פינוי תושבי כפרים באזור "מסאפר יטא" בדרום הר חברון

במשך כשני עשורים מלווה האגודה לזכויות האזרח את תושביהם של 12 כפרים פלסטיניים שנמצאים באזור מסאפר יטא בדרום הר חברון. תושבות ותושבי הכפרים חיים תחת איום של הריסה, פינוי ונישול מכיוון שצה"ל הכריז על אזור מגוריהם כשטח אש, ובשנת 1999 הוצאו להם צווי פינוי בטענה שהם אינם תושבי קבע במקום. קביעה זו נעשתה תוך התעלמות מאורח חייהם המיוחד ומתרבותם החקלאית העתיקה, וגם מתיעוד היסטורי ברור המעיד על התיישבות פלסטינית בת דורות בכפרים אלה – בעבר במערות ועם השנים גם מחוץ להן. פינוי התושבים מהאזור משמעו הריסתם של הכפרים ההיסטוריים הללו והותרת משפחות שלמות (כ-1,000 בני אדם), על ילדיהן וזקניהן, ללא קורת גג. פינוי כזה עומד בסתירה לחובותיה של ישראל כלפי האוכלוסיה הפלסטינית שתחת שליטתה באזור, הן על פי המשפט הבינלאומי והן על פי המשפט הישראלי.


לרקע על התושבים הפלסטינים בדרום הר חברון ולפירוט על ההתפתחויות בעקבות העתירות, ראו בהמשך.


בג"ץ 517/00 חמאמדה ואח' נגד שר הביטחון; בג"ץ 413/13 אבו עראם נ' שר הביטחון


עו"ד: נטע עמר, מנאל חזאן, נעה שטיין, לימור יהודה, תמר פלדמן, דן יקיר, רוני פלי

בג"ץ 517/00:

העתירה

בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, פברואר 2004

פניית האגודה למחלקת בג"צים בעניין הפרת צו הביניים, מאי 2012

הודעה מעדכנת מטעם המשיבים, יולי 2012

פסק הדין, 7.8.2012

בג"ץ 413/13:

העתירה

חוות דעת שצורפו לעתירה:

החלטה, 16.1.2013

בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, ינואר 2013

תגובת המשיבים לבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, פברואר 2013

תגובה לתגובת המשיבים לבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, פברואר 2013 (תמונות שצורפו לתגובה: לקט 1, לקט 2)

תגובה מקדמית מטעם המשיבים, מרץ 2013

החלטה, 7.7.2013

תגובת המשיבים לעתירה, יולי 2013

תשובה מקדמית לתגובת המשיבים מטעם העותרים, אוגוסט 2013

החלטה, 3.2.2016

עמדת העותרים, מאי 2016

החלטה, 11.1.2017

כתב תשובה מטעם המשיבים, מרץ 2018 (נספח: מתווה אימונים חצי שנתי)

תגובת המשיבים לבקשת העותרים להבהרת צו הביניים, מרץ 2018


בקשה לצו ביניים, פברואר 2021

רקע


האזור המוגדר על ידי צה"ל כשטח אש 918 ממוקם בדרום הר חברון, דרום מזרחית לעיר יטא. הוא משתרע על כ-30,000 דונם וכולל שנים עשר כפרים או ח'רבות: ג'ינבה, אל-מרכז, אל-חלאווה, ח'לת א-דבע, אל-פח'ית, א-תבאן, אל-מג'אז, א-ספאיי מר'אייר אל-עביד, אל-מופקרא, א-טובא וסרורה, שכעת אינו מאוכלס. מחקר שערך ארגון בצלם בשיתוף עם האגודה לזכויות האזרח העלה כי כיום גרים באזור כ-1,300 בני אדם.


תושבי הכפרים מנהלים אורח חיים ייחודי – חלק ניכר מהם חי במערות או בסמוך למערות ועוסק לפרנסתו בחקלאות ורעיית צאן. רוב התושבים נולדו וגדלו באותם כפרים למשפחות שחיות באזור מזה עשורים רבים, הרבה לפני 1967. קיומן ההיסטורי של הח'רבות מתועדת היטב, בין היתר, במחקר מטעם משרד הביטחון (יעקב חבקוק, חיים במערות הר חברון, 1985, הוצאת משרד הביטחון).


באוגוסט ונובמבר 1999 רוב תושביהם של שנים עשר הכפרים קיבלו צווי פינוי בשל "מגורים בלתי חוקיים בשטח אש". ב-16 בנובמבר 1999 פינו כוחות הביטחון בכוח יותר מ-700 תושבים. צה"ל הרס בתים ובורות מים והחרים רכוש. התושבים נושלו מאדמותיהם ומפרנסתם ונותרו חסרי בית.


עיקרי עמדות הצדדים


לפי החוק החל בשטחים, צה"ל רשאי לפנות אנשים משטח אש או להגביל את תנועתם באזור, אלא אם מדובר בתושבי קבע. תושבות ותושבי הכפרים טוענים כי הם תושבי קבע במקום, וכוחות הביטחון טוענים שהם אינם תושבי קבע, ושחלקם הם נוודים עונתיים, ושעל כן אפשר לפנותם. לטענת העותרים, חלק קטן מאנשי הכפרים אכן מעבד את אדמתו במשך חצי שנה ומבלה את שארית השנה מחוץ לאזור, אך כוחות הביטחון מתעלמים במכוון מחשיבות עיבוד האדמה הרצוף במהלך חצי שנה. עוד טוענים העותרים כי עמדת המדינה מתעלמת לחלוטין מתיעוד היסטורי ברור, בין היתר בפרסומים של משרד הביטחון, המעיד על התיישבות פלסטינית בת דורות בכפרים המדוברים, בעבר במערות בלבד ועם השנים גם מחוץ להן.


המדינה טוענת כי חיוניותו של השטח היא בכך שהוא מאפשר שמירה על "הכשירות הנדרשת לכוחות צה"ל". מנגד טוענים העותרים כי שימוש בשטח כבוש לצורך כללי מעין זה חורג מגבולות סמכותו של השלטון הצבאי בשטח. על פי הדין הבינלאומי, הכוח הכובש אינו יכול להפוך את השטח הכבוש למגרש האימונים שלו ואינו רשאי להשתמש בו לצרכים צבאיים כלליים, כגון "שמירה על כשירות הכוחות". קל וחומר שאינו יכול לגרש תושבים מוגנים מבתיהם כדי להתאמן על אדמותיהם. המפקד הצבאי מחויב להימנע מפגיעה בזכויות התושבים המקומיים ובמשאביהם, אלא אם הדבר הכרחי לצורכי ביטחון נקודתיים, שנוגעים לפעילות הצבאית בשטח. הודעת המדינה לא תיארה צורך ספציפי שכזה. העותרים טוענים כי העובדה שהמדינה עדיין לא הצליחה להסביר מדוע היא זקוקה דווקא לשטח האש הזה, ושהיא מסרבת לבחון אלטרנטיבות, מעלות את החשש כי לא רק הצורך הצבאי עומד בבסיס ההכרזה על שטח האש במקום, וכי למעשה מטרתה היא לדחוק את הפלסטינים מהשטח.


העותרים טוענים עוד כי עמדת המדינה אינה מתייחסת לעובדה שפינוי התושבים מהאזור משמעו הריסתם של הכפרים ההיסטוריים הללו והותרת משפחות שלמות, על ילדיהן וזקניהן, ללא קורת גג. וכל זאת בסתירה לחובותיה של ישראל כלפי האוכלוסייה הפלסטינית שתחת שליטתה באזור, הן על פי המשפט הבינלאומי הן על פי המשפט הישראלי.


יש להדגיש כי לאורך כל התקופה שבה נמשך ההליך המשפטי, התושבים חיים בבתיהם בחסות צו הביניים. תחת איום של פינוי. יחד עם זאת, הקהילות המשיכו לחיות, לעבד את אדמותיהן, להתפתח ולהתרחב.


העתירה הראשונה – בג"ץ 517/00


בינואר 2000 עתרה האגודה לזכויות האזרח לבית המשפט העליון בשם ארבע משפחות נגד צווי הפינוי (בג"ץ 517/00), וביקשה צו ביניים שיתיר למשפחות להישאר בבתיהן ויורה לצבא להחזיר להן את רכושן או לפצותן על הרכוש שנהרס. בפברואר 2000 עתרו לבג"ץ 82 תושבים נוספים באמצעות עו"ד שלמה לקר (בג"ץ 1199/00), וביולי 2001 הצטרפו לעתירת האגודה לזכויות האזרח עוד 112 תושבים. בסך הכל יותר ממאתיים משקי בית עתרו נגד צווי הפינוי. בית המשפט איחד את שתי העתירות והוציא צו ביניים, שבמסגרתו הורשו התושבים לחזור לבתיהם באופן זמני. לתושבים רבים לא נותר לאן לחזור, ואילו כוחות הביטחון פירשו את צו הביניים באופן הצר ביותר, והותירו רק לעותרים הרשומים לשוב לבתיהם, מבלי לאפשר זאת לקרוביהם.


בדצמבר 2002 נכנסו הצדדים להליך של גישור, בניסיון לקבוע מהו מעמדם של תושבי האזור ולהגיע להסכמה. במסגרת המשא ומתן הציעה המדינה להעביר את העותרים לאזור אחר. העותרים סירבו. בתחילת 2005, לאחר יותר משנתיים של גישור, ההליך הופסק מבלי שהושגו הסכמות.


ב-2005, במקביל להליכי בג"ץ במסגרת התיקים 517/00 ו-1199/00, הגיש ארגון רבנים לזכויות אדם עתירה בשם תושבי הכפרים ספאיי, ג'ינבה ומג'אז נגד הריסתם של 15 בורות אגירה ו-19 תאי שירותים, שנבנו במסגרת פרויקט הומניטרי מטעם ממשלת בריטניה (בג"ץ 805/05).


ב-17 באפריל 2012 ערך בית המשפט שימוע מקדמי של שתי העתירות העקרוניות (בג"ץ 517/00 ובג"ץ 1199/00, שהוזכרו לעיל) ושל העתירה ההומניטרית הפרטנית של רבנים לזכויות אדם (בג"ץ 805/05), והמדינה הודיעה לבית המשפט שמשרד הביטחון גיבש עמדה בנוגע לשטח אש 918.


ב-22 ביולי 2012 הגישה הפרקליטות לבית המשפט הודעה, המבוססת על עמדת שר הביטחון, ולפיה "לא תתאפשר שהיית קבע" ברוב האזור שהוכרז כשטח האש. משמעות העמדה היא כי תושביהם של שלושה או ארבעה מתוך 12 הכפרים יוכלו להמשיך להתגורר באזור, ושמונה או אף תשעה מתוך 12 הכפרים יפונו – כלומר, גירוש של כ-1,000 בני אדם מבתיהם. משרד הביטחון הציע לאפשר לתושבי הכפרים המיועדים לפינוי לעבד את אדמתם ולרעות את צאנם בשבתות וחגי ישראל, ובנוסף, בשתי תקופות במהלך השנה, בנות חודש ימים כל אחת. הכפרים שלא יפונו לשיטת משרד הביטחון הן ח'רבות קטנות השוכנות באזור הצפון-מערבי של שטח האש. למעשה, מדובר רק בשני כפרים מאוכלסים שנמצאים כעת באזור – טובא ומופקרא.


באוגוסט 2012, בעקבות הודעת המדינה, הורה בג"ץ למחוק את העתירות בלי לפסוק לגופו של עניין. השופטים הדגישו כי כל טענותיהם של הצדדים שמורות להם, וכי העותרים יכולים להגיש עתירות חדשות נגד החלטת שר הביטחון. צווי הביניים המאפשרים לתושבים להמשיך להתגורר בבתיהם ולעבד את אדמותיהם נותרו בעינם עד ה-1 בנובמבר 2012, והוארכו לבקשת העותרים עד אמצע ינואר 2013.


העתירה השנייה – בג"ץ 413/13


בינואר 2013 הגישה האגודה לזכויות האזרח עתירה מחודשת (בג"ץ 413/13) בשם 108 מתושבי הכפרים העומדים בפני גירוש. בג"ץ הוציא צו ביניים ארעי המורה למדינה להימנע מלהעביר בכפייה את העותרים ואת בני משפחותיהם מבתיהם עד למתן החלטה אחרת.


בדיון שהתקיים ב-2 בספטמבר 2013, שופטי בג"ץ המליצו לצדדים להיכנס להליך של גישור, ולאחר הסכמת הצדדים מינו כמגשר את השופט בדימוס פרופ' יצחק זמיר. השופטים הקציבו להליך הגישור תקופה של ארבעה חודשים, עם אפשרות להארכה. בסופו של דבר נמשך הליך הגישור שנתיים וארבעה חודשים, וביום 1.2.2016 הודיעו הצדדים לבג"ץ כי לא עלה בידיהם להגיע להסכמה וההליך הסתיים. בעקבות ההודעה קבע בית המשפט כי צו הביניים שהוצא טרם הגישור עומד בתוקפו, וקבע דיון בעתירה ליום 23.3.2016.


יום לאחר סיומו של הליך הגישור, ביום 2.2.2016, הגיעו כוחות גדולים של הצבא והמנהל אזרחי והרסו 15 מבני מגורים בכפר ג'ינבה ו-9 מבנים בכפר חלאווה. במבנים שנהרסו התגוררו 78 נפשות, בהן 60 ילדים. בעקבות הריסות הבתים הוגשו לבג"ץ שתי עתירות בהולות שנועדו למנוע את המשך ההרס. את הראשונה הגיש עוד באותו היום ארגון סנט איב (בג"ץ 857/16), ואת השנייה הגישה ארגון רבנים לזכויות אדם יומיים לאחר מכן (4.2.2016, בג"ץ 983/16). בשתי העתירות ניתן צו ארעי למניעת מימוש צווי ההריסה הנוספים עד להחלטה אחרת.


בדיון שהתקיים בעתירתנו (בג"ץ 413/13) ב-23.3.2016 הציגה המדינה הצעה למתווה אימונים חדש עבור השטח, ובית המשפט הורה לעותרים להגיב לה. ב-10.5.2016 הגישו העותרים את תגובתם, ולפיה ההצעה שהציגה המדינה גרועה עוד יותר מההצעות שהגישה במהלך הגישור, ושלא התקבלו על ידי העותרים, ומשמעותה היא שהפלסטינים המתגוררים באזור ייאלצו להתפנות מחלק ניכר מהשטח לתקופות ממושכות, לרבות בעונת החקלאות, כדי לאפשר לצה"ל להתאמן. באופן מפתיע, המתווה כולל גם את הכפרים מע'ייר אל עביד ומופקרא, שכבר הוחרגו לפני ארבע שנים מהאזור הפעיל של שטח האש על ידי שר הביטחון. העותרים חזרו וביקשו מבית המשפט להוציא צו על תנאי, שבו תתבקש המדינה להסביר מדוע היא מתעקשת לגרש את התושבים מבתיהם ומאדמותיהם.


ב-11.1.2017 התקיים דיון בעתירה. לאחר הדיון הוציא בג"ץ צו על תנאי, שבו הורה למדינה להגיש לבית המשפט תשובה לעתירה, שבה יפורטו פתרונות חלופיים לפינוי, ובהם גם תוכנית אימונים מינימלית הנדרשת לצבא. בית המשפט הבהיר, הן בדיון בעל פה והן בהחלטה, כי הוא חושב שראוי להגיע במקרה זה לפתרון מוסכם, ועל כן הורה למדינה להציג את הצרכים המינימליים שלה לאימונים בשטח. נציג העותרים, עו"ד דן יקיר, הבהיר בדיון שהעותרים אינם מוכנים להתפנות מביתם.


בתשובתה הגישה המדינה תוכנית אימונים, הדורשת שרבים מן העותרים יתפנו מביתם למשך מספר שעות בכל יום, בין 8 ל-20 ימים בחודש. המדינה ציינה כי זוהי מתכונת האימונים המצומצמת ביותר, ושמספר האימונים והיקפם צפוי לגדול. עד כה הצבא לא הסביר מדוע השטח חיוני לצרכיו בגדה, ומדוע לא ניתן לעשות שימוש חלופי בשטחי האש העצומים שבישראל, פרט לשיקולי תקציב.


הודעות לעיתונות

תושבי שטח אש 918 למדינה: לא מוכנים שתגרשו אותנו, מאי 2016

שטח אש 918: הליך הגישור נכשל, הדיונים בבג"ץ מתחדשים, מרץ 2016

שופטי בג"ץ למדינה: אנו מצפים שתסכימו להליך של גישור, ספטמבר 2013

בג"ץ יקיים דיון ראשון בעתירות נגד גירוש אלף פלסטינים מדרום הר חברון, אוגוסט 2013

עתירות מסאפר יטא: בג"ץ מתח ביקורת חריפה על התנהלות הפרקליטות, יולי 2013

סופרים נגד גירוש שוכני המערות מדרום הר חברון, יוני 2013

משפטנים ישראלים: מִנעו את הגירוש מדרום הר חברון, יוני 2013

אימוני צה"ל גורמים לפגיעה חמורה בשגרת חייהם ובפרנסתם של תושבי מסאפר יטא, ינואר 2013

לא לגירוש של אלף תושבים פלסטינים משטח אש בדרום הר חברון, ינואר 2013

בג"ץ הורה למחוק את העתירות בעניין תושבי הכפרים בשטח אש 918, אוגוסט 2012

צה"ל מפר צו בית משפט בעניין יושבי המערות בהר חברון, פברואר 2004

חרב הגירוש עדיין מרחפת מעל תושבי המערות בדרום הר חברון, דצמבר 2002

תושבי המערות בדרום הר חברון יוכלו לאגור מים, לקצור ולרעות את צאנם, מאי 2002

נדחה הדיון בעתירת האגודה נגד פינוי תושבי מערות הר חברון, ינואר 2002

קישורים


קהילות במסאפר יטא שהצבא הכריז על אזור מגוריהן "שטח אש", אתר בצלם, מעודכן ל-13.9.2020


עמירה הס, בג"ץ: על צה"ל להימנע ככל הניתן מפגיעה בתושבי שטח אש 918 בדרום הר חברון, הארץ, 13.1.2017


חיים לוינסון, כל הרעות החולות של הכיבוש | דיווח משטח 918 בדרום הר חברון, הארץ, 28.9.2013


גדעון לוי ואלכס ליבק, ביקור בארץ האש שבדרום הר חברון, הארץ, 5.7.2013


עמירה הס, צה"ל מתעד ועורך חיפושים אצל פלסטינים בשטח אש בהר חברון, הארץ, 2.2.2013


ניר יהב, "עד המוות": שוכני המערות ליד חברון נאחזים בקרקע, וואלה, 16.1.2013