עמדת האגודה לזכויות האזרח: החלטת הממשלה על צמצום מעורבותה בהחלטות על הקמת והרחבת התנחלויות - תיקון החלטת ממשלה מס' 150
החלטת הממשלה מהיום, 18.6.2023, קובעת כי מעתה על מנת להקים ולהרחיב התנחלויות יידרש אישור אחד בלבד של הממשלה לתחילת הליך התכנון ולאחר מכן הסמכות תהיה נתונה בידי השר סמוטריץ'. החלטה זו מהווה פעולת סיפוח, והשלכותיה יהיו פגיעה נרחבת בזכויות אדם של פלסטינים בשטחים הכבושים.
משמעות ההחלטה
הקמת יישובים חדשים מהווה מעשה ריבוני לכל דבר ועניין. על כן, עד היום, המנגנון להקמה והרחבה של יישובים חדשים בגדה המערבית, אף שגם הוא היה נגוע כולו באי חוקיות, היה שונה מן המנגנון של הקמת יישובים חדשים בתוך ישראל. המנגנון אפשר עצירה של התקדמות תהליך התכנון והאישור, באם הממשלה מוצאת לנכון לעצור זאת.
תכלית ההחלטה שהתקבלה היום מבטלת את הצורך באישורים של הדרג המדיני תוך כדי השלבים השונים של הליכי התכנון והאישור של הקמת והרחבת התנחלויות. הדרישה לאישור הדרג המדיני, צומצמה רק לשלב הראשון שבו מוגשת תוכנית לבחינת מוסדות התכנון. מעת שהדרג המדיני החליט לאשר קידומה של תוכנית בשטח מסויים, לא יהיה צורך באישור נוסף של הממשלה והסמכות לכך תהיה נתונה בידיו של השר הנוסף במשרד הבטחון.
למעשה, החלטה זו משווה את מעורבות הממשלה בהליכי תכנון בתוך ישראל הריבונית לזו שבטח הכבוש, ואף מקלה עליה שכן הסמכות הזו נתונה בידי שר אחד בלבד. ההחלטה גם מבטלת את האישור המדיני שנדרש עד כה להרחבה של יישוב קיים, ובכך סוללת דרך להכשרה מלאה של כלל המאחזים בגדה ולהתרחבות מאסיבית של ההתנחלויות.
רקע
מלכתחילה, ההתנחלויות אינן חוקיות לפי הדין הבינלאומי, ואין בבניה הישראלית בגדה המערבית אבן על אבן שהונחה כדין. אמנת ג'נבה הרביעית אוסרת על המעצמה הכובשת להעביר אוכלוסייה משטחה לשטח הכבוש, ולבצע כל פעולה שאינה מיועדת לצורכי הצבא הכובש או לטובת האוכלוסייה המוגנת. המשפט הבינלאומי אוסר גם על יצירת עובדות קבע שלא נועדו לטובתה של האוכלוסייה המוגנת, קרי הפלסטינים המתגוררים בגדה המערבית.
איסורים אלה נובעים בעיקר מההשלכות הקשות להן גורמת העברת אוכלוסיה של המעצמה הכובשת לשטח הכבוש על זכויותיהם של התושבים המוגנים, עקב העדפת האינטרס של אזרחי הכוח הכובש על פני הזכויות של האוכלוסייה הכבושה.
השלכות
אכן, לא במפתיע, מפעל ההתנחלות אחראי לניצול של משאבי השטח הכבוש – ציבוריים ופרטיים כאחד – בהם משאבי קרקע ומים, שאמורים היו לשרת את תושבי השטח ולעמוד לרשותם, לטובת המתנחלים; להגבלת הגישה לאדמות חקלאיות, במיוחד אדמות המצויות בסביבתן של התנחלויות; להגבלות קשות על חופש התנועה של פלסטינים בתוך שטח הגדה; לפגיעה בביטחון האישי של פלסטינים כתוצאה מאלימות מתנחלים שאיננה זוכה למענה נאות מצד רשויות אכיפת החוק; ולהגבלת פיתוח ובנייה של יישובים פלסטיניים.
הפגיעות בזכויות האדם של הפלסטינים כתוצאה מהקמת ההתנחלויות מוחרפות אף יותר נוכח המשטר הפסול של אפליה ממוסדת של פלסטינים תושבי הגדה המערבית לטובת ישראלים המתגוררים באזור זה. תחת משטר זה חלות על תושבי הגדה המערבית שתי מערכות חוק בהתאם להשתייכותם הלאומית וניתנת העדפה מוחלטת בכל תחומי החיים לאינטרסים של המתנחלים על פני אלה של הפלסטינים.
כל אלה, לצד שיקולים מדיניים, הם העומדים בבסיס ההתנגדות הנחרצת של הקהילה הבינלאומית למפעל ההתנחלויות.
סיכום
כדי להתמודד עם ההשלכות של מדיניות ההתנחלות הישראלית, ממשלת נתניהו הראשונה קיבלה בשנת 1996 החלטה שביטלה את האיסור הגורף שהיה על הקמת התנחלויות חדשות וביססה מנגנון להקמת התנחלויות חדשות ולהרחבת התנחלויות קיימות, שמסגרתו מתקיימת מעורבות עמוקה של הדרג המדיני בקבלת ההחלטות. זאת על מנת לכל הפחות לייצר למראית עין, מצג בו כלל ההשלכות שיש להחלטות על בניית התנחלויות נלקחות בחשבון לפני קבלת ההחלטה.
החלטת הממשלה הנוכחית מבטלת מנגנון זה ומהווה מעשה סיפוח.
צמצום מידת המעורבות הממשלתית בהליך הבעייתי מלכתחילה של הקמת יישובים בשטח הכבוש מלמד כי ממשלת ישראל מצהירה בגלוי על כוונתה לפעול להחלת ריבונות מלאה. על ידי הסרת מעט המגבלות ששמה לעצמה, פועלת הממשלה לקדם סיפוח רשמי של השטחים הכבושים, כדי שתוכל לעשות בהם כבשלה. כך, פועלת הממשלה ליישום קווי היסוד שלה המבטיחים קידום ופיתוח ההתנחלויות בגדה לאור הזכות הבלעדית לכאורה והבלתי ניתנת לערעור של העם היהודי על מרחבי ארץ ישראל, בניגוד לחובותיה ותוך הפרה בוטה של הדין הבינלאומי ודיני זכויות האדם.