פינוי תושבי כפרים באזור "מסאפר יטא" בדרום הר חברון

בנובמבר 1999 פונו תושבים פלסטינים שוכני אזור דרום הר-חברון מבתיהם-מערותיהם, בהם גרו הם ובני משפחותיהם מזה דורות, והמצויים בתוך שטח שהוכרז כשטח אש (שטח אש 918). בינואר 2000 הגישה האגודה לזכויות האזרח עתירה לבג"ץ ובה טענה כי הפינוי נעשה באופן בלתי חוקי וללא התחשבות באורח חייהם המיוחד של התושבים. הדיון בעתירה אוחד עם בג"ץ 1199/00 שבו ייצג עו"ד שלמה לקר.

באוגוסט 2012, בעקבות הודעת המדינה כי תושביהם של ארבעה מתוך 12 הכפרים יוכלו להמשיך להתגורר באזור, הורה בג"ץ למחוק את העתירות בלי לפסוק לגופו של עניין. השופטים הדגישו, כי כל טענותיהם של הצדדים שמורות להם וכי העותרים יכולים להגיש עתירות חדשות נגד החלטת שר הביטחון.

בינואר 2013 הגישה האגודה לזכויות האזרח עתירה מחודשת בשם 108 מתושבי הכפרים העומדים בפני גירוש. בג"ץ הוציא צו ביניים ארעי המורה למדינה להימנע מלהעביר בכפייה את העותרים ואת בני משפחותיהם מבתיהם עד למתן החלטה אחרת.

לרקע על התושבים הפלסטינים בדרום הר חברון ולפירוט על ההתפתחויות לאחר הגשת העתירה, ראו בהמשך.

בג"ץ 517/00 חמאמדה ואח' נגד שר הביטחון; בג"ץ 413/13 אבו עראם נ' שר הביטחון

עו"ד: נטע עמר, מנאל חזאן, נעה שטיין, לימור יהודה, תמר פלדמן, דן יקיר, רוני פלי

בג"ץ 517/00:

העתירה

בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, פברואר 2004

פניית האגודה למחלקת בג"צים בעניין הפרת צו הביניים, מאי 2012

הודעה מעדכנת מטעם המשיבים, יולי 2012

פסק הדין, 7.8.2012

בג"ץ 413/13:

העתירה

חוות דעת שצורפו לעתירה:

החלטה, 16.1.2013

בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, ינואר 2013

תגובת המשיבים לבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, פברואר 2013

תגובה לתגובת המשיבים לבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, פברואר 2013 (תמונות שצורפו לתגובה: לקט 1, לקט 2)

תגובה מקדמית מטעם המשיבים, מרץ 2013

החלטה, 7.7.2013

תגובת המשיבים לעתירה, יולי 2013

תשובה מקדמית לתגובת המשיבים מטעם העותרים, אוגוסט 2013

החלטה, 3.2.2016

עמדת העותרים, מאי 2016

החלטה, 11.1.2017

כתב תשובה מטעם המשיבים, מרץ 2018 (נספח: מתווה אימונים חצי שנתי)

תגובת המשיבים לבקשת העותרים להבהרת צו הביניים, מרץ 2018


בקשה מטעם העותרים להגשת מסמך,| הגשת מסמך מטעם העותרים, יולי 2020 | המסמך שהוגש: פרוטוקול ישיבת הועדה להתיישבות המשותפת לממשלה ולהסתדרות הציונית העולמית מתאריך 12.7.1981


עיקרי טיעון מטעם העותרים, אוגוסט 2020


רקע


במשך שנים ארוכות, תושביהם של שנים עשר הכפרים הפלסטיניים שנמצאים באזור העיר יטא בדרום הר חברון חיים תחת איום של הריסה, פינוי ונישול. צה"ל הכריז על אזור מגוריהם כשטח אש, ובשנת 1999 הוצאו צווי פינוי בהסתמך על הטענה כי התושבים אינם תושבי קבע, ותוך התעלמות מאורח חייהם המיוחד ומתרבותם החקלאית העתיקה.


הפינוי נעצר בשנת 2000, בעקבות צו ביניים של בית המשפט העליון, שהוצא לבקשת התושבים בשתי עתירות שהגישו, האחת באמצעות האגודה לזכויות האזרח והשנייה באמצעות עו"ד שלמה לקר. מאז שנת 2005, לאחר שניסיונות פשרה בתיק הובילו למבוי סתום, הגישה הפרקליטות בקשות ארכה חוזרות ונשנות לאורך שבע שנים, כך שהעתירות נותרו תלויות ועומדות, וצו הביניים עודנו בתוקף. בשנת 2012, לאחר שנים של קיפאון, נקבע דיון מקדמי בעתירה, ולקראתו הודיעה הפרקליטות כי שר הביטחון גיבש את עמדתו בנושא. ביולי 2012 הודיעה המדינה, כי בהתאם לעמדתו של שר הביטחון, שטח האש הפעיל יצומצם מעט כך שתושביהם של ארבעה מתוך שנים עשר הכפרים יוכלו להישאר במקומם, בעוד היתר מיועדים לגירוש.


בעקבות הודעת המדינה החליט בית המשפט למחוק את העתירות הישנות ולאפשר לעותרים להגיש עתירות חדשות. בינואר 2013 הגישה האגודה לזכויות האזרח עתירה מחודשת נגד הכוונה להעביר בכפייה כאלף תושבים מהאזור, להרוס שמונה כפרים ולמחוק אורח חיים ייחודי ששרד במשך מאות שנים.

שטח אש 918


האזור המוגדר על ידי צה"ל כשטח אש 918 ממוקם בדרום הר חברון, דרום מזרחית לעיר יטא. הוא משתרע על כ-30,000 דונם וכולל שנים עשר כפרים או ח'רבות: ג'ינבה, אל-מרכז, אל-חלאווה, ח'לת א-דבע, אל-פח'ית, א-תבאן, אל-מג'אז, א-ספאיי מר'אייר אל-עביד, אל-מופקרא, א-טובא וסרורה, שכעת אינו מאוכלס. מחקר שערך ארגון בצלם בשיתוף עם האגודה לזכויות האזרח העלה כי כיום גרים באזור כ-1,300 בני אדם.


תושבי הכפרים מנהלים אורח חיים ייחודי – חלק ניכר מהם חי במערות או בסמוך למערות ועוסק לפרנסתו בחקלאות ורעיית צאן. רוב התושבים נולדו וגדלו באותם כפרים למשפחות שחיות באזור מזה עשורים רבים, הרבה לפני 1967. קיומן ההיסטורי של הח'רבות מתועדת היטב, בין היתר, במחקר מטעם משרד הביטחון (יעקב חבקוק, חיים במערות הר חברון, 1985,הוצאת משרד הביטחון).


באוגוסט ונובמבר 1999 רוב תושבי שנים עשר הכפרים קיבלו צווי פינוי בשל "מגורים בלתי חוקיים בשטח אש". ב-16 בנובמבר 1999 פינו כוחות הביטחון בכוח יותר מ-700 תושבים. צה"ל הרס בתים ובורות מים והחרים רכוש. התושבים נושלו מאדמותיהם ומפרנסתם ונותרו חסרי בית.

הליכים משפטיים – כללי


בינואר 2000 עתרה האגודה לזכויות האזרח לבית המשפט העליון בשם ארבע משפחות נגד צווי הפינוי (בג"ץ 517/00), וביקשה צו ביניים שיתיר למשפחות להישאר בבתיהן ויורה לצבא להחזיר להן את רכושן או לפצותן על הרכוש שנהרס. בפברואר 2000 עתרו לבג"ץ 82 תושבים נוספים באמצעות עו"ד שלמה לקר (בג"ץ 1199/00), וביולי 2001 הצטרפו לעתירת האגודה לזכויות האזרח עוד 112 תושבים. בסך הכל יותר ממאתיים משקי בית עתרו נגד צווי הפינוי. בית המשפט איחד את שתי העתירות והוציא צו ביניים, שבמסגרתו הורשו התושבים לחזור לבתיהם באופן זמני. לתושבים רבים לא נותר לאן לחזור, ואילו כוחות הביטחון פירשו את צו הביניים באופן הצר ביותר, והותירו רק לעותרים הרשומים לשוב לבתיהם מבלי לאפשר זאת לקרוביהם.


אנשי הכפרים טוענים כי הם תושבי קבע במקום. כוחות הביטחון טוענים מנגד שהם אינם תושבי קבע, ושחלקם הם נוודים עונתיים. לפי החוק החל בשטחים, צה"ל רשאי לפנות אנשים משטח אש או להגביל את תנועתם באזור, אלא אם מדובר בתושבי קבע. במקרה הנוכחי צה"ל מנסה להביא לפינויים של התושבים הפלסטיניים, בהסתמך על הטענה כי הם אינם תושבי קבע. חלק קטן מאנשי הכפרים אכן מעבד את אדמתו במשך חצי שנה ומבלה את שארית השנה מחוץ לאזור, אך כוחות הביטחון מתעלמים במכוון מחשיבות עיבוד האדמה הרצוף במהלך חצי שנה. גישה זו עלולה להביא בסופו של דבר לפינוי בכוח של תושבי הכפרים ששוכנים בשטח אש 918.


בדצמבר 2002 נכנסו הצדדים להליך של גישור בניסיון לקבוע מהו מעמדם של תושבי האזור ולהגיע להסכמה. במסגרת המשא ומתן הציעה המדינה להעביר את העותרים לאזור אחר. העותרים סירבו. בתחילת 2005, לאחר יותר משנתיים של גישור, ההליך הופסק מבלי שהושגו הסכמות.


יש להדגיש כי לאורך כל התקופה שבה נמשך ההליך המשפטי, התושבים חיים תחת איום של פינוי. יחד עם זאת, הקהילות ממשיכות לחיות, לעבד את אדמותיהן, להתפתח ולהתרחב.


זאת ועוד, לפי דוח של בצלם משנת 2005 (חרב הגירוש: אלימות, התנכלויות ואי-אכיפת החוק בדרום הר חברון), צה"ל אינו מתאמן יותר באש חיה בשטח אש 918. מלבד זאת פורקו שני בסיסי הצבא הגדולים שהיו ממוקמים באזור שטח האש – עדשה ואום-דרג'. מכאן שקשה במיוחד להצדיק את הצורך הצבאי להשתלט על האזור ולגרש את תושביו הפלסטינים.

הליכים משפטיים – הכפרים ספאיי, ג'ינבה ומג'אז והפרויקט ההומניטרי של DFID (המחלקה לפיתוח בינלאומי מטעם הממשלה הבריטית)


ב-2005, במקביל להליכי בג"ץ במסגרת התיקים 517/00 ו-1199/00, הגיש ארגון רבנים לזכויות אדם עתירה בשם תושבי הכפרים ספאיי, ג'ינבה ומג'אז נגד הריסתם של 15 בורות אגירה ו-19 תאי שירותים, שכללו בורות שופכין ונבנו במסגרת הפרויקט ההומניטרי של המחלקה לפיתוח בינלאומי מטעם ממשלת בריטניה (DFID). המבנים משמשים 18 בתי אב – כ-320 אנשים, שרובם חיים בכפר ספאיי. העותרים ביקשו צו שיבטל את החלטת ועדת המשנה לוועדת התכנון העליונה במנהל האזרחי להרוס את המבנים ההומניטריים הללו ולהתחיל הליך של תכנון לאזור, שיאפשר, בין השאר, בניית מבנים הומניטריים. העותרים ביקשו, למצער, הוצאת צו בינים שיקרא למפקד הצבאי לשקול את דרישותיהם במסגרת משא ומתן בין הצדדים. העותרים ציינו כי המשפט ההומניטרי הבינלאומי מטיל על הכוח הכובש אחריות לדאוג להשכנת סדר ציבורי ולדאוג לאינטרסים של האוכלוסייה הנכבשת.


כוחות הביטחון, המשיבים בתיקים הנ"ל, טוענים כי חפירת בורות האגירה והצבת תאי השירותים נוגדת את החלטת בית המשפט שניתנה ב-29 במרץ 2000 (בג"ץ 517/00 ו-1199/00), וקראה לתושבים הפלסטיניים לשמור על סטטוס קוו בשטח אש 918. המשיבים מפרשים את ההחלטה כאיסור על הצבת מבנים חדשים בשטח האש, לרבות מבנים המשמשים לצרכים הומניטריים. העותרים מצידם עומדים על כך שפירוש זה אינו סביר ואינו מתיישב עם כללי המשפט ההומניטרי הבינלאומי: לא מתקבל על הדעת שכאשר בית המשפט התיר לתושבים לחזור לבתיהם הוא התכוון לשלול מהם את זכויותיהם הבסיסיות ביותר – גישה למים נקיים ותנאים סניטריים. בורות האגירה ובורות השופכין, שנבנו במסגרת הפרויקט ההומניטרי של הממשלה הבריטית, מבטיחים רמה בסיסית של חיים בכבוד לתושבים הפלסטיניים. ללא המבנים הללו משבר הומניטרי היה בלתי נמנע. טענת המשיבים נראית מגוחכת אף יותר בהתחשב בכך שעברו 12 שנים מאז הוצאת צו הביניים. טבעי שבתקופה זו הקהילות הפלסטיניות גדלו וצורכיהן השתנו בהתאם.

התפתחויות אחרונות


ב-17 באפריל 2012 ערך בית המשפט שימוע מקדמי של שתי העתירות העקרוניות (בג"ץ 517/00 ובג"ץ  1199/00, שהוזכרו לעיל) ושל העתירה ההומניטרית הפרטנית של רבנים לזכויות אדם (בג"ץ 805/05). המדינה הודיעה לבית המשפט שמשרד הביטחון גיבש עמדה בנוגע לשטח אש 918, ושתשובתה המלאה של המדינה, המבוססת על עמדה זו, תוגש לבית המשפט תוך שלושים יום מיום השימוע (עד ה-17 במאי 2012). מעמדת משרד הביטחון תיגזר גם תשובת המדינה לעתירת רבנים לזכויות אדם (בג"ץ 805/05), שתוגש לבית המשפט עד ה-3 ביוני 2012.


ב-22 ביולי 2012, לאחר מספר דחיות, הגישה הפרקליטות לבית המשפט הודעה, המבוססת על עמדה שגיבש שר הביטחון, ולפיה "לא תתאפשר שהיית קבע" ברוב האזור שהוכרז כשטח האש. משמעות העמדה היא פינוי של שמונה או אף תשעה מתוך שנים עשר הכפרים  – כלומר, גירוש של כ-1,000 בני אדם מבתיהם. משרד הביטחון הציע לאפשר לתושבי הכפרים המיועדים לפינוי לעבד את אדמתם ולרעות את צאנם בשבתות וחגי ישראל, ובנוסף, בשתי תקופות במהלך השנה, בנות חודש ימים כל אחת. הכפרים שלא יפונו לשיטת משרד הביטחון הן ח'רבות קטנות השוכנות באזור הצפון-מערבי של שטח האש. למעשה, מדובר רק בשני כפרים מאוכלסים שנמצאים כעת באזור – טובא ומופקרא.


באוגוסט 2012, בעקבות הודעת המדינה, הורה בג"ץ למחוק את העתירות בלי לפסוק לגופו של עניין. השופטים הדגישו, כי כל טענותיהם של הצדדים שמורות להם וכי העותרים יכולים להגיש עתירות חדשות נגד החלטת שר הביטחון. צווי הביניים המאפשרים לתושבים להמשיך להתגורר בבתיהם ולעבד את אדמותיהם נותרו בעינם עד ה-1 בנובמבר 2012, והוארכו לבקשת העותרים עד אמצע ינואר 2013.


בינואר 2013 הגישה האגודה לזכויות האזרח עתירה מחודשת (בג"ץ 413/13) בשם 108 מתושבי הכפרים העומדים בפני גירוש. בג"ץ הוציא צו ביניים ארעי המורה למדינה להימנע מלהעביר בכפייה את העותרים ואת בני משפחותיהם מבתיהם עד למתן החלטה אחרת.


בדיון שהתקיים ב-2 בספטמבר 2013, שופטי בג"ץ (גרוניס, מלצר וברק-ארז) המליצו לצדדים להיכנס להליך של גישור. השופטים הציעו למנות כמגשר את השופט בדימוס פרופ' יצחק זמיר. העותרים הודיעו בדיון על הסכמתם להצעה. המדינה ביקשה זמן להתייעצות וכעבור מספר שבועות נתנה אף היא את הסכמתה לגישור. ב-27 באוקטובר 2013 פרסמו השופטים החלטה, לפיה יצחק זמיר ממונה כמגשר. השופטים הקציבו להליך הגישור תקופה של ארבעה חודשים, עם אפשרות להארכה.


הליך הגישור שהתנהל בפני השופט בדימוס פרופ' יצחק זמיר נמשך שנתיים וארבעה חודשים. ביום 1.2.2016 הודיעו הצדדים לבג"ץ כי לא עלה בידיהם להגיע להסכמה ולכן הגיע הליך הגישור לסיומו. בעקבות ההודעה קבע בית המשפט כי צו הביניים שהוצא טרם הגישור עומד בתוקפו, וקבע דיון בעתירה ליום 23.3.2016.


יום לאחר סיומו של הליך הגישור, ביום 2.2.2016, הגיעו כוחות גדולים של הצבא והמנהל אזרחי והרסו 15 מבני מגורים בכפר ג'ינבה ו-9 מבנים בכפר חלאווה. במבנים שנהרסו התגוררו 78 נפשות, בהן 60 ילדים. בעקבות הריסות הבתים הוגשו לבג"ץ שתי עתירות בהולות שנועדו למנוע את המשך ההרס. את הראשונה הגיש עוד באותו היום ארגון סנט איב (בג"ץ 857/16) ואת השנייה הגישה ארגון רבנים לזכויות אדם יומיים לאחר מכן (4.2.2016, בג"ץ 983/16). בשתי העתירות ניתן צו ארעי למניעת מימוש צווי ההריסה הנוספים עד להחלטה אחרת.


בדיון שהתקיים בעתירה ב-23.3.2016 הציגה המדינה הצעה למתווה אימונים חדש עבור השטח, ובית המשפט הורה לעותרים להגיב לה. ב-10.5.2016 הגישו העותרים את תגובתם, ולפיה ההצעה שהציגה המדינה גרועה עוד יותר מההצעות שהגישה במהלך הגישור, ושלא התקבלו על ידי העותרים, ומשמעותה היא שהפלסטינים המתגוררים באזור ייאלצו להתפנות מחלק ניכר מהשטח לתקופות ממושכות, לרבות בעונת החקלאות, כדי לאפשר לצה"ל להתאמן. באופן מפתיע, המתווה כולל גם את הכפרים מע'ייר אל עביד ומופקרא, שכבר הוחרגו לפני ארבע שנים מהאזור הפעיל של שטח האש על ידי שר הביטחון.


לעמדת העותרים, הצעת המדינה מוכיחה שוב שהמדינה מתעלמת מהעובדה שישנם אנשים שמתגוררים בשטח ושמתפרנסים ממנו. עוד טוענים העותרים כי העובדה שהמדינה עדיין לא הצליחה להסביר מדוע היא זקוקה דווקא לשטח האש הזה, ושהיא מסרבת לבחון אלטרנטיבות, מעלות את החשש כי לא רק הצורך הצבאי עומד בבסיס ההכרזה על שטח האש במקום, וכי למעשה מטרתה היא לדחוק את הפלסטינים מהשטח. לפיכך חזרו העותרים וביקשו מבית המשפט להוציא צו על תנאי, שבו תתבקש המדינה להסביר מדוע היא מתעקשת לגרש את התושבים מבתיהם ומאדמותיהם.


ב-11.1.2017 התקיים דיון בעתירה. לאחר הדיון הוציאו המשנה לנשיאה רובינשטיין, השופט מלצר והשופט דנציגר צו על תנאי, שבו הורו למדינה להגיש לבית המשפט תשובה לעתירה, שבה יפורטו פתרונות חלופיים לפינוי, ובהם גם תוכנית אימונים מינימלית הנדרשת לצבא. עד היום, לאורך שנות קיומו של ההליך, תוכניות האימונים שהציעה המדינה היו נרחבות מאוד וכללו כוונה לפינוי ממושך של רבים מהעותרים. בית המשפט הבהיר, הן בדיון בעל פה והן בהחלטה, כי הוא חושב שראוי להגיע במקרה זה לפתרון מוסכם, ועל כן הורה למדינה להציג את הצרכים המינימליים שלה לאימונים בשטח. נציג העותרים, עו"ד דן יקיר, הבהיר בדיון שהעותרים אינם מוכנים להתפנות מביתם.


בעקבות דיון שהתקיים ביולי 2017 הוציא בג"ץ צו על תנאי, ובו הורה לצבא להציע תוכנית אימונים מינימלית. בתשובתו עומד הצבא על כך שיש לדחות את העתירה ולפנות את העותרים מהשטח, אך בעקבות החלטת בית המשפט מסר תוכנית אימונים, הדורשת שרבים מן העותרים יתפנו מביתם למשך מספר שעות בכל יום, בין 8 ל-20 ימים בחודש. הצבא ציין כי זוהי מתכונת האימונים המצומצמת ביותר, ושמספר האימונים והיקפם צפוי לגדול. עד כה הצבא לא הסביר מדוע השטח חיוני לצרכיו בגדה, ומדוע לא ניתן לעשות שימוש חלופי בשטחי האש העצומים שבישראל, פרט לשיקולי תקציב.

עיקרי עמדת המדינה ותגובת העותרים לטענות


לפי הודעת הפרקליטות מיולי 2012, חיוניותו של השטח היא בכך שהוא מאפשר שמירה על "הכשירות הנדרשת לכוחות צה"ל". אלא ששימוש בשטח כבוש לצורך כללי מעין זה חורג מגבולות סמכותו של השלטון הצבאי בשטח. על פי הדין הבינלאומי, הכוח הכובש אינו יכול לעשות שימוש בשטח הכבוש כרצונו ואינו רשאי להשתמש בו לצרכים צבאיים כלליים, כגון "שמירה על כשירות הכוחות". המפקד הצבאי מחויב להימנע מפגיעה בזכויות התושבים המקומיים ובמשאביהם, אלא אם הדבר הכרחי לצורכי ביטחון נקודתיים, שנוגעים לפעילות הצבאית בשטח. הודעת המדינה לא תיארה צורך נקודתי שכזה.


צווי הפינוי לתושבי הכפרים הפלסטינים משטח האש מבוססים על טענת המדינה כי הם אינם תושבי קבע באזור ולכן אינם אמורים להימצא ללא היתר בשטח האש, שהינו למעשה שטח צבאי סגור. אולם טענה זו מתעלמת לחלוטין מתיעוד היסטורי ברור, בין היתר בפרסומים של משרד הביטחון, המעיד על התיישבות פלסטינית בת דורות בכפרים המדוברים, בעבר במערות בלבד ועם השנים גם מחוץ להן. עמדת המדינה אינה מתייחסת לעובדה שפינוי התושבים מהאזור משמעו הריסתם של הכפרים ההיסטוריים הללו והותרת משפחות שלמות, על ילדיהן וזקניהן, ללא קורת גג. וכל זאת בסתירה לחובותיה של ישראל כלפי האוכולוסיה הפלסטינית שתחת שליטתה באזור, הן על פי המשפט הבינלאומי הן על פי המשפט הישראלי.



הודעות לעיתונות:

תושבי שטח אש 918 למדינה: לא מוכנים שתגרשו אותנו, מאי 2016

שטח אש 918: הליך הגישור נכשל, הדיונים בבג"ץ מתחדשים, מרץ 2016

שופטי בג"ץ למדינה: אנו מצפים שתסכימו להליך של גישור, ספטמבר 2013

בג"ץ יקיים דיון ראשון בעתירות נגד גירוש אלף פלסטינים מדרום הר חברון, אוגוסט 2013

עתירות מסאפר יטא: בג"ץ מתח ביקורת חריפה על התנהלות הפרקליטות, יולי 2013

סופרים נגד גירוש שוכני המערות מדרום הר חברון, יוני 2013

משפטנים ישראלים: מִנעו את הגירוש מדרום הר חברון, יוני 2013

אימוני צה"ל גורמים לפגיעה חמורה בשגרת חייהם ובפרנסתם של תושבי מסאפר יטא, ינואר 2013

לא לגירוש של אלף תושבים פלסטינים משטח אש בדרום הר חברון, ינואר 2013

בג"ץ הורה למחוק את העתירות בעניין תושבי הכפרים בשטח אש 918, אוגוסט 2012

צה"ל מפר צו בית משפט בעניין יושבי המערות בהר חברון, פברואר 2004

חרב הגירוש עדיין מרחפת מעל תושבי המערות בדרום הר חברון, דצמבר 2002

תושבי המערות בדרום הר חברון יוכלו לאגור מים, לקצור ולרעות את צאנם, מאי 2002

נדחה הדיון בעתירת האגודה נגד פינוי תושבי מערות הר חברון, ינואר 2002

קישורים:


עופר אדרת, מסמך בן 40 שנה שהתגלה בארכיון חושף את התוכנית שהגה שרון לסילוק אלף פלסטינים מבתיהם, הארץ, 9.8.2020


עמירה הס, אובדן דרך: תושבי שישה כפרים בגדה לא מבינים למה צה"ל חסם להם את הגישה הביתה, הארץ, 5.1.2018


עמירה הס, המדינה הרסה 26 מבנים בדרום הר חברון, יממה לאחר שהליך גישור נכשל, הארץ, 3.2.2016


צה"ל מודה: אימונים בשטחי אש בגדה משמשים לסילוק אוכלוסייה פלסטינית, הארץ, 21.5.2014

הזמן היקר של צה"ל, הארץ (מאמר המערכת), 2.8.2013


עמירה הס, המדינה: יש לפנות 1,300 תושבי שמונה כפרים – כדי לחסוך זמן נסיעה לחיילים, הארץ, 1.8.2013


שופטת העליון נזפה בפרקליטות: מתמהמת בעתירה נגד גירוש פלסטינים, הארץ, 8.7.2013


עמירה הס, למרות איסור בג"ץ: צה"ל מתאמן ליד כפרים פלסטינים, 28.1.2013


ניר יהב, "עד המוות": שוכני המערות ליד חברון נאחזים בקרקע, וואלה, 16.1.2013


עמירה הס, גירוש פלסטינים לטובת שטח אש – עילה לפנות להאג, הארץ, 16.1.2013


עמירה הס, ברק הורה להרוס 8 כפרים לצורך שטח אימונים לצה"ל, הארץ, 23.7.2012


עמירה הס, איך כמעט לא שמעתם על העוול בשטחים, הארץ, 20.5.2012



דף המידע הוכן בשיתוף העמותות שומרי משפט – רבנים למען זכויות אדם ושוברים שתיקה


לא מצאתם מה שחיפשתם? נסו בארכיון

  • האגודה בפייסבוק
  • האגודה בטוויטר
  • האגודה באינסטגרם
  • האגודה ביוטיוב

האגודה לזכויות האזרח בישראל

מרכז ארצי

רח' נחלת בנימין 75 תל-אביב 6515417
טלפון: 03-5608185 | פקס: 03-5608165

ירושלים

יד חרוצים 15 תלפיות

כתובת למשלוח דואר: ת"ד 53262, ירושלים 9153102

טלפון: 02-6521218 | פקס: 02-6521219

נצרת

רח' 3030/5, ת"ד 51070, נצרת 1616701
טלפון: 04-8526333/4/5 | 
פקס: 04-8526331

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו