היום (8.11.2023) אישרה הכנסת חוק שעל פיו צריכה שיטתית ומתמשכת של פרסומים של חמאס ודעאש תהווה, בנסיבות מסוימות, עבירה פלילית, שעונשה שנה מאסר.
בעקבות הביקורת הציבורית על הנוסח המקורי של הצעת החוק הוכנסו בה שינויים שממתנים במעט את נזקו: החוק בנוסח שאושר מחייב נסיבות חיצוניות נוספות להפללה, המצביעות על הזדהות עם דאעש או חמאס, ולא די בעצם הצריכה הפסיבית של הפרסומים. אולם בצל העמימות שאופפת רבים ממרכיבי העבירה, שנתונים לפרשנות של הרשויות, ספק רב אם תוספת זו תצמצם מהנזק שטמון בחוק ותמנע את סיבוכם של אזרחים תמימים בחשדות לעבירות טרור.
למרות השינוי, עדיין מדובר בחוק שהוא חסר תקדים במדינות דמוקרטיות, ושיהיה לו אפקט מצנן על חופש הביטוי. יש פער בין המקרים הקיצוניים שמטרידים את השב"כ, ושאותם נועד החוק למנוע, לבין לשון החוק, שיכולה להביא לפגיעה גם באזרחים תמימים שאין להם כל כוונה לבצע לטרור.
מה קובע החוק?
החוק קובע כי צריכה שיטתית ומתמשכת של פרסומים של דעאש ושל חמאס, בנסיבות שמעידות על הזדהות עם ארגון הטרור, היא עבירה פלילית שדינה שנה מאסר. הפרסומים שצריכתם השיטתית והמתמשכת אסורה הם פרסומים שכוללים קריאה ישירה לביצוע מעשה טרור, דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה טרור ותיעוד של ביצוע מעשי טרור.
צריכה של פרסומים כאלה שנעשתה באקראי, בתום לב או למטרה לגיטימית לא תיחשב לעבירה.
בשל הקשיים שמעורר החוק הוא נקבע כהוראת שעה (חוק זמני), כדי שאפשר יהיה לבחון את האופן בו הוא מיושם.
מה מטרת החוק?
לדברי השב"כ החוק נועד להתמודד עם מחבלים פוטנציאליים שעוברים אינדוקטרינציה ושטיפת מוח, כמו גם לימוד מעשי, על ידי ארגון דעאש או החמאס, ואשר לאחר מכן מוציאים לפועל פיגועי יחידים.
מהם הקשיים שמעורר החוק?
החוק מאפשר להטיל עונש על אדם בלי שפעל באופן אקטיבי, אלא רק צפה בתמונות, בפרסומים ובסרטונים באופן פסיבי, ורק בשל החשש שהצפייה תניע אותו לפעול. לכן מדובר בענישה על דברים שבלב, באופן שמנוגד לעקרונות היסוד של ענישה פלילית, שעל פיהם אפשר להעניש רק על מעשים ולא על מחשבות.
מכיוון שרבים ממרכיבי העבירה מנוסחים באופן עמום ונתון לפרשנות, החוק עלול להוביל לסיבוכם של אזרחים תמימים בחשדות לעבירות טרור.
החוק יוצר אפקט מצנן על חופש הביטוי, שכן אזרחים עלולים לחשוש לצרוך פרסומים כאלה למטרות לגיטימיות בשל החשש שזה יוביל לפתיחה בחקירה נגדם. כך למשל, עיתונאי עלול לחשוש להיכנס לערוצי תעמולה של חמאס לצורך עבודתו.
האם יש חוק דומה במדינות דמוקרטיות אחרות?
לא. בבריטניה יש סעיף האוסר על צריכת פרסומי טרור שיש בהם ללמד אדם כיצד לבצע מעשה טרור. בצרפת, חוק דומה לחוק הישראלי נפסל פעמיים בידי בית המשפט החוקתי.
אני צופה בערוצי טלגרם בתיעוד זוועות החמאס בעוטף עזה. האם אני בסיכון?
על פני הדברים, צפייה שיטתית בזוועות החמאס לא תהווה עבירה אם היא לא נעשית בנסיבות שמעידות על הזדהות עם חמאס. בכל מקרה, צפייה בתיעודים של זוועות החמאס לבדה לא תיחשב כאסורה אלא אם היא נלווית גם לצריכה של פרסומים שבהם קריאה ישירה למעשה טרור או דברי שבח ועידוד למעשה טרור.
לאחרונה האלגוריתם של אינסטגרם מציף לי סרטונים של תומכי חמאס, האם אני בסיכון?
על פני הדברים צריכה אקראית אינה אסורה, וגם אינה כזו שמעידה על הזדהות עם ארגון הטרור.
משפיענית רשת שאני עוקבת אחריה מעלה אינספור תמונות של פגיעה קשה בעזה מלווים בדגלי פלסטין – האם אני צריכה להפסיק לעקוב אחריה?
על פני הדברים, צריכת פרסומים על מצבם של אזרחים בעזה, פרסומים הנוגעים לתוצאות הלחימה ברצועת עזה או מבטאים סימפטיה לקורבנות הלחימה אינה אסורה. האיסור הוא על צריכת פרסומים שכוללים קריאה ישירה למעשה טרור או דברי שבח ואהדה עם מעשה טרור.
אני נכנס באופן קבוע לערוצי תעמולה של חמאס לצורך מחקר או דיווח עיתונאי, האם אני בסיכון?
צריכה של פרסומים שעליהם חל החוק שנעשתה באקראי, בתום לב או למטרה כשרה, לא אמורה להיחשב לעבירה. כך למשל צריכת פרסומים כאלה לשם העמדת מידע לציבור, מניעת עבירות טרור או מחקר.