כבר שבועות שמדינת ישראל אינה מאפשרת לאזרחיה ולתושביה שבחו"ל לחזור לישראל, במסגרת הגבלות הקורונה. היא אינה מתירה להם לשוב הביתה, לבני הזוג, להורים, לילדים, לעבודה, ללימודים, לטיפול, לפרידה מקרוב, כדי לקחת חלק באבל, לשגרה ואפילו כדי להצביע בבחירות. היא משאירה אותם ללא תמיכה מחוץ לגבולותיה, מתעלמת ממצוקותיהם, עוצמת עיניה לכך שיש בהם מי שהופכים בעל כורחם לשוהים שלא כדין במקומות שבהם הם נמצאים.
זכויות אדם הן לכל בני האדם. יש מעטות שהן ייחודיות לאזרחים ולתושבים. הזכות לחזור למדינה שלך היא כזו, וסגירת הגבול היא מעשה קיצוני ובלתי נתפס בדמוקרטיה. משום כך, אין עוד מדינה בכל רחבי העולם שאוסרת על אזרחיה ותושביה לחזור הביתה גם בתקופה זו.
יש פתרונות מידתיים לחשש מפני הבאת וריאנטים חדשים של הנגיף. החוזרים יאלצו לשהות בבידוד, ואפשר אף להכביד את הקנסות על הפרת בידוד. אפשר להציע למי שאין לו מקום בידוד לשהות במלון ולדאוג לכל צרכיו. אבל את השמיים ואת הגבול יש לפתוח, ולאפשר לאזרחי ישראל ולתושביה שבחו"ל לחזור מיד הביתה.