיפוטית, שכן לבית המשפט העליון לא תהיה אפשרות לפסול חוק שסותר אותו. כך, החוק יישאר ברמה ההצהרתית ולא יהווה כלי ממשי להגנה על זכויות האדם.
איפה זה עומד:
על פי הפרסומים נכלל בשלבים מאוחרים יותר בתוכנית של השר לוין, טרם קודם.
צמצום זכות העמידה בבג"ץ
המצב כיום:
זכות העמידה היא הזכות לעתור לבג"ץ או לבית המשפט לעניינים מינהליים נגד עוולות שלטוניות כגון פגיעה בזכויות אדם, פגיעה באינטרסים ציבוריים, שחיתות שלטונית או מינויים פסולים. כיום זכות העמידה בישראל היא רחבה, כך שאזרחים, עמותות ועותרים ציבוריים אחרים יכולים לעתור לבתי המשפט כשאינטרס ציבורי נפגע ע"י רשויות השלטון, גם אם הם לא נפגעו מכך באופן ישיר.
ההצעה המסתמנת של הממשלה:
להגביל את זכות העמידה בבג"ץ כך שרק מי שנפגע באופן ישיר מהחלטה שלטונית יוכל לעתור נגדה. זכות העמידה תוגבל עוד יותר על ידי קביעה של רשימת עילות מצומצמת, שרק לפיהן אפשר יהיה לעתור.
משמעות ההצעה והסכנה לדמוקרטיה ולזכויות האדם:
הגבלת היכולת של עותרים ציבוריים לעתור נגד החלטות שלטוניות שפוגעות באינטרסים הציבוריים ובזכויות האדם תוביל לפגיעה קשה בזכויות האדם, בשלטון החוק ובאיכות השלטון, ובערכים ציבוריים חיוניים כמו הגנה על הסביבה. לא תמיד ישנו עותר ספציפי שנפגע וגם יכול ומוכן לפנות לערכאות. לעיתים הפגיעה היא פגיעה כללית בציבור (למשל במקרה של פגיעה בסביבה או שחיתות), וגם כשיש נפגעים ישירים, לא תמיד פשוט למצוא עותר ספציפי שמוכן ליזום הליך ארוך, יקר וקשה בבית המשפט, לוותר על פרטיותו ולהסתכן בנזקים שאולי ייגרמו לו (למשל, במקרה שהוא תלוי ברשות המינהלית שנגדה הוא עותר). אם תישלל זכות העמידה של עותרים ציבוריים, יהיו מקרים של עוולות ופגיעות שלטוניות שאי אפשר יהיה להביא בפני בית המשפט, ולשלטון יהיה כוח בלתי מוגבל.
איפה זה עומד:
על פי הפרסומים נכלל בשלבים מאוחרים יותר בתוכנית של השר לוין, טרם קודם.
פיצול תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה ושינוי מעמד הייעוץ המשפטי לממשלה
המצב כיום:
היועץ המשפטי לממשלה אמון הן על הייעוץ המשפטי לממשלה על כל זרועותיה (באמצעות היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה שכפופים אליו), והן על מערכת התביעה הכללית וייצוג המדינה בערכאות המשפטיות.
ההצעה המסתמנת של הממשלה:
לפצל את תפקיד היועמ"ש לשניים ואפילו שלושה תפקידים שונים, בהתאם להצעות שונות שעל הפרק. ההצעה הבסיסית היא לפצל מהתפקיד את הפונקציות של ראש התביעה והמייצג בערכאות משפטיות. תפקיד היועץ המשפטי לממשלה יצטמצם לעורך הדין של הממשלה, שעמדתו לא תחייב אותה אלא תהיה עצה בלבד.
משמעות ההצעה והסכנה לדמוקרטיה ולזכויות האדם:
עצם ההצעה לפצל את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה לא בהכרח תפגע בדמוקרטיה. טיעונים שונים תומכים בפיצול של התפקיד לכשעצמו או שוללים אותו, ויש דעות לכאן ולכאן. הבעיה נובעת מהכוונה להפוך את היועץ המשפטי לממשלה למינוי פוליטי, שתפקידו לשרת את הצרכים והאינטרסים של הממשלה במקום להיות אמון על האינטרסים של הציבור ועל שלטון החוק, וכן הפיכת עמדתו ממחייבת לעצה בלבד.
איפה זה עומד:
על פי הפרסומים נכלל בשלבים מאוחרים יותר בתוכנית של השר לוין, טרם קודם.
רקע
על חוקי היסוד
אין כיום בישראל חוק יסוד המסדיר את תחום החקיקה, והוא מוסדר בעיקר בתקנון הכנסת. כך למשל, לא הוסדר בחוק יסוד המדרג הנורמטיבי של חוקים (כלומר – ההיררכיה בין סוגי החקיקה, למשל שחוק יסוד גובר על חוק רגיל); חוק יסוד יכול להתקבל ברוב רגיל בכנסת; ואפשר לשנות או לבטל חוק יסוד ברוב רגיל (אלא אם נקבע אחרת בחוק היסוד עצמו).
בעת חקיקת חוקי היסוד העוסקים בזכויות האדם בשנת 1992 – חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק, קבעה הכנסת, בכובעה כרשות מכוננת, פסקת הגבלה. נקבע בה שניתן לפגוע בזכויות שעוגנו בחוקי יסוד אלו רק בחוק או לפי הסמכה מפורשת בחוק, ההולם את ערכי מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש.
בית המשפט העליון פירש את פסקת ההגבלה כמקנה לבתי המשפט סמכות לבטל חוק של הכנסת שלא עומד בתנאים המנויים בה - למשל, אם הפגיעה היא לא מידתית. מאז נפסלו חוקים או סעיפי חוק על ידי בית המשפט העליון כאשר נמצא שהם פוגעים בזכויות חוקתיות ולא עומדים בתנאי פסקת ההגבלה.
בית המשפט העליון מוסמך לבטל חוקים או סעיפים בחוק אם הם עומדים בסתירה לחוקי היסוד, ובפרט לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו – כלומר, בסמכותו של בית המשפט לפסול חוקים שפוגעים באופן לא מידתי בזכויות האדם.
בנוסף נקבע שניתן לפסול חוק אם נפלו פגמים קשים בהליך בו התקבל. למשל – נשללה זכות ההשתתפות של חברי כנסת בהליך החקיקה, משום שנתבקשו להצביע לפני שניתנה להם הזדמנות להבין את מהות החקיקה.
יש לציין כי במהלך 30 השנה שחלפו מאז חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בית המשפט ביטל חוקים או סעיפי חוק שסתרו אותו רק 22 פעמים.
לגבי פסילת חוק יסוד – הדבר טרם נעשה אך נקבע שהדבר אפשרי אם מדובר בתיקון בלתי חוקתי, אשר שולל את עקרונות היסוד של המשטר הדמוקרטי או פוגע בליבת זהותה היהודית של המדינה. כמו כן נקבע שניתן לבטל חוק יסוד במקרים קיצוניים אם נעשה שימוש לרעה בסמכות המכוננת. למשל – אם עיגנו נורמה רגילה בחוק יסוד ללא הצדקה, או אם נעשה שימוש בסמכות המכוננת לצורך פרסונלי מובהק של אותה ממשלה. כמו כן בוחן בית המשפט אם קוימו דרישות שריון שונות, כלומר שחוק היסוד התקבל ברוב הנדרש.