״חייתי עם גבר מאוד מאוד אלים, כאשר הבנתי שאני חייבת לצאת מהמקום הזה, הלכתי לריאיון עבודה. הריאיון לא מצא חן בעיניו והוא החליט פשוט לשרוף לי את הילדה״. כך מספרת איילה, בת 46, אם יחידנית לשני ילדים בגירים. ביתה התינוקת של איילה אושפזה עם כוויות קשות, והיא נמלטה מדירת הדיור הציבורי שבה חיה עם בן זוגה. מאז עברו 25 שנה, והיא מתקשה להשתקם וסובלת מנכות נפשית ומטראומות קשות.
על פי החוק, בגלל שאיילה נטשה את דירתה, היא לא זכאית יותר לדיור ציבורי. אמנם לפי כארבע שנים המדינה הכירה במצבן של נשים מוכות וקבעה שהחוק לא יחול על נפגעות אלימות שנטשו את הדירה, אבל התיקון אינו חל רטרואקטיבית, ולכן אינו חל על איילה.
בשבוע שעבר פנינו לוועדת החריגים במשרד הרווחה ודרשנו לתת לאיילה דירה בדיור הציבורי. "בכך שהצילה עצמה וילדיה מתופת של אלימות והשפלה, נותרה חסרת כל ולא קורת גג בטוחה ויציבה במרבית חייה", כותבת עו"ד ספיר סלוצקר-עמראן, מנהלת היחידה לפניות הציבור באגודה לזכויות האזרח. "ביום 25.11.2018 יצוין יום המאבק העולמי באלימות כלפי נשים. הוועדה הנכבדה יכולה לתמוך בנשים נפגעות אלימות ולהחזיר לגב' ---- את זכאותה לדיור ציבורי, או להוות עוד גורם בחייה שדן אותה לעוני וחיי הישרדות רווי טראומה".
פניית האגודה לזכויות האזרח למשרד הרווחה, 22.11.2018
איילה ועו"ד ספיר סלוצקר-עמראן מהאגודה בתוכנית "בוקר טוב ישראל", 28.11.2018