עו"ד גיל גן-מור
ההצעה לתקן את חוק יסוד: השפיטה ולאסור על בית המשפט לבטל חוקי יסוד או תיקונים לחוקי היסוד, ואפילו לדון בהם, היא המפתח של ההפיכה המשטרית, ותאפשר אותה. היא תוביל לפגיעה אנושה בזכויות האדם. יש להתנגד בכל תוקף להצעה זו.
יגידו תומכי ההפיכה המשטרית: בארה"ב, דמוקרטיה מפוארת, בית המשפט העליון חסר סמכות להתערב בתיקוני החוקה, אז בישראל זה "סוף הדמוקרטיה"? התשובה היא כן. כי בארה"ב יש חוקה מוסכמת ומשוריינת. תיקון החוקה מחייב הסכמה רחבה מאוד, שאינה תלויה ברוב פוליטי מזדמן – תחילה רוב של 2/3 בשני בתי הקונגרס, ולאחר מכן על 75% מחמישים המדינות לאשרר את התיקון. לא בכדי ב-234 השנים מאז שאושרה החוקה בשנת 1789 היא תוקנה 27 פעמים בלבד. הסיכוי ששלטון ישתמש בכוחו לשנות את שיטת המשטר הוא אפסי.
אצלנו אין חוקה מוסכמת. הכנסת הראשונה אמורה הייתה לכונן חוקה אך כשלה בכך, והפשרה הייתה חקיקת חוקי יסוד שאמורים להוות בעתיד את החוקה. חקיקתם ותיקונם של חוקי יסוד חדשים ושל תיקונים לחוקי יסוד קיימים נעשים ברוב פרלמנטרי רגיל, ולכל היותר דרוש רוב של 61, שיש לכל קואליציה. לכן הסיכון ששלטון ישתמש בכוחו לשנות את שיטת המשטר הוא גבוה. ניסיון כזה מתרחש מול עינינו המשתאות בהליך בזק. במציאות כזו נדרשים גבולות גם לסמכות המכוננת.
מייסדי המדינה לא שריינו את המשטר הדמוקרטי כראוי. אולי האמינו שלא יהיה בכך צורך. אולי כשלו לחזות את חוסר היכולת להגיע לחוקה מוסכמת גם 75 שנים אחרי קום המדינה. עד לא מזמן עוד היה נהוג לחוקק חוקי יסוד בהסכמה רחבה. כך נעשה גם לגבי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שנחקק בשנת 1992 בהסכמה של ימין, שמאל וגם ח"כים דתיים. אלא שעידן הממלכתיות פס מהעולם, ובשנים האחרונות הכנסת, בכובעה כרשות מכוננת, לא בוחלת בהפעלת סמכותה המכוננת לצורך צרכים פוליטיים צרים ופרסונליים, בדורסנות. כולנו ראינו איך משנים את חוק יסוד: הממשלה בתוך כמה ימים רק כדי להנמיך את תנאי הכשירות של שרים, במטרה להכשיר את מועמדותו של אריה דרעי לשר.
חוק דרעי היה מסריח, אבל הוא בסך הכול היה הקדימון לשורת התיקונים שאנו רואים היום, שישנו לחלוטין את מבנה המשטר, וירוקנו את אופייה הדמוקרטי של המדינה מכל תוכן. גם פה נעשה שימוש ברוב פוליטי צר, רוב מזדמן, כדי לצבור כוח ועוצמה חסרי תקדים ולאיין את סמכויות הרשות השופטת. הסיוט שממנו הזהירו משפטנים רבים, של ניצול הסמכות המכוננת, מתממש. בפני השלטון אין שום חסם של ממש. רק בג"ץ יכול למנוע את ההפיכה המשטרית, וכדי למנוע זאת ממנו מקדמים קודם כל את האיסור לדון בחוקי יסוד. זה המפתח לכל השאר.
אבל לא רק המשטר הדמוקרטי בסיכון של ממש אם לא תהיה ביקורת שיפוטית על חוקי היסוד. גם זכויות האדם. חוקה אמורה לעגן את זכויות האדם, ולהגן עליהן מפני הרשות המחוקקת והמבצעת. אך במסגרת שכרון הכוח והיוהרה החל הימין לעשות שימוש בסמכות המכוננת דווקא כדי לפגוע בזכויות האדם. חוק יסוד הלאום היה הסנונית הראשונה. בחוק זה התנגד הימין לעגן את הזכות לשוויון, אך התעקש לעגן בו דווקא את האפשרות לפגוע במיעוט כקבוצה וכפרטים, ולהפלות ערבים בשפה ובמשאבי דיור. בג"ץ דן בעתירות שהוגשו בנושא, בין היתר על ידי האגודה לזכויות האזרח. למרות שבג"ץ הפגין ריסון שיפוטי מופלג, והעתירות לביטול חוק היסוד נדחו, לאכזבת חלקים גדולים בציבור, בג"ץ פירש את החוק באופן שמסכל כל אפשרות ממשית לעשות בו שימוש להפליה של ערבים.
זו רק ההתחלה. בקרוב תקדם הממשלה פגיעה נוספת בזכויות האדם בחוקי יסוד, כדי לחסן את הפגיעה מביקורת שיפוטית ומבטלות אפשרית. תיקון לחוק יסוד: הכנסת יוביל להקשחת תנאי הכשירות להתמודד לכנסת. התיקון יעוצב כך שיוביל בסבירות רבה לפסילת הרשימות הערביות או חלקן ולדיכוי נרחב של ההצבעה בחברה הערבית. לאחר מכן הבחירות בישראל לא ייחשבו עוד כמייצגות את החברה הישראלית וינציחו את שלטון הימין. חקיקה נוספת בצנרת היא חוק יסוד: ההגירה, שיעגן את זכותה של המדינה לאסור או לפגוע בחירות של מהגרים ומבקשי מקלט. ישראל תהפוך למדינה של נוגשים, ומהגרי העבודה יהפכו מבני אדם עם זכויות לעבדים. לאחר שבית המשפט ביטל חוקים רגילים שביקשו לפגוע במהגרים, מבקשים חברי הכנסת לעגן את הפגיעה בחוק יסוד בתקווה לשריין אותה מביקורת שיפוטית. מי בכלל צריך פסקת התגברות?
שר המשפטים יריב לוין, שההפיכה המשטרית רשומה על שמו, דווקא מבין את המצב הייחודי והלא תקין שקיים בארץ ביחס לתיקון של חוקי יסוד. לראיה הוא מציע שתיקון חוק יסוד יהיה הליך קשה יותר, שידרוש גם קריאה רביעית בכנסת העוקבת. כך יובטח ששינויים לחוקה לא ישרתו רק את מי שאוחז באותו רגע בהגה השלטון אלא יהיו כללי משחק מקובלים. אלא שבצביעותו הוא נמנע מלהחיל את ההצעה גם על השינויים המשטריים שהוא מבצע כעת. אותם הוא רוצה להעביר בשלוש קריאות רגילות ברוב דחוק. קודם ינתץ את הרשות השופטת, ואז יקשה על הכנסת הבאה להחזיר את המצב לקדמותו. זו התנהגות רודנית.
אם אנו רוצים לשמור על המשטר הדמוקרטי הרעוע ועל זכויות האדם חייבים להתנגד בכל אמצעי לגיטימי להצעה למנוע כל ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד, ויש לקוות שבג"ץ יפסול את התיקון הזה, שהוא תיקון חוקתי לא חוקתי. ניתן יהיה לדון בהגבלת הביקורת השיפוטית על החוקה, רק לאחר שתושלם המלאכה ותהיה לנו חוקה מוסכמת, משוריינת, שקשה לתקן אותה. כל עוד אין לנו חוקה שלמה ומשוריינת, הביקורת השיפוטית היא הכרחית כדי להגן על המשטר הדמוקרטי ועל זכויות האדם.
עו"ד גן-מור הוא מנהל היחידות לזכויות אזרחיות וחברתיות באגודה לזכויות האזרח בישראל