בשנת 2019 הצטרפנו לקו לעובד בהגשת עתירות (תחילה למחוזי ואחר כך לעליון) נגד מנגנון הפקעת כספי הפיקדון של מהגרי עבודה. על פי חוק, על מעסיקים להפקיד עבור עובדיהם זכויות סוציאליות למהגרי עבודה – פיצויי פיטורים ופנסיה – לקרן, והם זכאים לכספים הללו עם עזיבתם את הארץ. עוד לפי החוק, אם עובדים אינם יוצאים מהארץ במועד שהורו להם, הם נקנסים עד למלוא גובה ההפרשות. כלומר, החוק והתקנות מכוחו מאפשרים לגזול מעובדים את הזכויות הסוציאליות שלהם בגין שהייה מעבר לתקופת הוויזה.
בעתירות טענו כי אין לדבר הזה אח ורע בשום מדינה בעולם, ולא מוכר עוד הסדר שלפיו בגין אי יציאה מהארץ אדם מאבד את הפנסיה שלו. טענו גם כי אין פרופורציה בין העבירה לבין העונש: עובד שעבד כדין משך 12 שנים יצבור סכום גבוה מאוד, שיחולט אם לא יעזוב. עובד שעבד כדין חודש אחד, ולאחר מכן נותר 12 שנים ללא רישיון, יאבד רק כמה מאות שקלים שהופקדו עבורו בחודש הראשון, והמעסיק יצטרך לשלם לו ישירות את הפנסיה שצבר ביתר השנים, כי לפי הדין הוא חייב לו פנסיה.
הסדר ברוח זו נקבע גם למבקשי מקלט, והוא אף אושר בפסק דין של בג"ץ בשנת 2020, אלא שהוא שונה במספר מובנים ובראשם: על פי חוק, ההפרשה עבור מבקשי מקלט היא גבוהה יותר, והקנס הוא בעיקרו על החלק שניתן בנוסף על הפרשת החובה. כלומר, מבקשי מקלט שלא יוצאים במועד (ולגבי אף אחד מהם לא הגיע המועד), עלולים לאבד את מה שהמעסיקים הפרישו מעבר. רוב רובם של כספי הפנסיה ופיצויי הפיטורים יישארו בידיהם. לא כך אצל מהגרי עבודה שמאבדים הכל.
ב-9.2.2022 נתן בג"ץ צו על תנאי והורה למדינה לנמק מדוע החוק לא יבוטל. ב-15.11.202 התקיים דיון בעתירה בפני הרכב מורחב.
ב-12.7.2023 פסק בג"ץ בעתירה, ופסל את הסעיף הרלוונטי בחוק. בית המשפט קבע כי בית הסדר הניכוי שמכוחו עשויות להישלל כלל ההפרשות הסוציאליות שהופקדו לטובת עובד זר שעבד בישראל כחוק אך לא יצא ממנה במועד, פוגע בזכות החוקתית לקניין באופן שאינו מידתי. בית המשפט קבע כי על הכנסת והשרים הרלוונטיים לגבש הסדר חלופי בתוך שישה חודשים, ואם לא ייעשה כן – יבוטל הסדר הניכוי.
עת"מ 51191-07-19 Zhu Longjun נ' שר הפנים; בג"ץ 6942/19 צ'באנו נ' שר הפנים; בג"ץ 6948/19 Zhu Longjun נ' שר הפנים
עו"ד: מיכל תג'ר (קו לעובד), עודד פלר (האגודה לזכויות האזרח
עת"מ 51191-07-19
פסק הדין, 7.10.2019
בג"ץ 6942/19, בג"ץ 6948/19
עתירה מתוקנת ומאוחדת, מאי 2021
תגובת המדינה, דצמבר 2021
תגובת הכנסת, דצמבר 2021
תגובה מטעם העותרים, ינואר 2022
החלטה (צו על תנאי), 9.2.2022
פסק הדין, 12.7.2023 | תקציר פסק הדין