האגודה לזכויות האזרח ביקשה להצטרף כ"ידידת בית המשפט" להליך בבית המשפט העליון בנושא אפליה בדיור.
מדובר בבקשת רשות ערעור מצד חברת בנייה, שנקבע לגביה שהפלתה רוכש ערבי. גם בית המשפט השלום וגם המחוזי קבעו שחוק איסור הפליה במוצרים ושירותים חל על חברה המוכרת דירות, וכי מדובר באספקת מוצר. החברה ביקשה רשות לערער, וטענה שהמחוקק לא התכוון להחיל את החוק על תחום הדיור, וזאת בהתבסס על משפט שהופיע בדברי ההסבר להצעת החוק.
בבקשת ההצטרפות פירטנו את תכליות חוק איסור הפליה, והראינו כיצד החלת החוק על גורמים מסחריים בתחום המגורים עולה בקנה אחד הן עם לשון החוק והן עם תכליתו. לעמדתנו יש לקבוע אחת ולתמיד שהחוק חל על גם על מכירת דירות, כמו על כל מוצר אחר, ולהפסיק את חוסר הוודאות סביב הנושא בערכאות הנמוכות.
ב-10.2.2019 הגיש היועץ המשפטי לממשלה את עמדתו בסוגיה, ובה הוא נמנע מלהכריע אם חוק איסור הפליה חל על חברות בנייה שמוכרות דירות. מצד אחד, לעמדתו אין בלשון החוק מניעה להחיל את החוק על מכירת דירות, והחלת החוק אף מתיישבת גם עם תכלית החוק. מצד שני, לדעתו כוונתו הסובייקטיבית של המחוקק בעת חקיקת החוק הייתה שלא להחיל את החוק על תחום המקרקעין.
עם זאת קבע היועץ המשפטי לממשלה כי בלי קשר לחוק איסור הפליה, אסור לחברות בנייה להפלות בין קונים מטעמים פסולים כמו לאום. לעמדתו, האיסור נובע הן מסעיף איסור הפליה שעליו הן חותמות מול המדינה כשהן מקבלות ממנה קרקעות לבנייה, והן מחובת תום הלב במשא ומתן לכריתת חוזה.
לעמדת האגודה, העובדה שגם היועץ המשפטי סבור כי ההפליה אינה חוקית מצמצת את המחלוקת לשאלת "הצינור" שדרכו תובא התביעה לבירור. בעניין זה לחוק איסור הפליה יתרונות ברורים על פני מודל התחולה העקיפה, שמאפשר להחיל את חובת השוויון באמצעות דיני הנזיקין או החוזים. חוק איסור הפליה מקל עם תובעים בנטל ההוכחה, מתיר קבלת פיצוי ללא הוכחת נזק, ומאפשר גם לארגוני זכויות להגיש תביעות. תיקון לחוק אף מעניק לקרבנות הפליה זכות לסיוע משפטי חינם בתביעות מכוח החוק. כל אלו הם יתרונות שישללו מקורבנות הפליה בדיור אם ייקבע כי דרכם לסעד הינה באמצעות הגשת תביעה חוזית או נזיקית רגילה. בנוסף, אמנם בית המשפט העליון צידד בעבר בהחלת השוויון על יחסים פרטיים באמצעות מונחי שסתום כמו תום לב, אך ההלכות בנושא מאוד מוגבלות לאור חקיקת חוקי איסור ההפליה המפורשים בתחום המוצרים והשירותים והתעסוקה, והעברת מוקד הדיון אליהם. כך שיש לקוות כי בית המשפט לא יערים קשיים מיותרים על קורבנות הפליה בדיור ויאפשר להם הגשת תביעה נגד חברות בניה ויזמים מפלים בדרך המלך – באמצעות חוק איסור הפליה במוצרים ובשירותים.
פסק הדין בערעור ניתן ב-18.8.2019. על דעת שלושת השופטים הערעור שהגישה החברה נדחה, אך השופטים נחלקו בעמדותיהם לגבי תחולת חוק איסור הפליה על חברות המוכרות דירות. השופט מזוז סבר שהחוק חל על חברות בנייה, וכי המונח הספקת מוצר חל גם על מכירת דירות, כעמדת האגודה לזכויות האזרח. השופט שטיין סבר שהחוק לא חל על חברות בנייה, וכי המונח הספקת מוצר אינו חל על נדל"ן. השופט הנדל הותיר את ההכרעה בשאלה למקרה עתידי.
השופט הנדל הצטרף לעמדתו של השופט שטיין, שבכל מקרה החברה לא יכולה להפלות ערבים, כי היא זכתה בקרקע מדינה וכפופה לאיסור הפליה מכוח הדין המינהלי, ולכן גם ניתן להגיש נגדה תביעה לפיצוי בעילות חוזיות של שימוש לרעה בזכות או חוסר תום לב במשא ומתן לכריתת חוזה.
פסק הדין מותיר על כנה את המחלוקת בעניין תחולת חוק איסור הפליה, אך מסיר כל ספק בדבר האיסור על חברות בניה שזכו בקרקע מדינה להפלות.
רע"א 10011/17 מי-טל הנדסה ושירותים בע"מ נ' חאלד סלמאן
עו"ד: גיל גן-מור
עמדת היועץ המשפטי לממשלה, פברואר 2019
פסק הדין, 18.8.2019
קישורים:
דותן לוי, חברה סירבה למכור דירה לבני זוג מאעבלין ותפצה אותם ב-20 אלף שקל, כלכליסט, 20.8.2019
מנחם שטאובר, האם מותר לקבלן לסרב למכור דירה לאדם רק בשל מוצאו?, גלובס, 11.2.2019