השר לביטחון לאומי בן גביר מקדם הצעת חוק שתאפשר לו להורות על מעצרים מנהליים במסגרת המאבק בפשיעה. מהם מעצרים מנהליים, מה הבעיות בשימוש בהם, האם יוכלו למנוע מקרי רצח בחברה הערבית והאם בג"ץ יפסול את החוק? עו"ד גיל גן-מור, מנהל היחידה לזכויות חברתיות-אזרחיות באגודה, מסביר.
מה זה מעצר מנהלי?
מעצר מנהלי משמעו שעוצרים אדם לתקופה, שיכולה להיות ממושכת, בלי להעמיד אותו לדין, ולא על מעשה שהוא חשוד שכבר ביצע אלא כדי למנוע ממנו לבצע מעשה לא חוקי עתידי.
מתי משתמשים כיום במעצרים מנהליים?
החקיקה הצבאית החלה בשטחים מאפשרת מעצר של אדם בצו מִנהלי – ללא כתב אישום וללא משפט – למשך תקופה של עד שישה חודשים. את הצו ניתן להאריך שוב ושוב, בכל פעם לשישה חודשים נוספים, מבלי שנקבעה תקופת מעצר מקסימלית. למעשה, אפשר לכלוא כך אדם במשך שנים (כפי שאכן נעשה לא אחת), בלי שיזכה להליך משפטי הוגן, בלי שהחשדות נגדו יעמדו במבחן משפטי ובלי שתעמוד לו הזכות הבסיסית להתגונן מפניהם.
גם בישראל קיימת סמכות לעצור אדם במעצר מנהלי, אך השימוש בה נדיר. סמכות זו, שמקורה בתקנות המנדטוריות הדרקוניות, עוגנה בשנת 1979 בחוק סמכויות שעת חירום (מעצרים), התשל"ט-1979. החוק תקף רק כאשר קיימת הכרזה על שעת חירום במדינה, אולם הכרזה כזאת נמצאת בתוקף מאז קום המדינה. על פי החוק הישראלי, שר הביטחון רשאי להורות על מעצרו של אדם למשך ששה חודשים, אם היה לו "יסוד סביר להניח שטעמי בטחון המדינה או בטחון הציבור מחייבים" זאת. בניגוד למצב בשטחים, בישראל קיימת חובה להביא עצור מנהלי בפני שופט אזרחי (נשיא בית משפט מחוזי) בתוך 48 שעות, וכן קיימת חובה לבחון את הצורך בהמשך המעצר כל שלושה חודשים. על החלטת בית המשפט המחוזי אפשר לערער לבית המשפט העליון.
מה הבעיה עם מעצרים מנהליים?
מעצר מנהלי, המאפשר שלילת חירותו של אדם למשך חודשים ללא משפט, מהווה פגיעה חמורה ביותר בזכויות אדם בסיסיות, ובראשן הזכויות לחירות ולכבוד, חופש התנועה והזכות להליך הוגן. אמנם עצורים מנהליים מובאים בפני שופט ומתקיים הליך של ביקורת שיפוטית על מעצרם, אולם מכיוון שהרוב המכריע של החומר שעליו מתבסס צו המעצר הוא סודי – ומוסתר הן מהחשוד והן מעורך דינו – בפועל לא ניתנת לעצור הזדמנות אמיתית להתגונן או להפריך את החשדות נגדו. במקרים רבים מאוד אף לא מיידעים את העצור אודות פרטי החשדות הקונקרטיים נגדו. בנסיבות אלה אין בהליך הביקורת השיפוטית כדי להוות ערובה ממשית להבטחת חוקיות המעצר, וגם השופט ההוגן ביותר אינו יכול לעשות צדק. הליך הביקורת השיפוטית בהקשר זה נעדר ערובות מינימליות להבטחת הליך משפטי תקין, עד כי מוטל ספק אם ניתן לראות בו "הליך שיפוטי" של ממש. להרחבה
מעצר מנהלי מהווה פגיעה אנושה בזכויות אדם בסיסיות גם כאשר הוא נעשה לצורך הגנה על ביטחון המדינה, ובוודאי כאשר הוא נעשה לצורך מניעת עבריינות רגילה.
האם מעצרים מנהליים יוכלו למנוע מקרי רצח בחברה הערבית?
ברור שצעדים אנטי דמוקרטיים ודרקוניים כאלו יכולים לבלום רצח בנסיבות מסוימות, אבל הנזק שלהם הוא נורא, והרבה יותר חמור מכל תועלת אפשרית. זה לא אמצעי לגיטימי בחברה דמוקרטית שבה האזרחים הם חפים מפשע עד שלא הוכחה אשמתם, ולא שוללים חירותו של אדם אלא לאחר שעמד למשפט, התאפשר לו להתגונן, והוכחה אשמתו מעל לכל ספק.
האם בג"ץ יפסול את החוק?
החוק מעורר קשיים חוקתיים ניכרים, שכן הוא פוגע בזכויות חוקתיות באופן אנוש, בשעה שיש אמצעים אחרים להשיג את התכליות של הגנה על ביטחון הציבור, ולכן יהיה לשר קושי רציני ביותר להגן על החוק הזה.
נייר עמדה של האגודה לזכויות האזרח והוועד נגד עינויים, 17.6.2023