שאלות ותשובות: למה ביקשנו להצטרף להליך על פסילת מפלגת "ישראל יהודית"?

ב-5.7.2026 יתכנס בית המשפט העליון בהרכב של חמישה שופטים לדון בבקשה של רשמת המפלגות לאשר את החלטתה המסרבת לרשום מפלגת ימין קיצונית חדשה, "ישראל יהודית שלמה ואיתנה", על יסוד הקביעה שמדובר בממשיכת דרכה של מפלגת "כך" של הרב כהנא. החלטת רשמת המפלגות התבססה בעיקר על חומר חסוי של השב"כ. האגודה לזכויות האזרח ביקשה להצטרף להליך כ"ידידת בית המשפט", ולהציג את עמדתה המתנגדת לשימוש בחומר חסוי של השב"כ לשם פסילת מפלגות.

מה מבקשת האגודה מבית המשפט?

האגודה מבקשת שבית המשפט לא יכשיר פסילת מפלגה על בסיס חומר חסוי של השב״כ. אם המדינה טוענת שמפלגה היא גזענית, ממשיכת “כך”, תומכת בארגון טרור או משמשת מסווה לפעילות בלתי חוקית – עליה להציג ראיות גלויות, קונקרטיות ומספיקות.

האגודה אינה מבקשת להביע עמדה ביחס למפלגה עצמה או לשאלת כשירותה להירשם, אלא מבקשת שבית המשפט יקבע כלל ברור: פסילת מפלגות ומועמדים, אם בכלל, תיעשה רק על בסיס תשתית ראייתית גלויה ומובהקת, שמאפשרת ביקורת ציבורית, ביקורת שיפוטית אמיתית וזכות ממשית להתגונן.

למה מסוכן לערב את השב״כ בשאלה פוליטית?

השב״כ הוא גוף ביטחוני חשאי, בעל סמכויות רחבות, הכפוף לממשלה, וראש הממשלה הוא השר הממונה עליו. לשב"כ ניתנו סמכויות חריגות של איסוף מידע, מעקב, מודיעין וחקירה לשם מילוי תפקידו – לסכל איומים חמורים על ביטחון המדינה או על יסודות המשטר הדמוקרטי. הוא אינו גוף פוליטי, אינו גוף בחירות, ואינו אמור לקבוע מי לגיטימי בזירה הפוליטית.

ברגע שחוות דעת חסויה של השב״כ הופכת לראיה מרכזית בהליך פסילת מפלגה, נוצר מדרון מסוכן: גוף ביטחון חשאי הכפוף לרשות המבצעת מקבל השפעה על קביעת גבולות ההשתתפות במערכת הפוליטית, על בסיס מידע שאינו גלוי לציבור, למפלגה ובמידה רבה גם לביקורת שיפוטית רגילה. זהו שינוי עמוק בכללי המשחק הדמוקרטיים.

החשש אינו מתמקד בהחלטה הנוכחית בלבד, אלא בתקדים שהיא עלולה ליצור. אם ייקבע שאפשר למנוע ממפלגה להשתתף בבחירות על בסיס חומר חסוי של השב"כ, יהיה קשה להציב גבול ברור לשימוש בכלי הזה בעתיד. ממשלות שונות עלולות להתפתות להסתמך על הערכות ביטחוניות חסויות גם במקרים שבהם מדובר במחלוקות פוליטיות או אידיאולוגיות חריפות, ולא באיום ביטחוני מובהק.

במדינה דמוקרטית, מפלגות נפסלות – אם בכלל – על בסיס ראיות משפטיות גלויות שניתן לבחון, להפריך ולהעמיד לביקורת ציבורית ושיפוטית אפקטיבית. לא על בסיס הערכות מודיעיניות חשאיות של גוף ביטחוני. ככל שמערבים בתהליך חומר מודיעיני חסוי של גוף הכפוף לממשלה, גובר החשש מפני טשטוש הגבול שבין הגנה על ביטחון המדינה לבין השפעה של הרשות המבצעת על כללי המשחק הדמוקרטיים.

חשש זה גובר עוד יותר לנוכח התגברות הניסיונות של הממשלה בשנים האחרונות להרחבת מעורבותו של השב"כ בנושאים אזרחיים, כגון הסמכתו למעקב אחר מגעים של חולים מאומתים בתקופת הקורונה או ניסיונות לערב את השב"כ בנושא הפשיעה בחברה הערבית. בשנים האחרונות גברו גם הניסיונות להשפעה פוליטית על השב"כ ולשימוש פוליטי ביכולותיו ובכליו. כך למשל, פורסם כי ראש השב"כ הקודם, רונן בר, סרב לבקשתו של ראש הממשלה נתניהו להשתמש בכלים של השב"כ לצורך פגיעה ביריבים פוליטיים, ודווח גם על מעורבות השב"כ במעקב אחר פעילי המחאה נגד ההפיכה המשטרית ובקיום "שיחות אזהרה" לפעילים.

בראשות זיני, החששות ממעורבות השב"כ בעניינים אידאולוגיים ותמיכה בצרכיה של מפלגת השלטון אך גברו. כך למשל, שינה השב"כ מעמדתו ארוכת השנים נגד עונש מוות לתמיכה בעמדת הממשלה, וחדל מלהמליץ על צווי מעצר מינהליים ליהודים. פורסם גם כי ראש השב"כ זיני אינו מגדיר את הפגיעה בפלסטינים בגדה כטרור יהודי, הזהיר מפני "השתלטות של ערבים" על העיר אילת והשתיק אנשי המקצוע בשב"כ שהתנגדו לחוק שיחייב את היועצת המשפטית לממשלה לעבור בדיקות פוליגרף.

מה הבעיה עם שימוש בחומר חסוי?

שימוש בחומר חסוי בהליך משפטי פוגע בזכות להליך הוגן. זכותו של כל אדם, גם מי שמבקשים למנוע ממנו להתאגד כמפלגה, לדעת מה בדיוק הטענות נגדו, לבדוק את מקורן, ובכך להיות מסוגל להשיב להן ולחשוף טעויות או הטיות.

כאשר מדובר בעניינים ביטחוניים מובהקים, בתי המשפט מכירים לעיתים באפשרות להשתמש בחומר חסוי. אבל פסילת מפלגה היא החלטה על עצם האפשרות להשתתף במשחק הדמוקרטי. כאן נדרש רף גבוה במיוחד של פומביות, שקיפות והליך הוגן.

למה זה מסוכן במיוחד לחברה הערבית?

היום מדובר במפלגת ימין קיצוני. מחר אותו כלי עלול להיות מופנה נגד מפלגות ומועמדים ערבים.

זו אינה סכנה תיאורטית – ההיסטוריה של פסילת רשימות ומועמדים בישראל מלמדת שהכלי הזה מופנה שוב ושוב נגד נציגי החברה הערבית: מועמדים ערבים, רשימות ערביות, מי שמאתגרים את הקונצנזוס היהודי-ציוני או כל עמדה שהרוב הפוליטי מבקש להציג כ"איום ביטחוני". כאשר מוסיפים לכך חוות דעת חסויה של השב״כ, הסכנה מוחמרת: קל הרבה יותר לסמן פעילות פוליטית של מיעוט כחשד ביטחוני, וקשה הרבה יותר להתגונן מפני הסימון הזה.

לכן ההליך הנוכחי מסוכן כל כך, ולכן גם מי שסולד ממפלגת ימין קיצוני צריך להיזהר ממתן הכשר לכלי הזה. תקדים שנוצר נגד מפלגת ימין קיצונית עלול להפוך מהר מאוד לכלי להשתקת מיעוטים. אם בית המשפט יקבע עכשיו שאפשר למנוע רישום של מפלגה על בסיס עמדה חסויה של השב״כ, הוא עלול להפוך שאלה שנותרה שנויה במחלוקת לתקדים ברור ומחייב. היום הכלי מופעל נגד מפלגת ימין קיצוני; מחר הוא עלול להיות מופעל נגד מועמדים ערבים, רשימות ערביות ופעילות פוליטית של החברה הערבית, שתסומן שוב כחשד ביטחוני במקום כעמדה פוליטית לגיטימית.

האם האגודה לזכויות האזרח מגינה על מפלגת ימין קיצוני גזענית?

לא. האגודה אינה מתייצבת לצד גזענות, כהניזם או עליונות יהודית. להפך: האגודה נאבקת במשך שנים בגזענות, בהסתה, באפליה ובאלימות פוליטית. אפשר וצריך להיאבק במפלגות גזעניות – באמצעים ציבוריים, חינוכיים, משפטיים ופוליטיים.

העמדה שלנו כאן אינה הגנה על מפלגה מסוימת, אלא התנגדות לשימוש בכלי מסוכן: פסילת מפלגה פוליטית על בסיס חוות דעת חשאית של השב״כ וחומר חסוי שהציבור, המפלגה ובמקרים רבים גם בתי המשפט אינם יכולים לבחון באופן ממשי.

אבל אם מדובר במפלגה כהניסטית או מסיתה לטרור, למה לא לפסול אותה?

אין ספק שמדינה דמוקרטית לא אמורה להשלים עם גזענות, הסתה לגזענות או תמיכה באלימות ובטרור. השאלה היא מהו הכלי הנכון להתמודד עם תופעות כאלה.

לפני כארבעה עשורים נחקק סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת, שכונן מנגנון לפסילת רשימות ומועמדים מהתמודדות בבחירות לכנסת. הניסיון שנצבר בישראל מאז מלמד שמנגנון זה לא השיג את מטרתו. במקום לשמש כלי חריג נגד מי שמבקשים לחתור תחת הדמוקרטיה, הוא הפך פעם אחר פעם לזירה פוליטית שבה נעשו ניסיונות להדיר בעיקר מפלגות ומועמדים ערבים מהשתתפות בבחירות. באותם המקרים בית המשפט העליון ביטל את החלטות הפסילה של ועדת הבחירות, לאחר שקבע שלא התקיימו התנאים החריגים המצדיקים פגיעה בזכות לבחור ולהיבחר.

כאשר קיים חשד ממשי להסתה לגזענות, לתמיכה בארגון טרור או לעבירות פליליות אחרות, הדרך הראויה להתמודד עם כך היא באמצעות אכיפה פלילית רגילה: חקירה, איסוף ראיות, הליך משפטי הוגן והרשעה בבית משפט. מנגנון כזה מבוסס על ראיות, על זכויות דיוניות ועל ביקורת שיפוטית, ואינו מותיר את ההכרעה בידי יריבים פוליטיים או גופים הנתונים לשליטת הרשות המבצעת.

מניעת מפלגה מלהירשם, פסילת רשימה או מועמד היא פגיעה חריפה ביותר בזכות לבחור ולהיבחר ובזכותם של ציבור הבוחרים לייצוג פוליטי. לכן, ככלל, אין להפוך אותה לכלי פוליטי, אלא להעדיף כלים משפטיים רגילים להתמודדות עם עבירות פליליות ועם גילויי גזענות ואלימות. וכל עוד קיים מנגנון שמאפשר פסילת מפלגות או מועמדים, כמו סעיף 7א', יש להקפיד כי מהלך חריג זה יעשה אך ורק בהתבסס על ראויות גלויות, ברורות וקונקרטיות: מטרות רשמיות של המפלגה, פרסומים, קמפיינים, נאומים, פעילות ארגונית, דפוסי פעולה וקשר ממשי לפעילות בלתי חוקית או גזענית – לא על הערכות חסויות לגבי מחשבות וכוונות נסתרות או על מידע שהצד הנפגע אינו יכול להתמודד איתו.

מה הם התקדימים של שימוש בחומר חסוי בפסילת מפלגות ומועמדים?

בשנת 2003, בעניין פסילת בל״ד וח״כ עזמי בשארה, בית המשפט העליון נדרש לשאלה אם אפשר להסתמך גם על חומר שנאסף על ידי השב״כ ועל ראיות חסויות במסגרת בקשה לפסילת רשימה או מועמד, אולם לא נקבעה הלכה בסוגיה. באותו מקרה, שבו הוצגו חומרים חסויים, בית המשפט אישר בסופו של דבר את התמודדות בל״ד ובשארה. חלק מהשופטים היו מוכנים לראות בחומר חסוי “ראיה מנהלית” שניתן לעיין בה, אך גם הם הכירו בכך שהעובדה שהחומר חסוי – ושאי אפשר לחקור את מקור הידיעה או להתמודד איתה באופן מלא – פוגעת במשקלו.

השופטת דליה דורנר הציגה עמדה עקרונית וחשובה במיוחד: דעות נסתרות, שאינן באות לידי ביטוי פומבי ושניתן להוכיח אותן רק באמצעות חומר חסוי, אינן יכולות לשמש בסיס לפסילת מועמדות. במילים אחרות: פסילה של מפלגה או מועמד צריכה להתבסס על פעילות פוליטית גלויה, על התבטאויות פומביות, על מעשים ועל ראיות שאפשר לבדוק ולהפריך – לא על הערכות מודיעיניות נסתרות.

מה התשובה למי שאומר: "אתם שוב בצד של הקיצונים"?

התשובה היא שאנחנו בצד של הדמוקרטיה וזכויות האדם. דמוקרטיה אינה נמדדת רק בשאלה בעד או נגד מה אנחנו, אלא גם בשאלה באילו כלים אנחנו מוכנים להשתמש. אפשר להתנגד לגזענות בכל תוקף ועדיין להתנגד לכך ששירות ביטחון חשאי יקבע, באמצעות חומר חסוי, מי רשאי להתמודד בבחירות. אפשר לחשוב שמפלגה מסוימת מסוכנת ודוחה ועדיין להבין שהתקדים המשפטי שייווצר כאן עלול להיות מסוכן הרבה יותר.

במדינה דמוקרטית פסילת מפלגה צריכה להיות חריג שבחריגים. במיוחד כשמדובר בביטוי פוליטי, יש למתוח את גבולות חופש הביטוי רחוק ככל האפשר. דמוקרטיה נבחנת לא בהגנה על דעות מקובלות, אלא בהגנה על הזכות להשמיע גם עמדות קשות, מרגיזות, קיצוניות או דוחות – כל עוד הן אינן חוצות את הרף המשפטי הגבוה של הסתה, גזענות או פעולה ממשית נגד יסודות הדמוקרטיה.

המאבק בגזענות חייב להתנהל בכלים דמוקרטיים: ראיות גלויות, הליך הוגן, ביקורת ציבורית, שוויון בפני החוק וחופש ביטוי פוליטי רחב. אחרת, בשם המאבק בגזענות, אנחנו עלולים להכשיר כלי שיפגע קודם כול במיעוטים וביריבים פוליטיים.

לסיכום, אנחנו לא מגינים על גזענות. אנחנו מגינים על העקרון הבסיסי שלפיו אסור לשלול את הזכות להשתתף בבחירות על בסיס חומר מודיעיני חסוי של השב"כ, שאי אפשר לבחון או להפריך.